הנרי תומאס באקל
הנרי תומאס באקל (Henry Thomas Buckle) (24 בנובמבר 1821 – 29 במאי 1862) היה היסטוריון אנגלי, מחבר הספר "תולדות הציוויליזציה" (History of Civilization) שנשאר לא גמור, ושחמטאי חובב חזק. לעיתים מכנים אותו "אבי ההיסטוריה המדעית".
חיים מוקדמים
באקל, בנם של תומאס הנרי באקל (1779–1840), סוחר ובעל אוניות עשיר מלונדון, ואשתו ג'יין מידלטון (נפטרה ב-1859) מיורקשייר, נולד בלי, לונדון (מחוז קנט) ב-24 בנובמבר 1821. היו לו שתי אחיות. אביו מת בינואר 1840.
בילדותו, "בריאותו העדינה" של באקל הפכה אותו לבלתי מתאים לחינוך פורמלי רגיל או למשחקי הנעורים של המעמד הבינוני. עם זאת, הוא אהב לקרוא. זה הפך אותו למתאים "להתחנך בבית על ידי אמו, לה היה מסור עד מותה בשנת 1859. היא לימדה אותו לקרוא את התנ"ך, אלף לילה ולילה, הקידמה של צליין (The Pilgrim's Progress) ושייקספיר. אביו קרא תיאולוגיה וספרות ונהג לדקלם שייקספיר למשפחה בערבים."
שנת החינוך הפורמלי היחידה של באקל הייתה בבית הספר גורדון האוס בגיל ארבע-עשרה. כאשר אביו הציע לו פרס על זכייה בפרס במתמטיקה, באקל ביקש "להוציא אותי מבית הספר". מאז ואילך הוא למד בכוחות עצמו. כפי שבאקל אמר מאוחר יותר: "מעולם לא נתייסרתי יותר מדי עם מה שנקרא חינוך, אלא הורשיתי ללכת בדרכי ללא הפרעה... כל מה שאני אמור לדעת כעת, לימדתי את עצמי".
אף שאהבתו לאמו שלטה בחייו, היו מקרים נוספים של אהבתו לנשים. בגיל 17 הוא התאהב בבת דודה ו"קרא תיגר על גבר שאליו היא הייתה מאורסת". הוא התאהב בבת דודה אחרת, אך הוריו התנגדו.
בגיל 19, באקל זכה לראשונה להכרה כשחמטאי. הוא היה ידוע כאחד הטובים בעולם. במשחקים תחרותיים, הוא הביס את ליונל קיזריצקי ואת יוהאן לוונטל.
אביו של באקל מת בשנת 1840. באקל ירש 20,000 ליש"ט. ירושה זו אפשרה לבאקל לחיות את שארית חייו בקריאה, כתיבה וטיולים. ביולי 1840, באקל, אמו ואחותו מרי בילו כמעט שנה באירופה, עם "שהיות ממושכות בגרמניה, איטליה וצרפת. באקל למד את השפה, הספרות וההיסטוריה של כל מקום שביקרו בו". באקל לימד את עצמו לקרוא ב-18 שפות זרות.
תולדות הציוויליזציה באנגליה
תיאור הספר "תולדות הציוויליזציה באנגליה" (History of Civilization in England) לקוח מהמהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה (1911):
עד שנת 1840, באקל החליט "לכוון את כל קריאתו ולהקדיש את כל מרצו להכנת עבודה היסטורית גדולה כלשהי". במהלך שבע-עשרה השנים הבאות הוא עבד עשר שעות ביום למטרה זו. עד שנת 1851, באקל החליט כי "עבודתו ההיסטורית הגדולה" תהיה "היסטוריה של הציוויליזציה". במהלך שש השנים הבאות הוא עסק "בכתיבה ושכתוב, שינוי ועריכה של הכרך הראשון". הוא נקרא "תולדות הציוויליזציה באנגליה" ופורסם ביוני 1857.
