פרדריק הופקינס
סר פרדריק גאולנד הופקינס (Sir Frederick Gowland Hopkins, 20 ביוני 1861 – 16 במאי 1947) היה ביוכימאי אנגלי שזכה בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה בשנת 1929, יחד עם כריסטיאן אייקמן (Christiaan Eijkman), על גילוי הוויטמינים. הוא גם גילה את חומצת האמינו טריפטופן בשנת 1901. הוא כיהן כנשיא החברה המלכותית בין השנים 1930 ל-1935.
חינוך וראשית חיים
הופקינס נולד באיסטבורן שבסאסקס, ובתחילה למד בבית הספר של הסיטי של לונדון. עם זאת, הוא עבר עד מהרה למכללת אלכסנדרה פארק בהורנזי והשלים את לימודיו הנוספים במסגרת התוכנית החיצונית של אוניברסיטת לונדון (דרך שיעורי ערב במכללת בירקבק). הוא למד בבית הספר לרפואה של בית החולים גאיז, שכיום הוא חלק מבית הספר לרפואה של קינגס קולג' לונדון.
קריירה ומחקר
לאחר סיום לימודיו, לימד הופקינס פיזיולוגיה וטוקסיקולוגיה בבית החולים גאיז מ-1894 עד 1898. בשנת 1898, בעת השתתפותו בפגישה של האגודה הפיזיולוגית, הוזמן על ידי סר מייקל פוסטר להצטרף למעבדה הפיזיולוגית בקיימברידג' כדי לחקור את ההיבטים הכימיים של הפיזיולוגיה. באותה עת, ביוכימיה טרם הוכרה כענף מדעי נפרד. הוא שימש כמרצה לפיזיולוגיה כימית במכללת עמנואל שבקיימברידג' במרץ 1900, כאשר קיבל דרגה אקדמית של מוסמך אוניברסיטה (MA) לשם כבוד. הוא קיבל תואר דוקטור בפיזיולוגיה (D.Sc.) מאוניברסיטת לונדון ביולי 1902, ובמקביל קיבל משרת קורא בביוכימיה בטריניטי קולג'. בתקופתו בקיימברידג' הוא צורף לבונים החופשיים. בשנת 1910 הפך לעמית בטריניטי קולג' ועמית כבוד במכללת עמנואל. בשנת 1914 נבחר לקתדרה לביוכימיה באוניברסיטת קיימברידג', ובכך הפך לפרופסור הראשון בתחום זה בקיימברידג'. בין תלמידיו בקיימברידג' נמנו חלוץ הנוירוכימיה יהודה הירש קווסטל (Judah Hirsch Quastel) וחלוץ האמבריולוגיה ג'וזף נידהם (Joseph Needham).
הופקינס חקר במשך זמן רב כיצד תאים מפיקים אנרגיה באמצעות תהליך מטבולי מורכב של תגובות חמצון וחיזור. מחקרו בשנת 1907 עם סר וולטר מורלי פלטשר על הקשר בין חומצה לקטית להתכווצות שרירים היה אחד ההישגים המרכזיים בעבודתו על הביוכימיה של התא. הוא ופלטשר הראו כי מחסור בחמצן גורם להצטברות של חומצה לקטית בשריר. עבודתם סללה את הדרך לגילוי המאוחר יותר של ארצ'יבלד היל (Archibald Hill) ואוטו פריץ מאיירהוף (Otto Fritz Meyerhof) כי מחזור מטבולי של פחמימות מספק את האנרגיה המשמשת להתכווצות שרירים.
בשנת 1912 פרסם הופקינס את העבודה שבגינה הוא ידוע בעיקר, שבה הדגים בסדרה של ניסויי האכלה בבעלי חיים שתזונה המורכבת מחלבונים טהורים, פחמימות, שומנים, מינרלים ומים אינה תומכת בצמיחת בעלי חיים. עובדה זו הובילה אותו להציע את קיומם בתזונה רגילה של כמויות זעירות של חומרים שטרם זוהו, החיוניים לצמיחת בעלי חיים ולהישרדותם. לחומרים היפותטיים אלו הוא קרא "גורמי מזון נוספים", ששמם שונה מאוחר יותר לוויטמינים. עבודה זו היא שהובילה להענקת פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה בשנת 1929 (יחד עם כריסטיאן אייקמן).
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →במהלך מלחמת העולם הראשונה, המשיך הופקינס בעבודתו על הערך התזונתי של ויטמינים. מאמציו היו יקרי ערך במיוחד בתקופה של מחסור במזון וקיצוב. הוא הסכים לחקור את הערך התזונתי של מרגרינה ומצא שהיא, כפי שחשדו, נחותה מחמאה מכיוון שהייתה חסרה בוויטמינים A ו-D. כתוצאה מעבודתו, הוכנסה לשימוש מרגרינה מועשרת בוויטמינים בשנת 1926.
הופקינס נחשב כמי שגילה ואפיין בשנת 1921 את הגלוטתיון שהופק מרקמות בעלי חיים שונות. באותה עת הציע שהתרכובת היא דיפפטיד של חומצה גלוטמית וציסטאין. המבנה היה שנוי במחלוקת במשך שנים רבות, אך בשנת 1929 הוא הגיע למסקנה שמדובר בטריפפטיד של חומצה גלוטמית, ציסטאין וגליצין. מסקנה זו תאמה את עבודתו העצמאית של אדוארד קלווין קנדל (Edward Calvin Kendall).
פרסים והוקרה
הופקינס נבחר כחבר חוץ באקדמיה הלאומית למדעים (ארצות הברית) בשנת 1924. במהלך חייו, בנוסף לפרס נובל, הוענקו להופקינס המדליה המלכותית של החברה המלכותית בשנת 1918, פרס קמרון לתרפיה של אוניברסיטת אדינבורו בשנת 1922, ומדליית קופלי של החברה המלכותית בשנת 1926.
אותות כבוד משמעותיים נוספים היו בחירתו בשנת 1905 לעמית בחברה המלכותית (FRS), הארגון המדעי היוקרתי ביותר בבריטניה; תואר אבירות מהמלך ג'ורג' החמישי בשנת 1925; והענקת מסדר ההצטיינות בשנת 1935, עיטור הכבוד האזרחי היוקרתי ביותר בבריטניה.
בין השנים 1930 ל-1935, הוא כיהן כנשיא החברה המלכותית, ובשנת 1933 כיהן כנשיא האגודה הבריטית לקידום המדע. הוא נבחר לחברה הפילוסופית האמריקאית בשנת 1937.
חיים אישיים
בשנת 1898 נישא לג'סי אן סטיבנס (1861–1937); נולדו להם בן ושתי בנות, הצעירה שבהן, ג'קטה הוקס (Jacquetta Hawkes), הפכה לארכיאולוגית בולטת ונישאה לסופר ג'. ב. פריסטלי (J. B. Priestley).
גאולנד הופקינס נפטר ב-16 במאי 1947 בקיימברידג' ונקבר בבית הקברות של קהילת העלייה לשמיים (Parish of the Ascension Burial Ground) בקיימברידג', לצד אשתו.