גאי ריצ'י: האוטר של חדר העריכה הקוקני
גאי ריצ'י גורש מבית הספר בגיל חמש עשרה, כשהוא סובל מדיסלקציה וחוסר עניין, ובמקום זאת בנה קריירה סביב הדבר שהכיתה מעולם לא תגמלה: אינסטינקט המזהה כמה מהר יכולה סצנה לנוע לפני שהקהל מאבד את הקשר. שלושה עשורים לאחר מכן הוא ביים עיבוד מחודש של דיסני בשווי מיליארד דולר, זיכיון בשווי 500 מיליון דולר בכיכובו של רוברט דאוני ג'וניור, וסדרה של קומדיות פשע לונדוניות מחוספסות שמבקרים עדיין מתייחסים אליהן כאל חתימתו האמיתית – פילמוגרפיה שמתנהלת, יותר ממעט מאוד במאים אחרים, על מקצב עריכה טהור.
מהטפילד לחדר העריכה
גאי סטיוארט ריצ'י (Guy Stuart Ritchie) נולד ב-10 בספטמבר 1968 בהטפילד, הרטפורדשייר, אנגליה. הוא למד בבית הספר ווינדלשם האוס (Windlesham House School) במערב סאסקס ולאחר מכן בבית הספר סטנברידג' ארלס (Stanbridge Earls School) בהמפשייר, אך השכלתו הפורמלית הסתיימה בגיל חמש עשרה כשסולק, קרע שהוא ייחס בחלקו לדיסלקציה שלא אובחנה וחוסר התאמה רחב יותר למסגרת הלימודית. במקום להמשיך בלימודים, הוא פנה ישירות למשרות התחלתיות בתעשיית הקולנוע, ופילס את דרכו לבימוי פרסומות טלוויזיה – התמחות בקצב מסחרי וקיצור דרך ויזואלי שבא לידי ביטוי ללא ספק בכל מה שיצר לאחר מכן. סרטו הקצר משנת 1995, The Hard Case, היה כרטיס הביקור שהשיג לו מימון לסרט באורך מלא.
לוק, סטוק ושני קנים מעשנים והז'אנר שהוא בנה
לוק, סטוק ושני קנים מעשנים (1998), סרט הבכורה של ריצ'י כבמאי, הכריז על אסתטיקה שלמה בסרט אחד: עלילות פשע שלובות, דיאלוגים בשפת רחוב קוקנית שנאמרו במהירות, ואנסמבל של פושעים זוטרים צבעוניים שתכניותיהם מתנגשות במקרה ולא מתוך תכנון. הסרט זכה בפרס באפט"א לסרט השנה, והסרט שבא אחריו בשנת 2000, סנאץ' (Snatch) – שגם הוא התבסס על קווי עלילה מקבילים המתכנסים סביב איגרוף ללא כפפות ויהלום גנוב – הכניס יותר מ-83 מיליון דולר ברחבי העולם, מה שביסס ז'אנר כל כך מזוהה עמו עד ש"סרט של גאי ריצ'י" הפך לקיצור דרך בתעשייה שנים לפני שנגע בזיכיון של אולפן גדול.
שנות המדבר
ההצלחה לא חזרה על עצמה באופן אוטומטי. סחף חושים (2002), עיבוד מחודש בכיכובה של אשתו דאז מדונה (Madonna), היה כישלון ביקורתי ומסחרי שקטף חמישה פרסי פטל הזהב, ו-רבולבר (2005) – סרט פשע פילוסופי יותר במודע – נכשל גם הוא מסחרית למרות שאפתנותו הניכרת של ריצ'י לגביו. רוקנרולה (2008), חזרה למחוזות הפשע הלונדוני שהפכו אותו למי שהוא, פתח במקום הראשון בבריטניה ושימש כתיקון מסלול שהחזיר אותו לקרקע מסחרית יציבה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →קנה מידה הוליוודי
ההתאוששות ההיא פתחה את הדלת לעבודה באולפנים בתקציבים מסדר גודל אחר. שרלוק הולמס (2009) וסרט ההמשך שלו מ-2011, שניהם בכיכובו של רוברט דאוני ג'וניור, הכניסו מעל 520 מיליון ו-545 מיליון דולר בהתאמה ברחבי העולם וזכו במועמדויות לפרס האוסקר על פסקול ועיצוב אומנותי – הוכחה לכך שסגנון העריכה המקוטע והדוחף של ריצ'י יכול להתרחב לקולנוע של זיכיונות ענק מבלי לאבד את זהותו. שם קוד מ.א.ל.כ.י (2015) זכה לקבלת פנים מעורבת, ו-המלך ארתור: אגדת החרב (2017) היה הפסד קופתי משמעותי שסיים תוכניות לזיכיון. התיקון הגיע שוב משליטה בז'אנר ולא מנטישה שלו: אלאדין (2019) בגרסת הלייב-אקשן של דיסני הפך לסרט המכניס ביותר שלו עם מעל מיליארד דולר ברחבי העולם, ו-הג'נטלמנים (2020) – חזרה מובהקת למחוזות הקומדיה והפשע הלונדונית – התקבל היטב והכניס 115 מיליון דולר, ואחריו הגיעו עבודות פשע ואקשן נוספות עם ג'ייסון סטיית'האם (Jason Statham), כולל שוד בעיר הפשע (Wrath of Man) ו-מבצע פורצ'ן (Operation Fortune), והסרט שזכה לביקורות טובות הנאמנות (The Covenant, 2023).
