ג'ורג' מייקל: האומן שיצא מהמסגרת
בספטמבר 1990, ברגע המדויק שבו היה האדם המצולם ביותר בעולם הפופ, הוציא ג'ורג' מייקל את האלבום Listen Without Prejudice Vol. 1 וסירב להופיע בווידאו-קליפים, להתראיין או לקדם אותו בכלל. הנקודה הייתה בשם האלבום: הוא רצה שהשירים יישפטו ללא פניו. האלבום הגיע למקום הראשון בבריטניה ושהה שמונים ושמונה שבועות במצעד. הוא גם פתח במלחמה עם חברת התקליטים שלו שצרכה ארבע שנים מחיי העבודה שלו ושבה הפסיד.
יוג, מבושי מידס
גאורגיוס קיריאקוס פנאיוטו נולד באיסט פינצ'לי ב-25 ביוני 1963, הצעיר מבין שלושה והבן היחיד של קיריאקוס "ג'ק" פנאיוטו, מסעדן קפריסאי-יווני שהגיע לאנגליה מפטריקי בשנות ה-50, ולסלי אנגולד הריסון, רקדנית אנגלייה. הוא גדל בקינגסברי, למד בבתי הספר רו גרין וקינגסברי היי, ועבר עם משפחתו לרדלט כנער, שם בבית הספר בושי מידס רכש את הכינוי יוג ואת החבר אנדרו רידג'לי.
הוא הופיע כנגן רחוב ברכבת התחתית של לונדון, ניגן את "'39" של קווין, ותקלט במסעדה בנורת'ווד. אביו היה קומוניסט; בגיל חמש-עשרה, תחת שמו היווני, הצטרף לליגה הקומוניסטית הצעירה. כדאי לזכור זאת כאשר הצהובונים סיווגו מאוחר יותר את להקת Wham! כתומכי תאצ'ר. תשובתו של מייקל הייתה קטלנית: "לקרוא לנו תאצ'ריסטים זה כל כך פשטני, בעצם לומר שאם יש לך שיזוף עמוק ועשית קצת כסף אז אתה חייב להיות תאצ'ריסט."
!Wham
הצמד הוקם ב-1981. האלבום Fantastic כבש את מצעד המכירות הבריטי ב-1983; Make It Big כבש את המצעד האמריקאי, וכלל את "Wake Me Up Before You Go-Go", "Freedom", "Everything She Wants" ו-"Careless Whisper". את השיר האחרון כתב בגיל שבע-עשרה. הוא הגיע למקום הראשון בכמעט עשרים וחמש מדינות ומכר 1.3 מיליון עותקים בבריטניה לבדה, והוא תרם את התמלוגים ל-Band Aid.
השאפתנות שלו מעולם לא הייתה מקרית. על "Wake Me Up Before You Go-Go" אמר: "פשוט רציתי ליצור תקליט פופ אנרגטי באמת שהיו בו כל האלמנטים הטובים ביותר של תקליטי שנות החמישים והשישים, בשילוב עם הגישה והדרך שלנו." ב-1985 שר את "Don't Let the Sun Go Down on Me" עם אלטון ג'ון במופע הלייב אייד, לקח את Wham! לסין כלהקת הפופ המערבית הראשונה שהופיעה שם, וקטף את הראשון מבין שלושה פרסי אייבור נובלו לכותב השירים של השנה. הצמד התפרק ב-1986 בעודם בשיא.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →אמונה (Faith)
האלבום Faith, שיצא ב-30 באוקטובר 1987, הוא המקום שבו הטיעון לגאונותו באמת חי. הוא שהה שנים-עשר שבועות במקום הראשון באמריקה וחמישים ואחד שבועות לא רצופים בעשירייה הראשונה, מכר יותר מעשרים וחמישה מיליון עותקים, וזכה בפרס הגראמי לאלבום השנה בפברואר 1989. שניים מארבעת פרסי המוזיקה האמריקאית שלו הגיעו בקטגוריות הסול וה-R&B, דבר שהיה חסר תקדים עבור זמר פופ בריטי לבן. סטיב יואי מ-AllMusic כינה אותו "יצירת מופת של פופ/רוק מיינסטרים עשויה להפליא" ו"אחד מאלבומי הפופ הטובים ביותר של שנות ה-80". מארק קולמן מ-Rolling Stone כתב כי הוא "מפגין את ההבנה האינטואיטיבית של מייקל במוזיקת פופ ואת השימוש האינטליגנטי הגובר שלו בכוחו לתקשר עם קהל הולך וגדל." הייתה לו שליטה יצירתית על ההפקה, וזה ניכר בכך שמעט מאוד מהתקליט נשמע כמו 1987.
ואז הוא התרחק מהמכונה. Listen Without Prejudice Vol. 1 הניב את "Praying for Time" ו-"Freedom! '90" וזכה בתואר האלבום הבריטי הטוב ביותר, והוא לא קידם דבר ממנו. סוני סירבה לקבל אמן שלא ימכור את עצמו; הוא תבע, בתיק Panayiotou v Sony Music Entertainment (UK) Ltd, והפסיד. הכרך השני נגנז ומעולם לא הופיע.
