גרטה גרוויג: הבמאית שיצרה את הסרט הגדול בעולם על בובה
בקיץ 2023, הסרט הדומיננטי ביותר מבחינה מסחרית על פני כדור הארץ היה קומדיה בצבע ורוד-סוכרייה על בובה מפלסטיק — והוא היה גם הרהור מתוחכם ומלנכולי על נשיות, על תמותה ועל חוסר האפשרות להיות הכל עבור כולם. הסרט ברבי (Barbie) הכניס למעלה מ-1.4 מיליארד דולרים, הסכום הגבוה ביותר שאליו הגיע אי-פעם סרט שבוים על ידי אישה, והוא עשה זאת מבלי לוותר על שמץ של אינטליגנציה או מוזרות. הפרדוקס הזה — פופולריות עצומה המשולבת ברעיונות מקוריים — הוא סימן ההיכר של גרטה גרוויג (Greta Gerwig), הבמאית שהוכיחה שהקול האינטליגנטי ביותר בקולנוע האמריקאי יכול להיות גם הפופולרי ביותר.
השחקנית שסללה לעצמה דרך
גרוויג לא הגיעה כבמאית; היא בנתה את דרכה אל כיסא הבמאי. היא נולדה בסקרמנטו בשנת 1983 והתחנכה בברנרד קולג' (Barnard College), שם למדה אנגלית ופילוסופיה. היא החלה את דרכה בעולם ה"ממבלקור" (mumblecore) — סרטים עצמאיים דלי תקציב ומאולתרים — כשחקנית ותסריטאית שותפה. במשך שנים היא הייתה שחקנית זוהרת בסרטיהם של אחרים, אך במקביל למדה בשקט את המלאכה כולה: כתיבה, בניית מבנה ושיתוף פעולה. השותפות שלה עם הבמאי נואה באומבך (Noah Baumbach) הולידה תסריטים מבריקים כמו פרנסס הא (Frances Ha, 2013), שבו גם כיכבה; דיוקן של אישה צעירה בחיפוש מגומגם אחר זהותה, שחשף את כישרונה של גרוויג ליצירת דמויות מצחיקות, מתלבטות ואמיתיות להכאיב.
בכורה שהכריזה על אמנית גדולה
כשהחלה לביים לבדה, התוצאה הייתה מיידית ומהממת. ליידי בירד (Lady Bird, 2017), סיפור חצי-אוטוביוגרפי על נערה מתבגרת ואמה בסקרמנטו, היה כה מדויק, כה חם וכה אמיתי מבחינה רגשית, עד שזכה לחמש מועמדויות לפרס האוסקר, בהן הסרט הטוב ביותר והבמאי הטוב ביותר — מה שהפך את גרוויג לאישה החמישית בלבד בהיסטוריה שהייתה מועמדת לפרס הבימוי. גאוניותו של הסרט הייתה בנדיבותו: הוא סירב להפוך מישהו לנבל, ומצא את האהבה החבויה בתוך קונפליקטים יומיומיים, באופן שבו אם ובת יכולות לפגוע זו בזו דווקא משום שהן אכפתיות כל כך.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →לאחר מכן ביימה את נשים קטנות (Little Women, 2019), עיבוד רענן לרומן שעובד לקולנוע פעמים רבות בעבר, שאותו המציאה מחדש באמצעות מבנה נועז ולא ליניארי שהפך סיפור מוכר להרהור על זיכרון, אמביציה והמחיר שמשלמות נשים על אמנות. הסרט הוכיח שליידי בירד לא היה מקרי ושהגרוויג מסוגלת לקחת חומר קאנוני ולהפוך אותו לשלה באופן דחוף ורלוונטי.
סוס טרויאני בשם ברבי
ואז הגיע ברבי, הפרויקט שהיה יכול להיות פרסומת צינית לצעצועים, אך במקום זאת הפך לאחד הסרטים המדוברים ביותר של העשור. גרוויג ושותפה לכתיבה באומבך השתמשו בבובה המפורסמת ביותר בעולם כסוס טרויאני, והבריחו סרט שנון, פילוסופי ומוזר באמת על מגדר, מטרה ועל המשמעות של להפוך לאמיתי לתוך גוף של שובר קופות עולמי. זה היה אקט על חבל דק — תאגידי וחתרני, מצחיק ועצוב, להיט של מיליארד דולר שמסתיים בתו רגשי שקט ואנושי. העובדה שגרוויג הצליחה במשימה, תוך השבעת רצונם של באי בתי הקולנוע ושל המבקרים כאחד, אישרה את מעמדה כאחת הבמאיות המיומנות ביותר בדורה.
הרגישות של גרוויג
מה שמאחד את יצירתה הוא אינטליגנציה רגשית נדירה — היכולת להחזיק בהומור ובלב שבור באותו פריים, להתייחס לחייהן הפנימיים של נשים צעירות ברצינות גמורה, ולמצוא רכות בתוך קונפליקט. סרטיה מצחיקים מבלי להיות קלילים, וסנטימנטליים מבלי להיות רכרוכיים. היא כותבת דיאלוגים נוצצים ומבנים מפתיעים, והיא מוציאה מהשחקנים שלה הופעות מלאות חום וספציפיות. היא הרחיבה באופן החלטי את המרחב של נשים הן לפני והן מאחורי המצלמה, והיא עשתה זאת לא על ידי הטפת מוסר, אלא על ידי יצירת סרטים שאנשים באמת אוהבים.
מדוע זה חשוב
גרטה גרוויג חשובה משום שהיא הרסה את החומה המזויפת בין אמנות לפופולריות ברגע המדויק שבו תעשיית הקולנוע הייתה זקוקה להוכחה שאפשר לעשות זאת. בעידן של עייפות מזיכיונות קולנועיים, היא הראתה שחזון אישי, אינטליגנטי וממוקד-נשים יכול להיות הדבר הגדול ביותר בעולם. כיום מפקידים בידיה סרטי זיכיון גדולים בדיוק משום שהוכיחה כי שאפתנות ונגישות יכולות להתקיים יחד.
משמעותה העמוקה יותר היא מה שהיא מייצגת עבור אלו שמורשים לספר סיפורים. לאורך רוב ההיסטוריה של הקולנוע, הבמאים הגדולים היו גברים, וחייהן הפנימיים של נשים היו נושא שולי. גרוויג הציבה את מערכת היחסים של נערה מתבגרת עם אמה, את השאיפות האמנותיות של אחיות מהמאה ה-19, ואת המשבר הקיומי של בובה במרכזם של סרטים גדולים — וגרמה לכל העולם לצפות. היא לא רק הצטרפה לשורות הבמאים החשובים; היא הרחיבה את הדלת מאחוריה.