ברוס מקלארן: המהנדס שנהג במכוניות של עצמו
אי שם ברישומי בית הספר להנדסה של אוניברסיטת אוקלנד (University of Auckland), נמצא תיק סטודנט שלפי הדיווחים מסתיים בשלוש מילים: "פנה למרוצי מכוניות". הסטודנט סבל מצליעה קבועה ומרגל אחת קצרה מהשנייה, מורשת של כמעט שלוש שנים שבילה בילדותו בבית חולים. הוא מעולם לא סיים את התואר. בתוך עשור הוא ניצח בגרנד פרי, ניצח בלה מאן והקים חברה שעדיין בונה מכוניות פורמולה 1 ומכוניות כביש תחת שמו, יותר מחצי מאה לאחר מותו.
שלוש שנים במיטת בית חולים
ברוס לזלי מקלארן (Bruce Leslie McLaren) נולד באוקלנד ב-30 באוגוסט 1937 ללס ורות מקלארן. בגיל תשע אובחן כסובל ממחלת לג-קלווה-פרתס (Legg–Calvé–Perthes disease), מצב ניווני של מפרק הירך שהוביל לאשפוזו למשך קרוב לשלוש שנים והותיר אותו צולע לצמיתות, כאשר רגלו השמאלית קצרה מרגלו הימנית.
הוריו ניהלו תחנת שירות ומוסך בפרבר הרמוארה (Remuera) שבאוקלנד, והילד בילה שם את תקופת החלמתו ואת נעוריו, כשהוא סופג את עולם המכונות. אביו לס התחרה באופנועים ולאחר מכן במכוניות ברמת מועדונים. בגיל ארבע-עשרה שכנע אותו ברוס לקנות מכונית אוסטין 7 אלסטר (Austin 7 Ulster) משנת 1929 מפורקת; הם שיפצו אותה יחד, והוא החל להתחרות במרוצי טיפוס גבעות מקומיים ובאירועי מועדונים. הוא למד במכללה הטכנית על שם סדון (Seddon Memorial Technical College) ולאחר מכן נרשם ללימודי הנדסה באוקלנד – ואז עזב.
נהג לאירופה
מה שהוציא אותו מניו זילנד היה שילוב של הישגים ומעריץ בעל השפעה. ביצועיו בפורמולה 2 בביתו משכו את תשומת ליבו של ג'ק ברבהאם (Jack Brabham), שהמליץ עליו בפני צ'ארלס וג'ון קופר מחברת קופר (Cooper Car Company). מלגת "נהג לאירופה" של ארגון הגרנד פרי הבינלאומי של ניו זילנד מימנה את כרטיס הטיסה, ובשנת 1958 הגיע מקלארן להתחרות ברמה הבינלאומית. הוא ערך את הופעת הבכורה שלו בפורמולה 1 בגרנד פרי הגרמני של אותה שנה והצטרף לקבוצת המפעל של קופר ב-1959, כשהוא משתף פעולה עם ברבהאם במהלך המהפכה שהעבירה את המנוע אל מאחורי הנהג.
סברינג, 1959
בגרנד פרי של ארצות הברית בסברינג (Sebring) בשנת 1959, מקלארן, בן עשרים ושתיים, ניצח בגרנד פרי הראשון שלו. הוא הפך לניו-זילנדי הראשון שניצח במרוץ של אליפות העולם וגם למנצח הצעיר ביותר בתולדות הגרנד פרי – שיא שהחזיק מעמד יותר מארבעה עשורים.
הוא פתח את שנת 1960 בניצחון בארגנטינה וסיים את העונה במקום השני באליפות העולם אחרי ברבהאם. כאשר עזב ברבהאם ב-1962 כדי לבנות מכוניות משלו, הפך מקלארן לנהג המוביל של קופר, ניצח במונאקו באותה שנה וסיים שלישי באליפות. בין השנים 1958 ל-1970 הוא זינק ב-100 מרוצי גרנד פרי, ניצח בארבעה ועלה על הפודיום עשרים ושבע פעמים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הקבוצה
בשנת 1963 הקים את חברת ברוס מקלארן מוטור רייסינג (Bruce McLaren Motor Racing Ltd), שהריצה בתחילה מכוניות קופר משופרות בסדרת טסמן (Tasman Series), וב-1966 נכנס לפורמולה 1 כיצרן בזכות עצמו. המכוניות הראשונות היו מהירות מספיק אך סבלו מחוסר כוח נואש עד שהקבוצה אימצה את מנוע הקוסוורת' DFV (Cosworth DFV). בספא-פרנקורשאמפ (Spa-Francorchamps) בשנת 1968, ניצח מקלארן בגרנד פרי הבלגי במכונית M7A בבנייה עצמית, מה שהפך אותו לאדם השלישי בלבד – אחרי ברבהאם ודן גורני (Dan Gurney) – שניצח אי פעם בגרנד פרי במכונית הנושאת את שמו.
לה מאן ו"המופע של ברוס ודני"
בשנת 1966 לקחה פורד את מקלארן וכריס אמון (Chris Amon) ללה מאן במכונית GT40 Mk II, והשניים ניצחו – בקושי, לאחר שעברו מרחק גדול במעט מהמכונית של חבריהם לקבוצה קן מיילס (Ken Miles) ודני יולם (Denny Hulme), בסיומת שהנהלת פורד הורתה לנהגים לבצע כתיקו.