אבל, ויציאה מהארון
הוא פגש את אנסלמו פלפה ברוק אין ריו בינואר 1991. כעבור שישה חודשים, פלפה גילה שהוא נשא HIV; הוא מת מדימום מוחי הקשור לאיידס במרץ 1993. "Jesus to a Child", המחווה של מייקל, הגיע למקום הראשון ב-1996 ובאורך של כמעט שבע דקות נותר הסינגל הארוך ביותר שלו במצעד הבריטי. אמו נפטרה מסרטן בשנה שלאחר מכן. Older (1996), האלבום שנבנה סביב האבל הזה, הניב שישה סינגלים בריטיים שהגיעו לשלושת המקומות הראשונים ופרס אייבור נובלו שלישי לכותב השירים של השנה.
ב-7 באפריל 1998 נעצר על ידי שוטר סמוי בגין מעשה מגונה בשירותים ציבוריים בבוורלי הילס, הודה באשמה, ושילם קנס של 810 דולר ושמונים שעות עבודות שירות. במקום להתנצל, הוא יצא מהארון בפומבי בתוכנית Parkinson והוציא את "Outside", סינגל שהווידאו-קליפ שלו הציג שוטרים מתנשקים. מאוחר יותר אמר שהסתרת מיניותו גרמה לו להרגיש "רמאי", ושהחשיפה בדרך זו הייתה "פעולה מכוונת בתת-מודע."
מדוע ג'ורג' מכונה גאון
הטענה נוגעת למלאכת כתיבת השירים, והיא מתועדת היטב באופן יוצא דופן. מייקל כתב את "Careless Whisper" בגיל שבע-עשרה – שיר שמאז שחק דורות רבים מבלי לאבד מצורתו – והמשיך לכתוב במשלבים שרוב כותבי הפופ לעולם לא מנסים: תקליטי דאנס, בלדות בסגנון גוספל, סול לבן, וב-"Praying for Time", משהו קרוב יותר לדרשה. הוא הפיק את עצמו. שישה פרסי אייבור נובלו, שלושה מהם לכותב השירים של השנה, חשובים כאן יותר מהגראמי, מכיוון שהאייבור נבחרים על ידי כותבי שירים אחרים על בסיס הכתיבה בלבד.
אוצר המילים שאליו הגיעו המבקרים עסק בעקביות בבנייה ולא בכריזמה: "עשוי להפליא" של יואי, "הבנה אינטואיטיבית במוזיקת פופ" של קולמן. ההספד שלו ב-NME כינה אותו "עמוד השדרה והשרטוט של מוזיקת הפופ הבריטית" לאורך שלושים וחמש שנים ו"אחד מאמני הסינגלים הגדולים בכל הזמנים" – מחמאה מדויקת, ושימו לב למילה "סינגלים". המחווה של אלטון ג'ון הייתה פשוטה: "איזה זמר, איזה כותב שירים."
טיעון הנגד הוא עניין של אריתמטיקה. בעשרים ותשע השנים שבין Faith למותו הוא הוציא ארבעה אלבומי אולפן, שאחד מהם היה גרסאות כיסוי ואחד היה תקליט תזמורתי חי. Listen Without Prejudice Vol. 2 ננטש. ההתדיינות המשפטית עם סוני אכלה את תחילת שנות התשעים; שימוש בסמים, מאסר ב-2010 ותרדמת כמעט קטלנית ב-2011 אכלו את רוב מה שנותר. אוספי הלהיטים שלו מכרו בקלות יותר מעבודותיו החדשות. עבור כותב בקליבר כזה, הקטלוג המוגמר דל, והסיבה אינה מסתורית – הוא מצא שהתעשייה שיצרה אותו בלתי נסבלת ובילה עשורים בהפגנת זאת. הוא היה גאון של השיר הבודד שלא יכול היה, או לא רצה, לבנות את גוף העבודה שהכישרון רמז עליו.
מורשת
הוא מכר יותר ממאה מיליון תקליטים, הכניס עשרה סינגלים למקום הראשון באמריקה ושלושה-עשר בבריטניה, והיה האמן המושמע ביותר ברדיו הבריטי בין 1984 ל-2004. הוא הוכנס להיכל התהילה של הרוק אנד רול ב-2023. "Last Christmas", שיצא ב-1984, הגיע סוף סוף למקום הראשון בבריטניה ב-1 בינואר 2021.
הפילנתרופיה שלו הפכה פומבית רק לאחר מותו במיטתו בגורינג-און-תמזה בחג המולד 2016, בגיל חמישים ושלוש, מקרדיומיופתיה מורחבת עם מיוקרדיטיס. הוא תרם מיליונים ל-Childline, מימן טיפולי הפריה חוץ-גופית לזרה, נתן טיפ של 5,000 ליש"ט לסטודנטית לסיעוד כדי לכסות את חובותיה, ושילם בעילום שם עבור עץ חג המולד בהייגייט במשך עשור כ"תושב מקומי". הוא קבור בבית הקברות הייגייט לצד אמו, עם אחותו מלאני בצד השני. השורה של אלטון ג'ון מסכמת זאת: "יותר מכל דבר אחר כבן אדם, הוא היה אחד האנשים הכי אדיבים, מתוקים ונדיבים שפגשתי אי פעם."