קלאודיו אראו
קלאודיו אראו לאון (בספרדית: [ˈklawðjo aˈraw]; 6 בפברואר 1903 – 9 ביוני 1991) היה פסנתרן צ'יליאני ואמריקאי שנודע בפרשנויותיו לרפרטואר נרחב המשתרע מהבארוק ועד למלחיני המאה ה-20, ובמיוחד באך, מוצרט, בטהובן, שוברט, שופן, שומאן, ליסט וברהמס. הוא נחשב באופן נרחב לאחד מגדולי הפסנתרנים של המאה העשרים.
חיים
אראו נולד בצ'יליאן, צ'ילה, לקרלוס אראו, רופא עיניים שנפטר כאשר קלאודיו היה בן שנה בלבד, וללוקרסיה לאון בראבו דה וייאלבה, מורה לפסנתר. הוא השתייך למשפחה ותיקה וחשובה מדרום צ'ילה. אבותיו, לורנצו דה אראו, היה מהנדס ספרדי שנשלח לצ'ילה על ידי המלך קרלוס השלישי מספרד. דרך סבתא-רבתא שלו, מריה דל כרמן דארוץ דל סולאר, היה אראו צאצא של משפחת קמפבל מגלנורקי, משפחת אצולה סקוטית. אראו גדל כקתולי, אך זנח זאת בשנות העשרה המאוחרות שלו.
אראו היה ילד פלא והצליח לקרוא תווים לפני שידע לקרוא מילים, אך בניגוד לווירטואוזים רבים, לא היה מעולם מוזיקאי מקצועי במשפחתו. אמו הייתה פסנתרנית חובבת והיא שהכירה לו את הכלי. בגיל ארבע הוא כבר קרא סונאטות של בטהובן, וכעבור שנה נתן את הקונצרט הראשון שלו. כשהיה בן שש, עבר אראו מבחן מול מספר חברי קונגרס והנשיא פדרו מונט, שהתרשם כל כך עד שהחל לארגן את השכלתו העתידית של אראו. בגיל שמונה נשלח אראו למלגה של עשר שנים מהממשלה הצ'יליאנית ללימודים בגרמניה, כשהוא מלווה באמו ובאחותו לוקרסיה. הוא התקבל לקונסרבטוריון שטרן בברלין, שם הפך בסופו של דבר לתלמידו של מרטין קראוס, שלמד אצל פרנץ ליסט. בגיל אחת-עשרה, אראו כבר ידע לנגן את האטיודים הטרנסצנדנטיים של ליסט, מהיצירות הקשות ביותר לפסנתר, וכן את וריאציות פגניני של ברהמס. ההקלטות הראשונות של אראו נעשו על גלילי פסנתר מתוצרת Aeolian Duo-Art. קראוס הלך לעולמו בשנתו החמישית להוראתו את אראו, והותיר את התלמיד בן ה-15 הרוס מאובדן המנטור שלו; אראו לא המשיך בלימודים פורמליים לאחר נקודה זו.
בשנת 1935 נתן אראו ביצוע מהולל של כל יצירות המקלדת של יוהאן סבסטיאן באך לאורך 12 רסיטלים. בשנת 1936 הגיש אראו את כל יצירות המקלדת של מוצרט בחמישה רסיטלים, והמשיך עם מחזורי שוברט ווובר המלאים. בשנת 1938, לראשונה, ביצע אראו את כל הסונאטות והקונצ'רטו לפסנתר של בטהובן במקסיקו סיטי. אראו חזר על כך מספר פעמים במהלך חייו, כולל בניו יורק ובלונדון. הוא הפך לאחד הסמכויות המובילות בנושא בטהובן במאה ה-20.
בשנת 1937 נישא אראו למצו-סופרן רות שניידר, אזרחית גרמניה. נולדו להם שלושה ילדים: כרמן (1938–2006), מריו (1940–1988) – שהיה אב לשלושה בנים: שון (1968), פייסר (1969) וקיפ (1970) – וכריסטופר (1959). בשנת 1941 היגרה משפחת אראו מגרמניה לארצות הברית, והשתקעה לבסוף בדאגלסטון, קווינס, ניו יורק, שם בילה אראו את שנותיו האחרונות. בשנת 1979 קיבל אזרחות כפולה אמריקאית-צ'יליאנית. ב-17 באוגוסט 1982 הופץ הדיסק הראשון של מוזיקה קלאסית בהיסטוריה על ידי חברת התקליטים פוליגרם; התוכן שלו כלל ואלסים מאת שופן בביצוע קלאודיו אראו.
אראו נפטר ב-9 ביוני 1991, בגיל 88, במירצושלאג, אוסטריה, מסיבוכים של ניתוח חירום שבוצע ב-8 ביוני לתיקון חסימת מעיים. שרידיו נטמנו בעיר הולדתו צ'יליאן, צ'ילה.
