ג'ורג' קלוני: כוכב הקולנוע האחרון, עובד
בחטיבת הביניים חצי מפניו הפסיקו לזוז. שיתוק בל לקח תשעה חודשים לחלוף, ולדבריו הוא קבע את התנאים לכל מה שבא לאחר מכן: "זה הכריח אותי לעסוק בסדרה של צחוק על עצמי". שלושה עשורים לאחר מכן, המגזין Time שם אותו על השער שלו תחת הכותרת "כוכב הקולנוע האחרון". כל הקריירה יושבת בפער שבין שתי העובדות הללו – אדם שקיבל את הפנים היקרות ביותר בהוליווד שבילה ארבעים שנה בסירוב לקחת אותן ברצינות, והמרתן לדברים אחרים במקום.
קנטקי, שיתוק בל ועסק משפחתי
ג'ורג' טימותי קלוני נולד ב-6 במאי 1961, בלקסינגטון, קנטקי, לניק קלוני, מגיש חדשות ומנחה טלוויזיה, ונינה ברוס וורן, מלכת יופי וחברת מועצת עיר. דודתו הייתה הזמרת רוזמרי קלוני; האחים פרר הם בני דודיו. הוא גדל כקתולי ברחבי קנטקי ואוהיו, שימש כנער מזבח בכנסיית סנט סוזנה במייסון, קיבל "רק ציוני A ו-B", ושיחק בייסבול וכדורסל.
הוא ניסה להתקבל לסינסינטי רדס ב-1977 ולא שרד את הקיצוצים הראשונים. הוא למד עיתונאות שידור באוניברסיטת צפון קנטקי מ-1979 עד 1981 ולמד זמן קצר באוניברסיטת סינסינטי מבלי לסיים. בינתיים הוא מכר נעלי נשים, מכר ביטוח, סידר מדפים, עבד בבנייה וקצר טבק.
עשר שנים של אודישנים
הוא היה ניצב ב-"Centennial" ב-1978 ולקח את תפקידו המשמעותי הראשון בסיטקום של CBS בשם "E/R" ב-1984 – באופן מבלבל, לא התוכנית שעשתה אותו. לאחר מכן הגיע עשור של שלבים בינוניים: "רוזאן", "Baby Talk", "אחיות", "Sunset Beat". הוא היה בן שלושים ושלוש לפני שמשהו תפס.
ER, ומהירות המילוט
הסדרה "ER" רצה מ-1994 והפכה אותו למפורסם כד"ר דאג רוס, מה שהביא שתי מועמדויות לאמי ושלוש מועמדויות לגלובוס הזהב. קריירת הקולנוע שבנה על גביה הייתה, לזמן מה, אדישה. "באטמן ורובין" ב-1997 היה אסון שהוא מעולם לא הגן עליו – הוא כינה אותו "בזבוז כסף". מה שהציל אותו היה סטיבן סודרברג: "רומן לא חוקי" (Out of Sight) ב-1998, ואז "אושן 11" ב-2001, שהכניס 451 מיליון דולר ונשאר תפקידו הראשי המצליח ביותר. האחים כהן נתנו לו את "אחי, איפה אתה?", "אכזריות בלתי נסבלת", "לקרוא ולשרוף" ו-"יחי הקיסר!", וגילו שהוא הכי מצחיק כשהוא מגלם גברים ללא יכולת מובחנת.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →סקשן 8, סמוקהאוס וכיסא הבמאי
הוא הקים את "סקשן 8" עם סודרברג ב-2001 ואת "סמוקהאוס פיקצ'רס" עם גרנט הסלוב ב-2006. הוא ביים עשר פעמים. "וידויים של מוח מסוכן" הוקרן בבכורה בקאן ב-2002. "לילה טוב ובהצלחה" ב-2005 – שאותו כתב במשותף, ביים והופיע בו – הביא מועמדויות לפרס האוסקר לבמאי הטוב ביותר ולתסריט המקורי הטוב ביותר. "משחקי שלטון" (The Ides of March) הגיע ב-2011, ואז "ציידי האוצרות", "פרברי הגיהינום", "שמי חצות", "בר הטנדר" ו-"הנערים בסירה".
סוריאנה, ארגו ושש קטגוריות
"סוריאנה" זיכה אותו בפרס האוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר ב-2006 – סרט שבו סבל מפגיעה מוחית עם סיבוכים מקרע בקרום המוח. "מייקל קלייטון" ב-2007, "תלוי באוויר" ב-2009 ו-"היורשים" ב-2011 הביאו שלוש מועמדויות לשחקן הטוב ביותר וגלובוס הזהב. כמפיק, "ארגו" לקח את הסרט הטוב ביותר ב-2013.
