אריך מריה רמרק: הרומן שהנאצים לא יכלו להשיב עליו
ב-10 במאי 1933 הכריז יוזף גבלס על עבודתו של חייל חי"ר גרמני מעוטר כ"לא פטריוטית", וספריו הוצאו מהספריות אל המוקדים. המשטר הרחיק לכת, והפיץ את הטענה שמעולם לא ראה שירות פעיל — שקר על אדם שנשא פצעי רסיסים ברגל, בזרוע ובצוואר וצלב הברזל מדרגה ראשונה. ב-1938 הוא שלל את אזרחותו. ב-1943, משלא הצליח להגיע אליו, הוא ערף את ראשה של אחותו הצעירה.
אוסנברוק, ובנו של כורך ספרים
הוא נולד אריך פול רמרק ב-22 ביוני 1898 באוסנברוק, למשפחה קתולית ממעמד הפועלים. אביו, פיטר פרנץ רמרק, היה כורך ספרים; אמו הייתה אנה מריה סטאלקנכט. הוא היה השני מבין ארבעה ילדים — אח בכור מת בינקותו — ובין אחיותיו הצעירות הייתה אלפרידה מריה. הוא כתב מאסות ושירה בגיל שש-עשרה.
שני השינויים המאוחרים לשמו היו מעשים מכוונים. הוא החזיר את הכתיב הצרפתי "רמרק", תוך כיבוד מוצאה הצרפתי של המשפחה, כאשר פרסם את יצירת המופת שלו; והוא לקח את "מריה" כשם אמצעי לאחר מות אמו, כמחווה לה. לשינוי הייתה גם פונקציה מעשית: הוא הציב מרחק בין הספר החדש לבין חדר החלומות, רומן מוקדם ומביך משנת 1920.
פצוע ב-31 ביולי 1917
לאחר שגויס בגיל שמונה-עשרה, הוא הועבר לחזית המערבית ב-12 ביוני 1917 עם דיוויזיית המילואים של המשמר השני ונלחם בתעלות ליד בלגיה. ב-31 ביולי 1917 הוא נפצע קשה — רסיסים ברגל שמאל, בזרוע ימין ובצוואר. הוא בילה את שארית המלחמה בבית חולים, קיבל את צלב הברזל מדרגה ראשונה בנובמבר 1918, ושוחרר ב-5 בינואר 1919.
מה שבא לאחר מכן היה רצף של עבודה רגילה, מעט חסרת מטרה: הכשרת מורים ושנה כמורה בבית ספר יסודי מ-1919, לאחר מכן ספרן, עיתונאי וכותב טכני עבור חברת קונטיננטל גומי. הוא היה, במילים אחרות, אחד ממיליוני גברים שחזרו ועשו כל מה ששילם, והניסיון הזה — יותר מאשר הלחימה עצמה — סיפק את הנושא העמוק ביותר של הסיפורת שלו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הספר שנתן שם לדור
במערב אין כל חדש (Im Westen nichts Neues) הופיע ב-1928–29, שאוב ישירות משירותו בחזית. כותרתו היא הטיעון שלו: הניסוח השטוח של הודעת צבא, הנוסחה שבה הרג של יום נרשם רשמית כדבר שאינו ראוי לדיווח. הספר הפך לרב-מכר בינלאומי, ותוך כדי כך המציא ז'אנר — נרטיב המלחמה של הווטרן, שנכתב מתוך השורות ולא מעליהן — והוא עובד לבמה ולמסך שוב ושוב מאז. עבודתו של רמרק תורגמה ליותר מחמישים שפות ונמכרה במיליונים.
המשטר משיב
התגובה הנאצית הייתה לא פרופורציונלית באופן שמעיד על כוחו של הספר. איסור ושריפה הגיעו במאי 1933; תעמולת התעמולה הוסיפה את השקר על תיק השירות שלו והמצאות אנטישמיות על זהותו. הוא עזב לשוויץ ב-1933 — הוא קנה את וילה קאסה מונטה טבור ברונקו סופרה אסקונה ב-1931 מהכנסות הדרך חזרה — והיגר לארצות הברית לפני המלחמה. הוא נישא מחדש לאשתו לשעבר יוטה זמבונה במיוחד כדי למנוע את גירושה הכפוי לגרמניה; שניהם התאזרחו כאמריקאים ב-1947.
אלפרידה שולץ נשארה. היא נעצרה ב-1943 על כך שאמרה בקול רם שהמלחמה אבודה, נשפטה בפני ה-Volksgerichtshof וראשה נערף ב-16 בדצמבר 1943. רמרק הקדיש לה את ניצוץ של חיים (1952).