טון וגישה למוזיקה
אראו היה אינטלקטואל ופרשן בעל עומק רב. הוא נהג לקרוא רבות בזמן נסיעותיו, ולמד אנגלית, איטלקית, גרמנית וצרפתית בנוסף לשפת אמו הספרדית. בשנות העשרים לחייו החל להכיר את הפסיכולוגיה של יונג.
גישתו של אראו למוזיקה הייתה רצינית מאוד. הוא הטיף לנאמנות לתווים, אך גם לשימוש בדמיון. למרות שלעתים קרובות ניגן בטמפי איטיים ושקולים יותר מאז גיל העמידה ואילך, בתחילת הקריירה שלו יצא לו שם של וירטואוז מופלא, מוניטין שנתמך על ידי הקלטות שעשה בתקופה זו, כגון "איסלאמיי" של באלאקירב והאטיודים על פי פגניני של ליסט. עם זאת, גם בשלב מאוחר בקריירה שלו, נטה לעתים קרובות לנגן ללא ריסון רב יותר בקונצרטים חיים מאשר בהקלטות אולפן.
עבודתו של אראו נמשכה, ואפילו לקראת סוף חייו נהג לתכנת קונצרטים גדולים ותובעניים, שכללו יצירות כמו הקונצ'רטו "הקיסר" של בטהובן והקונצ'רטו לפסנתר מס' 1 של ברהמס.
תרומות
אראו היה מופיע תדיר ברסיטלים: מגיל 40 עד 60 הופיע בממוצע ב-120 קונצרטים בעונה, עם רפרטואר רחב מאוד. בזה אחר זה, הוא ביצע את כל יצירות המקלדת של באך, מוצרט, בטהובן ושופן, אך גם תכנת מלחינים פחות מוכרים כמו אלקאן ובוזוני והאיר פינות חשוכות ברפרטואר של ליסט. ההערכה היא שהרפרטואר הכולל של אראו יכול היה להספיק ל-76 ערבי רסיטלים, מבלי למנות את כ-60 היצירות עם תזמורת שהכיר גם כן.
אראו הקליט חלק ניכר ממוזיקת הפסנתר של שומאן, שופן וליסט. הוא ערך את מכלול סונאטות הפסנתר של בטהובן עבור הוצאת פיטרס אורטקסט והקליט את כולן בחברת פיליפס בשנים 1962–1966. הוא הקליט כמעט את כולן שוב בשנים 1984–1990 יחד עם כל סונאטות הפסנתר של מוצרט. הוא מפורסם גם בזכות הקלטותיו לשוברט, ברהמס ודביסי. בזמן מותו בגיל 88 בעיצומו של סיור קונצרטים אירופי, עבד אראו על הקלטה של כל יצירות המקלדת של באך, והכין גם כמה קטעים של היידן, מנדלסון, רגר ובוזוני, ואת הסונאטה השלישית לפסנתר של בולז.
פסנתרנים רבים למדו עם אראו, ביניהם קרלרוברט קרייטן, גאריק אולסון, רוברטו סידון, סטיבן דרורי, רוברטו אייזגיר, אדית פישר, דייוויד לייבלי, פול קיס, רפאל דה סילבה, ארתורו ניקולייבסקי, ואחרים.
ב-26 במרץ 2021 שחררה חברת Pristine Classical את מה שכינתה "שיפוץ קולי" להקלטת האולפן של אראו משנת 1942 של וריאציות גולדברג מאת באך, שהוגדרה כ"מבריקה להפליא", ואשר עברה רסטורציה ממהדורה משנת 1988, לאחר ש"ישבה בכספות [של RCA] במשך 46 שנים".
מבקרים
אולין דאונס, בביקורתו על רסיטל שכלל יצירות של מוצרט, שומאן, ראוול ודביסי ב"ניו יורק טיימס", תיאר את קלאודיו אראו כ"פסנתרן בעל ציוד יוצא דופן, דמיון וטעם ללא רבב".
- בשנת 1963, לדברי מבקרים שונים, הוא היה אדם ש"אין לו שווה ערך בזמן הנוכחי מבחינת קומה טכנית ועומק של דמיון מוזיקלי", "הפסנתרן מס' 1 של זמננו", "טיטאן פסנתרני", "אריה של הפסנתר", או אם תרצו, "נאו-ליסט מחוג הגדי".
- דניאל בארנבוים אמר שלקלאודיו אראו היה צליל מיוחד עם שני היבטים: ראשית, עומק, גוף מלא ותזמורתי, ושנית, גוון נטול גוף לחלוטין, מהפנט ממש.
- יואכים קייזר: "אראו הוא הפסנתרן האציל, המצפוני והמכובד ביותר של זמננו".
