ה. ג'. ולס: שוליית הדרפר שהמציא את העתיד
רגל שבורה בגיל שמונה, שריתקה את בנו של חנווני עני למיטה ללא דבר לעשות מלבד לקרוא, היא מקום טוב כמו כל מקום אחר לאתר את מקור המדע הבדיוני המודרני. הילד ההוא גדל לדמיין מסע בזמן, בלתי נראות, פלישה חייזרית והנדסה גנטית לפני שלמישהו מהם היו שמות – ואז, ב-1914, לתאר פצצה אטומית ש"ממשיכה להתפוצץ" במשך ימים, קטע שפיזיקאי זקף מאוחר יותר לזכותו כמי שהצית את התיאוריה שהפכה נשק גרעיני אמיתי לאפשרי.
מחנות סין למלגת מדע
הרברט ג'ורג' ולס נולד ב-21 בספטמבר 1866, בברומלי, קנט, הצעיר מבין ארבעה ילדים של ג'וזף ושרה ולס, שהכנסתם הגיעה באופן לא אמין מחנות חרסינה כושלת ומקריירת הקריקט של ג'וזף. קושי כלכלי עיצב את ילדותו ישירות: בגיל שמונה, רגל שבורה הותירה אותו מרותק למיטה והפכה אותו לקורא רעבתני, ובגיל העשרה הוא הושם כשוליה לדרפר, מקצוע שתיעב. הוא ברח ממנו על ידי עבודה כמורה-סטודנט ולבסוף זכייה במלגה ללימודי ביולוגיה בבית הספר הרגיל למדע של לונדון תחת ת. ה. האקסלי, המגן המפורסם ביותר של דרווין – השכלה שהעניקה לסיפורת המאוחרת של ולס את עמוד השדרה המדעי שלה. הוא הצטיין בביולוגיה ובפיזיקה אך איבד את המלגה שלו ב-1887 לאחר שנכשל בגיאולוגיה, ושחפת אילצה אותו מאוחר יותר לצאת מקריירת הוראה ולעבור לכתיבה במשרה מלאה.
המצאת המדע הבדיוני
הפריצה של ולס הגיעה עם "מכונת הזמן" ב-1895, ואחריה ברצף מהיר "האי של דוקטור מורו" (1896), "האיש הבלתי נראה" (1897), ו"מלחמת העולמות" (1898) – רצף של "רומנים מדעיים" שהמציאו או קידדו כמעט כל מכשיר יסודי של הז'אנר: מסע בזמן, מניפולציה גנטית, בלתי נראות ופלישה בין-כוכבית. לצד ז'ול ורן, ולס נחשב לאחד מאבות המדע הבדיוני, ובניגוד לרוב מה שבא אחריו, הפרוזה שלו נותרה, לפי שיפוטם של מבקרים מאוחרים, קלה ומשעשעת לקריאה באופן יוצא דופן גם כשהיא נשאה ספקולציות מדעיות וחברתיות רציניות. רב-המכר שלו מ-1901 "ציפיות", עם כותרת המשנה "ניסוי בנבואה", הרחיב את ההרגל הספקולטיבי הזה לחיזוי לא-בדיוני, וניבא התפתחויות טכנולוגיות שכללו, עשורים לפני העובדה, נשק להשמדה המונית.
הספר שעזר לבנות את הפצצה
מעשה הנבואה המשמעותי ביותר של ולס הגיע ברומן שלו מ-1914 "העולם שהשתחרר", שדמיין "פצצות אטומות" שימשיכו להתפוצץ במשך ימים לאחר השחרור – תמונה רופפת מדעית אך בעלת ראיית הנולד רעיונית. הפיזיקאי לאו סילארד הודה מאוחר יותר שקריאת הרומן של ולס עזרה לעורר את עבודתו התיאורטית על תגובת השרשרת הגרעינית, עבודה שהזינה ישירות את המדע שמאחורי הפצצה האטומית, מה שהופך את הסיפורת של ולס לקשר ישיר וניתן למעקב באופן יוצא דופן בין ספרות דמיונית לאחת הטכנולוגיות המגדירות של המאה העשרים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →היסטוריון עבור הקורא הכללי
השאיפות של ולס מעולם לא הוגבלו לסיפורת. ספרו מ-1920 "תמצית ההיסטוריה" ניסה לדחוס את כל ההיסטוריה האנושית לנרטיב נגיש עבור קוראים רגילים, ולמרות קבלה מעורבת מהיסטוריונים מקצועיים, הוא זכה לשבחים רבים כאחת ההיסטוריות המבואיות הטובות ביותר הזמינות והפך להצלחה פופולרית עצומה, חלק מהפרויקט הרחב יותר של ולס להשתמש בפרוזה פשוטה וקריאה כדי לחנך קהל המוני בנושאים השמורים בדרך כלל למומחים.
