א. א. ואליס באדג'
סר ארנסט אלפרד תומפסון ואליס באדג' (E. A. Wallis Budge) (27 ביולי 1857 – 23 בנובמבר 1934) היה אגיפטולוג, מזרחן ופילולוג אנגלי שעבד במוזיאון הבריטי ופרסם עבודות רבות על המזרח הקרוב העתיק. הוא ערך מסעות רבים למצרים ולסודאן האנגלו-מצרית מטעם המוזיאון הבריטי כדי לרכוש עתיקות, וסייע לו לבנות את אוסף לוחות היתדות, כתבי היד והפפירוסים שלו. הוא פרסם ספרים רבים על אגיפטולוגיה, תוך שהוא מסייע להנגיש את הממצאים לקהל רחב. בשנת 1920 זכה לתואר אבירות על שירותו לאגיפטולוגיה ולמוזיאון הבריטי.
חיים מוקדמים והשכלה
א. א. ואליס באדג' נולד ב-1857 בבודמין (Bodmin) שבקורנוול, למרי אן באדג', אישה צעירה שאביה היה מלצר במלון בבודמין. אביו של באדג' מעולם לא זוהה. באדג' עזב את קורנוול בילדותו, ועבר בסופו של דבר להתגורר עם דודתו מצד אמו וסבתו בלונדון.
באדג' החל להתעניין בשפות לפני שהיה בן עשר, אך עזב את בית הספר בגיל שתים-עשרה בשנת 1869. הוא עבד כפקיד בחברת הקמעונאות וו. ה. סמית' (W. H. Smith), בין השנים 1870 ל-1878. בזמנו הפנוי, למד עברית מקראית וסורית בעזרתו של צ'ארלס סיגר (Charles Seager).
במהלך שהותו במוזיאון הבריטי החל מ-1872, החל באדג' להתעניין בלימוד השפה האשורית העתיקה, והציג את עצמו בפני סמואל בירץ' (Samuel Birch), אוצר עתיקות המזרח במוזיאון. הוא פגש גם את עוזרו של בירץ', האשורולוג ג'ורג' סמית' (George Smith). סמית' הגיש לבאדג' עזרה בלימודי האשורית, ובירץ' הרשה לו ללמוד לוחות כתב יתדות במשרדו. דרך בירץ', קיבל באדג' גישה גם לספרי המוזיאון, כגון ספרו של אוסטן הנרי לייארד (Austen Henry Layard), "נינווה ושרידיה".
בין השנים 1869 ל-1878, בילה באדג' את זמנו הפנוי בלימוד אשורית, ובשנים אלו נהג לעיתים קרובות לנצל את הפסקת הצהריים שלו ללימודים בקתדרלת סנט פול. ג'ון סטיינר (John Stainer), נגן העוגב של סנט פול, הבחין בעבודתו הקשה של באדג' ופגש בצעיר. הוא רצה לעזור לנער ממעמד הפועלים להגשים את חלומו להיות חוקר. סטיינר פנה לוו. ה. סמית', חבר פרלמנט שמרני, ולראש הממשלה הליברלי לשעבר ויליאם יוארט גלאדסטון (William Ewart Gladstone), וביקש מהם לעזור לידידו הצעיר. גם סמית' וגם גלאדסטון הסכימו לסייע לסטיינר לגייס כסף עבור לימודיו של באדג' באוניברסיטת קיימברידג'.
באדג' למד בקרייסטס קולג' (Christ's College), קיימברידג', בין השנים 1878 ל-1883, וסיים תואר ראשון ב-1882 ותואר שני ב-1885. מקצועותיו כללו שפות שמיות: עברית, סורית, געז וערבית; הוא המשיך ללמוד אשורית באופן עצמאי. באדג' עבד בשנים אלו בשיתוף פעולה הדוק עם ויליאם רייט (William Wright), חוקר בולט של שפות שמיות, בין היתר.
