קלארק אייבל: הרופא שנתן שם לקוף
ספינה טרופה מול חופי סין, פשיטת פיראטים שגזלה ממנו כמעט את כל מה שאסף, ומשלחת דיפלומטית שהסתיימה בגירושו של השגריר הבריטי מבייג'ינג בשל סירובו להשתחוות (קואוטאו) — זו הייתה המשלחת שבעקבותיה בנה קלארק אייבל (Clarke Abel) את המוניטין המדעי שלו. הוא שב הביתה מהשגרירות הכושלת של הלורד אמהרסט (Lord Amherst) לסין כשנותר לו מעט מאוד מאוסף הבוטניקה שלו, ובכל זאת הצליח להותיר את שמו על שיח פורח, קוף מסומטרה ואנטילופה מההימלאיה.
כירורג-חוקר טבע אנגלי
קלארק אייבל נולד ב-5 בספטמבר 1780 בסאפוק, אנגליה. הוא הוכשר ככירורג, אך מתחילת הקריירה שלו שילב עיסוק רפואי עם הרגלי תצפית מדוקדקים של חוקר טבע, קריירה כפולה שהייתה נפוצה בקרב אנגלים משכילים בני דורו שביקשו דריסת רגל הן במקצוע מכובד והן באגודות המדעיות המתהוות של לונדון. שילוב הכישורים הזה — משמעת של רופא לצד עין של אספן — הפך אותו לבחירה טבעית כאשר בריטניה נזקקה לקצין רפואה ראשי שיכול לשמש גם כקצין מדעי של משלחת.
נבחר על ידי ג'וזף בנקס
בשנת 1816 מונה אייבל לרופא וחוקר טבע במשלחתו של הלורד אמהרסט לסין, והיה לקצין הרפואה הראשי של המשימה וכן לעינה המדעית, בהמלצתו הישירה של סר ג'וזף בנקס (Sir Joseph Banks), הדמות רבת ההשפעה שעיצבה במשך עשורים את המחקר הבוטני הבריטי מתוקף תפקידו כנשיא החברה המלכותית. משלחת אמהרסט בשנים 1816–1817 הייתה המשימה הדיפלומטית הגדולה השנייה של בריטניה לחצר שושלת צ'ינג, שמטרתה הייתה פתיחת יחסי מסחר; היא קרסה במרירות כאשר אמהרסט סירב לבצע את הקואוטאו בפני הקיסר ג'יאצ'ינג וסורב לראיון כליל, ונשלח חזרה לחוף בתוך ימים. עבור אייבל, עם זאת, הכישלון הדיפלומטי של המשלחת לא מחק את ערכה המדעי: המסע בתוך סין בדרך אל ומבייג'ינג העניק לו גישה נדירה, כמדען מערבי, לנוף שמעטים מאירופה הורשו לצפות בו ממקור ראשון.
אוסף יבשת, ומאבד אותה בים
אייבל ניצל את המסע לביצוע תצפיות גיאולוגיות בכף התקווה הטובה ולאיסוף דגימות צמחים ברחבי פנים סין, כולל זרעים של שיח פורח שמאוחר יותר ייקרא Abelia chinensis לכבודו על ידי הבוטנאי רוברט בראון (Robert Brown), הבוטנאי של בנקס עצמו, אשר תיאר את הצמח, במילותיו של תיאור ביוגרפי אחד, "בחיבה ידידותית". אך מסע החזרה היה קטסטרופלי: הספינה שנשאה את אייבל ואת אוספיו נטרפה, והניצולים הותקפו לאחר מכן על ידי פיראטים, שילוב שהשמיד את רובם המכריע של הדגימות שאסף במהלך המשימה. רק חלק מחומריו שרדו, והוחזרו בחלקם בעזרת הדיפלומט והסינולוג סר ג'ורג' סטונטון (Sir George Staunton). דגימות חיות של הצמח הנושא את שמו לא הוחזרו בהצלחה לטיפוח בבריטניה עד 1844, כאשר אספן הצמחים רוברט פורצ'ן (Robert Fortune) הביא אותן חזרה מסין כמעט שני עשורים לאחר שהניסיון של אייבל עצמו אבד בים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →תיעוד האסון
אייבל הפך את המשלחת, על כישלונותיה וכל השאר, לדיווח מפורסם ומשמעותי: Narrative of a Journey in the Interior of China, and of a Voyage to and from that Country, in the Years 1816 and 1817, שיצא לאור בשנת 1818. הספר שילב תיאור של המשימה הדיפלומטית עם תצפיות ההיסטוריה של הטבע והתצפיות הגיאולוגיות של אייבל, והוא עומד כאחד התיעודים המפורטים ביותר בשפה האנגלית על פנים סין שהיו זמינים לקוראים אירופאים בתחילת המאה התשע-עשרה, והפך לחי יותר דווקא בשל סיפור הספינה הטרופה והפיראטיות.
