קלארק גייبل: המלך, והמחיר שכרוך בכך
על סט הצילומים של חלף עם הרוח (Gone with the Wind), האולפן הציב שלטים שייעדו חדרי נוחיות נפרדים לפי גזע. כוכב הסרט אמר לבמאי ויקטור פלמינג (Victor Fleming) שהשלטים יוסרו או "שלא תקבל את רט באטלר שלך". הם הוסרו. לאחר מכן הוא סירב להשתתף בבכורה המופרדת באטלנטה שאליה לא הוזמנו האטי מקדניאל (Hattie McDaniel) ובטרפליי מקווין (Butterfly McQueen), והגיע רק לאחר שמקדניאל ביקשה זאת ממנו אישית. דמותו הציבורית של קלארק גייبل (Clark Gable) נבנתה על נינוחות גברית בלתי מהורהרת; התיעוד מראה לעיתים קרובות משהו מכוון יותר שפועל מתחתיה.
קדיז, אוהיו
הוא נולד ב-1 בפברואר 1901 בקדיז, אוהיו, לויל גייבל (Will Gable), קודח בארות נפט, ולאדלין הרשלמן (Adeline Hershelman), שנפטרה בטרם מלאה לו שנה. אביו נישא בשנית ב-1903. חיי העבודה המוקדמים של גייבל היו פיזיים: חברת הצמיגים והגומי פיירסטון (Firestone Tire and Rubber Company), ולאחר מכן שדות הנפט של אוקלהומה — עבודה שהותירה לו יציבה גופנית ששום בית ספר למשחק לא היה יכול לספק, וללא שום הכנה לקריירה מול מצלמה.
ג'וזפין דילון
האדם שהפוך אותו לבר-ליהוק הייתה מאמנת משחק בשם ג'וזפין דילון (Josephine Dillon), שאותה פגש בפורטלנד, אורגון. היא שילמה עבור תיקון שיניו ועיצוב מחדש של שיערו, ולימדה אותו יציבה, שליטה בגוף וויסות קול — כל המכלול, במילים אחרות, של מה שהקהל יחשיב לימים כסגנונו הטבעי של גייבל. היא הביאה אותו להוליווד ב-1924, הפכה למנהלת שלו, ונישאה לו; היא הייתה מבוגרת ממנו בשבע עשרה שנים. הם התגרשו ב-1930, השנה שבה החלה קריירו של גייבל במלוא המרץ.
הוא בילى את השנים שבין לבין כניצב בסרטים אילמים, בהאלמנה העליזה (The Merry Widow, 1925) ובשיטפון ג'ונסטאון (The Johnstown Flood, 1926), ועבד בתיאטרון, שבו ביקורת משנת 1928 על המחזה משינל (Machinal) תיאר אותו כ"צעיר, נמרץ ואכזרי בגבריותו". ביטוי זה היה פחות או יותר התוכנית העסקית.
מטרו-גולדווין-מאייר
אירווינג תלברג (Irving Thalberg) החתים אותו באולפני מטרו-גולדווין-מאייר (MGM) ב-1930 תמורת 650 דולר בשבוע. נשמה חופשית (A Free Soul, 1931) הניב את מכתבי המעריצים שחרצו את גורלו, ומחלקת יחסי הציבור של האולפן יצאה לעבודה על מה שכינתה איכות ה"חוטב עצים בחליפת ערב" שלו. ב-1934 זכה בפרס האוסكار לשחקן הטוב ביותר בסרטו של פרנק קפרה (Frank Capra) זה קרה בלילה (It Happened One Night) — קומדיית סלאפסטיק, ראוי לציין, ולא דבר-מה גבורתי. קפרה ציין שהדמות דמתה מאוד לאישיותו האמיתית של גייבל, מחמאה הטומנת בחובה מלכודת קטנה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הוא היה מועמד שוב לפרס על המרד באבאונטי (Mutiny on the Bounty, 1935), שבו גילם את פלטשר כריסטיאן (Fletcher Christian) בסרט שגרף שמונה מועמדויות לאוסكار והכניס 4.5 מיליון דולר מול עלות של 2 מיליון דולר. פסק דינו של גייבל עצמו על עבודתו בו היה "אני מסריח בזה."
