הרולד גיליס: האיש שבנה מחדש פנים
קרב הסום (Somme) החזיר גברים שפניהם הושחתו. מקלעים ורסיסים מטווח קצר השמידו לסתות, אפים וארובות עיניים בדרכים שלכירורגיה של המאה ה-19 לא היו תשובות עבורן, והשורדים נותרו חבויים. בבית החולים של המלכה בסידקאפ (Sidcup), מנתח אף, אוזן וגרון יליד ניו זילנד ועמיתיו ביצעו יותר מ-11,000 ניתוחים בקרב למעלה מ-5,000 מהם. הרולד גיליס לא רק תיקן את הפצעים. הוא המציא את התחום שמתקן אותם.
דנידין, קיימברידג', ושלושה תארי 'בלו' בגולף
גיליס נולד בדנידין (Dunedin), ניו זילנד, ב-17 ביוני 1882, בנו של רוברט גיליס, חבר פרלמנט מטעם אוטגו (Otago). הוא התחנך בבית הספר וואנגנאוי קולגייט (Whanganui Collegiate School) ולאחר מכן למד רפואה בקולג' גונוויל וקאיוס (Gonville and Caius College), קיימברידג'. תאונת ילדות הותירה אותו עם מרפק נוקשה, שנראה שלא הפריע לו כלל: הוא זכה בתארי 'בלו' בגולף בשנים 1903, 1904 ו-1905 וחתר במירוץ הסירות (Boat Race) של 1904. הוא היה גם בונה חופשי, ולימים הפך למאסטר בלשכת קאיוס.
הוא התמחה בבית החולים סנט ברתולומיו (St Bartholomew's Hospital), זכה במלגת המחקר לותר הולדן ב-1910, ועבר לכירורגיית אף, אוזן וגרון – מומחיות שבאופן מקרי העניקה לו היכרות בלתי רגילה עם מבנה הראש.
וימרו ופריז
הוא התגייס לחיל הרפואה של הצבא המלכותי ב-1915 והוצב בווימרו (Wimereux), ליד בולון (Boulogne), שם סייע לאוגוסט שארל ולדייה (Auguste Charles Valadier), רופא שיניים צרפתי-אמריקאי שעסק בדרכים לתיקון לסתות מרוסקות. ולדייה התנסה בהשתלות עור, וגיליס זיהה את הפוטנציאל. הוא המשיך לפריז כדי לצפות בהיפוליט מורסטן (Hippolyte Morestin), מנתח הפה הנודע, מסיר גידול מפניו של מטופל וסוגר את הפגם באמצעות עור שנלקח מהלסת.
זה היה כל החינוך שהיה זמין. לא היה ספר לימוד, לא מומחיות, ולא צוות מאומן. גיליס חזר לאנגליה ושכנע את הכירורג הראשי של הצבא, סר ויליאם ארבתנוט-ליין (Sir William Arbuthnot-Lane), לפתוח מחלקה לפציעות פנים בבית החולים הצבאי בקיימברידג' שבאולדרשוט (Aldershot) בשנת 1916. בתוך חודשים ספורים, קרב הסום הציף אותה.
סידקאפ
בית החולים של המלכה בסידקאפ נפתח ביוני 1917 עם יותר מאלף מיטות ביחידות ההחלמה שלו. מה שגיליס בנה שם לא היה רק שירות כירורגי אלא שיטה – מרכז רב-תחומי שבו מנתחים, רופאי שיניים, טכנאי רנטגן, צלמים ואמנים עבדו על אותו מטופל.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →תרומתו הטכנית המרכזית הייתה גבעול העור המגולגל (tubed pedicle). מתלה עור הורם וגולגל לצינור סגור בעוד קצה אחד נותר מחובר לאספקת הדם המקורית שלו, ולאחר מכן הועבר בשלבים לעבר הפציעה. מכיוון שהצינור היה אטום וחי, הוא נשא את זרימת הדם שלו והתנגד לזיהום שהרג כל כך הרבה השתלות מוקדמות. זו הטכניקה שעליה התבססה הכירורגיה המשחזרת במשך עשורים, והארכיון של הקולג' המלכותי למנתחים הכולל את תיקי המקרים של גיליס מתעד זאת באופן ממצה.
אותם קבצים – המכסים מעל 2,500 חיילים, כולל דרגה, מספר אישי, גדוד ותאריך פציעה – מכילים תצלומים, רשימות קליניות, צילומי רנטגן וציורי צבעי מים. הנרי טונקס (Henry Tonks), כירורג שעזב את הרפואה כדי להפוך לצייר ומורה מקצועי, יצר דיוקנאות פסטל ומסכות פנים של הפצועים, השמורים כיום במוזיאון הנטריאן (Hunterian Museum). מטרת האמנים לא הייתה סנטימנטליות. גיליס ניתח למען המראה כמו גם למען התפקוד, והוא נזקק לתיעוד של מה שהיו הפנים ומה שהפכו להיות.
הוא פרסם את "כירורגיה פלסטית של הפנים" (Plastic Surgery of the Face) ב-1920, ספר היסוד של התחום. הוא מונה לקצין במסדר האימפריה הבריטית (OBE) ב-1919 ולמפקד במסדר (CBE) ב-1920, וקיבל תואר אבירות בטקס יום ההולדת בשנת 1930.
