ז'ורז'-לואי לקלר, רוזן דה בופון
ז'ורז'-לואי לקלר, רוזן דה בופון (בצרפתית: Georges-Louis Leclerc, Comte de Buffon; 7 בספטמבר 1707 – 16 באפריל 1788) היה חוקר טבע, מתמטיקאי וקוסמולוג צרפתי. הוא כיהן בתפקיד אינטנדנט (מנהל) ב'ז'ארדן דו רואה' (Jardin du Roi), שנקרא מאז 'ז'ארדן דה פלאנט' (Jardin des Plantes).
עבודותיו של בופון השפיעו על שני הדורות הבאים של חוקרי טבע, בהם שני מדענים צרפתים בולטים, ז'אן-בטיסט לאמארק וז'ורז' קיווייה. בופון פרסם במהלך חייו שלושים ושישה כרכי קווארטו של ספרו 'היסטוריה של הטבע' (Histoire Naturelle), כאשר כרכים נוספים המבוססים על רשימותיו ומחקריו פורסמו בשני העשורים שלאחר מותו.
ארנסט מאייר כתב כי "באמת, בופון היה אבי כל המחשבה בהיסטוריה של הטבע במחצית השנייה של המאה ה-18". הוא נחשב לאחד מחוקרי הטבע הראשונים שזיהו רצף אקולוגי, אך נאלץ על ידי ועדת התאולוגיה של אוניברסיטת פריז לחזור בו מתאוריות בנושא היסטוריה גאולוגית ואבולוציה של בעלי חיים, משום שהן עמדו בסתירה לנרטיב המקראי על הבריאה.
חיים מוקדמים
ז'ורז'-לואי לקלר נולד במונבאר שבפרובינציית בורגונדי, לבנימין פרנסואה לקלר, פקיד מקומי זוטר שהיה אחראי על מס המלח (גאבל), ולאן-קריסטין מרלן, גם היא ממשפחת עובדי מדינה. ז'ורז' נקרא על שם דוד מצד אמו (וסנדקו), ז'ורז' בלזו, חוכר המיסים של דוכס סבויה עבור כל סיציליה. בשנת 1714 מת בלזו ללא צאצאים והוריש הון ניכר לסנדקו בן השבע. בנימין לקלר רכש אז אחוזה שכללה את הכפר הסמוך בופון ועבר עם משפחתו לדיז'ון, שם רכש תפקידים שונים וגם מושב בפרלמנט של דיז'ון.
ז'ורז' למד בקולג' הישועי גודראן (Godrans) בדיז'ון מגיל עשר ואילך. לאחר מכן, בין השנים 1723–1726, למד משפטים בדיז'ון, תנאי מוקדם להמשך המסורת המשפחתית בשירות המדינה. בשנת 1728 עזב ז'ורז' את דיז'ון כדי ללמוד מתמטיקה ורפואה באוניברסיטת אנז'ה שבצרפת. באנז'ה, בשנת 1730, התיידד עם אוולין פיירפונט, הדוכס הצעיר מקינגסטון מאנגליה, שערך את הטיול הגדול (Grand Tour) שלו באירופה, ונסע עמו בפמליה גדולה ויקרה במשך שנה וחצי בדרום צרפת ובחלקים מאיטליה.
ישנן שמועות עקשניות ובלתי מתועדות מהתקופה ההיא על דו-קרבות, חטיפות ונסיעות חשאיות לאנגליה. בשנת 1732, לאחר מות אמו ולפני נישואיו השניים הממשמשים ובאים של אביו, עזב ז'ורז' את קינגסטון וחזר לדיז'ון כדי להבטיח את ירושתו. לאחר שהוסיף את התואר 'דה בופון' לשמו בזמן נסיעותיו עם הדוכס, הוא רכש מחדש את הכפר בופון, שאביו מכר בינתיים. עם הון של כ-80,000 ליברות (שהיו שוות אז כמעט 27 קילוגרם זהב), התיישב בופון בפריז כדי לעסוק במדע, בתחילה בעיקר במתמטיקה ובמכניקה, ובהגדלת הונו. באחוזתו הפרטית במונבאר, בנה ביתן גן ומערת צדפים כדי לאחסן את אוסף הפורצלן שלו.
