צ'ארלס פונזי: הנוכל מבוסטון שנתן את שמו להונאה
מעטים האנשים ששם משפחתם הופך לשם של פשע. צ'ארלס פונזי (Charles Ponzi) הצליח בכך בפחות משנה. ממשרד קטן ברחוב סקול בבוסטון, הבטיח המהגר האיטלקי למשקיעים 50 אחוז רווח ב-45 יום, בטענה שהדבר מבוסס על סחר חכם בקופוני דואר בינלאומיים. עד קיץ 1920 האמינו לו כ-30,000 איש. הוא שילם למשקיעים המוקדמים מכספם של המאוחרים, ולמשך כמה שבועות היה המממן המפורסם ביותר באמריקה. אז עיתון אחד עשה את החשבון. באמצע אוגוסט הוא כבר היה במעצר פדרלי, בנק אחד הוחרם, ושמו החל את חייו הארוכים כמילה עולמית להונאה.
חולם מלוגו
הוא נולד בשם קרלו פונזי (Carlo Ponzi) ב-3 במרץ 1882, בלוגו שבאיטליה, באזור אמיליה-רומאניה; דיווחים מסוימים מציינים את פארמה. הוא למד באוניברסיטת רומא ללא קבלת תואר, ובנובמבר 1903 ירד מאונייה בבוסטון כמעט חסר כל, לאחר שאיבד את רוב כספו במהלך ההפלגה. מאוחר יותר סיפר ל-ניו יורק טיימס (The New York Times) כי נחת עם "2.50 דולר במזומן ומיליון דולר של תקוות". התקוות החזיקו מעמד זמן רב יותר מהמזומנים.
חמש עשרה שנים של כישלונות קטנים
במהלך העשור וחצי הבאים הוא נדד בין עבודות בשכר נמוך: שוטף כלים, מלצר ופקיד. במונטריאול עבד בבנקו זארוסי (Banco Zarossi), בנק קטן ששירת מהגרים איטלקיים וקרס עד מהרה. ב-1908 הורשע שם בזיוף צ'ק ונשלח לכלא בקוויבק. כשחזר לארצות הברית ריצה שנתיים נוספות בכלא פדרלי באטלנטה על הברחת מהגרים איטלקיים מעבר לגבול. היה לו צד נוסף. במקרה אחד, תרם עור מגבו להשתלה עבור אחות שנכוותה קשות ובילה חודשים בהחלמה. עד 1918 היה בבוסטון, עבד כפקיד והיה נשוי לרוז גניקו (Rose Gnecco).
הקופון מספרד
באוגוסט 1919 הגיע אליו מכתב מספרד ובו קופון תשובה בינלאומי, פתק שניתן להחליף עבור דמי דואר חוזרים במדינה אחרת. לאחר מלחמת העולם הראשונה, ערכי המטבע השתנו בחדות, כך שקופון שנקנה בזול בחו"ל יכול היה, על הנייר, להיות מוחלף עבור יותר בולים בארצות הברית. הפער היה אמיתי. העסק לא היה. פדיון קופונים בכמויות גדולות היה איטי ויקר, ולא היו מספיק כאלה במחזור כדי לספק את התשואות שפרסם. בסוף 1919 החל לקחת כסף דרך חברה שכינה "חברת חליפין של ניירות ערך" (Securities Exchange Company).
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →חמישים אחוז בארבעים וחמישה ימים
ההבטחה הייתה 50 אחוז ב-45 ימים, או הכפלת הכסף ב-90 יום. בחודשים הראשונים הגיעו עשרות משקיעים. לאחר מכן, התשלומים, שנעשו מכספם של משקיעים חדשים, הפכו לפרסומת של עצמם. רק ביוני 1920 שילמו למעלה מ-7,800 איש כ-2.5 מיליון דולר. סוכנים פתחו סניפים ממיין ועד ניו ג'רזי, והופצו עלונים באנגלית, איטלקית ופורטוגזית. עד סוף יולי מסרו כ-30,000 איש כמעט 10 מיליון דולר, רובם בסכומים של כ-300 דולר בממוצע. פונזי קנה אחוזה בלקסינגטון, הפך למנהל ב-Hanover Trust Company והעביר כספים דרכה. הוא היה כוכב בבוסטון.