תהילתו של באקל נשענת בעיקר על ספרו "תולדות הציוויליזציה באנגליה". מדובר במבוא ענקי ובלתי גמור, שהתוכנית שלו הייתה ראשית להצהיר על העקרונות הכלליים של שיטת המחבר והחוקים הכלליים השולטים במהלך הקידמה האנושית, ושנית להדגים עקרונות וחוקים אלו דרך ההיסטוריות של אומות מסוימות המאופיינות בתכונות בולטות ומיוחדות: ספרד, סקוטלנד, ארצות הברית וגרמניה. העבודה שהושלמה הייתה אמורה להתרחב ל-14 כרכים; רעיונותיה העיקריים הם:
- שנובע частית מחוסר יכולת בקרב היסטוריונים, וחלקית ממורכבות התופעות החברתיות, נעשה עד כה מעט מאוד לקראת גילוי העקרונות השולטים באופי ובגורל העמים, או במילים אחרות, לקראת ביסוס מדע ההיסטוריה;
- שבעוד שהדוגמה התיאולוגית של הפרדסטינציה (גזירת הגורל) היא היפותזה עקרה מעבר לתחום הידע, והדוגמה המטפיזית של רצון חופשי נשענת על אמונה מוטעית בחסינות התודעה, מוכח על ידי המדע, ובמיוחד על ידי סטטיסטיקה, כי פעולות אנושיות נשלטות על ידי חוקים קבועים וסדירים כמו אלו השולטים בעולם הפיזי;
- שאקלים, קרקע, מזון והיבטי הטבע הם הגורמים העיקריים לקידמה אינטלקטואלית: השלושה הראשונים בעקיפין, באמצעות קביעת הצטברות וחלוקת העושר, והאחרון על ידי השפעה ישירה על הצטברות וחלוקת המחשבה, כאשר הדמיון מגורה וההבנה מדוכאת כאשר תופעות העולם החיצוני הן נשגבות ונוראות, וההבנה מועזת והדמיון מרוסן כאשר הן קטנות וחלשות;
- שההפרדה הגדולה בין הציוויליזציה האירופית ללא-אירופית מסתמכת על העובדה שבאירופה האדם חזק מהטבע, ובמקומות אחרים הטבע חזק מהאדם, והתוצאה היא שרק באירופה הכניע האדם את הטבע לשרותו;
- שהקידמה של הציוויליזציה האירופית מאופיינת בהשפעה הולכת ופוחתת של חוקים פיזיים, והשפעה הולכת וגוברת של חוקים מנטליים;
- שהחוקים המנטליים המסדירים את התקדמות החברה אינם ניתנים לגילוי על ידי השיטה המטפיזית, כלומר, על ידי מחקר אינטרוספקטיבי של הנפש האינדיבידואלית, אלא רק על ידי סקירה מקיפה של עובדות המאפשרת לנו לחסל הפרעות, כלומר, על ידי שיטת הממוצעים;
- שהקידמה האנושית נבעה, לא מסוכנויות מוסריות, שהן סטטיות ומאזנות זו את זו באופן שהשפעתן אינה מורגשת לאורך תקופה ארוכה, אלא מפעילות אינטלקטואלית, שהייתה משתנה ומתקדמת ללא הרף: "פעולותיהם של פרטים מושפעות מאוד מרגשותיהם המוסריים ותשוקותיהם; אך אלו, בהיותם מנוגדים לתשוקות ורגשות של פרטים אחרים, מאוזנים על ידם, כך שהשפעתם, בממוצע הגדול של ענייני האנושות, אינה נראית בשום מקום, ופעולותיה הכוללות של האנושות, הנחשבות כמכלול, נותרות מוסדרות על ידי הידע הכולל שבידי האנושות";
- שמאמצים אינדיבידואליים הם חסרי משמעות במסה הגדולה של ענייני האנושות, ושאנשים גדולים, אף שהם קיימים, וחייבים "כעת" להיתפס ככוחות מפריעים, הם רק יצורי התקופה שאליה הם שייכים;
- שדת, ספרות וממשל הם, במיטבם, תוצרים ולא הגורמים לציוויליזציה;
- שהקידמה של הציוויליזציה משתנה ישירות כ"ספקנות", הנטייה להטיל ספק ולחקור, ובאופן הפוך כ"אמונות טפלות" או "הרוח המגוננת", נטייה לתחזק, ללא בדיקה, אמונות ופרקטיקות מבוססות.
חיים אישיים
מכיוון שהיה חסר מנוחה לגבי בריאותו, באקל "קם, עבד, צעד, סעד ויצא לישון בסדירות מדהימה". ירושתו "אפשרה לו לחיות בנוחות", אך הוא הוציא כסף בזהירות למעט שני יוצאי דופן: סיגרים משובחים ואוסף 22,000 הספרים שלו. באקל ואמו נהנו לערוך ארוחות ערב לחברים ולאכול בחוץ. באקל נחשב לרוב כ"איש שיחה טוב" בשל "ידיעותיו העמוקות במגוון רחב של נושאים". מצד שני, היו שחשבו אותו ל"מייגע או אגואיסט" עם נטייה "להשתלט על שיחות". הוא זכה בטורניר השחמט הבריטי הראשון בשנת 1849.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →על פי האוטוביוגרפיה של האציל הסקוטי צ'ארלס סטיוארט (Charles Stewart), באקל טען: "גברים ונשים מסווגים את עצמם לשלוש מחלקות או סדרים של אינטליגנציה; ניתן לזהות את המחלקה הנמוכה ביותר לפי הרגלם לדבר תמיד על אנשים; הבאה אחריה לפי העובדה שהרגלם הוא תמיד לשוחח על דברים; הגבוהה ביותר, לפי העדפתם לדיון ברעיונות".