בין המלחמות ולאחריהן
גיליס בנה פרקטיקה פרטית גדולה עם ריינספורד מולאם (Rainsford Mowlem) והרצה ברחבי העולם. ב-1930 הוא הזמין את בן דודו ארצ'יבלד מקינדו (Archibald McIndoe) לפרקטיקה ודחף אותו לתפקיד בסנט ברתולומיו – ההחלטה שיצרה את המנתח של "מועדון חזירי הניסוי" (Guinea Pig Club) והטייסים הכוויות של מלחמת העולם השנייה.
כשהמלחמה ההיא הגיעה, גיליס שימש כיועץ למשרד הבריאות, לחיל האוויר המלכותי (RAF) ולאדמירליות, וארגן יחידות כירורגיה פלסטית ברחבי המדינה: הפעם המומחיות הייתה קיימת עוד לפני הנפגעים, כי הוא בנה אותה. הוא ניתח ברוקסדאון האוס (Rooksdown House), חלק מבית החולים פארק פריווט (Park Prewett) ליד בייסינגסטוק, וסייר בדרום אמריקה במתן הרצאות בין 1941 ל-1942 עם הצלם פרסי הנל (Percy Hennell).
הוא לא פרש לאחר מכן, בעיקר כי לא יכול היה להרשות זאת לעצמו. בשנת 1946 הוא ביצע את אחד מהפאלופלסטיות (בניית איבר מין זכרי) הראשונות עבור גבר טרנס, מייקל דילון (Michael Dillon). בשנת 1951 הוא ועמיתיו ביצעו את אחד הניתוחים המודרניים הראשונים להתאמה מגדרית עבור אישה טרנסית, רוברטה קאוול (Roberta Cowell), תוך שימוש בטכניקת מתלה שנותרה סטנדרטית במשך ארבעים שנה. כשנשאל על העבודה, אמר בפשטות: "אם זה מעניק אושר אמיתי, זה המקסימום שכל מנתח או רפואה יכולים לתת."
הוא נשא את קתלין מרגרט ג'קסון (Kathleen Margaret Jackson) ב-9 בנובמבר 1911; נולדו להם ארבעה ילדים. הוא התחרה באליפות הגולף לחובבנים בכל שנה מ-1906 עד 1931, שיחק עבור אנגליה נגד סקוטלנד ארבע פעמים, וזכה בגביע סנט ג'ורג' (St George's Grand Challenge Cup) ב-1913 וב-President's Putter ב-1925. ב-3 באוגוסט 1960, במהלך ניתוח ברגלה של נערה בת שמונה-עשרה, הוא סבל מפקקת מוחית. הוא נפטר ב-10 בספטמבר בקליניקה של לונדון, בגיל שבעים ושמונה. הוא הרוויח כ-30,000 ליש"ט בשנה בין המלחמות והותיר עזבון בשווי 21,161 ליש"ט.
מדוע הרולד נחשב לגאון
גיליס מכונה באופן קבוע אבי הכירורגיה הפלסטית המודרנית, והטענה עומדת במבחן – אך האיכות המעורבת היא אינטליגנציית מלאכה ולא גאונות תיאורטית, וכדאי לדייק בכך. הוא לא גילה שום עיקרון ביולוגי. מה שהיה לו הוא דמיון תלת-ממדי יוצא דופן לרקמות: היכולת להביט בפנים הרוסות ולראות, בעור ששרד בחזה או במצח, את החומר לאף ואת המסלול שבו ניתן להעביר אותו לשם חי. גבעול העור המגולגל הוא תובנה של אינסטלציה – שמירה על אספקת הדם מחוברת, איטום המשטח מפני זיהום, העברת הרקמה בשלבים – והאלגנטיות שלו טמונה בפתרון שתי הבעיות שהביסו את כל מי שהיה לפניו בבת אחת.
החלק השני, שזוכה לפחות הילול, הוא ארגוני. לגיליס לא היה כמעט תקדים: שני אחה"צ של צפייה בולדייה ובמורסטן, ומלחמה שלמה של פציעות שאף אחד מעולם לא ניסה לתקן. הוא בנה מומחיות מזה – בית חולים, צוות של אמנים, צלמים ומנתחי שיניים, ארכיון מתועד של מעל 2,500 מקרים, וספר לימוד – ואז אימן את האנשים שהמשיכו עם זה הלאה, מקינדו ביניהם.
ההסמכה הכנה היא שהוא לא היה לבדו. ולדייה ומורסטן קדמו לו; סידקאפ הייתה פעולה שיתופית גדולה; השתלות עור קדמו לו בהרבה. הגאונות שלו הייתה סינתטית ומעשית, מופעלת בעזרת אזמל ועין, ומדדה אינו רעיון אלא אלפי פנים בודדות שניתן היה להראות בציבור שוב.
מורשת
לוח כחול מציין את ביתו ב-71 פרוגנאל (Frognal) בהמפסטד (Hampstead); גונוויל וקאיוס קראו ל-'גיליס קלוז' (Gillies Close) על שמו ב-2015, ו-'גיליס ליין' (Gillies Lane) בגאן היל פארק (Gun Hill Park) שבאולדרשוט מנציח אותו גם כן. הקולג' המלכותי למנתחים מחזיק בתיקי המטופלים שלו ומוזיאון הנטריאן מחזיק בדיוקנאות של טונקס של הגברים בהם טיפל. כל הליך שחזור שמבוצע היום על כווייה, כריתת גידול סרטני או תאונת דרכים נגזר מהמחלקה שהוא שכנע את הצבא לפתוח באולדרשוט בשנת 1916 – וכך, בשקט רב יותר, גם הטיפול הכירורגי באנשים טרנסים, שאותו נטל על עצמו בשנות ה-40 כשכמעט אף אחד אחר לא היה מוכן לכך.