קריירה
בשנת 1732 עבר לפריז, שם פגש את וולטר ואינטלקטואלים אחרים. הוא התגורר ברובע סן-ז'רמן עם ז'יל-פרנסואה בולדוק, הרוקח הראשון של המלך, פרופסור לכימיה ב'ז'ארדן דו רואה' וחבר באקדמיה למדעים. הוא עשה לעצמו שם לראשונה בתחום המתמטיקה, ובחיבורו 'על משחק הפרן-קארו' (Sur le jeu de franc-carreau), הציג את החשבון הדיפרנציאלי והאינטגרלי לתורת ההסתברות; בעיית המחט של בופון בתורת ההסתברות קרויה על שמו. בשנת 1734 התקבל לאקדמיה הצרפתית למדעים. בתקופה זו ניהל תכתובת עם המתמטיקאי השוויצרי גבריאל קרמר.
הפטרון שלו, מורפה, ביקש מהאקדמיה למדעים לערוך מחקר על עץ לבניית ספינות בשנת 1733. זמן קצר לאחר מכן, החל בופון במחקר ארוך טווח, וביצע כמה מהבדיקות המקיפות ביותר עד כה על התכונות המכניות של העץ. המחקר כלל סדרה של בדיקות להשוואת תכונות של דגימות קטנות לאלו של חלקי עץ גדולים. לאחר שבדק בקפידה יותר מאלף דגימות קטנות ללא עיניים או פגמים אחרים, הגיע בופון למסקנה שלא ניתן להקיש מהן על התכונות של קורות בגודל מלא, והוא החל בסדרה של בדיקות על חלקי מבנה בגודל מלא.
בשנת 1739 מונה לראש ה'ז'ארדן דו רואה' בפריז בעזרתו של מורפה; הוא החזיק בתפקיד זה עד סוף ימי חייו. בופון מילא תפקיד מכריע בהפיכת ה'ז'ארדן דו רואה' למרכז מחקר ומוזיאון גדול. הוא גם הרחיב אותו, דאג לרכישת חלקות אדמה סמוכות ורכש דגימות בוטניות וזואולוגיות חדשות מכל העולם.
בזכות כישרונו כסופר, הוא הוזמן להצטרף לאקדמיה הצרפתית (Académie Française) בשנת 1753, ולאחר מכן ב-1768 נבחר לחברה הפילוסופית האמריקאית. בנאומו 'שיחה על הסגנון' (Discours sur le style), שנשא בפני האקדמיה הצרפתית, אמר: "כתיבה טובה מורכבת ממחשבה טובה, תחושה טובה והבעה טובה, מבהירות של מחשבה, נשמה וטעם... הסגנון הוא האדם עצמו" (Le style c'est l'homme même). למרבה הצער עבורו, המוניטין של בופון כסופר בעל סגנון סיפק גם תחמושת למבקריו: המתמטיקאי ז'אן לה רון ד'אלמבר, למשל, כינה אותו "טוחן המשפטים הגדול".
בשנת 1752 נישא בופון למארי-פרנסואז דה סן-בלן-מאלן, בת למשפחת אצולה ענייה מבורגונדי, שהייתה רשומה בבית ספר מנזרי שנוהל על ידי אחותו. ילדה השני של מאדאם דה בופון, בן שנולד ב-1764, שרד את הילדות; היא עצמה מתה ב-1769. כאשר בשנת 1772 חלה בופון קשות וההבטחה שבנו (שהיה אז רק בן 8) יירש אותו כמנהל הגן הפכה לבלתי מעשית ובוטלה, העלה המלך את אחוזותיו של בופון בבורגונדי לדרגת רוזנות – וכך הפכו בופון (ובנו) לרוזנים. הוא נבחר כחבר כבוד זר באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים בשנת 1782. בופון מת בפריז ב-1788.
הוא נקבר בקפלה הסמוכה לכנסיית סנט-אורס במונבאר; במהלך המהפכה הצרפתית, קברו נפרץ והעופרת שכיסתה את הארון נבזזה כדי לייצר כדורים. בנו, ז'ורז'-לואי-מארי בופון (המכונה לעיתים בופונה), הוצא להורג בגיליוטינה ב-10 ביולי 1794. ליבו של בופון ניצל תחילה, שכן נשמר על ידי סוזן נקר (אשתו של ז'אק נקר), אך מאוחר יותר אבד. כיום נותר רק מוחו הקטן (צרבלום) של בופון, השמור בבסיס הפסל שפיצעל (Pajou) יצר בהזמנת לואי ה-16 לכבודו בשנת 1776, המוצב במוזיאון להיסטוריה של הטבע בפריז.
ספרו 'היסטוריה של הטבע' היווה מקור השראה לציירי מפעל סוור (Sèvres), מה שהוביל לייצור מערכות פורצלן שנקראו 'בופון'. שמו של כל מין חקוק בגב כל פריט. כמה 'מערכות בופון' יוצרו בתקופת שלטונו של לואי ה-16; הראשונה יועדה לרוזן מארטואה בשנת 1782.