רט באטלר
הוא לא רצה את חלף עם הרוح. הוא נכשל בדרמת התקופה פרנל (Parnell, 1937), פקפק בכך שעיבוד כלשהו יוכל לשרוד את הציפיות מהרומן, ולקח את התפקיד תחת לחץ מצד האולפן ודרישת הקהל. הדבר הביא לו את מועמדותו השלישית, את השורה המפורסמת ביותר שלו — "בכנות, יקירתי, אכפת לי כקליפת השום" (במקור: Frankly, my dear, I don't give a damn) — ואת זיהויו הנצחי עם דמות יחידה. שכרו עמד על 117,917 דולר. הוא הופיע שש עשרה פעמים במצעד השנתי של קוויגלי (Quigley) של עשרת הכוכבים המכניסים ביותר, ועיתונות התעשייה החליטה לכנותו מלך הוליווד.
לומבארד, וה-B-17
הוא נישא לקרול לומבארד (Carole Lombard) ב-29 במרץ 1939, במהלך הפסקה בלוח הזמנים של חלף עם הרוح, בקינגמן, אריזונה. "אתה יכול לסמוך על המשוגעת הקטנה הזו עם החיים שלך, או התקוות שלך, או החולשות שלך", אמר עליה. הם החזיקו בחווה באנסינו (Encino) וקראו זה לזו 'מא' ו'פא'. ב-16 בינואר 1942, בשובו ממסע למען מלווה מלחמה, נהרגה לומבארד יחד עם כל עשרים ושניים הנוסעים כאשר מטוסה התרסק סמוך ללאס וגאס; היא נחשבת לאישה האמריקאית הראשונה שנהרגה בשירות הקשור למלחמה. אסתר וויליאמס (Esther Williams) אמרה בפשטות שגייבל "הוחרב ממותה של קרול" ו"לעולם לא היה עוד אותו הדדם".
הוא התגייס לחילות האוויר של צבא ארצות הברית ב-12 באוגוסט 1942, בגיל ארבעים ואחת, מעבר לגיל הגיוס, קיבל דרגת קצין באוקטובר של אותה שנה ופודל לדרגת מייجور (רב-סרן) עד יוני 1944. הוא שובץ לקבוצת ההפצצה ה-351 בבסיס רף פולברוק (RAF Polebrook) באנגליה, והשתתף בחמש משימות קרב כמשקיף-תותחן במטוסי B-17 פליינג פורטרס (B-17 Flying Fortress) בין מאי לספטמבר 1943. באחת הגיחות מעל גרמניה איבד מטוסי מנוע כתוצאה מאש נ"מ, איש צוות נהרג ושניים נפצעו, ורסיס עבר דרך נעלו. הוא זכה בעיטור צלב התעופה המצוינת ובמדליית האוויר, והפיק את סרט הגיוס לוחמת אמריקה (Combat America) ב-1944.
השקיעה הארוכה, ויוצאי הדופן
הוא חזר לאולפן ששיווק את שובו תחת סיסמת הפרסום "גייבל חזר, וגרסון תפסה אותו" (Gable's back, and Garson's got him). הסרטים שבאו לאחר מכן לא היו הסרטים שעשו אותו. דייוויד תומסון (David Thomson) שפט שעבודתו לאחר חלף עם הרוח "בקושי הלמה אליל לאומי", והערכתה של אנציקלופדיה בריטניקה דומה למדי: סרטים מוצקים, מעט קלאסיקות, כשהרוכלים (The Hucksters, 1947) ומוגאמבו (Mogambo, 1953) הם היוצאים מן הכלל הסבירים ביותר.
