ג'ורג' סי. מרשל: מארגן הניצחון
בשנת 1943 היה ג'ורג' מרשל המועמד הטבעי לפקד על הפלישה לנורמנדי – הפיקוד המבצעי הגדול ביותר בהיסטוריה האמריקאית, פסגת שאיפותיו של כל איש צבא מקצועי. פרנקלין רוזוולט החליט כי ערכו בוושינגטון רב מדי והעניק את התפקיד לדווייט אייזנהאואר, קצין שמרשל טיפח באופן אישי. מרשל מעולם לא ביקש את התפקיד ומעולם לא התלונן על אובדנו. מעשה בודד זה של צניעות אומר את רוב מה שחשוב על האיש שוועדת פרס נובל כינתה החייל האמריקאי החשוב ביותר של מלחמת העולם השנייה.
מיוניונטאון ללקסינגטון
הוא נולד ב-31 בדצמבר 1880 ביוניונטאון, פנסילבניה, ילדם הרביעי של ג'ורג' קטלט מרשל, איש עסקים שהיה קרוב משפחה רחוק של נשיא בית המשפט העליון ג'ון מרשל, ולורה ברדפורד מרשל. הוא נסע דרומה למכון הצבאי של וירג'יניה בלקסינגטון וסיים את לימודיו ב-1901 כקפטן הראשון של הצוערים – התפקיד הבכיר ביותר בחיל, שהוענק על סמך הופעה ונוכחות פיקודית ולא על סמך ציונים. הוא הוסמך כסגן משנה ב-1902.
באותה שנה נשא לאישה את אליזבת קרטר קולס. היא נפטרה ב-1927 ללא ילדים; ב-1930 נשא לאישה את קתרין בראון, אלמנה עם שלושה ילדים.
ההתמחות הארוכה
צבאו של מרשל בראשית דרכו היה מוסד קטן, איטי ושל ימי שלום, והוא בילה בו ארבע-עשרה שנים – שני סבבי שירות בפיליפינים בין 1902 ל-1916, בתוספת רוטציה של תפקידים בארצות הברית. הוא גם עשה משהו שרוב בני דורו לא עשו: הוא התייחס ללימודים ברצינות. הוא סיים את בית הספר לחי"ר-פרשים בפורט ליוונורת' ב-1907, כראשון במחזורו, ואת המכללה לפיקוד ומטה של הצבא ב-1908 בהצטיינות. בצבא שקידם על בסיס ותק, מרשל בנה בשקט מוניטין של עבודת מטה באיכות שאף אחד אחר לא יכול היה להשתוות לה.
מלחמת העולם הראשונה הוכיחה זאת. הוא נשלח לצרפת עם הדיוויזיה הראשונה ולאחר מכן למטה הכללי, שם סייע בתכנון המתקפות בקנטיני, סן-מייל ומז-ארגון, והפך לראש המבצעים של הארמייה הראשונה של ארצות הברית. העברת מאות אלפי חיילים בין גזרות לפי לוח זמנים אינה עבודה זוהרת; זו העבודה שמכריעה קרבות. ג'ון ג'יי פרשינג הבחין בכך, לקח את מרשל כעוזרו בשנים שלאחר המלחמה, והפך למנטור ולמקדמו.
מהפכת בנינג
לאחר מכן הגיעה תקופת המדבר שבין המלחמות: שירות בסין מ-1924 עד 1927, תפקיד מדריך במכללת המלחמה של הצבא, פיקוד על רגימנט החי"ר השמיני, מדריך בכיר למשמר הלאומי של אילינוי, ופיקוד על חטיבת החי"ר החמישית מ-1936 עד 1938. התפקיד המשמעותי היה בפורט בנינג, שם כסגן מפקד בית הספר לחי"ר חולל מרשל מהפכה באופן שבו הוכשרו קצינים אמריקאים – הוא הסיר את הפורמליזם של מגרשי המסדרים ולימד אלתור, ניידות וקבלת החלטות תחת מידע חסר.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הוא גם ניהל פנקס של האנשים שהרשימו אותו. כאשר הצבא נאלץ להתרחב מכוח שיטור לכוח הצבאי הגדול ביותר עלי אדמות בפחות מארבע שנים, הקצינים שניהלו אותו הגיעו בשיעור לא פרופורציונלי מאותה רשימה.
ראש המטה
בספטמבר 1939 דילג רוזוולט מעל קצינים בכירים יותר ומינה את מרשל לראש המטה של צבא ארצות הברית. הוא החזיק בתפקיד לאורך כל המלחמה. הוא לחץ למוכנות לפני פרל הארבור כאשר מוכנות הייתה רעילה פוליטית, ולאחר מכן פיקח על גיוס ופריסה של יותר משמונה מיליון חיילים. הוא ישב בוועדת המדיניות שניהלה את המחקר האטומי. הוא הועלה לדרגת גנרל ב-1944 ומונה לגנרל הצבא – חמישה כוכבים – באותה שנה.
הוא היה גם היועץ הצבאי הראשי של רוזוולט והשתתף בכל פסגה מרכזית: ועידת האמנה האטלנטית, קזבלנקה, קוויבק, קהיר-טהראן, יאלטה ופוטסדאם. הקואליציה של וינסטון צ'רצ'יל עבדה איתו ללא הרף. מה שמרשל סיפק לא היה כישרון בשדה הקרב אלא הדבר שמנצח מלחמות גלובליות – דיווח מדויק, לא מחמיא ומתעדכן ללא הרף על מה אפשרי ומתי.
