אמיל גאורג בירלה

אמיל גאורג בירלה (Emil Georg Bührle): אגף המוזיאון של סוחר הנשק

האיש העשיר ביותר בשווייץ במהלך מלחמת העולם השנייה עשה אתונו ממכירת תותחים נגד מטוסים לגרמניה הנאציות, ולאחר מכן הוציא חלק קטן מההכנסות על רכישת ציורים אימפרסיוניסטיים – חלקם נבזזו ממשפחות יהודיות שהלקוחות שלו עצמו רדפו. שמו של אמיל גאורג בירלה (Emil Georg Bührle) מתנוסס כיום מעל אגף במוזיאון קונסטהאוס ציריך (Kunsthaus Zürich), והוויכוח על השאלה האם מקומו שם לא נפסק מאז מותו.

מקצין גרמני לתעשיין שווייצרי

בירלה (Bührle) נולד בגרמניה בשנת 1890. הוא שירת כקצין צבא במלחמת העולם הראשונה בטרם עבד במפעל כלי מטחנות במגדבורג (Magdeburg). בשנת 1924 עבר לציריך (Zurich), שם השתלט על מפעלי כלי המטחנות אורליקון (Oerlikon) – החברה שתהפוך אותו לאחד האנשים העשירים באירופה. באורליקון (Oerlikon) הוא רשם פטנט ופיתח תותחים נגד מטוסים, נשק שמצא קונים ברחבי העולם עם האצת החימוש מחדש באירופה בשנות השלושים.

חימוש של שני הצדדים

עסקיו של בירלה (Bührle) לא בחרו צד כמו שמכרו לכל מי שיכול לשלם. במהלך מלחמת העולם השנייה ייצרה החברה שלו ומכרה כלי נשק לכוחות בעלות הברית ולגרמניה הנאצית כאחד, אסטרטגיה של שוק כפול שהפכה אותו לאדם העשיר ביותר בשווייץ עד תום המלחמה. דיווחים שלאחר המלחמה מתארים כי הוא מימן חלק ניכר מהונו, ובהמשך מאוסף האمنות שלו, באמצעות מכירת נשק לרייך השלישי (Third Reich) ובאמצעות ניצול עבודת כפייה – דיווחים המציינים במפורש עבודת כפייה של נשים הקשורה לפעילותו. עסקאותיו בזמן המלחמה של מפעלו היו חמורות די הצורך כדי להכניס אותו ל"רשימה שחורה" של בעלות הברית לאחר המלחמה והוא התמודד עם מגבלות ייצוא זמניות, הגם שהעסק התאושש והמשיך להתרחב בינלאומית ללא קשר לכך.

THE FREE TEST
How high is yours?

Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.

Take the IQ test →

אוסף אמנות שנבנה על רווחי מלחמה

בירלה (Bührle) החל לאסוף אמנות ברצינות בשנות הארבעים, בערך באותה תקופה שבה הצטרף לחבר המנהלים של קונסטהאוס ציריך (Kunsthaus Zürich), מה שהעניק לו השפעה מוסדית על אחד ממוזיאוני האמנות המובילים בשווייץ אפילו בזמן שבנה את אחזקותיו הפרטיות. הוא הוציא כ-40 מיליון פרנק שווייצרי על רכישת אמנות, כשהוא מרכיב אוסף שמנה בסופו של דבר יותר מ-200 יצירות אימפרסיוניסטיות ופוסט-אימפרסיוניסטיות מאת מונה (Monet), סזאן (Cézanne), דגה (Degas), גוגן (Gauguin), ואן גוך (Van Gogh), פיקאסו (Picasso) ודלקרואה (Delacroix), בין היתר – אחד האוספים הפרטיים המשמעותיים ביותר מסוגו באירופה.

קניית מה שהנאצים שדדו

מספר יצירות באוסף של בירלה (Bührle) נבזזו או נמכרו בכוח על ידי בעלים יהודים שנמלטו או נרדפו תחת שלטון נאצי, והוא רכש לפחות חלק מהן בידיעה, או בנסיבות שהיו אמורות להבהיר, את מוצאן המוכתם. בשנת 1948, בית המשפט העליון של שווייץ הורה לו להחזיר שלושה עשר ציורים שזוהו כרכוש שודד; בירלה (Bührle) רכש אז מחדש תשעה מהם, כולל ארבעה שהגיעו מאוסף סוחר פריזאי פול רוזנברג (Paul Rosenberg), אשר אחזקותיו הוחרמו על ידי הנאצים. בין היצירות המושכות ביותר את המחלוקת נמצא שדה פרגים ליד וטיי (Poppy Field Near Vétheuil) מאת קלוד מונה (Claude Monet), שאותו קנה בירלה (Bührle) בשנת 1941 – לפי דיוח אחד תמורת 37,000 דולר, זמן קצר לאחר שהוחרם מבעליו היהודיים, ובמחיר הנמוך בהרבה משווי השוק שלו. השבת הציור עדיין שנויה במחלוקת כיום על ידי משפחת חואן קרלוס אמדן (Juan Carlos Emden), שאביו אומרים שמכר אותו תחת רדיפה נאצית; קרן בירלה (Bührle Foundation) חולקת על הטענה, והליכים משפטיים נחסמו על ידי תקופות התיישנות.