היסטוריה של הטבע
הספר 'היסטוריה של הטבע, כללית ופרטנית' (Histoire naturelle, générale et particulière) של בופון (1749–1788: ב-36 כרכים; כרך נוסף המבוסס על רשימותיו הופיע ב-1789) יועד במקור לכסות את כל שלוש 'ממלכות' הטבע, אך בסופו של דבר הוגבל לחי ולדומם, ובעלי החיים שנסקרו היו רק עופות ויונקים. "כתוב בסגנון מבריק, יצירה זו נקראה... על ידי כל אדם משכיל באירופה". אלו שסייעו לו בהפקת יצירה גדולה זו כללו את לואי ז'אן-מארי דובנטון, פיליבר גנו דה מונבייאר וגבריאל-לאופולד בקסון, יחד עם אמנים רבים. 'היסטוריה של הטבע' של בופון תורגם לשפות רבות, מה שהפך אותו לאחד הסופרים הנקראים ביותר בתקופתו, יריב למונטסקייה, רוסו וולטר.
בכרכים הראשונים של 'היסטוריה של הטבע', ערער בופון על התועלת שבמתמטיקה, ביקר את הגישה הטקסונומית של קארל לינאוס להיסטוריה של הטבע, תיאר היסטוריה של כדור הארץ ללא קשר לסיפור המקראי, והציע תאוריה של רבייה שעמדה בניגוד לתאוריה השלטת של פרה-פורמציה (קיום מראש). הכרכים הראשונים גונו על ידי הפקולטה לתאולוגיה בסורבון. בופון פרסם הצהרת חזרה בו, אך המשיך לפרסם את הכרכים השנויים במחלוקת ללא כל שינוי.
במהלך מחקרו על עולם החי, ציין בופון שלאזורים שונים יש צמחים ובעלי חיים מובחנים למרות סביבות דומות, תפיסה הידועה לימים כ'חוק בופון'. זה נחשב לעיקרון הראשון של ביוגאוגרפיה. הוא הציע שמינים עשויים לעבור 'שיפור' או 'ניוון' לאחר שהתפזרו ממרכז בריאה. בכרך 14 טען שכל היונקים בעולם התפתחו מקבוצה מקורית של שלושים ושמונה יונקים בלבד. על בסיס זה, הוא נחשב לעיתים ל'טרנספורמיסט' ומבשר של דרווין. הוא גם טען ששינויי אקלים עשויים היו להקל על התפשטות המינים ברחבי העולם ממרכזי מוצאם. עם זאת, פירוש רעיונותיו בנושא אינו פשוט, שכן הוא חזר לנושאים אלו פעמים רבות במהלך עבודתו.
בופון סבר במקור כי "בעלי החיים המשותפים לעולם הישן והחדש קטנים יותר באחרון", וייחס זאת לתנאים סביבתיים. כשפגש את בופון, ניסה תומאס ג'פרסון "לשכנע אותו בטעותו", וציין כי "אייל הצפון יכול ללכת תחת בטנו של האייל הקורא שלנו". בופון, שהיה "חסר היכרות מוחלטת" עם האייל הקורא, ביקש דגימה. ג'פרסון שלח עשרים חיילים ליערות ניו המפשייר כדי למצוא אייל קורא זכר עבור בופון כהוכחה ל"קומה ולהדר של היונקים האמריקאים". לפי ג'פרסון, הדגימה "שכנעה את מר בופון. הוא הבטיח בכרכו הבא לתקן את הדברים הללו".
בחיבור 'תקופות הטבע' (Les époques de la nature, 1778), דן בופון במקורות מערכת השמש, ושיער שכוכבי הלכת נוצרו מהתנגשות שביט עם השמש. הוא גם הציע שכדור הארץ נוצר הרבה לפני 4004 לפנה"ס, התאריך שנקבע על ידי הארכיבישוף ג'יימס אשר. בהתבסס על נתונים של קצב קירור הברזל שנבדק במעבדתו במונבאר, הוא חישב שגילו של כדור הארץ הוא לפחות 75,000 שנים. שוב, רעיונותיו גונו על ידי הסורבון, ושוב הוא פרסם הצהרת חזרה בו כדי להימנע מבעיות נוספות.
בופון ידע על קיומם של מינים שנכחדו כמו ממותות או קרנפים אירופיים. חלק מהנחותיו העניקו השראה לתאוריות מודרניות, כגון נדידת יבשות.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →### פרסומים
- היסטוריה של הטבע, כללית ופרטנית, 1749–1767. פריז: הדפוס המלכותי (Imprimerie Royale). כרכים 3, 4, 5, 6, 7, 10, 11, 13, 14, 15.