שגריר, מזכיר, אדריכל
מרשל פרש ב-1945 ונשלח כמעט מיד חזרה לשירות. הארי טרומן שלח אותו לסין כשליחו האישי לתווך שלום בין הלאומנים לקומוניסטים – משימה שאנציקלופדיה וירג'יניה מתארת בבוטות כמשימה בלתי אפשרית. היא נכשלה. זה היה, ללא ספק, הכישלון הגדול ביותר בקריירה שלו.
בינואר 1947 הפך למזכיר המדינה, ובתוך שנתיים עיצב את מדיניות הבלימה האמריקאית כלפי ברית המועצות והניח את היסודות לרכבת האווירית לברלין, לנאט"ו וליצירת מערב גרמניה. ב-5 ביוני 1947, בנאום באוניברסיטת הרווארד, הוא הציג את תוכנית השיקום האירופית – מיליארדי דולרים אמריקאיים שהוזרמו לכלכלות של מערב אירופה, כולל אלו של אויבים שהובסו לאחרונה. ההיסטוריה קראה לזה תוכנית מרשל.
הוא המשיך לכהן כנשיא הצלב האדום האמריקאי מ-1949 עד 1950, ולאחר מכן חזר כמזכיר ההגנה עם פרוץ מלחמת קוריאה, כשהוא תומך באסטרטגיית המלחמה המוגבלת של טרומן ותומך בהדחתו של דאגלס מקארתור. הוא עזב את תפקידו בספטמבר 1951 תחת האשמות שקריות מצד הסנאטור ג'וזף מקארתי כי סייע לקומוניזם להצליח בסין ולהגיע למבוי סתום בקוריאה. הוא האמריקאי היחיד שהחזיק בשלושה מהתפקידים הגבוהים ביותר בממשל – חייל, דיפלומט ראשי וראש מערכת הביטחון.
מדוע ג'ורג' מכונה גאון
האינטליגנציה של מרשל הייתה ארגונית ומוסרית יותר מאשר תיאורטית, והיא פעלה בקנה מידה שאין לו תקדים של ממש. הנוסחה של קרן מרשל היא הסטנדרטית: הוא היה מארגן הניצחון ואדריכל השלום. ועדת פרס נובל, שהעניקה לו את פרס השלום ב-1953 על הצעת, קידום וקיום השיקום האירופי, הפכה אותו לחייל המקצועי הראשון שקיבל אותו אי פעם – מוסד שנבנה כדי לכבד את ההפך מלוחמה בחר בגנרל חמישה כוכבים.
היכולת הספציפית הראויה לציון היא כישרונו לראות במוסדות כלים. רוב המפקדים המוכשרים חושבים במונחים של מערכות צבאיות; מרשל חשב במונחים של מערכות – צינורות הכשרה, בחירת קצינים, אספקה, מנגנוני בריתות, ולבסוף כלכלה יבשתית שלמה. הקפיצה המושגית של תוכנית מרשל הייתה ההכרה בכך שבנייה מחדש של תעשיית יריב מובס אינה צדקה אלא אסטרטגיה, וכי האינטרס העצמי האמריקאי והשיקום האירופי הם אותו אובייקט הנצפה משתי זוויות. מעט מאוד אנשים ב-1947 יכלו להחזיק בשני חצאי המחשבה הזו בו-זמנית.
יש לציין את טיעוני הנגד בבירור. מרשל לא היה אינטלקטואל. הוא לא הפיק שום מסה אסטרטגית, שום דוקטרינה הנושאת את שמו, שום גוף כתיבה. הוא מעולם לא פיקד על כוחות בקרב במלחמה שבה הוא נחשב למנצח. התוכנית הנושאת את שמו הייתה תוצר של מחלקה שהוביל ולא מסמך שניסח לבדו, ומשימתו בסין נכשלה לחלוטין. תכונותיו המגדירות, כפי שמנסחת אותן קרן מרשל, היו יושר, הגינות ושירות ללא אנוכיות – סגולות, לא גאונות. אם גאונות דורשת מקוריות מחשבתית, המקרה נתון לוויכוח. אם היא משמעותה לראות רחוק וברור יותר מכל אחד אחר לגבי מה אומה יכולה לבנות, הרי שהיא תקפה.
מורשת
מרשל פרש לליסבורג, וירג'יניה. הוא נפטר ב-16 באוקטובר 1959 בבית החולים וולטר ריד בוושינגטון, בגיל שבעים ושמונה, לאחר סדרה של שבצים, ונקבר בבית הקברות הלאומי ארלינגטון.
המוסדות האריכו ימים אחריו: נאט"ו, מדינת מערב גרמניה, הכלכלה האירופית שלאחר המלחמה וחיל קצינים אמריקאי שנבנה על פי המודל שלו. תוכנית מרשל נותרה אמת המידה שלפיה נמדד כל ניסיון שיקום מאוחר יותר, והיא עדיין, לפי ניסוח הקרן, מורגשת ברחבי העולם. הוא העניק את שמו למעשה המדינאות הנדיב ביותר בהיסטוריה המודרנית ואז סירב, כדרכו, לדבר על כך.