הביטוי הטהור ביותר ליכולות הארגון שלו היה גביע האתגר הקנדי-אמריקאי (Can-Am). ב-1967 ניצחה ה-M6A, בצבע הכתום-פפאיה שהפך לחתימת הקבוצה, בחמישה מתוך שישה מרוצים ומקלארן זכה באליפות הנהגים. ב-1969 ניצחה ה-M8B בכל אחד מאחד-עשר המרוצים בלוח השנה – כל אחד ואחד מהם – כשמקלארן מנצח בשישה ויולם בחמישה. הסדרה זכתה לכינוי שהיה למעשה תלונה: "המופע של ברוס ודני".
גודווד, 2 ביוני 1970
הוא בחן את מכונית ה-Can-Am החדשה, ה-M8D, בגודווד (Goodwood) במערב סאסקס. בעת נסיעה במהירות של כ-170 מייל לשעה לאורך ישורת לאוואנט (Lavant Straight), נפרד גוף המכונית האחורי מהשלדה. כוח ההצמדה שהופק נעלם מיידית, המכונית החליקה מהמסלול והתנגשה בבונקר בטון ששימש כתחנת דגלנים. מקלארן נהרג במקום. הוא היה בן שלושים ושתיים. הוא קבור בבית העלמין ואיקומטה (Waikumete Cemetery) בגלן אידן (Glen Eden), ניו זילנד.
מדוע ברוס מכונה גאון
הטענה אינה שהוא היה הנהג המהיר ביותר בתקופתו – הוא לא היה, והתיעוד מוכיח זאת. הטענה היא שהוא היה, באופן ייחודי בקרב בני דורו, שלושה אנשים בו-זמנית.
היכולת הספציפית הייתה כישרון מכני: קריאה אינטואיטיבית של מה שהשלדה עושה מתחתיו, ונדיר הרבה יותר – אוצר המילים והכשרה הנדסית כדי לתרגם את התחושה הזו להנחיות שמתכנן יכול לפעול לפיהן. הוא נהג למען שמירה על הרכב ועקביות ולא בשביל מהירות גולמית, והשתמש בהקפות כדי לאסוף מידע. הלולאה הסגורה הזו בין מושב הנהג ללוח השרטוט היא הסיבה לכך שהמכוניות שלו השתפרו כל כך מהר, וזהו ההסבר לכך שה-M8B יכלה לנצח באחד-עשר מרוצים מתוך אחד-עשר. ניצחון בגרנד פרי במכונית בבנייה עצמית הושג על ידי שני אנשים בלבד לפניו.
טיעון הנגד קיים וראוי לציון. ארבעה ניצחונות במאה זינוקים בגרנד פרי הם תמורה צנועה לנהג שתואר לעיתים קרובות בסופרלטיבים; הוא מעולם לא זכה באליפות עולם. הצלחתו המוחצת הגיעה ב-Can-Am, סדרה עם שדה תחרותי דל יותר מפורמולה 1, שבה קבוצה ממומנת היטב עם רעיון אווירודינמי טוב יכלה פשוט לברוח מהשאר. חלק גדול מהמעמד של שם המותג מקלארן – עשר אליפויות יצרנים ושלוש-עשרה אליפויות נהגים עד שנת 2025, הקבוצה השנייה הוותיקה ביותר בפורמולה 1 אחרי פרארי – נבנה על ידי אנשים אחרים לאחר מותו, וזו טעות לייחס זאת רטרואקטיבית אליו.
וישנה נקודה קשה יותר. התכונה המעשית שהפכה אותו ליוצא דופן היא זו שהרגה אותו: הוא בחן מכונית לא מוכחת, והכשל היה במרכב שארגונו שלו פיתח. הוא כתב בדיוק על כך ב-"מהתא הטייס" (From the Cockpit) בשנת 1964, שש שנים מוקדם יותר: "לעשות משהו היטב זה כה ראוי, עד שמוות תוך כדי ניסיון לעשות זאת טוב יותר לא יכול להיחשב פזיזות. זה יהיה בזבוז חיים לא לעשות דבר עם היכולת של האדם, שכן אני מרגיש שהחיים נמדדים בהישגים, לא בשנים בלבד". זהו הדבר המצוטט ביותר שאמר אי פעם, והלא-נוח ביותר.
מורשת
ההוקרה הגיעה בהתמדה ולאחר מותו: היכל התהילה של הספורט הניו-זילנדי ב-1990, היכל התהילה הבינלאומי של הספורט המוטורי והיכל התהילה של מסלול המרוצים אינדיאנפוליס ב-1991, קיר התהילה של הספורט המוטורי הניו-זילנדי ב-1994, היכל התהילה של הספורט המוטורי של אמריקה ב-1995. קרן ברוס מקלארן מנהלת מוזיאון באוקלנד. בית ספר במערב אוקלנד ופארק הספורט המוטורי בטופו (Taupō Motorsport Park) נושאים את שמו. הסרט התיעודי של רוג'ר דונלדסון משנת 2017, "מקלארן", סיפר את הסיפור כראוי, ובנג'מין ריגבי גילם אותו בסרט "פורד נגד פרארי" ב-2019. אך האנדרטה האמיתית היא תג: כל מקלארן שאי פעם הגיע למסלול מרוצים או לאולם תצוגה נושא את שם המשפחה של נושר לימודי הנדסה צולע מהרמוארה שחשב שהחיים צריכים להימדד בהישגים.