פרידריך אוגוסט פון אמון (Friedrich August von Ammon): מיפוי העין באפלה
אטלס לוחות הצבעים שפרידריך אוגוסט פון אמון החל לפרסם בשנת 1838 כונה הסיכום הטוב ביותר של הידע על מחלות עיניים שנוצר לפני המצאת האופתלמוסקופ. קראו משפט זה לאט. כל מה שאמון תיעד על פנים העין החולה, הוא הסיק מהחלק החיצוני — מהמשטח, מהתסמין, ממהלך המחלה ולבסוף משולחן הניתוחים. הוא מיפה ארץ שלא יכול היה להיכנס אליה. כאשר הגיע בשנת 1851 המכשיר שאפשר לבסוף לרופאים להביט אל תוך עין חיה, אמון היה בשנות החמישים לחייו, והוא הקדיש את שארית שנותיו לפרסום תצפיות שערך באמצעותו.
בנו של התאולוג
הוא נולד בגטינגן ב-10 בספטמבר 1799, בנם של כריסטוף פרידריך פון אמון (Christoph Friedrich von Ammon; 1766–1850), תאולוג פרוטסטנטי בולט. הוא למד רפואה באוניברסיטאות גטינגן ולייפציג, ולאחר מכן השלים את מסעות ההשכלה המצופים מרופא גרמני שאפתן באותה תקופה, כשהוא עובר ברחבי גרמניה וממשיך לפריז.
פריז לא הייתה תחנה דקורטיבית. בשנות ה-20 של המאה ה-19 הייתה הכירורגיה הצרפתית השיטתית ביותר באירופה, ואמון חזר בשנת 1823 עם מחקר השוואתי של הפרקטיקה הכירורגית הצרפתית והגרמנית — סימן מוקדם להרגל שיגדיר אותו. הוא התעניין פחות בביצוע ניתוח מבריק ויותר בקביעה מה התחום ידע למעשה, והיכן שתי המסורות הלאומיות נפרדו.
דרזדן, שנבחרה במכוון
בשנת 1823 הוא השתקע בדרזדן, ועבד על בעיות כירורגיות וכירורגיות-אנטומיות. הבחירה הייתה מכוונת. כ-250 שנה קודם לכן הייתה דרזדן עירו של גאורג בארטיש (Georg Bartisch), רופא העיניים מהמאה ה-16 שעבודתו המאוירת הפכה את המקום, לזמן קצר, למרכז רפואת העיניים האירופית. מוניטין זה התפוגג מזמן. אמון החל לבנות אותו מחדש, והצליח במידה רבה.
עד שנת 1828 הוא זכה בתואר פרופסור והפך למנהל האקדמיה הכירורגית-רפואית בדרזדן. למעמד מוסדי הייתה חשיבות עצומה במדינות גרמניה, שבהן מומחיות ללא קתדרה, מרפאה וכתב עת לא הייתה עדיין מומחיות כלל — אלא רק עניין בלבד.
ייסוד ספרות
בשנת 1830 ייסד אמון את ה-Zeitschrift für die Ophthalmologie (כתב עת לרפואת עיניים). זה היה רק כתב העת השלישי שהיה קיים והוקדש כולו לעין.
זהו ככל הנראה הדבר המשמעותי ביותר שעשה, והפחות זוהר שבהם. מומחיות הופכת למציאות כאשר העוסקים בה יכולים לקרוא זה את עבודתו של זה. לפני קיומם של כתבי עת ייעודיים, תצפית אופתלמולוגית שנעשתה בדרזדן הגיעה למנתח בווינה במקרה, אם בכלל, כשהיא קבורה בתוך כתב עת רפואי כללי. על ידי יצירת במה, אמון הפך אוסף מפוזר של מנתחי עיניים לדיסציפלינה בעלת זיכרון משותף ומצטבר. כמעט כל התקדמות שלאחר מכן ברפואת העיניים של המאה ה-19 עברה בערוצים מסוג זה בדיוק.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →על הדלקת (De Iritide) והעין הסימפתטית
בשנת 1835 הוא פרסם את החיבור עטור הפרסים De Iritide, שסיווג כראוי דלקת של הקשתית (איריטיס) – דלקת של הקשתית – ונתן תיאורים מפורטים של דלקת עיניים סימפתטית.
דלקת עיניים סימפתטית היא אחת התופעות המוזרות ביותר ברפואה: פגע בעין אחת בצורה קשה מספיק, והעין שלא נפגעה עלולה להזדהם ולהתעוור בתגובה. עבור רופא שעבד לפני כל הבנה של אוטואימוניות, זה נראה כאמונה טפלה. אין קשר נראה לעין, אין אספקת דם משותפת שמסבירה זאת, שום דבר מלבד דפוס ברשומות המקרים. תיאורה במדויק דרש לסמוך על תצפית קלינית יותר מאשר על סבירות מכניסטית — תיעוד של מה שהעיניים עשו ולא מה שהאנטומיה אמרה שהן צריכות לעשות. החלטה זו היא הליבה האינטלקטואלית של עבודתו של אמון.