המוציא לאור המונוגרפי ג'ון קמדן הוטן (John Camden Hotten) טען כי סדרת ההדפסות המחודשות שלו בנושא הצלפות, "הספרייה הממחישה את הקידמה החברתית" (The Library Illustrative of Social Progress), נלקחה מאוספו של באקל, אך זה לא היה נכון, כפי שדיווח הנרי ספנסר אשבי (Henry Spencer Ashbee).
### חיים מאוחרים ומוות
ב-1 באפריל 1859, מתה אמו של באקל. זמן קצר לאחר מכן, תחת השפעת "ייסורים מוחצים ומייאשים" אלו, הוא הוסיף טיעון לאלמוות לביקורת שכתב על מסתו של ג'ון סטיוארט מיל "על החירות" (On Liberty). הטיעון של באקל לא התבסס על תיאולוגים "עם ספריהם, דוגמותיהם, מסורותיהם, טקסיהם, רשומותיהם והמצאותיהם המתכלות האחרות". במקום זאת הוא ביסס את טיעונו על "אוניברסליות החיבה; הכמיהה של כל נפש לדאוג למשהו מחוץ לעצמה". באקל טען כי "בצורך לאהוב ולהיות נאהב, נחשפים לראשונה האינסטינקטים הגבוהים ביותר של טבענו".
כאילו בהרהור על מות אמו, באקל המשיך כי "כל עוד אנחנו עם אלו שאנו אוהבים..., אנו שמחים". אך כאשר "האויב [המוות]" מתקרב, "כאשר סימני החיים עצמם אילמים... ואין לפנינו דבר מלבד הקליפה והקליפה של מה שאהבנו יותר מדי, אז באמת, אם היינו מאמינים שהפרידה היא סופית... הטובים שבנו היו נכנעים, אלמלא השכנוע העמוק שלא הכל באמת נגמר". יש לנו "תחזית למצב אחר וגבוה יותר". לפיכך, סיכם באקל, "לכן, לחוש האלמוות שבו מעוררות אותנו החיבות, הייתי פונה להוכחה הטובה ביותר למציאות של חיים עתידיים". הוא גם כתב, "אם האלמוות אינו אמת, אין זה משנה הרבה אם משהו אחר הוא אמת או לא."
מות אמו בשנת 1859 בשילוב עם העבודה המתישה על הכרך השני של "תולדות הציוויליזציה באנגליה", ופרסומו בשנת 1861 עוררו החלטה מצד באקל לנסוע למצרים כדי להתאושש מתשישות, כשהוא מזמין "את אליזבת פונץ' (Elizabeth Faunch), אלמנת נגר", להצטרף אליו. גברת פונץ' סירבה להזמנתו, אך ישנן ראיות לכך ששניים אלו היו מעורבים בקשר רומנטי מזה זמן מה.
הוא סייר במצרים. לאחר מכן, כשחש טוב יותר, נסע באקל לפלשתינה ולסוריה. הוא מת ממחלת טיפוס בדמשק, סוריה, ב-29 במאי 1862 ונקבר שם. אחות סיפקה מצבה עם הכתובת "אני יודע שהוא יקום שנית". אחותו של הקונסול הבריטי בדמשק הוסיפה: "המילה הכתובה נשארת זמן רב אחרי הכותב; הכותב נח מתחת לאדמה, אך עבודותיו נשארות".
הערכה
### עכשווי
ה"נורת' אמריקן רוויו" (North American Review) אפיין את באקל כ"היסטוריון המכנה את עצמו היסטוריון של הציוויליזציה". הוא "בוזז את כל ההיסטוריה, הספרות והמדע עבור הוכחות ואיורים לדעתו הקדומה". יתרה מכך, "האבסורדיות של המסקנות אליהן הוא מובל מספקת, אולי, את ההוכחה הטובה ביותר לטעותה של שיטתו ולשקריות של הנחות היסוד שלו". לסיכום, "תחת מסווה של היסטוריה, מטרתו היחידה [של הספר] היא ללמד את המסקנות הקדומות של פילוסופיה שקרית ומשפילה".