- מהדורה אנגלית בארבעה כרכים, 'ההיסטוריה של בופון על הגלובוס, ועל האדם: חיות, ציפורים, דגים, זוחלים וחרקים', בעריכת ג'ון רייט, פורסמה בשנת 1831, עם מהדורה שנייה, "מתוקנת ומורחבת", בשנת 1833.
- שיחה על הסגנון (Discours sur le style) — נישא כנאום בשנת 1753, פורסם מחדש לעיתים קרובות
מחקרים אנתרופולוגיים
בופון האמין במונוגניזם, התפיסה שלכל האנושות יש מוצא יחיד, ושהבדלים פיזיים נוצרו מהתאמה לגורמים סביבתיים, כולל אקלים ותזונה. הוא שיער על האפשרות שהאנושות הראשונה הייתה כהת עור אפריקאית, אך לא הצביע על אזור המוצא האנושי מעבר להגדרתו כ"אקלים הממוזג ביותר [הנמצא] בין קו רוחב 40 ל-50". רצועה גיאופיזית זו כוללת חלקים מאירופה, צפון אמריקה, צפון אפריקה, מונגוליה וסין.
באופן שנוי במחלוקת לאירופאי בתקופתו, בופון לא האמין שאירופה היא ערש הציוויליזציה האנושית. במקום זאת, הוא הצהיר כי התרבות היפנית והסינית הן "בעלות תאריך עתיק מאוד", וכי אירופה "קיבלה את האור מהמזרח רק מאוחר הרבה יותר... כך שבארצות הצפוניות של אסיה צמח גזע הידע האנושי."
בופון חשב שצבע העור יכול להשתנות במהלך חיים שלמים, בהתאם לתנאי האקלים והתזונה. קלרנס גלאקן מציע כי "השינויים הסביבתיים באמצעות גורם אנושי שתוארו על ידי בופון היו כאלו שהיו מוכרים ומסורתיים בהיסטוריה של הציוויליזציה המערבית". עם זאת, בופון גם ערער על המושגיות של קארל לינאוס לגבי חלוקה קבועה של גזע. במובן זה, בופון מרחיב את השקפתו על המונוגניזם שקישרה תכונות ומאפיינים שונים אלו לקטגוריה אחת גדולה יותר ולא לחלוקה קבועה. עבור בופון, גזע במובן רחב פירושו קבוצות גדולות של אנשים המאכלסים יבשת; בעוד שבמובן צר, הוא שווה ערך ל"אומה". בכך, הוא מרמז על הססנותו בהגדרת גזע על ידי התבוננות בתכונות ספציפיות כדי להבדיל ביניהן, אך בו בזמן הוא דוחה את הרעיון של סיווג גזע לחלוקה קבועה וספציפית. לכן, נראה שבופון מעדיף לעבוד על הכללה ולציין את הדמיון במקום את ההבדל בסיווג הגזעים.
רלוונטיות לביולוגיה מודרנית
צ'ארלס דרווין כתב בטיוטה ההיסטורית המקדמית שלו שנוספה למהדורה השלישית של 'מוצא המינים': "בדילוג על... בופון, שעם כתביו אינני מכיר". לאחר מכן, החל מהמהדורה הרביעית ואילך, הוא תיקן זאת ואמר ש"המחבר הראשון שבתקופה המודרנית התייחס לזה [אבולוציה] ברוח מדעית היה בופון. אך מכיוון שדעותיו השתנו מאוד בתקופות שונות, ומכיוון שהוא אינו נכנס לסיבות או לאמצעים של שינוי המינים, אין לי צורך להיכנס כאן לפרטים". עבודתו של בופון על ניוון, לעומת זאת, השפיעה מאוד על חוקרים מאוחרים יותר, אך הועמדה בצל על ידי גוונים מוסריים חזקים.
הפרדוקס של בופון הוא, על פי ארנסט מאייר:
> הוא לא היה ביולוג אבולוציוני, ובכל זאת הוא היה אבי האבולוציוניזם. הוא היה האדם הראשון שדן במספר רב של בעיות אבולוציוניות, בעיות שלפני בופון לא הועלו על ידי איש... הוא הביא אותן לתשומת לב העולם המדעי. מלבד אריסטו ודרווין, לאף חוקר אחר של אורגניזמים [בעלי חיים וצמחים שלמים] לא הייתה השפעה מרחיקת לכת כזו.