קריירה במוזיאון הבריטי
### רכישה ופרסום של עתיקות
בין השנים 1886 ל-1891, הוטל על באדג' מטעם המוזיאון הבריטי לחקור מדוע לוחות כתב יתדות מאתרים של המוזיאון הבריטי בעיראק, שהיו אמורים להישמר על ידי סוכנים מקומיים של המוזיאון, מופיעים באוספים של סוחרי עתיקות בלונדון. המוזיאון הבריטי רכש את האוספים הללו של מה שהיו הלוחות "שלו" במחירי שוק מנופחים בלונדון. אדוארד אוגוסטוס בונד (Edward Augustus Bond), הספרן הראשי של המוזיאון, רצה שבאדג' ימצא את מקור הדליפות ויחסום אותו. בונד רצה גם שבאדג' יצור קשרים עם סוחרי עתיקות עיראקיים כדי לקנות חומרים זמינים במחירים מקומיים מופחתים, בהשוואה לאלו שבלונדון. באדג' נסע גם לאיסטנבול בשנים אלו כדי להשיג אישור מממשלת האימפריה העות'מאנית לפתיחה מחדש של חפירות המוזיאון באתרים עיראקיים אלו. ארכיאולוגי המוזיאון האמינו כי חפירות יחשפו לוחות נוספים.
לאחר מותו של בירץ' ב-1885, המוזיאון הבריטי השתמש בבאדג' יותר ויותר לצורך רכישת עתיקות. לפיכך ביקש באדג' ליצור קשרים עם סוחרים במצרים ובעיראק, כדי שהמוזיאון יוכל לרכוש מהם עתיקות ולהימנע מחפירות. מנגד, במצרים התנגדו אוגוסט מריאט (Auguste Mariette) ויורשו גסטון מספרו (Gaston Maspero) לייצוא לא חוקי, ובכל זאת נמשך סחר לא חוקי. בריאן מ. פייגן (Brian M. Fagan) כינה את באדג' "אחד הבוזזים הלא חוקיים הגדולים של עתיקות". כאשר נאספו וקוטלגו לוחות כתב יתדות, החל באדג' בתהליך של יצירת העתקים מצוירים ביד בקפידה של כל פריט כתב יתדות (תעתיקים), וב-1896 פרסם את הכרך הראשון של "טקסטים של כתב יתדות מלוחות בבליים במוזיאון הבריטי". תעתיקים שפורסמו אלו אפשרו לפריטים אלו להפוך ל"זמינים במהירות" לקהילה המדעית, מה שאפשר לכל מי שיכול לפענח את השפות לתרגם וללמוד את המסמכים.
### משימות איסוף
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →באדג' ביצע שלוש משימות במסופוטמיה בתקופה שבין 1886 ל-1892. לאחר מכן הופנה למצרים, וביקר כמעט מדי שנה, לתקופות קצרות של חודש או חודשיים שהיו תואמות יותר לתפקידיו המנהליים החדשים. הוא ביקר גם בסודאן, חמש פעמים. הוא חזר מהמשימות עם: אוספים גדולים של לוחות כתב יתדות; כתבי יד סוריים, קופטיים ויווניים; ואוספים משמעותיים של פפירוסים הירוגליפיים.
בנסיעה לבגדאד ב-1888, ציפו שבאדג' יתארח אצל הנציג הבריטי ויליאם טווידי (William Tweedie). בסופו של דבר הוא שהה על ספינת הקיטור קומט (Comet) שעל החידקל, שהייתה צמודה למגורי הנציג. באדג' לא היה מודע לשינוי שחל לאחרונה בכללי המכס העות'מאניים, ומטענו נבדק. הוא הכיל לוחות חימר משמעותיים בכתב יתדות מתל אל-עמארנה. באדג' הבריח את הלוחות האלה ואחרים בהצלחה מחוץ לעיראק, באמצעות שוחד. באדג' נתן את הדיווח שלו על התקרית בספרי זיכרונותיו "על הנילוס והחידקל".
רכישות בולטות מאותה תקופה היו: פפירוס אני (Papyrus of Ani), ספר מתים; עותק של "חוקת אתונה" האבודה של אריסטו; ומכתבי אל-עמארנה. הרכישות הפוריות של באדג' העניקו למוזיאון הבריטי את מה שניתן לטעון שהוא אוספי המזרח הקרוב העתיק הטובים בעולם, בתקופה שבה מוזיאונים אירופיים התחרו על בניית אוספים כאלה.