- סר קולין דייוויס אמר: "הצליל שלו מדהים, והוא לחלוטין שלו... לאף אחד אחר אין אותו בדיוק כך. המסירות שלו לליסט יוצאת דופן. הוא מאציל את המוזיקה הזו באופן שאף אחד אחר בעולם לא יכול."
- לדברי המבקר האמריקאי הרולד ק. שונברג, אראו תמיד נתן "גוון פסנתר רומנטי מובהק בפרשנויות שלו".
- קרל שומאן, מבקר המוזיקה המוביל בגרמניה, אמר ב"זידדויטשה צייטונג" ב-2 ביוני 1986: "האם לא קלאודיו אראו הוא תופעת הפסנתר המוזיקלית והרצינית ביותר של זמננו?".
- לדברי ג'וזף הורוביץ: "הקלטותיו המוקדמות ביותר, הנמשכות עד שנות הארבעים, הן המרקוראליות ביותר שלו, ומלוטשות בעידונים טונאליים נוצצים המוזכרים בביקורות המוקדמות שלו בניו יורק. הביצועים המוקלטים שלו בעשור הבא לערך ממוקמים בצורה מלכותית יותר; בהינתן מקום לתמרון, סביר יותר שיתעכב מאשר ימהר. (...) ואז, מתישהו בסביבות 1960, ההקלטות מתעדות שינוי אחר. תת-זרם מתפתח של רגש גולמי לא רק מכתיב טמפי איטיים יותר ורובאטו גדול יותר, אלא מוסיף לארכיטקטורה המכובדת של הצליל של אראו הקרנה מתמדת של שבריריות אנושית. (...) איך השינוי הזה קרה? (...) בסיכון של פנייה לפסיכולוגיה זולה, אני מתפתה לצטט גם את האירוע שאראו נזכר בו כ'ההלם הגדול ביותר בחיי': מות אמו ב-1959. אולי האבל פתח נתיבים רגשיים חדשים. אולי היעלמותה של דמות סמכות דומיננטית שחררה או העזה אותו לתת ביטוי פגיע יותר באמנותו."
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →- ג'ון פון ריין כתב ב-1991 ב"שיקגו טריביון": "הוא היה בין הפסנתרנים הפחות ראוותניים, ונמנע מהפגנת וירטואוזיות בקפידה כפי שפסנתרנים מסוימים מחפשים אותה; ובכל זאת מעולם לא היה ספק בטכניקה הווירטואוזית שלו. הוא שלט בצליל עשיר, כל אקורד שקול להפליא, עבודת האצבעות דגם של בהירות מפוסלת היטב, צורת כל משפט שקולה לעומק. לעיתים, נטייתו של מר אראו לטמפי איטיים והדגשת פרטים פנימיים יכולה הייתה להיראות טרחנית, ושללה מביצועיו ספונטניות ומומנטום. במיטבו המשמעותי, לעומת זאת, הוא היה בין המפרשים המספקים ביותר של מוצרט, ברהמס, שומאן, ליסט, שופן ובמיוחד בטהובן, שיצירותיו תפסו מקום ברפרטואר שלו הדומה לזה של עמיתו הגדול, הפסנתרן רודולף סרקין.
אותות כבוד
רשימת פרסים, הוקרות ומדליות שהוענקו לקלאודיו אראו.
- 1918: דיפלומת הצטיינות יוצאת דופן בפסנתר של קונסרבטוריון שטרן
- 1924: חבר פעיל קבוע באגודת באך בסנטיאגו דה צ'ילה
- 1927: פרס ראשון בתחרות הבינלאומית לפסנתרנים (Concours International des Pianistes) מז'נבה, שווייץ. חבר השופטים הורכב מארתור רובינשטיין, יוזף פמבאואר, ארנסט שלינג, אלפרד קורטו וחוסה ויאנה דה מוטה.