הוא הביא את רעיון האבולוציה לתחום המדע. הוא פיתח תפיסה של "אחדות הסוג", מבשר של האנטומיה ההשוואתית. יותר מכל אחד אחר, הוא היה אחראי לקבלת קנה מידה של זמן ארוך להיסטוריה של כדור הארץ. הוא היה אחד הראשונים שרמז על כך שמקבלים תורשה מההורים, בתיאור המבוסס על קווי דמיון בין פילים לממותות. ובכל זאת, הוא עיכב את האבולוציה על ידי אימוצו התכוף של רעיון חוסר השינוי של המינים. הוא סיפק קריטריון למין, פוריות בין חברי מין, שנחשב לבלתי ניתן לערעור.
בופון כתב על תפיסת המאבק לקיום. הוא פיתח מערכת של תורשה שהייתה דומה להשערת הפנגנזיס של דרווין. בהתייחסו לדעותיו של בופון, הצהיר דרווין: "אילו בופון היה מניח שהמולקולות האורגניות שלו נוצרו על ידי כל יחידה נפרדת בכל הגוף, תפיסתו ותפיסתי היו דומות מאוד".
"בופון שאל את רוב השאלות שהמדע מאז שואף לענות עליהן", כתב ההיסטוריון אוטיס פלוס בשנת 1970.
> תפארתו טמונה במה שהכין ליורשיו: השקפות נועזות ומכוננות על הדמויות המשותפות של מקור החיים, חוקי ההפצה הגיאוגרפית, תיעוד גיאולוגי של אבולוציית כדור הארץ, הכחדת מינים ישנים, הופעה עוקבת של מינים חדשים, ואחדות המין האנושי.
מורשת
בופון (מכתש), מכתש פגיעה ירחי הממוקם בחצי הכדור הדרומי בצד הרחוק של הירח.
- ליסה בופון (Lycée Buffon), בית ספר תיכון ברובע ה-15 של פריז.
- רחוב בופון (Rue Buffon) בפריז, רחוב הגובל ב'ז'ארדן דה פלאנט' ברובע ה-5 של פריז.
- רחוב בופון בדיז'ון, רחוב בדיז'ון, צרפת.
הוא זכה לקרדיט כמי שהיה הראשון להעריך את גילו של כדור הארץ באמצעות נתונים ניסיוניים, אם כי אייזק ניוטון כבר עשה זאת.
עבודות
בופון, יצירות (Œuvres), עורכים ס. שמיט ו-ק. קרמייר, פריז: גלימאר, 2007.
כל כתביו:
- כרך 1. היסטוריה של הטבע, כללית ופרטנית, עם תיאור 'קבינט דה רואה' (1749). טקסט שנקבע, הוצג והוער על ידי סטפן שמיט בשיתוף עם סדריק קרמייר, פריז: הונורה שמפיון, 2007, 1376 עמ'. (ISBN 978-2-7453-1601-1)
- כרך 2. (1749), פריז: הונורה שמפיון, 2008, 808 עמ'. (ISBN 978-2-7453-1729-2)
- כרך 3. (1749), פריז: הונורה שמפיון, 2009, 776 עמ'. (ISBN 978-2-7453-1730-8)
- כרך 4. (1753), פריז: הונורה שמפיון, 2010, 864 עמ'. (ISBN 978-2-7453-1928-9)
- כרך 5. (1755), פריז: הונורה שמפיון, 2010, 536 עמ'. (ISBN 978-2-7453-2057-5)
- כרך 6. (1756), פריז: הונורה שמפיון, 2011, 504 עמ'. (ISBN 978-2-7453-2150-3)
- כרך 7. (1758), פריז: הונורה שמפיון, 2011, 544 עמ'. (ISBN 978-2-7453-2239-5)
- כרך 8. (1760), פריז: הונורה שמפיון, 2014, 640 עמ'. (ISBN 978-2-7453-2615-7)
- כרך 9. (1761), פריז: הונורה שמפיון, 2016, 720 עמ'. (ISBN 978-2-7453-2994-3)
- כרך 10. (1763), פריז: הונורה שמפיון, 2017, 814 עמ'. (ISBN 978-2-7453-3456-5)
- כרך 11. (1764), פריז: הונורה שמפיון, 2018, 724 עמ'. (ISBN 978-2-7453-4730-5)
- כרך 12. (1764), פריז: הונורה שמפיון, 2018, 810 עמ'. (ISBN 978-2-7453-4732-9)
- כרך 13. (1765), פריז: הונורה שמפיון, 2019, 887 עמ'.
- כרך 14. (1768), פריז: הונורה שמפיון, 2020, 605 עמ'.
- כרך 15. (1767), פריז: הונורה שמפיון, 2021, 764 עמ'.