סוציאליסט שחשד בבוחר
פוליטית, ולס היה סוציאליסט מחויב שהצטרף לחברה הפביאנית והתמודד פעמיים ללא הצלחה לפרלמנט כמועמד הלייבור, אך יחסיו עם הסוציאליזם המאורגן היו לוחמניים ולא נוחים – הוא נפרד בפומבי מהפביאנים ב-1909 על מה שראה כתיאבון לא מספיק לרפורמה רדיקלית רחבת היקף. החזון הפוליטי החוזר שלו היה "מדינת עולם" גלובלית: חברה מתוכננת ומנוהלת מדעית שתבטל את הלאומיות ותתגמל כישרון. לחזון הזה היה תת-זרם סמכותני – ולס חשד בדמוקרטיה פרלמנטרית על בסיס כך שבוחרים רגילים לא יכלו לתפוס ענייני עולם מורכבים, ולעיתים טען להגבלת הכוח הפוליטי למדענים, מהנדסים ומנהלים במקום לבוחרים הכלליים. הוא נפגש עם דמויות כולל לנין, סטלין ורוזוולט כדי לקדם את רעיונותיו בינלאומית, והסנגור שלו לזכויות אוניברסליות נזקף לזכותו כמי שהשפיע על ההכרזה האוניברסלית על זכויות האדם שלאחר המלחמה.
חיים אישיים עמוסים
ולס נישא לבת דודתו איזבל מרי ולס ב-1891; הנישואים קרסו לאחר שגילתה את הרומן שלו עם סטודנטית לשעבר, איימי קתרין רובינס, לה נישא ב-1895 ונשאר איתה, רשמית, במשך שלושה עשורים. הנישואים לא עצרו שורה ארוכה של רומנים, כולל עם הסופרות אמבר ריבס ורבקה וסט, ששתיהן ילדו לו ילדים מחוץ לנישואים, וולס נשאר מעורב בחיי ילדיו ממערכות יחסים מרובות לאורך כל חייו.
מוות וחיים מאוחרים
ולס מת ב-13 באוגוסט 1946, בלונדון בגיל שבעים ותשע, לאחר שפרסם בערך חמישים רומנים יחד עם כמות עצומה של מאמרים, מדע פופולרי וכתיבה פוליטית לאורך שישה עשורים של תפוקה כמעט רציפה.
מדוע ולס מכונה גאון
הטענה שורדת בדיקה במובן צר אך קונקרטי: ההכשרה המדעית של ולס תחת האקסלי אפשרה לו לבנות הנחות ספקולטיביות – מסע בזמן, מניפולציה גנטית, נשק אטומי – על הנמקה מדעית שנשמעת סבירה במקום פנטזיה טהורה, ולפחות פעם אחת, עם "העולם שהשתחרר", הספקולציה הזו הזינה באופן מוכח פיזיקה אמיתית דרך התיאור של סילארד עצמו על ההשראה שלו, רמה של השפעה סיבתית בעולם האמיתי שאף סופר אחר לא יכול לטעון לה. מקרה הנגד הכנה הוא משמעותי, עם זאת: שיא החיזוי של ולס נחגג באופן סלקטיבי, נזכר בהצלחותיו ונסלח בשקט על החמצותיו הרבות, ואפילו הערכות אוהדות מתארות את הפרוזה שלו כבעלת ערך בעיקר בשל היותה "קלה ומשעשעת" ולא בשל שאיפה ספרותית עמוקה – רעיונות שהועברו מהר ובפשטות קיבלו עדיפות על פני סגנון. המחשבה הפוליטית שלו נשאה את אותו פשרה הלאה: אותו מוח שחלם על מדינת עולם רציונלית הגיע גם למסקנה שלא ניתן לסמוך על בוחרים רגילים איתה, תוך העדפת שלטון על ידי "מדענים, מארגנים, מהנדסים ואחרים בעלי כישרון" – זן של מחשבה שמבקרים מאוחרים מתייחסים אליו פחות כגאונות אלא כנקודה עיוורת רצינית ומשמעותית בדמיון רחב אחרת.
מורשת
הרומנים המדעיים של ולס נשארים בעיבוד מתמשך ברחבי הקולנוע, הרדיו והטלוויזיה יותר ממאה שנה לאחר הפרסום, ומכתשים על הירח ועל מאדים נקראו על שמו. האזהרה שלו ש"ההיסטוריה האנושית הופכת יותר ויותר למרוץ בין חינוך לקטסטרופה" עדיין מצוטטת כסיכום של המאה החרדה והמונעת על ידי טכנולוגיה שהוא עשה יותר מכל אחד אחר לדמיין לפני שהגיעה.