אז, בסופו, יוצאי הדופן (The Misfits, 1961) — בבימויו של ג'ון יוסטון (John Huston), בכתיבתו של ארתור מילר (Arthur Miller), לצד מרילין מונרו (Marilyn Monroe) ומונטגומרי קליפט (Montgomery Clift), וסיפור על גברים מזדקנים הלוכדים סוסי פרא בנבדה. הוא התעקש לבצע בעצמו את פעלולי הסיכון המסוכנים שלו. מבקרים רבים רואים בכך את הופעתו הטובה ביותר, וגייבל, שצפה בחומרי הגלם הערוכים חלקית, הסכים לכך. הוא אושפז בבית חולים ב-6 בנובמבר 1960 לאחר התקף לב ונפטר שם עשרה ימים לאחר מכן, בגיל חמישים ותשעה, מהתקף שני; הצוות נמנע מהחייאה מחשש לקריעת ליבו, ולא היה דפיברילטור זמין. ספנסר טרייסי (Spencer Tracy) וג'יימס סטיוארט (James Stewart) נשאו את ארונו.
מדוע קלארק נקרא גאון
הטענה לגבי גייבל אינה טענה אינטלקטואלית ואין להציגה ככזו. היא נשענת על נוכחות גופנית ועל טכניקה מאומנת, והחלק המעניין הוא כמה מחלקה הראשון נוצר באמצעות השני. מה שהקהל קרא כטבעי מולד — ההליכה, הנינוחות, הקול — היה במידה רבה פרי עמלה של ג'וזפין דילון, שבנתה מחדש את שיניו, יציבתו, נשימתו והדיקציה שלו טרם שמישהו שמע עליו. המיומנות מורכבת מהחזקת פריים ללא מאמץ גלוי, שילוב של חוצפה ורגישות באותה פעימה, ועשיית זאת בעקביות מספקת כדי לשאת שישים סרטים לאורך שלושים ושבע שנים. ג'ואן קרופורד (Joan Crawford), שעבדה מולו שמונה פעמים, אמרה שהוא "היה הגבר הגברי ביותר שפגשתי בחיי". דוריס דיי (Doris Day) איתרה את המנגנון במדויק יותר: "הוא היה גברי כמו כל גבר שהכרתי אי פעם, וילד קטן ככל שגבר בוגר יכול להיות — שילוב זה היה בעל השפעה הרסנית על נשים". פאולין קייל (Pauline Kael), קרירה יותר לגבי העניין, כינתה את נוכחותו "אתגר פתוח ונועז לנשים", ואת סצנות הרומנטיקה שלו "אלימות ויצריות".
הטיעון הנגדי קל להשגה וגייבל עצמו הרבה לעסוק בו. הערתו של קפרה כי תפקיד זוכה האוסקר דמה מאוד לאישיותו שלו היא דו-משמעית: הטווח היה צר, והאיباح לעיתים קרובות שיחק את עצמו היטב במקום לגלם אחרים כלל. הוא דחה על סף את דמותו של פלטשר כריסטיאן — "אני מסריח בזה". שני עשורים של סרטים שלאחר המלחמה כשלו להוסיף דבר למוניטין. מה שהיה לו היה איכות כוכבות מסוג עמיד באופן יוצא דופן, ובנוסף, ביוצאי הדופן, הדגמה מאוחרת אחת שהיה שם שחקן לאורך כל הדרך. גאון הוא מילה כבדה מכדי לתאר זאת. אומנות מלאכה, שהונדסה ולאחר מכן הוסתרה, היא המילה המדויקת.
מורשת
גייבל זכה לכוכב בשדרת התהילה של הוליווד בפברואר 1960, חודשים ספורים לפני שמת, ודروج במקום השביעי בין אגדות המסך הגדולות ביותר של מכון הסרטים האמריקאי ב-1999. הוא קבור בפורסט לון (Forest Lawn) בגלנדייל (Glendale) לצידה של קרול לומבארד. שמו הגיע למקומות שאליהם הוא מעולם לא הגיע: דמות האלטר-אגו של סופרמן, קלארק קנט, נקראה על שמו באופן חלקי. ארתור מילר, שכתב עבורו את תפקידו האחרון, הציע את ההספד המתאים ביותר לדמותו בעיני האולפן והפחות נוח לו כאדם — גייבל, לדבריו, היה "האיنسان שלא ידע כיצד לשנוא".