שיטה מוכרת
לאורך שלושה עשורים ותקציבים שונים בתכלית, טביעת האצבע הבימויית של ריצ'י נותרה עקבית באופן מופלא: עלילות מעגליות ולא ליניאריות שחושפות את אותם אירועים מנקודות מבט של דמויות מרובות, דיאלוגים חתוכים ואזוריים במקום אקספוזיציוניים, ומקצב עריכה הבנוי על חיתוכים מהירים ושימוש סלקטיבי בהילוך איטי לצורך הדגשה. הוא תיאר את תהליך היצירה שלו כ"מאוד אקראי, מאוד מפוזר", והתעקש שכל תהליך יצירתי שראוי לשמו צריך לעבור תיקונים ושכתובים ולא להתבצע בצורה נקייה בפעם הראשונה – שיטת עבודה שתואמת את התפרים הגלויים בחלק מסרטיו הפחות מוצלחים לצד השליטה הבטוחה בסרטיו הטובים ביותר. הוא ציין את קוונטין טרנטינו (Quentin Tarantino) וסרג'יו לאונה (Sergio Leone) כהשפעות מעצבות, שני במאים שחולקים את העניין שלו במבנה כמקור להפתעה.
מחוץ לחדר העריכה
ריצ'י מחזיק בחגורות שחורות בקראטה שוטוקאן ובג'ודו, ובחגורה שחורה דאן 3 בג'ו-ג'יטסו ברזילאי שהרוויח תחת רנזו גרייסי (Renzo Gracie), והוא דובר עברית. הוא נישא למדונה בדצמבר 2000 בטירת סקיבו (Skibo Castle) בסקוטלנד; לזוג נולד בן, רוקו, והם אימצו בן, דיוויד בנדה, לפני שהתגרשו ב-2008 בהסדר שדווח כנע בין 50 ל-60 מיליון ליש"ט. הוא נישא לדוגמנית האנגלית ג'קי איינסלי (Jacqui Ainsley) ב-2015, ולהם שלושה ילדים. תחומי העניין העסקיים שלו מחוץ לקולנוע כוללים פאב לונדוני, חברת בירה, מיזם ציוד חוץ, ומאז 2023, בעלות על שדה התעופה קומפטון עבאס (Compton Abbas Airfield) בדורסט.
מדוע גאי מכונה גאון
המילה מיוחסת לריצ'י בעיקר סביב העריכה והאינסטינקטים המבניים שלו ולא סביב רעיון חזוני בודד, וההבחנה הזו חשובה. כישוריו מתוארים בצורה הטובה ביותר כגאונות של אומן בכל הנוגע לקצב – היכולת להריץ קווי עלילה פליליים מרובים במקביל ולחתוך ביניהם כך שבלבול נקרא כתנופה ולא כחוסר קוהרנטיות, טריק שעובד בצורה מבריקה בלוק, סטוק, סנאץ' ו-הג'נטלמנים, ושהוליווד הייתה מוכנה לשלם מאות מיליוני דולרים כדי שיחול על שרלוק הולמס ו-אלאדין. זהו לא, לדבריו, תהליך אינטלקטואלי או מתוכנן מראש; הוא מכנה אותו מפוזר ומודה שהוא תלוי בשכתוב כבד ולא בחזון מגובש שבוצע על הנייר. טענת הנגד הכנה היא משמעותית: סחף חושים, רבולבר ו-המלך ארתור מראים שאותה ערכת כלים סגנונית מפספסת לעיתים קרובות כמו שהיא פוגעת, ואף אחד מהטכניקות המזוהות עמו – כרונולוגיה מקוטעת, חיתוך מהיר, דיאלוג אנסמבל קוקני – לא הומצא על ידו; המבקרים עקבו אחריהם מזמן אל טרנטינו ואל קולנוע הפשע הבריטי שלפניו. מה שמייחד אותו הוא פחות המצאה ויותר עקביות של קול: מעט במאים פעילים מחזיקים בסגנון מזוהה כל כך לאורך פרויקטים שקופצים בין ז'אנרים החל מפשע רחוב, דרך ספרות בלשית ויקטוריאנית ועד מחזמר של דיסני.
מורשת
קומדיות הפשע המוקדמות של ריצ'י יצרו למעשה ז'אנר בריטי – סרט השוד האנסמבלי הקוקני – שקולנוענים אחרים חיקו במשך רבע מאה, בעוד שעבודתו המאוחרת באולפנים הוכיחה שבמאי עם קול אזורי חזק יכול לזכות באמון על תקציבי ענק של זיכיונות בלי לשייף את הקול הזה.