הייתה ביקורת על הכרך השני של "תולדות הציוויליזציה באנגליה" של באקל ב"ניו יורק טיימס". הביקורת סיכמה: "למרות אי-שלמויות אלו, אנו עדיין רואים בתולדות הציוויליזציה אולי את התרומה החשובה ביותר למדע ההיסטורי המודרני... קל לאדם להעלות הרבה התנגדויות שטחיות מאוד לאופן שבו מר באקל מטפל בהיסטוריה..., אך ככל שאדם מתקרב לגדולה של שיטתו, כך תפחת הנטייה להעלות התנגדויות כאלו... השפעתו על החשיבה של התקופה הנוכחית לא יכולה שלא להיות עצומה; ואם הוא לא נותן לנו יותר ממה שכבר יש לנו בשני כרכי המגנום אופוס, הוא עדיין יסווג בין האבות והמייסדים של מדע ההיסטוריה".
ביקורת על המאמרים שפורסמו לאחרונה של באקל הופיעה במבשר הישיר של ה"פורטלנד פרס הראלד" (Portland Press Herald) ביום שבת, 27 בדצמבר 1862. העורכים כתבו על באקל: "סטודנט בודד ובלתי פוסק, ללא עידוד מלבד מהמעגל הביתי, וללא הזדמנות למדוד את עצמו מול יריבים, הוא באופן טבעי, עם כל עושר הלמידה שלו, השליטה בשפה ומרץ המחשבה, נפל לתוך אותם בורות של פזיזות וחוסר דיוק האורבים לנזיר".
### לאחר מותו
המספר הפרנואידי ב"כתבים מהמחתרת" של פיודור דוסטויבסקי (Fyodor Dostoevsky) דן בתאוריות של באקל: "מדוע, לשמור על תאוריה זו של התחדשות האנושות באמצעות השאיפה של עצמו היא לדעתי כמעט אותו דבר... כמו לטעון, למשל, בעקבות באקל, שדרך הציוויליזציה האנושות הופכת לרכה יותר, וכתוצאה מכך פחות צמאת דם ופחות מתאימה למלחמה. לוגית נראה שזה נובע מהטיעונים שלו. אבל לאדם יש נטייה כזו למערכות וניכויים מופשטים שהוא מוכן לעוות את האמת בכוונה, הוא מוכן להכחיש את עדות חושיו רק כדי להצדיק את הלוגיקה שלו. אני לוקח דוגמה זו מכיוון שהיא הדוגמה הבולטת ביותר לכך. רק תסתכל סביבך: דם נשפך בנחלים, ובצורה העליזה ביותר, כאילו היה שמפניה. קח את כל המאה התשע-עשרה שבה חי באקל. קח את נפוליאון - הגדול וגם הנוכחי. קח את צפון אמריקה - האיחוד הנצחי [התייחסות אירונית למלחמת האזרחים האמריקאית המתמשכת]. קח את הפארסה של שלזוויג-הולשטיין... ומה זה שציוויליזציה מרככת בנו? הרווח היחיד של הציוויליזציה לאנושות הוא היכולת הגדולה יותר למגוון תחושות - ושום דבר יותר".
בשנת 1910, המהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה ציינה כי באקל לא הגדיר את התפיסות הכלליות איתן עבד: "ציוויליזציה", "היסטוריה", "מדע", "חוק". לכן, "טיעוניו הם לעיתים קרובות כשלים". יתרה מכך, "הוא לעיתים שינה וסילף את העובדות" ו"הוא לעיתים קרובות פישט יתר על המידה את בעיותיו". אף על פי כן, "רבים מרעיונותיו... עובדו בצורה מדויקת יותר על ידי כותבים מאוחרים יותר בסוציולוגיה ובהיסטוריה" ועבודתו הייתה בעלת ערך עצום בגירוי מחקר וספקולציות נוספים".
ב"מילון ביוגרפי קצר של ספרות אנגלית", שפורסם באותה שנה, כתב הסופר הסקוטי ג'ון ויליאם קאזין (John William Cousin) על באקל:
> באקל זכור בזכות התייחסותו להיסטוריה כמדע מדויק, וזו הסיבה שרבים מרעיונותיו עברו למלאי הספרותי המשותף, ועובדו בצורה מדויקת יותר על ידי כותבים מאוחרים יותר בסוציולוגיה ובהיסטוריה בשל הניתוחים המדעיים הקפדניים שלו. עם זאת, עבודתו אינה חופשית מדעות חד-צדדיות והכללות הנשענות על נתונים לא מספיקים.