- 1944: מדליית זהב להערכה מממשלת צ'ילה
- 1949: תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת צ'ילה
- 1954: חבר כבוד בפקולטה למוזיקה של אוניברסיטת צ'ילה
- 1958: מדליית האגודה הפילהרמונית המלכותית
- 1959: מדליית זהב ואזרח כבוד של קונספסיון
- 1959: חבר כבוד באוניברסיטת קונספסיון
- 1965: אביר מסדר האמנויות והספרות בצרפת
- 1970: מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
- 1973: הוקרה על ידי המגבית היהודית המאוחדת על תמיכה ותרומה בסולידריות עם העם היהודי
- 1980: מדליית הנס פון בילוב מהפילהרמונית של ברלין, גרמניה
- 1982: תואר דוקטור למדעי הרוח מאוניברסיטת ורמונט, ארצות הברית
- 1983: מסדר הנשר האצטקי במקסיקו
- 1983: חבר כבוד של האגודה הפאן-אמריקאית
- 1983: קערת פילדלפיה, ארצות הברית
- 1983: חבר כבוד ראשון של אגודת רוברט שומאן בדיסלדורף, גרמניה
- 1983: מפקד לגיון הכבוד בצרפת
- 1983: פרס המוזיקה הבינלאומי של אונסק"ו
- 1983: מפקד האקדמיה הלאומית של סנטה צ'צ'יליה
- 1983: מדליית בטהובן בניו יורק
- 1983: תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אוקספורד, אנגליה
- 1983: הפרס הלאומי לאמנויות מוזיקליות של צ'ילה
- 1984: תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת קונספסיון
- 1984: תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת ביוביו
- 1984: חבר כבוד של האקדמיה לאמנויות יפות של צ'ילה
- 1984: פרס ההצטיינות הגבוה ביותר מהמועצה הבין-אמריקאית למוזיקה ומהארגון של מדינות אמריקה
- 1986: פרס החירות מראש עיריית ניו יורק
- 1988: מדליית תרזה קארניו בוונצואלה
- 1988: חבר כבוד של האגודה הפילהרמונית המלכותית של לונדון
- 1990: מדליית זהב מהאגודה הפילהרמונית המלכותית של לונדון (הוענקה לאחר מותו לבתו כרמן)
- 1991: ביצוע לא גמור של אראו עם מדליית רוברט שומאן שלו ברסיטל שנקבע ליוני 1991 בדיסלדורף, גרמניה.
- 1991: אגודת רוברט שומאן ייסדה את מדליית אראו ב-1991. המדליה מוענקת לפסנתרן המחויב במיוחד לרוח ולמסורת של אמנות המקלדת של קלאודיו אראו. דוגמאות כוללות את אנדראש שיף, מרתה ארחריץ ומארי פרייה.
- 1991: מדליה תרבותית המכונה "אזרח העולם", שהוענקה על ידי ארמון לה מונה שבצ'ילה.
- 2012: כניסה להיכל התהילה של גרמופון
דיסקוגרפיה חלקית
- בטהובן, קונצ'רטו לפסנתר מס' 4, 5 – אראו/האיטינק/תזמורת הקונצרטחבאו, 1964 פיליפס
- בטהובן, קונצ'רטו לפסנתר מס' 4 ו-5 – קלאודיו אראו/סר קולין דייוויס/התזמורת הממלכתית של דרזדן, פיליפס
- בטהובן, 5 הקונצ'רטי לפסנתר – קלאודיו אראו/סר קולין דייוויס/התזמורת הממלכתית של דרזדן, 1988 פיליפס
- בטהובן, סונאטות לפסנתר מס' 1–32 – אראו, 1964 דקה
- בטהובן, סונאטות לפסנתר מס' 8, 14, 23 – אראו, 1962/1967 דקה
- בטהובן: הסונאטות המאוחרות לפסנתר, אופוס 101, 106, 109, 110, ו-111 – קלאודיו אראו, פיליפס
- בטהובן: מכלול הסונאטות לפסנתר – קלאודיו אראו, דקה
- שופן, בלדות 1-4/סקרצו 1–4 – אראו, 1977/1984 דקה
- שופן, קלאודיו אראו מנגן שופן – אראו/אינבאל/התזמורת הפילהרמונית של לונדון, דקה
- שופן, קונצ'רטו לפסנתר מס' 1-2/קראקוביאק – אראו/אינבאל/התזמורת הפילהרמונית של לונדון, 1970/1980 פיליפס
- שופן, נוקטורנים 1–21 – אראו, 1978/1980 פיליפס
- שופן, ואלסים 1–19 – אראו, 1980 דקה
- שופן, 26 פרלודים ו-4 אימפרומפטו – קלאודיו אראו, פיליפס
- שופן: אטיודים אופוס 10 ואופוס 25 – קלאודיו אראו, 1957 EMI הקלטות המאה
- דביסי: פרלודים ותמונות ואסטאמפ – קלאודיו אראו, 1991 פיליפס
- ליסט, 12 אטיודים טרנסצנדנטיים – קלאודיו אראו, 1977 פיליפס
- ליסט: סונאטה בסי מינור, 2 אטיודים לקונצרט – קלאודיו אראו, פיליפס
- מוצרט, סונאטות לפסנתר 1-18/פנטזיה/רונדו – אראו, 1973/1987 דקה
- שוברט: סונאטות מאוחרות לפסנתר – קלאודיו אראו, דקה
- שומאן: קרנבל; סצנות ילדות; סצנות יער – קלאודיו אראו, 1987 פיליפס
- אראו, בטהובן/שופן/ליסט – דייוויס/התזמורת הסימפונית של לונדון, 1976/1985 דקה
- אראו, המורשת – באך/בטהובן/שוברט/דביסי, 1988/1991 דקה