דייזי אשפורד: הסופרת בת התשע
ילדה בת תשע מלואז, אנגליה, ישבה וכתבה נובלה על חיזור ויקטוריאני במעמד גבוה, כולל נוכל חברתי בשם מר סלטינה, והשאירה איותים בדיוק כמו שילדה הייתה כותבת. עשרים ושלוש שנים לאחר מכן, ב-1919, מו"ל הדפיס אותה מילה במילה, עם האיותים השגויים שלה, ו'הצעירים המבקרים' הפכה לרב-מכר מצליח.
ילדות של כתיבה
נולדה מרגרט מרי ג'וליה אשפורד ב-3 באפריל 1881, בפיטרשם, סארי, אנגליה, כבכורה מבין שלוש אחיות, לצד מריה ורוניקה "ורה" ואנג'לה מרי "אנג'י". היא חונכה בעיקר בבית, והנטייה הספרותית שלה התגלתה באופן מפתיע מוקדם: בגיל ארבע בלבד היא דיקטה את סיפורה הראשון, 'חיי האב מקסוויני', לאביה, שכתב אותו כפי שאמרה. סיפור זה לא פורסם עד 1983, יותר ממאה שנה לאחר שסיפרה אותו ויותר מעשור לאחר מותה.
כתיבת 'הצעירים המבקרים'
בין 1889 ל-1896, בזמן שהמשפחה גרה ברחוב סנט אן'ס קרסנט 44 בלואז, אשפורד כתבה את מה שיהפוך ליצירתה המגדירה, 'הצעירים המבקרים', וסיימה אותה בערך ב-1896 כשהייתה בת תשע. הספר עוקב אחר השאיפות החברתיות של נוכל חברתי בגיל הביניים, מר סלטינה, כשהוא מתנייד בעולם המעמד הגבוה האנגלי, מתואר עם ההערכות הכנות והטעויות הקומיות הבלתי מכוונות של הבנתו של ילד את החברה הבוגרת. היא כינתה אותו, לפי האיות שלה, "Viseters", אם כי הגרסה המפורסמת הפכה אותו ל"Visiters".
בין גילים שבעה-עשר לשמונה-עשר היא למדה בבית ספר פנימייה קתולי, הפריורי של גבירתנו של ייעוץ טוב בהייוורדס הית', תקופת החינוך הפורמלי המתועדת היחידה שלה מחוץ לבית. באופן משמעותי, היא פסקה מלכתוב סיפורת במהלך שנות הנעורים שלה, הרבה לפני שהספר שהפך אותה למפורסמת הגיע לדפוס.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →פרסום ותהילה פתאומית
המשפחה עברה לבקסהיל ואז ללונדון בערך ב-1904, שם עבדה אשפורד כמזכירה, ובמהלך מלחמת העולם הראשונה היא ניהלה מזנון בדובר. רק ב-1919, כשהייתה בת שלושים ושמונה, הוציאה לאור צ'אטו ווינדוס את 'הצעירים המבקרים' בדיוק כפי שכתבה כילדה, שומרת על האיות והפיסוק המקוריים שלה. הספר היה הצלחה מסחרית מיידית, וההכנסות ממנו היו משמעותיות מספיק כדי לסייע במימון רכישת חווה. בשנה שלאחר מכן היא פרסמה סיפורים נוספים ונישאה לג'יימס דבלין.
החיים אחרי הספר
מ-1920 עד 1956 אשפורד ובעלה ניהלו עסק לגידול פרחים ליד נוריץ' ולאחר מכן הפעילו את מלון המלך ארמס בריפם. לזוג היו ארבעה ילדים; דבלין מת ב-1956. מלבד 'הצעירים המבקרים', היא כתבה מחזה, 'פשע של אישה', ורומן קצר, 'בתו של התליין', שנחשב לאהוב עליה בין יצירותיה, לצד סיפורים אחרים, חלקם אבדו מאז. בסוף חייה החלה לכתוב אוטוביוגרפיה, אך השמידה אותה לפני שסיימה אותה.
היא מתה ב-15 בינואר 1972, בנוריץ', אנגליה, בגיל תשעים, ונקברה בבית הקברות ארלהם רוד. כשנשאלה, למעשה, מה היא רוצה מרווחי הספרות הפתאומיים שלה, היא נתנה שורה ששרדה יותר מרוב כתיבותיה האחרות: "אני אוהבת אוויר צח, ותמלוגים."
למה דייזי נקראת גאונה
הטענה לקרוא לדייזי אשפורד גאונה יוצאת דופן בקרב ילדי פלא ספרותיים: היא אינה טענה על שליטה טכנית מוקדמת בשפה, מכיוון שקסם הספר תלוי באופן ספציפי באיותים ובטעויות הדקדוקיים הילדותיים שלו, שנשמרו בכוונה בפרסום. מה שמיוחס במקום זאת הוא משהו קרוב יותר לתצפית חברתית וקומית אינסטינקטיבית, אוזן מופלאת של ילדת תשע לקצבים, לשחצנות ולחשיבות העצמית של חיזור וחרדת מעמד בוגרים, מתוארת עם פנים ישרות שקוראים בוגרים רואים כסאטירה אף על פי שהסופרת הילדה לא התכוונה לאף אחת מההומור בכוונה. זו יכולת אמיתית ונדירה של תצפית וחיקוי, לא טענה על אינטליגנציה בכל מובן פורמלי. הטענה הכנה נגד היא שהמוניטין הרב של הספר נשענים במידה רבה על חידוש ותרמית כמו על ערך ספרותי, ערך סקרנות בלתי פילטרי של ראיית עולם חברתי של מבוגרים דרך אוצר מילים של ילד, ושאשפורד עצמה מעולם לא כתבה סיפורת שוב כמבוגרת, מה שמרמז שההישג עשוי היה להיות בזיעת ילדות יחידה ולא ראיה למתנת יצירתיות מתמשכת.
מורשת
'הצעירים המבקרים' נותרת פריט ייחודי בספרות האנגלית, פחות מה שהיא אומרת על דייזי אשפורד כסופרת מבוגרת, מכיוון שהיא כתבה כמעט שום דבר אחר של חשיבות, ויותר מה שהיא שימרה: רשומה לא ערוכה, לא מודעת לעצמה, של איך ילדה חדה בת תשע ראתה באמת את העולם הבוגר סביבה.