מתן שמות לקוף ולאנטילופה
מעמדו המדעי של אייבל לא הוגבל לצמחים. הוא נחשב למדען המערבי הראשון שדיווח על נוכחות האורנגאוטן באי סומטרה, תיעוד משמעותי דיו כדי שהאורנגאוטן הסומטרי יקבל מאוחר יותר את השם המדעי Pongo abelii לכבודו — אחד משני מיני האורנגאוטן המוכרים בלבד, והיום בסכנת הכחדה חמורה. הוא היה גם המדען הראשון שתיאר את הצ'ירו, או אנטילופה טיבטית, בשנת 1826, השנה שבה מת. מעמדו המדעי בקרב עמיתיו בלונדון הפך לרשמי במרץ 1819, כאשר נבחר לעמית החברה המלכותית; הוא החזיק גם בחברויות באגודה הלינאית של לונדון ובאגודה הגיאולוגית של לונדון, שהיו המוסדות המרכזיים של חוקרי הטבע באותה תקופה.
תפקיד שני בהודו
הקריירה הרפואית של אייבל נמשכה לצד עבודתו כחוקר טבע. מאוחר יותר הוא שימש שוב ככירורג הראשי של הלורד אמהרסט, הפעם במהלך כהונתו של אמהרסט כמושל הכללי של הודו, תפקיד שהחזיר את אייבל לשירות ישיר אצל אותו פטרון שהמשלחת שלו הקנתה לו את שמו המדעי שנים קודם לכן.
מדוע קלארק נקרא גאון
המקרה של אייבל נשען על הסוג המסוים של אינטליגנציה שהוערך בהיסטוריה של הטבע בתחילת המאה התשע-עשרה: היכולת להתבונן במדויק ולתאר בדיוק, בתנאי שטח קשים ולעתים מסוכנים, תופעות שאף מדען אירופי לא תיעד כראוי לפני כן — שיח, קוף, אנטילופה, כל אחד מזוהה ומתועד היטב מספיק כדי ששמו עדיין קשור אליהם מאתיים שנה מאוחר יותר. זה קרוב יותר למיומנות אמפירית ממושמעת וסיבולת פיזית מאשר לברק תיאורטי מופשט; אייבל לא פיתח מסגרת מדעית חדשה, ותהילתו נשענת על עדיפות התצפית ולא על חדשנות רעיונית. טענת הנגד הכנה היא שאייבל פעל בתוך, ותלוי היה מאוד ב, מערכת מוסדית שנבנתה על ידי אחרים — ג'וזף בנקס בחר בו, רוברט בראון תיאר ושם רשמית את הצמח שאסף, והאוסף של אייבל עצמו הושמד ברובו לפני שהספיק לנתח אותו בעצמו. הגאונות שלו, ככל שהייתה כזו, הייתה הגאונות של חוקר הטבע בשטח: להופיע במקום הלא חקור הנכון עם עיניים מאומנות ודיוק של כירורג, ולשרוד מספיק זמן כדי להביא את התצפית הביתה, או במקרה זה, להביא לפחות את התיעוד שלה הביתה גם כאשר הדגימות עצמן אבדו לים.
מורשת
קלארק אייבל מת ב-24 בנובמבר 1826, בקאנפור, הודו, בגיל ארבעים ושש. שמו נשמר בכמה ענפים של היסטוריית הטבע: הסוג הפורח Abelia והסוגים הקשורים Abeliophyllum ו-Diabelia, האורנגאוטן הסומטרי הנמצא בסכנת הכחדה חמורה Pongo abelii, והנרטיב שלו משנת 1818, שעדיין נעזרים בו היסטוריונים של הדיפלומטיה הסינית-בריטית ושל ההיסטוריה של הטבע בתחילת המאה התשע-עשרה כתיעוד ממקור ראשון של משלחת שנכשלה כדיפלומטיה אך הותירה אחריה רישום מדעי אמיתי, אם כי חבול.