בשנת 1981, הסוציולוג האמריקאי רוברט בירסטדט (Robert Bierstedt) טען כי, ב"תולדות הציוויליזציה באנגליה", "באקל ביקר היסטוריונים על בסיס שהם היו מעוניינים מדי בביוגרפיה ובהיסטוריה צבאית ופוליטית ולא הצליחו לחפש עקרון או חוקים אוניברסליים". לעומת זאת, "באקל היה בטוח שניתן לבנות מדע של חברה על בסיס אינדוקציות מההיסטוריה". הקושי שלו היה "הכמות העצומה של חומרים שהיה צריך להשתלט עליהם". הרברט ספנסר (Herbert Spencer) אמר שבאקל "'לקח על עצמו' יותר ממה שהיה מסוגל לארגן".
עבודות
"השפעת הנשים על התקדמות הידע"
- "השפעת הנשים על התקדמות הידע" (The Influence of Women on the Progress of Knowledge) הרצאה שנשא במוסד המלכותי ופורסמה במגזין "פרייזרס" (Fraser's Magazine) 1858 ארכיון 21 במאי 2011 ב-Wayback Machine.
"מיל על החירות" (ביקורת)
- "מיל על החירות" (Mill on Liberty) (ביקורת) מגזין "פרייזרס", כרך 50, מאי 1859, מסתיים בטיעונו של באקל לאלמוות, 509–542.
מכתב לג'נטלמן בנוגע למקרה של פולי
- מכתב לג'נטלמן בנוגע למקרה של פולי (A Letter to a Gentleman respecting Pooley's Case) (J. W. Parker & Son, 1859).
תולדות הציוויליזציה באנגליה מהדורה בת שלושה כרכים
- תולדות הציוויליזציה באנגליה, כרך 1 (לונדון: Longmans Green, מהדורה רביעית 1864)
- תולדות הציוויליזציה באנגליה, כרך 2 (לונדון: Longmans Green, מהדורה רביעית 1864)
- תולדות הציוויליזציה באנגליה, כרך 3 (Longmans, Green, 1868)
קטע על תקופת שלטונה של אליזבת קטעים שלא פורסמו
- על תקופת שלטונה של אליזבת: בישופים, מתוך הניירות שלאחר המוות של מר באקל במגזין "פרייזרס", כרך 75, פברואר 1867, 163–186.
- על תקופת שלטונה של אליזבת: בישופים, מתוך הניירות שלאחר המוות של מר באקל במגזין "פרייזרס", כרך 76, ספטמבר 1867, 284–300.
העבודות השונות והפוסטומוס של הנרי תומאס באקל מהדורה בת שלושה כרכים, בעריכת הלן טיילור
- העבודות השונות והפוסטומוס של הנרי תומאס באקל, כרך 1 (Longmans, Green and Company, 1872)
- העבודות השונות והפוסטומוס של הנרי תומאס באקל, כרך 2 (Longmans, Green and Company, 1872)
- העבודות השונות והפוסטומוס של הנרי תומאס באקל, כרך 3 (Longmans, Green and Company, 1872)
העבודות השונות והפוסטומוס של הנרי תומאס באקל מהדורה חדשה ומקוצרת בת שני כרכים, בעריכת גרנט אלן
- העבודות השונות והפוסטומוס של הנרי תומאס באקל: מהדורה חדשה ומקוצרת, כרך 1 (Longmans, Green and Company, 1885)
- העבודות השונות והפוסטומוס של הנרי תומאס באקל: מהדורה חדשה ומקוצרת, כרך 2 (Longmans, Green and Company, 1885)
מאמרים שנאספו כרך אחד, עורך לא צוין
- מאמרים מאת הנרי תומאס באקל, מחבר "תולדות הציוויליזציה באנגליה": עם סקיצה ביוגרפית של המחבר (F. A. Brockhaus, 1867)
על סקוטלנד והאינטלקט הסקוטי, הוצאת אוניברסיטת שיקגו (1970). ("מורכב מחומר המבוא מכרך 1 של המהדורה הראשונה של ספרו של המחבר תולדות הציוויליזציה באנגליה (לונדון, 1857) והחלקים הסקוטיים של המהדורה הראשונה והיחידה של כרך 2 (לונדון, 1861) בתוספת "תוכן עניינים אנליטי... כל ההשמטות מסומנות על ידי שלוש נקודות.") 414 עמ', 23 ס"מ.