בשנת 1900, אמר האשורולוג ארצ'יבלד סייס (Archibald Sayce) לבאדג':
> איזו מהפכה חוללת במחלקה המזרחית של המוזיאון! זהו כעת תולדות הציוויליזציה ממש בסדרת שיעורי מוחשה.
באדג' הפך לעוזר אוצר במחלקה שלו לאחר פרישתו של רנוף (Renouf) ב-1891, ואושר כאוצר ב-1894. הוא החזיק בתפקיד זה עד 1924, כשהוא מתמחה באגיפטולוגיה. באדג' ואספנים עבור מוזיאונים אחרים באירופה ראו בהחזקת האוסף הטוב ביותר של עתיקות מצריות ואשוריות בעולם עניין של גאווה לאומית, והייתה תחרות עצומה על עתיקות כאלה ביניהם. פקידי מוזיאונים והסוכנים המקומיים שלהם הבריחו עתיקות בתיקים דיפלומטיים, שיחדו פקידי מכס, או פשוט פנו לידידים או לבני ארצם בשירות העתיקות המצרי כדי לבקש מהם להעביר את ארגזי העתיקות שלהם ללא פתיחה. במהלך כהונתו כאוצר, באדג' נודע באדיבותו ובסבלנותו בהדרכת מבקרים צעירים במוזיאון הבריטי.
בשנת 1883, נכנס באדג' למוזיאון הבריטי, ועבד בתוך המחלקה לעתיקות מצריות ואשוריות ששמה שונה לאחרונה. בתחילה מונה למדור האשורי, אך עד מהרה הועבר למדור המצרי. הוא למד את השפה המצרית אצל סמואל בירץ' עד מותו של האחרון ב-1885. באדג' המשיך ללמוד מצרית עתיקה אצל האוצר החדש, פיטר לה פייג' רנוף (Peter le Page Renouf), עד פרישתו של האחרון ב-1891.
### סכסוך עם ראסם
כהונתו של באדג' לא הייתה חפה ממחלוקות. בשנת 1893, הוא נתבע בבית המשפט הגבוה על ידי הורמוזד ראסם (Hormuzd Rassam) בגין הוצאת דיבה ודיבה. באדג' כתב שראסם השתמש בקרובי משפחתו כדי להבריח עתיקות מנינווה ושלח רק "זבל" למוזיאון הבריטי. ראסם הקשיש היה מוטרד מהאשמות אלו, וכשהוא קרא תיגר על באדג', הוא קיבל התנצלות חלקית שבית משפט מאוחר יותר החשיב כ"לא ג'נטלמנית". ראסם נתמך על ידי השופט אך לא על ידי חבר המושבעים. לאחר מותו של ראסם, נטען כי בעוד שראסם ביצע את רוב התגליות של עתיקות, הקרדיט נלקח על ידי צוות המוזיאון הבריטי, בעיקר אוסטן הנרי לייארד.
### קריירה מאוחרת
באדג' היה מהסופרים הראשונים שכתבו על גילוי קברו של תות ענח' אמון, וגם מהמומחים הראשונים שנתנו ניתוח של פריטים שנמצאו שם. תצפיותיו בנושא פורסמו בעיתון "הטיימס". הוא כינה את המבצע של הווארד קרטר (Howard Carter) והמממן שלו לורד קרנארבון (Lord Carnarvon) "גילוי כתר". בפרט, הוא שיבח את נכונותו של קרנארבון לתמוך כלכלית בכל המיזם: "אנגליה יכולה לברך את עצמה שגם בימים אלו של 'הגרזן' ניתן למצוא אנשים בעלי רצון ונדיבות מספקת להוציא אוצר רק מתוך מחשבה על הגדלת סכום הידע האנושי."
הוא פרש מהמוזיאון הבריטי ב-1924, וחי עד 1934.
