ג'ורג' לזנבי: הבונד שפנה לדרכו
הוא התקבל לתפקיד הנחשק ביותר בקולנוע מבלי שעבר אודישן מצולם מעולם, ולאחר מכן, בשיא תהילתו, בחר לעזוב אותו בעצמו. הקריירה של ג'ורג' לזנבי (George Lazenby) היא תפנית עלילתית אחת מתוצרת עצמית: כניסה אחת מושלמת, יציאה קטסטרופלית אחת, וחמישה עשורים שבהם התעשייה התייחסה לשמו כאל בדיחה על הזדמנות שבוזבזה.
מגולברן אל מסלול הדוגמנות
ג'ורג' רוברט לזנבי נולד ב-5 בספטמבר 1939 בגולברן (Goulburn), ניו סאות' ויילס, בן יחיד לעובד רכבת ועובדת קמעונאות. ניתוח כליות בילדותו הותיר אותו מאושפז במשך שמונה-עשר חודשים. משפחתו עברה לקווינביאן (Queanbeyan) הסמוכה כשהיה בן ארבע-עשרה, ולאחר שסיים את לימודיו שירת בצבא האוסטרלי, שם למד קרב מגע, ולאחר מכן החליף עבודות כמדריך סקי, מכונאי ואיש מכירות רכב. בשנת 1964 עקב אחר מושא אהבה ללונדון והמשיך למכור מכוניות, הפעם בפינצ'לי (Finchley). צייד כישרונות הבחין בו באולם התצוגה, ובתוך שנים ספורות הוא הפך לאחד הדוגמנים בעלי השכר הגבוה ביותר באירופה, לוהק כ"איש מרלבורו" של היבשת ופניו הופיעו בפרסומת בולטת לשוקולד של פרי (Fry's). בשנת 1966 נבחר לדוגמן השנה, כשהוא משתכר כ-25,000 ליש"ט בשנה – אוסטרלי ממעמד הפועלים שהמציא את עצמו מחדש, בכוח העזה בלבד, כפנים על שלטי חוצות ברחבי יבשת.
בלוף הדרך אל 007
ללזנבי לא היו קרדיטים משמעותיים במשחק מעבר לתפקיד ניצב בסרט פרודיה איטלקי על בונד משנת 1965, כאשר שון קונרי (Sean Connery) הודיע שהוא עוזב את הזיכיון. הסוכן שלו דחק בו לנסות בכל זאת. השיטה של לזנבי הייתה תעוזה ולא אמנות: הוא קנה חליפה יקרה, ביקר אצל החייט של המפיק אלברט ברוקולי (Albert Broccoli) כדי ללמוד מה קונרי לובש, והופיע בחברת ההפקה EON ללא קביעת פגישה. במהלך מבחן הבמה שלו הוא הכה אגרוף במתאבק מקצועי שעבד כמתאם פעלולים – מכה שהייתה מספיק חזקה כדי לשכנע את ברוקולי, שצפה מהצד, באמינות הפיזית שלו יותר מאשר ביכולת הקראת הטקסט. הוא גבר על מתחרים כמו אנתוני רוג'רס וג'ון ריצ'רדסון בדרך לתפקיד. הבמאי פיטר האנט (Peter Hunt) הטיל ספק בגלוי בשאלה אם לזנבי "ראוי להיקרא שחקן" גם לאחר ליהוקו.
הסרט "בשרותו החשאי של הוד מלכותה" (On Her Majesty's Secret Service, 1969) הציב את לזנבי מול דיאנה ריג (Diana Rigg), שאיתה שררו מתחים גבוהים בהפקה, והניב סרט שהמבקרים באותה עת התייחסו אליו בקרירות – שיבחו את המיומנות הפיזית שלו אך ביקרו את צורת דיבורו – אך הוא הוערך מחדש בצורה הרבה יותר חיובית בעשורים שחלפו מאז. ההופעה זיכתה אותו במועמדות לפרס גלובוס הזהב בקטגוריית כוכב חדש של השנה. זה נותר, עד היום, הופעתו היחידה כג'יימס בונד.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →היציאה שהגדירה אותו
חברת EON הציעה ללזנבי חוזה לשישה סרטים. בעצת הסוכן שלו, רונן או'רהילי (Ronan O'Rahilly) – שטען שבונד ייראה "ארכאי בשנות ה-70 המשוחררות" – ומתוך תחושה אישית שהוא לא זוכה ליחס הוגן על הסט, לזנבי דחה את ההצעה. מאוחר יותר סיפק הסבר מודע לעצמו באופן מפתיע לסירוב: "לו הייתי 'מצליח' כביכול... כנראה שהיו לי שלוש או ארבע נשים מהוליווד והתמכרות לסמים". ללא קשר לטיב ההיגיון, התוצאה המעשית הייתה גלות מקצועית מיידית. לזנבי עצמו ניסח זאת בבוטות שנים לאחר מכן: "אנשים שואלים אותי אם סרט הבונד לא היה שווה את זה כי הוא הכניס אותי למשחק. נכון שזה הכניס אותי, אבל זה לא היה שווה את עשר השנים שזה עלה לי". ברוקולי, מצידו, כינה מאוחר יותר את ליהוקו של לזנבי "הטעות הגדולה ביותר" שלו, וטען שהשחקן לא יכול היה להתמודד עם התהילה והיה יהיר – אפיון שקונרי עצמו ערער עליו בפומבי, באומרו שדווקא ברוקולי הוא זה שהתנהג ביהירות.