אסקונה, הוליווד ומרלן דיטריך
הוא נישא פעמיים, שתי הפעמים לשחקניות: אילזה יוטה זמבונה מ-1925 עד 1930 ושוב מ-1933 עד 1957, ופולט גודארד מ-1958 ועד מותו. ביניהם הגיע רומן מתועד היטב עם מרלן דיטריך שהחל בספטמבר 1937 — מכתביהם פורסמו ב-2003 כ-Sag mir, daß du mich liebst — ומערכות יחסים עם הדי לאמאר ודולורס דל ריו. שלב הזוהר של המהגרים הוא הדבר הכי פחות מעניין בו והכי הרבה נכתב עליו.
הרומנים המאוחרים
הוא המשיך לעבוד, והתפוקה משמעותית יותר ממה שהמוניטין של ספר אחד מרמז: הדרך חזרה (1931), שלושה חברים (1936), פליטים (1939), שער הניצחון (1945), שנמכר קרוב לחמישה מיליון עותקים ברחבי העולם, ניצוץ של חיים (1952), זמן לאהוב וזמן למות (1954), האובליסק השחור (1956), גן עדן אין מועדפים (1961) ו-הלילה בליסבון (1962), שנמכר בכ-900,000 עותקים בגרמניה לבדה. הנושאים עוברים מהתעלות לפליט, לחסר המדינה, לאסיר המחנה ולגרמני של תקופת האינפלציה, אך העיסוק קבוע: כפי שמנסח זאת מרכז השלום רמרק באוסנברוק, שימור כבוד האדם בזמנים של דיכוי, טרור ומלחמה.
מדוע אריך נקרא גאון
הטענה כאן אינה לטווח אינטלקטואלי או המצאה פורמלית, ויהיה זה לא ישר להעמיד פנים אחרת. רמרק לא היה סופר ניסיוני; משפטיו פשוטים, מבניו קונבנציונליים, הפילוסופיה שלו אינה שיטתית בשום מקום. היכולת המעורבת היא שליטה טונאלית — היכולת לתאר זוועה מטווח קרוב בקול שטוח ולא מורם ולתת לקורא לספק את האימה. זה נשמע פשוט וזה קשה בצורה יוצאת דופן. כל אינסטינקט של סופר המטפל בחומר הזה דוחף לכיוון רטוריקה, והכוח של במערב אין כל חדש מגיע מהסירוב שלו: ללא גינוי, ללא מאמר מערכת, ללא גבורה להפוך. הוא מצא את הרגיסטר שבו ניתן לדווח על הרג תעשייתי המוני על ידי אחד האנשים שהיו נתונים לו, ולאחר שמצא אותו הוא יכול היה להחזיק אותו לאורך ספר.
העדות ליעילותו היא שלילית בחלקה. מדינה טוטליטרית עם משרד תעמולה מקצועי לא יכלה לייצר טיעון נגד לרומן על כינים ומגפיים, ופנתה במקום זאת לשריפתו, לשקר על תיק המלחמה של המחבר, הפשטת אזרחותו והוצאת אחותו להורג. משטרים לא עושים זאת לספרים שהם יכולים להפריך.
מקרה הנגד: הרומנים המאוחרים נשפטים באופן נרחב כחוזרים על הנוסחה בעוצמה פוחתת, כמה מהם מסחריים בגלוי, והוא מעולם לא זכה בפרס ספרותי גדול. הוא סופר של ספר אחד הכרחי וכמה טובים — שזה ספר הכרחי אחד יותר ממה שכמעט כל אחד מצליח.
רונקו
הוא חזר לשוויץ ב-1948 ונשאר. הוא מעולם לא החזיר לעצמו את האזרחות הגרמנית ומעולם לא ביקש אותה, תוך שהוא מציין שמעולם לא ביקש גם להתאזרח מחדש. הוא מת מאי-ספיקת לב בלוקרנו ב-25 בספטמבר 1970, בגיל 72, וקבור ברונקו. הירושה של פולט גודארד משנת 1990 בסך 20 מיליון דולר הקימה את מכון רמרק ללימודים אירופיים באוניברסיטת ניו יורק, המחזיק בעיזבונו; מרכז השלום אריך מריה רמרק, שהוקם באוסנברוק ב-1989 עם האוניברסיטה, מחזיק בעותק מיקרופילם כמעט מלא ומנהל את המלגה. אסטרואיד, 10119 Remarque, נקרא על שמו ב-1992.