קריירה ספרותית וחברתית
באדג' היה גם סופר פורה של למעלה מ-100 ספרים, אם כי הם היו מוכתמים בשגיאות. לדברי האגיפטולוג ג'יימס פיטר אלן (James Peter Allen), הספרים של באדג' "לא היו אמינים מדי כשהופיעו לראשונה והם כעת מיושנים באופן מעורר רחמים." הוא ידוע בעבודות על דת מצרית עתיקה ובספרי הלימוד ההירוגליפיים שלו. באדג' טען שדת אוסיריס צמחה מתוך עם אפריקאי ילידי. טענתו של באדג' כי דתם של המצרים נגזרה מדתות דומות של עמי צפון-מזרח ומרכז אפריקה נחשבה לבלתי אפשרית על ידי עמיתיו. באותה עת, כמעט כל החוקרים הלכו בעקבות פלינדרס פיטרי (Flinders Petrie) בתיאוריה שלו שתרבות מצרים העתיקה נגזרה מ"גזע שושלתי" פולש, שכבש את מצרים בשלהי הפרהיסטוריה.
עבודותיו של באדג' נקראו רבות על ידי הציבור המשכיל ובין אלו שחיפשו נתונים אתנולוגיים השוואתיים, כולל ג'יימס פרייזר (James Frazer). הוא שילב כמה מהרעיונות של באדג' על אוסיריס בעבודתו ההולכת וגדלה על דת השוואתית, "ענף הזהב". למרות שספריו של באדג' נותרו זמינים באופן נרחב, מאז ימיו השתפרו גם התרגום וגם דיוק התיארוך, מה שהוביל לתיקונים משמעותיים. סגנון הכתיבה הנפוץ של תקופתו - חוסר הבחנה ברורה בין דעה לעובדה שאין עליה עוררין - אינו מקובל עוד בעבודות מחקריות.
באדג' התעניין גם בעל-טבעי, והאמין ברוחות וברוחות רפאים. לבאדג' היו מספר חברים במועדון הרוחות (הספרייה הבריטית, אוספי כתבי יד, ארכיון מועדון הרוחות), קבוצה בלונדון המחויבת לחקר דתות אלטרנטיביות ועולם הרוחות. הוא סיפר לחבריו הרבים סיפורים על רוחות רפאים וחוויות מוזרות אחרות. אנשים רבים בימיו שהיו מעורבים בתורת הנסתר ובספיריטואליזם לאחר שאיבדו את אמונתם בנצרות היו מסורים לעבודותיו של באדג', במיוחד לתרגום שלו ל"ספר המתים" המצרי. סופרים כמו המשורר ויליאם באטלר ייטס (William Butler Yeats) וג'יימס ג'ויס (James Joyce) למדו והושפעו מעבודה זו של דת עתיקה. עבודותיו של באדג' על דת מצרית נותרו בדפוס בעקביות מאז שנכנסו לנחלת הכלל.
באדג' היה חבר במועדון סאוויל (Savile Club) הספרותי ובעל הראש הפתוח בלונדון, שהוצע על ידי חברו ה. ריידר הגרד (H. Rider Haggard) ב-1889, והתקבל ב-1891. הוא היה אורח מבוקש מאוד לארוחות ערב בלונדון, והסיפורים והאנקדוטות ההומוריסטיות שלו היו מפורסמים במעגל שלו. הוא נהנה מחברתם של בני המעמד הגבוה, שרבים מהם פגש כאשר הביאו למוזיאון הבריטי את החרפושיות והפסלונים שרכשו במהלך חופשתם במצרים. באדג' מעולם לא סבל מחוסר הזמנות לבית כפרי בקיץ או לבית עירוני אופנתי במהלך העונה הלונדונית.
בשנת 1920 פרסם את האוטוביוגרפיה המשתרעת שלו, "על הנילוס והחידקל". עבודתו האחרונה הייתה "מפטישיזם לאלוהים במצרים העתיקה" (1934).
פרסים ותארים
בשנת 1895 נבחר באדג' לחבר בינלאומי בחברה הפילוסופית האמריקאית. באדג' קיבל תואר אבירות בטקסי השנה החדשה של 1920 על תרומתו הבולטת לאגיפטולוגיה קולוניאלית ולמוזיאון הבריטי.
חיים אישיים
בשנת 1883 נישא באדג' לדורה הלן אמרסון (Dora Helen Emerson), שנפטרה ב-1926.