האטלס
משנת 1838 הוא פרסם את ה-Klinische Darstellungen (תיאורים קליניים), אטלס לוחות הצבעים הגדול שלו למחלות עיניים. זו העבודה שנושאת את המוניטין שלו, והסיבה היא בחלקה טכנית. רפואת עיניים היא המומחיות החזותית ביותר ברפואה; תיאור מילולי של עכירות בקרנית או הידבקות של הקשתית הוא כמעט חסר תועלת, בעוד שלוח מדויק מאבחן במבט. אמון הבין שהתחום שלו זקוק לתמונות יותר מאשר לפסקאות, והוא התחייב להוצאות העצומות ולעבודה שדרשו לוחות צבועים ביד.
השיפוט שמדובר בסיכום הטוב ביותר של מחלות עיניים שהיה זמין לפני האופתלמוסקופ הוא מחמאה בעלת שתי פנים, וכדאי לקרוא אותה בכנות. היא אומרת שהאטלס שלו היה פסגתה של שיטה — ושהשיטה הוחלפה בתוך ימי חייו שלו.
מעבר לעין
אמון לא הגביל את עצמו. בשנת 1842, יחד עם מוריץ באומגרטן (Moritz Baumgarten), הוא פרסם את Die plastische Chirurgie (הכירורגיה הפלסטית), סקירה היסטורית ועכשווית העומדת בין ספרי הלימוד הראשונים המכסים את כל היקף הכירורגיה הפלסטית באופן שיטתי. גם כאן האינסטינקט הוא ביבליוגרפי וארגוני ולא ניתוחי: ברגע שבו כירורגיה משחזרת הורכבה מטכניקות מפוזרות המקושרות לשמות מנתחים בודדים, אמון אסף אותה לנושא.
הוא פרסם גם על כולרה ועל מחלות כירורגיות מולדות, ובשנת 1858 חזר לאמבריולוגיה של עין האדם במונוגרפיה המבוססת על שלושה עשורים של מחקר מצטבר.
רופאו של המלך
בשנת 1837 הוא מונה לרופא המלכותי של פרידריך אוגוסט השני, מלך סקסוניה — המינוי שהעניק לו מעמד בחצר המלוכה ובמונחים מעשיים, את המשקל הפוליטי לשמור על מוסדותיו מתוקצבים.
חייו הפרטיים מתועדים בקצרה. הוא נישא לנטלי רדליך (Natalie Redlich; 1808–1842) ב-1 בדצמבר 1824; נולדה להם בת אחת. נישואיו השניים, לנטלי ארנסטין באראנוב, לא הולידו ילדים. הוא נפטר ב-18 במאי 1861.
מדוע פרידריך מכונה גאון
הטיעון בעד אמון אינו הטיעון בעד מגלה, ואין להציגו ככזה. הוא לא המציא ניתוח הנושא את שמו או זיהה מחלה שאף אחד לא ראה. הכישרון המובחן שלו היה ארכיטקטוני: יכולת יוצאת דופן להבחין שגוף ידע אינו מסודר, ולבנות את המבנים הספציפיים — כתב עת, אטלס, ספר לימוד מקיף, אקדמיה להכשרה — שיאפשרו לו להפוך למצטבר. ייסוד כתב העת השלישי לרפואת עיניים בעולם בשנת 1830, והפקת הייחוס החזותי הסופי של עידן טרום-האופתלמוסקופ, הם מעשים של אותה אינטליגנציה: שניהם תשובות לשאלה כיצד מלאכה מפוזרת הופכת למדע.
טיעון הנגד הכנה הוא שמדובר בברק ארגוני ולא בתגלית, וברק ארגוני מזדקן בצורה מביכה. האטלס שלו הפך למיושן על ידי מכשיר שהומצא בזמן שהוא עדיין עבד. כתב העת שלו הוחלף בכתבי עת מאוחרים יותר. מקורות מתארים את האטלס שלו כטוב ביותר מסוגו ואת ספר הכירורגיה הפלסטית שלו כאחד הראשונים מסוגו — שבחים אמיתיים, אך שבחים של מהדר ומסדר. שום מקור שנסקר כאן לא מתעד בני דורו שכינו אותו גאון. מה שניתן לומר בביטחון הוא שמומחיות שהתקיימה רק באופן רופף בשנת 1823 הייתה, עד מותו ב-1861, תחום עם כתבי עת, אטלסים, מוסדות הוראה וזהות מקצועית — ושאמון בנה את רוב התשתית הזו יותר מכל אחד אחר במדינות גרמניה.
מורשת
האנדרטה של אמון היא הרגילות של מה שהוא הפך למעורר תמיהה במאה שלו: שרפואת עיניים היא מומחיות נפרדת עם ספרות משלה, מוסכמות חזותיות משלה והכשרה משלה. חייה השניים של דרזדן כמרכז ללימודי רפואת עיניים היו מעשה ידיו, ומודל הסקירה שהחיל על כירורגיה פלסטית בשנת 1842 הפך לצורה הסטנדרטית של ספר הלימוד הכירורגי. הוא אחד מאותן דמויות שהצלחתן נמדדת בכך שהדבר שבנה הפסיק להיראות כהישג.