שנות המדבר
מה שבא לאחר מכן היה ניסיון ארוך ומפוזר לבנות מחדש קריירה שהגיעה לשיאה עוד לפני שהחלה כראוי. לזנבי כתב יחד וסייע במימון הסרט Universal Soldier (1971) עם הבמאי סיי אנדפילד (Cy Endfield). הוא השיל 35 פאונד (כ-16 ק"ג) עבור סרט הג'אלו האיטלקי Who Saw Her Die? (1972), שזכה לכמה מהביקורות הטובות ביותר שלו. הוא עבר להונג קונג לסדרה של הפקות אמנויות לחימה של חברת גולדן הרווסט – The Man from Hong Kong (1975), A Queen's Ransom (1976) – שמצאו הצלחה אזורית אך בקושי עוררו עניין אצל קהל מערבי. בשנת 1978, ברגע שהפך לסמלי לנפילתו, פרסם מודעה במגזין Variety המציעה את שירותיו תמורת שכר מינימלי. הוא זכה בתפקיד משנה משמעותי בסרט Saint Jack (1979) של פיטר בוגדנוביץ' ומאוחר יותר הופיע בסדרות טלוויזיה בולטות, ביניהן הוואי חמש-אפס, General Hospital, The Pretender, משמר המפרץ, וב-1990 גילם את ג'ור-אל ב-Superboy. הוא גילם את גנרל הקונפדרציה ג'יי ג'ונסטון פטיגרו ב-Gettysburg (1993) והופיע בסרט הדוקו-דרמה Becoming Bond משנת 2017, שסיפר מחדש את סיפור ראשית דרכו.
בשנת 1973 הודה לזנבי בפומבי כי שרף את כל כספי הרווחים שלו מהסרט בונד, סבל משני התמוטטויות עצבים, והתמודד עם אלכוהוליזם, תוך שהוא מציע סיכום מריר: "שרפתי כמה גשרים מאחוריי, וזה היה כיף, באמת. אני די שמח שעשיתי את זה ואני יודע שלא אצטרך לעשות את זה שוב".
נישואים, אובדן וחיים מאוחרים
בגיל עשרים ואחת נולדה ללזנבי בת, ג'ניפר, עם מורין פאוול. בשנת 1973 נישא לכריסטינה "קריסי" טאונסון, ממשפחת המוציאים לאור גאנט; נולדו להם שני ילדים, מלאני (נולדה ב-1973) וזכרי (נולד ב-1974). זכרי אובחן עם גידול מוחי ממאיר בגיל אחת-עשרה ומת בשנת 1994 בגיל תשע-עשרה; הנישואים הסתיימו בשנה שלאחר מכן. בשנת 2002 נישא לזנבי לאלופת הטניס פאם שרייבר (Pam Shriver), איתה הביא לעולם שלושה ילדים נוספים; הזוג נפרד ב-2008 והתגרש ב-2011. בסוף 2023 סבל מנפילה ופגיעה מוחית, וב-2024 הודיע על פרישתו ממשחק ומחיי הציבור. בשנת 2025 חשפה שרייבר שלזנבי סובל מדמנציה ושכעת היא מטפלת בו.
מדוע ג'ורג' מכונה גאון
הכינוי "גאון" בהקשר של ג'ורג' לזנבי מותח את המילה מעבר למה שהראיות מאפשרות. שום דבר ברקורד שלו – לא תסריטים, לא בימוי, לא מיומנות טכנית – לא מצביע על הברקה אינטלקטואלית, ואף ביוגרף או מבקר במקורות המוזכרים כאן לא משתמש במונח זה לגביו ברצינות. מה שיש לו באמת הוא כישרון צר ותיאטרלי יותר: אינסטינקט פזיז כמעט להצגה עצמית, התעוזה להיכנס למשרד של מפיק ללא קורות חיים בתחום הקולנוע ולצאת עם התפקיד המפורסם ביותר בתעשייה, שנבנה על אגרוף שהונחת במבחן בד ובחליפה תפורה היטב. זוהי גאונות של תעוזה וכריזמה פיזית ולא של מחשבה – אותו אינסטינקט שאפשר לאיש מכירות רכב להפוך לפנים של האופנה האירופית בתוך שנים ספורות. הטיעון הנגדי הכנה חזק לפחות כמו זה המחמיא: הסוכן שלו עצמו כינה אותו "קשה", הבמאי שלו הטיל ספק בכך שהוא מסוגל לשחק כלל, והמפיק ששכר אותו כינה זאת הטעות הגדולה בקריירה שלו. המתנה של לזנבי הייתה למחווה הבודדת – הכניסה הנועזת – לא למשמעת המתמשכת שהופכת תפקיד טוב אחד לקריירה. הוא ידע זאת על עצמו, ואמר זאת בבהירות גדולה יותר מרוב השחקנים.
מורשת
הופעתו האחת של לזנבי כבונד עלתה על הסרט עצמו, והפכה לקיצור דרך בתרבות הפופ לציון הבטחה מוחמצת: ג'ורג' קלוני כונה "ג'ורג' לזנבי של באטמן", פול מק'גן כונה "ג'ורג' לזנבי של דוקטור הו", והמוזיקאי הנורווגי סונדרה לרשה (Sondre Lerche) קרא לשיר משנת 2009 בשם "Like Lazenby" על שמו. סרט דוקומנטרי משנת 2022, The Other Fellow, שאב את הנחת היסוד שלו מהשורה המצוטטת ביותר שלו מתוך בשרותו החשאי של הוד מלכותה. לאחר הערכה מחודשת מצד מבקרים מאוחרים, הסרט עצמו מדורג כיום לעיתים קרובות בין הסרטים החזקים בזיכיון – היפוך של המגמה שלזנבי זכה לראות בחייו, גם אם מעולם לא הפיק מכך רווח מלא.