גאורג י. פ. קלר
גאורג ז'אן פרנץ קלר (Georges Jean Franz Köhler; 17 באפריל 1946 – 1 במרץ 1995) היה ביולוג ואימונולוג גרמני, שחלק את פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1984 עם סזאר מילשטיין (César Milstein) ונילס קיי ירנה (Niels Kaj Jerne) "עבור תיאוריות בנוגע לספציפיות בהתפתחות ובבקרה של המערכת החיסונית וגילוי העיקרון לייצור נוגדנים חד-שבטיים". קלר ומילשטיין פיתחו את טכניקת ההיברידומה, שיטה לייצור נוגדנים חד-שבטיים בעלי ספציפיות מוגדרת מראש באמצעות איחוי תאי B מפרישי נוגדנים עם תאי מיאלומה בני-אלמוות.
הטכניקה הפכה לכלי בסיסי באימונולוגיה, בביולוגיה של התא, בביוטכנולוגיה, באבחון רפואי ובטיפולים מבוססי נוגדנים. קלר עבד מאוחר יותר במכון בזל לאימונולוגיה והפך למנהל מכון מקס פלנק לאימונוביולוגיה בפרייבורג, שם נשאר עד מותו בשנת 1995.
חיים מוקדמים והשכלה
קלר נולד במינכן, גרמניה תחת כיבוש בעלות הברית, ב-17 באפריל 1946. אביו, קרל קלר, היה גרמני, ואילו אמו, ריימונד, הגיעה ממשפחה צרפתית. הוא למד ביולוגיה באוניברסיטת פרייבורג, שם עבד תחת פריץ מלשרס (Fritz Melchers). מחקרו לדוקטורט עסק בתגובה החיסונית ובייצור נוגדנים, תחומי עניין שהובילו לעבודתו המאוחרת על יצירת גיוון נוגדנים.
עבודה עם סזאר מילשטיין
מאפריל 1974 עד מרץ 1976 ערך קלר מחקר פוסט-דוקטורט במעבדה לביולוגיה מולקולרית של ה-MRC בקיימברידג', ועבד במעבדתו של סזאר מילשטיין. המלגה שלו נתמכה על ידי הארגון האירופי לביולוגיה מולקולרית (EMBO). המעבדה של מילשטיין חקרה את המנגנונים העומדים בבסיס הגיוון של הנוגדנים, כולל האופן שבו תאי חיסון מייצרים נוגדנים בעלי ספציפיות שונה.
קלר ומילשטיין חיפשו דרך להשיג תרביות רציפות של תאים המפרישים נוגדנים בעלי ספציפיות אחת מוגדרת. הפתרון שלהם היה לאחות לימפוציטים מפרישי נוגדנים מבעלי חיים מחוסנים עם תאי מיאלומה בני-אלמוות, ובכך ליצור תאים מאוחים – שנודעו מאוחר יותר כהיברידומות – ששילבו הפרשת נוגדנים עם היכולת לגדול ברציפות בתרבית. בשנת 1975 הם פרסמו את "תרביות רציפות של תאים מאוחים המפרישים נוגדן בעל ספציפיות מוגדרת מראש" בכתב העת Nature.
שיטת ההיברידומה סיפקה דרך משחזרת לייצור נוגדנים חד-שבטיים, בניגוד לנסיובים אנטי-גופניים קונבנציונליים, המכילים תערובות של נוגדנים המיוצרים על ידי שיבוטים רבים ושונים של תאי חיסון. ניתן היה לייצר נוגדנים חד-שבטיים בעלי ספציפיות אחידה, מה שאיפשר לחוקרים לזהות, לטהר ולמדוד מולקולות ספציפיות בדיוק רב.
מכון בזל לאימונולוגיה
באפריל 1976 חזר קלר לשווייץ כחבר במכון בזל לאימונולוגיה, שם המשיך בעבודה מולקולרית ותאית על תאי כלאיים של לימפוציטים. המכון, בניהולו של נילס קיי ירנה, היה מרכז מרכזי לאימונולוגיה תיאורטית וניסויית. קלר נשאר בבזל כעשור, והמשיך לחקור את הגיוון של נוגדנים ואת התנהגותם של תאי כלאיים לימפוציטיים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →במהלך תחילת שנות ה-80 הוא החל להתעניין גם בשימוש בעכברים טרנסגניים כדי לחקור מנגנונים אימונולוגיים, כולל סבילות עצמית.
פרס נובל
קלר, מילשטיין וירנה קיבלו את פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1984. ירנה זכה להכרה על עבודה תיאורטית על הספציפיות, ההתפתחות והבקרה של המערכת החיסונית, בעוד שקלר ומילשטיין זכו להכרה על גילוי העיקרון לייצור נוגדנים חד-שבטיים.
בהרצאת הנובל שלו, דן קלר בהפקה ובגיוון של נוגדנים חד-שבטיים ובהשלכות המדעיות של טכניקת ההיברידומה. הגילוי זכה להכרה גם באמצעות פרסים אחרים, כולל פרס אלברט לסקר למחקר רפואי בסיסי, שקלר ומילשטיין קיבלו בשנת 1984.
מכון מקס פלנק לאימונוביולוגיה
בשנת 1986 הפך קלר למנהל מכון מקס פלנק לאימונוביולוגיה בפרייבורג. הוא גם החזיק בקשר עם אוניברסיטת פרייבורג. בפרייבורג הוא המשיך בעבודה באימונולוגיה, כולל מחקרים על יצירת נוגדנים, ביולוגיה של לימפוציטים ומודלים ניסויים לבקרה חיסונית.
קלר נשאר מנהל המכון עד מותו.
חיים אישיים
קלר נשא לאישה את קלאודיה ריינטייס (Claudia Reintjes) בשנת 1968. נולדו להם שלושה ילדים: קתרינה, לוציה ופביאן. תיאורים ביוגרפיים מתארים אותו כמסור למשפחתו וכן לעבודה מדעית; במהלך לימודיו הוא עבד לפי הדיווחים כנהג מונית כדי לפרנס את משפחתו.
מוות
קלר מת בפרייבורג ב-1 במרץ 1995 בגיל 48. דיווחים בני התקופה ייחסו את מותו למחלת לב.
מורשת
שיתוף הפעולה של קלר עם מילשטיין שינה את האימונולוגיה הניסויית בכך שאפשר לייצר נוגדנים בעלי ספציפיות מוגדרת ומשחזרת. נוגדנים חד-שבטיים הפכו למגיבים חיוניים במחקר ביו-רפואי ובאבחון קליני, ומאוחר יותר הפכו למחלקה מרכזית של סוכנים טיפוליים.
טכניקת ההיברידומה סייעה גם להטות את האימונולוגיה לעבר גישות מבוססות תאים ומולקולריות, וקישרה את ספציפיות הנוגדנים לשיבוטים לימפוציטיים בודדים, מה שהפך נוגדנים לכלים מעשיים לזיהוי מולקולות ביולוגיות. אגודת מקס פלנק תיארה את קלר כאימונולוג חלוצי שעבודתו על נוגדנים חד-שבטיים הייתה בעלת השלכות מתמשכות על המדע והרפואה.
פרסומים נבחרים
- Köhler, G.; Milstein, C. "Continuous cultures of fused cells secreting antibody of predefined specificity." Nature. 1975.
- Köhler, G. "The Nobel Lectures in Immunology. The Nobel Prize for Physiology or Medicine, 1984. Derivation and diversification of monoclonal antibodies." Scandinavian Journal of Immunology. 1992.