גריפין: הגאון שנעלם לתוך מוחו שלו
זר מגיע לפונדק בכפר בשיאו של חורף אנגלי, עטוף מכף רגל ועד ראש בתחבושות, משקפי מגן כהים מסתירים את עיניו, ומסרב לכל אינטראקציה חברתית. המקומיים מחשיבים אותו לאדם תמהוני או לקורבן תאונה. האמת זרה ומפחידה הרבה יותר: מתחת לתחבושות אין פנים כלל. גריפין (Griffin), הדייר ב"מאמן וסוסים" (Coach and Horses), הוא מדען שהפך את עצמו לבלתי נראה – ומי שעד לרגע שבו אנו פוגשים אותו, כבר מתחיל להתפרק. ה. ג'. ולס (H. G. Wells) פרסם את האיש הבלתי נראה (The Invisible Man) בשנת 1897, ובדמותו של גריפין יצר את אחד הדיוקנאות הראשונים והמתמשכים ביותר של גאונות שהופכת למפלצתית עקב בידוד.
מדע, לא כישוף
מה שמבדיל את גריפין מסיפורי היעלמות וקסמים מוקדמים יותר הוא התעקשותו של ולס על הסבר מדעי. גריפין הוא חוקר צעיר ומבריק, סטודנט לרפואה לשעבר שעובר לפיזיקה אופטית ועובד בערפול ובדלות. פריצת הדרך שלו נשענת על עיקרון אמיתי: עצם נראה לעין רק משום שהוא בולע או שובר אור בצורה שונה מהאוויר שסביבו. אם נהפוך את מקדם השבירה של רקמה חיה לשווה לזה של האוויר, גורס גריפין, הגוף לא יבלע ולא ישבור אור – הוא פשוט ייעלם. הוא מפתח תהליך המערב קרינה וכימיה, בודק אותו על חתול, ולבסוף על עצמו. ולס מבסס את הפנטזיה על תיאוריה סבירה, ובכך סייע להמציא את המדע הבדיוני המודרני, הז'אנר שבו מגיעים אל המופלא באמצעות שיטות של מעבדה ולא של ספר לחשים.
הקללה שבתוך הניצחון
גאונותו של גריפין אמיתית והישגו מוחלט – והוא ממיט עליו חורבן. תובנתו העמוקה ביותר של ולס היא שאי-נראות, הניצחון המדעי האולטימטיבי, היא גם כלא. האיש הבלתי נראה אינו יכול להיראות, אך הוא עירום וקופא בקור האנגלי, מזונו גלוי בתוכו עד לעיכולו, עקבותיו מסגירים אותו בשלג ובבוץ, והוא אינו מסוגל לנוח בקרב אנשים אחרים. הכוח שאמור להפוך אותו לאל הופך אותו לחיה נרדפת. גרוע מכך, הבידוד שיצר את התגלית – שנים של עבודה חשאית, חסרת חברים ואובססיבית – כבר רוקן את אנושיותו. עד לרגע שבו גריפין משיג את הבלתי אפשרי, לא נותר איש לחלוק איתו זאת ולא נותר מצפן מוסרי שימשול בו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הוא מידרדר במהירות ממדען לנמלט ואז לרודן לעתיד, החולם על "שלטון טרור" שבו אדם בלתי נראה יכול לשלוט באמצעות רצח ופחד. ולס מותח קו ישר בין בידוד אינטלקטואלי למגלומניה: מוח שאינו נותן דין וחשבון לשום קהילה, שום אתיקה ושום אהבה, מפנה בהכרח את כוחו נגד העולם. גריפין נותר מבריק עד הסוף, אך גאונותו הפכה לבלתי ניתנת להבחנה משיגעון.
משל לעידן המדעי
ולס היה ביולוג מיומן והוגה חברתי מחויב, והאיש הבלתי נראה אינו רק הרפתקה אלא טיעון. הספר, שנכתב בשלהי המאה ה-19, בעת שהמדע רכש כוח חסר תקדים על הטבע, שואל מה קורה כאשר כוח זה מופעל בידי מי שאינו נותן דין וחשבון לאיש. גריפין הוא בן דודו המזהיר של ויקטור פרנקנשטיין (Victor Frankenstein) – גבר צעיר ומוכשר נוסף שרודף אחר פריצת דרך בסתר ומושמד על ידי ההשלכות שלא חזה מראש. יחד הם מהווים את אזהרת היסוד של המדע הבדיוני: שתגלית ללא אחריות, וידע ללא קהילה, הם נתיב לקטסטרופה.
האימה שבספר מודרנית להפליא גם במובן שני. גריפין מדגים כיצד אי-נראות – הסרת האחריות, החופש לפעול מבלי להיראות – משחיתה את האופי. בהינתן הכוח לעשות הכל מבלי להיתפס, הוא הופך בהדרגה לאכזר יותר. זוהי, למעשה, מדיטציה מוקדמת ומצמררת על מה שהופכים להיות אנשים כאשר הם מאמינים שאיש אינו צופה בהם, שאלה שהפכה חריפה עוד יותר בעידן של אנונימיות ומעקב.
מדוע זה משנה
גריפין משנה משום שהוא מיזג מדע אמיתי עם רצינות מוסרית אמיתית, ובכך סייע להגדיר ז'אנר שלם. "האיש הבלתי נראה" הפך לפריט קבוע בתרבות הפופולרית, מעובד ללא הרף בסרטים ובספרות, אך המקור אפל ומהורהר יותר מרוב יורשיו – טרגדיה אמיתית של אינטלקט.
הלקח העמוק ביותר שלו הוא הסכנה שבגאון המבודד. כישוריו של גריפין היו יוצאי דופן, אך הוא רדף אחריהם לבדו, בסתר, מנותק מהקשרים האנושיים ומבדיקות האתיקה ששומרות על הגאונות בשירות החיים. התוצאה לא הייתה ניצחון אלא אימה. יותר ממאה שנה מאוחר יותר, בעוד חוקרים עובדים על טכנולוגיות בעלות עוצמה אדירה, גריפין נותר אזהרה הכתובה בקור של חורף אנגלי: תגלית בטוחה רק כמידת המצפון של המוח שיצר אותה, וגאון שאינו נותן דין וחשבון לאיש הוא הדבר המסוכן מכל.