מוות ומורשת מוזיאונית שנויה במחלוקת

בירלה (Bührle) מת בשנת 1956. בשנת 1960 הקימה משפחתו את קרן אוסף אמיל בירלה (Emil Bührle Collection foundation), שהגיעה לפקח על כשליש מתוך 633 יצירות האמנות שהוא רכש במהלך חייו, לצד מימון אגף תצוגה בקונסטהאוס ציריך (Kunsthaus Zürich) – מתנה שהחלה בשנת 1952, כאשר תרם שני ציורי חבצלות מים גדולים של מונה (Monet) למוזיאון. מערכת יחסים זו העמיקה באוקטובר 2021, כאשר הקונסטהאוס (Kunsthaus) פתר הרחבה מרכזית המציגה כשליש או כ-200 יצירות בהשאלה מאוסף בירלה (Bührle), החלטה שהציתה מחדש מחלוקת במקום ליישב אותה. מבקרים, כולל חברים לשעבר בוועדת ברגייה (Bergier Commission) – הגוף שהקימה שווייץ כדי לחקור את עסקאותיה הפיננסיות בזמן המלחמה – טענו כי משפחת בירלה (Bührle) אמרה תחילה לחוקרים שאין קבצי ארכיון נוספים, בטרם צפו רישומים שלמים יותר מאוחר יותר; הקרן אומרת כעת כי הארכיונים שלה נגישים לחוקרים עצמאיים ופרסמה מחקר מקורות באינטרנט, למרות שמומחים חיצוניים ממשיכים לקרוא להערכה מחדש יסודית יותר של ההיסטוריה המתועדת של האוסף. בשנת 2023, מספר יועצים חיצוניים של קונסטהאוס ציריך (Kunsthaus Zürich) התפטרו בגלל סכסוכים הנוגעים לתערוכת בירלה (Bührle) עוקבת, ומבקרים פעילים ואקדמיים תיארו את בירלה (Bührle) במונחים שנעים מספסר מלחמה ועד, במסגרות החמורות ביותר שדווחו, למישהו שמעשיו התקרבו לפשעי מלחמה – אפיון שהתיעוד ההיסטורי על עסקאות הנשק שלו וקשרי עבודת הכפייה שלו מקשים לדחות על הסף, גם במקום שבו השפה החזקה ביותר נותרת שנויה במחלוקת.

מדוע אמיל נקרא גאון

במקום שבו בירלה (Bührle) זוכה להכרה בגין כל גאונות שהיא, מדובר כאיש עסקים: תעשיין-מהנדס עם פטנט טכנולוגי אמיתי על שמו בנשק נגד מטוסים, שקרא לאחר מכן אירופה מתחמשת מחדש נכון מספיק כדי למכור לכל צד של הקונפליקט המתקרב בבת אחת ויצא ממנו כאיש העשיר ביותר בשווייץ. זוהי פיקחות מסחרית צרה – זיהוי דפוסים המיושם על ביקוש ונכונות לפעול לפיו ללא היסוס מוסרי – לא מקוריות אינטלקטואלית או אמנותית. איסוף האמנות שלו מתואר לפעמים, במיוחד על ידי מוסדות שנהנו מתרומותיו, כמומחיות אמנות (connoisseurship) בקנה מידה רחב: עין ליצירות מופת אימפרסיוניסטיות ופוסט-אימפרסיוניסטיות המורכבות לאחד האחזקות הפרטיות המשמעותיות ביותר באירופה. אבל הטיעון הנגדי הכן אינו מסתייג כאן, הוא מרכז הסיפור. חלק משמעותי מאותה קבלה נקנה ממוכרים שלא הייתה לו שום חירות אמיתית לסרב – משפחות יהודיות שנושלו או נרדפו תחת המשטר שכלי הנשק של בירלה (Bührle) עצמו סייעו לקיים – והונו נשען בחלקו על עבודת כפייה. לקרוא לזה מומחיות אמנות, או ללבוש אופורטוניזם מלחמתי אכזרי כגאונות, יחמיא לתיעוד שהיסטוריונים, תובעי השבה ויועצים מתפטרים של קרן בירלה (Bührle) עצמה בילו עשורים בהתווכחות במקום בחגיגה. כל דיווח כן על בירלה (Bührle) חייב להחזיק את הכשירות הטכנולוגית והמסחרית ואת הניצול יחד, משום שהכסף עבור הציורים הגיע מאותה מלחמה שהפיקה את הרדיפה שסיפקה חלק מהם.

מורשת

שמו של בירלה (Bührle) שורד פחות כזה של תעשיין ויותר כמקרה בוחן באופן שבו אמנות שדודה עוברת מרדיפה ליוקרה. הציורים שרכש תלויים כעת, מושאלים על ידי הקרן שלו, באחד המוזיאונים הציבוריים המובילים בשווייץ, הסדר הממשיך למשוך מחאה, יועצים מתפטרים ותביעות השבה לא פתורות יותר מששים שנה לאחר מותו – מורשת המוגדרת באותה מידה על ידי החשבון הלא גמור על האופן שבו בנה את האוסף שלו כמו על ידי האוסף עצמו.