העיתון שעשה את החשבון
ה-בוסטון פוסט (The Boston Post) שבר את הכישוף. ב-26 ביולי 1920, הוא פרסם את הספקות של קלרנס וו. בארון (Clarence W. Barron), המוציא לאור הפיננסי, ששפט את התכנית כבלתי סבירה. ריצה על הבנקים החלה, ופונזי שילם במשך ימים כדי להרגיע את ההמונים מחוץ למשרדו. ב-2 באוגוסט כתב איש יחסי הציבור לשעבר שלו, ויליאם מקמאסטרס (William McMasters), ב-פוסט שפונזי פושט רגל ללא תקנה. ב-11 באוגוסט חשף העיתון את עברו הפלילי בכלא מונטריאול, ונציב הבנקים של המדינה החרים את Hanover Trust. תוך ימים פונזי היה תחת מעצר. ה-פוסט זכה בפרס פוליצר לשנת 1921 עבור שירות ציבורי על סדרת הכתבות. ביקורות גילו התחייבויות הרבה מעבר לנכסיו. כמה בנקים קרסו בהריסות, ומחזיקי איגרות החוב החזירו רק חלק קטן מכספם.
כלא, פלורידה, גלות
בסוף 1920 הודה באשמת הונאה דואר פדרלית ונידון לחמש שנות מאסר, מתוכן ריצה כשלוש שנים וחצי. לאחר מכן מסצ'וסטס העמידה אותו לדין בגין גניבה. לאחר זיכוי וחבר מושבעים שלא הגיע להכרעה, הורשע במשפט שלישי ונידון לשבע עד תשע שנות מאסר בכלא המדינה. כשהיה בערבות בהמתנה לערעור, הוא ברח לפלורידה ותחת השם שארפון (Charpon), מכר אדמות דרך סינדיקט; בית משפט בג'קסونוויל הרשיע אותו בהונאה. הוא הפר שוב את תנאי הערבות, נעצר בניו אורלינס ביוני 1926 והוחזר למסצ'וסטס. הוא מעולם לא היה אזרח. הוא שוחרר ב-1934 וגורש לאיטליה ב-7 באוקטובר באותה שנה. רוז התגרשה ממנו כעבור כמה שנים.
מערכה אחרונה בריו
בשנת 1939 נסע לברזיל כמנהל בריו דה ז'ניירו של חברת התעופה הממשלתית האיטלקית Ala Littoria, עבודה שהסתיימה במהלך מלחמת העולם השנייה. הוא לימד אנגלית, עבד על ספר זכרונותיו והידרדר לעוני. בסוף חייו היה עיוור בעין אחת ומשותק חלקית לאחר שבץ בשנת 1948. הוא מת במחלקה צדקה בריו דה ז'ניירו ב-18 בינואר 1949, בגיל 66. בראיון אחרון הוא התעקש שמה שהמשקיעים שלו איבדו היה "זול במחיר הזה" עבור המופע שהוא נתן להם.
על המסך ובדפוס
- התכנית של פונזי: הסיפור האמיתי של אגדה פיננסית (Ponzi's Scheme: The True Story of a Financial Legend) (2005), רנדום האוס, מאת מיטשל זוקוף. הביוגרפיה המודרנית הסטנדרטית. - עלייתו של מר פונזי (The Rise of Mr. Ponzi), האוטוביוגרפיה האישית של פונזי, הופצה מחדש ב-2009 על ידי Despair, Inc. - **תעלומות מרדוק: הביתה לחגים (Murdoch Mysteries: Home for the Holidays)** (2017), ספיישל טלוויזיוני של CBC. ג'ייק אפשטיין משחק את צ'ארלס פונזי.
מדוע צ'ארלס פונזי מכונה גאון
כי העין הייתה אמיתית. הוא זיהה פער תמחור אמיתי במערכת הדואר שלאחר המלחמה שבנקאים פסחו עליו, והוא תפס, זמן רב לפני השיווק המודרני, כיצד הבטחה נועזת וכמה תשלומים מוקדמים יכולים להניע עיר שלמה. הכישרון הזה לשכנוע הוא הסיבה שהוא מופיע ב-Geniuses.club. זו גם הסיבה ששמו הפך לאזהרה. המשקיעים שלו היו ברובם אנשים עובדים, רבים מהם מהגרים כמוהו, שמסרו חסכונות של כמה מאות דולרים כל אחד; חלקם שיעבדו את בתיהם כדי להשקיע. כשהכסף נגמר, בנקים נסגרו ומשפחות נהרסו. פונזי קרא לזה מופע. זו הייתה גניבה, והכישרון שלו הפך את זה לגרוע יותר, לא טוב יותר.