הנתון הסטטיסטי הנובע מכך הוא המוזר ביותר בתעשייה שלו: נכון ל-2023 קלוני הוא אחד משני אנשים בלבד שהיו מועמדים אי פעם בשש קטגוריות שונות של פרס האוסקר – משחק בתפקיד ראשי ומשנה, בימוי, תסריט מקורי, תסריט מעובד וסרט.
דארפור והקרן
הוא משמש כשליח שלום של האו"ם מאז 2008. הוא נאם בעצרת "הצילו את דארפור" ב-2006, עשה ספיישל טלוויזיוני עם אביו באותה שנה, העיד בפני מועצת הביטחון של האו"ם לצד אלי ויזל ב-2008, ונעצר מחוץ לשגרירות סודן ב-2012. הוא הקים יחד עם בראד פיט, מאט דיימון ודון צ'ידל את "Not On Our Watch", הגה את פרויקט "Satellite Sentinel" עם ג'ון פרנדרגאסט כדי לעקוב אחר גבול סודן מהמסלול, והקים את "The Sentry" ב-2015 כדי להתחקות אחר הכסף.
קרן קלוני לצדק, שאותה הוא מנהל יחד עם אשתו, עורכת הדין אמל קלוני, מספקת סיוע משפטי חינם בתיקי חופש הביטוי וזכויות נשים ביותר מארבעים מדינות באמצעות תוכניות כולל "TrialWatch" ו-"Waging Justice for Women". מרתון הטלוויזיה שלו "תקווה להאיטי עכשיו" גייס 66 מיליון דולר ב-2010.
מדוע ג'ורג' מכונה גאון
הטענה הניתנת להגנה אינה שהוא שחקן גדול – הוא שחקן טוב מאוד עם רגיסטר צר ומובן היטב – אלא שהוא אינטליגנטי בצורה יוצאת דופן לגבי מה התהילה נועדה. שש מועמדויות לאוסקר בשש קטגוריות שונות הן הראיה הנקייה ביותר הקיימת: היא מתארת מישהו שהבין מוקדם שכוכב קולנוע הוא מכשיר מימון, ושלמד בעצמו כתיבה, בימוי והפקה כדי להשקיע את עצמו בחומר שלא היה קיים אחרת. "לילה טוב ובהצלחה" – סרט בשחור-לבן על אתיקה בשידור בעידן מקארתי – הופק כי שמו של קלוני הפך אותו לאפשרי. כך גם "ארגו".
הוא מיישם את אותו חישוב מחוץ למסך, והוא גלוי לגבי התשואות. בקבלת פרס "פסגת השלום" ב-2007 הוא אמר בבירור שבדארפור "האנשים האלה לא במצב טוב יותר עכשיו מאשר לפני שנים" – הודאה שרוב הסלבריטאים התומכים לעולם לא עושים. ביולי 2024 הוא פרסם מאמר דעה ב-"ניו יורק טיימס" הקורא לנשיא מכהן ממפלגתו לפרוש מהמרוץ: "אני אוהב את ג'ו ביידן... אבל הוא לא אותו אדם שהיה". מאוחר יותר אמר שהוא עומד מאחורי זה, תוך שהוא מציין "הרבה פרופילים של פחדנות במפלגה שלי". זה הון שהושקע, לא שנצבר.
טיעון הנגד הוא שהתוצר לא תמיד מצדיק את התיאוריה. "ציידי האוצרות" הותקף על ידי אנדרו פולבר מה-"גרדיאן" כ"מלא בסנטימנט פטריוטי לא מוצדק, סקיציוני עד כדי טמטום". "שמי חצות" נכשל. "פרברי הגיהינום" ו-"הנערים בסירה" זכו לביקורות מעורבות. והפוזה מזמינה לעג משלה – "סאות' פארק" בנתה פרק סביב נאום האוסקר שלו, ואפיינה אותו כיהיר ומחמיא לעצמו. אף אחד במקורות כאן לא מכנה אותו גאון; מה שהם מתארים הוא מפעיל פיקח מאוד עם מצפון, וזה נדיר יותר.
מורו בברודוויי
ב-2025 הוא ערך את הופעת הבכורה שלו בברודוויי בגיל שישים וארבע, כשגילם את אדוארד ר. מורו בעיבוד בימתי ל-"לילה טוב ובהצלחה" שכתב במשותף. הוא זכה במועמדות לטוני, בפרס "Theatre World", ובשידור החי הראשון של ברודוויי, ששודר ב-CNN וב-HBO. ג'סי גרין ב-"ניו יורק טיימס" שיבח את "שנינותו, יושרתו וצניעותו המקסימה". הוא מחזיק בשני פרסי אוסקר, פרס ססיל ב. דה-מיל, פרס סזאר של כבוד, פרס מפעל חיים של ה-AFI ופרסי מרכז קנדי – ומכר חברת טקילה תמורת 700 מיליון דולר בדרך.