בוריס ילצין: האיש שהטפס על הטנק
ב-19 באוגוסט 1991, כאשר טנקים ברחובות מוסקבה ומיכאל גורבצ'וב נתון במעצר בית בחצי האי קרים, רוסי גדול, בעל שיער לבן ולבוש חליפה, יצא מבניין הפרלמנט, טיפס על שריון של טנק T-72 וקרא גינוי להפיכה לכל מי שהיה מוכן להקשיב. לקושרים היו נשקים, המדינה והקג"ב. לבוריס ילצין היו פיסת נייר ואינסטינקט לרגע התיאטרלי. בתוך שבעים ושתיים שעות קרסה ההפיכה, ובתוך ארבעה חודשים קרסה עמה ברית המועצות.
בן גולאג
ילצין נולד ב-1 בפברואר 1931 בבוטקה, במחוז סברדלובסק, למשפחה שהמדינה הסובייטית כבר שברה. אביו, ניקולאי, ריצה עבודת פרך בגולאג בגין "הסתה אנטי-סובייטית"; אמו עבדה כתופרת. זוהי עובדה מעצבת שבדרך כלל מדלגים עליה בתיאורי הקריירה המאוחרת שלו: האיש שפירק את ברית המועצות גדל במשפחה שהברית הסובייטית הענישה.
הוא למד בבית הספר התיכון פושקין בברזניקי וסיים את לימודיו במכון הפוליטכני של אוראל ב-1955 עם תואר בבנייה. במשך יותר מעשור הוא היה בנאי – ממש בנאי, שעשה את דרכו מעלה דרך ניהול בנייה בסברדלובסק, אזור תעשייתי קשה שבו תוצאות היו מדידות ותירוצים לא היו קיימים. הוא לא הצטרף למנגנון המפלגה הקומוניסטית עד 1968, בהיותו בן שלושים ושבע, מאוחר יחסית עבור אדם שיגיע לפוליטביורו.
הבוס המחוזי
מכונת המפלגה תגמלה מיומנות, וליילצין הייתה כזו. ב-1976 הפך למזכיר הראשון של מחוז סברדלובסק, כשהוא מנהל את אחד האזורים התעשייתיים הקריטיים ביותר של ברית המועצות. אותה עבודה עיצבה אותו. היא גם לימדה אותו משהו שרוב חברי הפוליטביורו מעולם לא למדו – מה המערכת באמת סיפקה לאנשים רגילים, בניגוד למה שהתוכנית אמרה שהיא מספקת.
בדצמבר 1985 הביא אותו גורבצ'וב למוסקבה כמזכיר המפלגה של הבירה, תפקיד בו החזיק עד 1987, והוא הצטרף לפוליטביורו ב-1986. במוסקבה הוא טיפח תדמית רפורמיסטית ופופولիսטית במכוון: נסיעה בתחבורה ציבורית, תקיפת פריבילגיות, והפיכת עצמו לפנים של האגף חסר הסבלנות של הפרסטרויקה.
מנודה וחזרה
זה הסתיים ב-1987 בהתנגשות דרמטית עם גורבצ'וב והשמרן יגור ליגאצ'וב על קצב הרפורמות. ילצין הואשם ב"חוסר בגרות פוליטי" ו"חוסר אחריות מוחלט" והושלך החוצה. בהיגיון הרגיל של הפוליטיקה הסובייטית זה היה הסוף – חברי פוליטביורו מנודים לא חזרו.
ילצין עשה משהו שאף פוליטיקאי סובייטי לא עשה: הוא עקף את המפלגה ופנה ישירות לבוחרים. הוא זכה בבחירות לקונגרס נציגי העם ב-1989, הפך ליושב ראש הסובייט העליון של רוסיה ב-1990, ובסיומו של יוני 1991 ניצח בבחירות הנשיאותיות האמיתיות הראשונות של רוסיה עם 57 אחוזים מהקולות – ובכך הפך, כפי שמציין בריטניקה, למנהיג הנבחר הראשון בהיסטוריה של המדינה. חודשיים לאחר מכן הגיע הטנק.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →פירוק אימפריה
בדצמבר 1991 נפגש ילצין עם מנהיגי אוקראינה ובלארוס וחתם על הסכמי בלובז'ה, שהכריזו על פירוק ברית המועצות וייסוד חבר העמים המדינות העצמאיות במקומה. מעצמה-על של כמעט שלוש מאות מיליון בני אדם בוטלה מחקיקה על ידי שלושה גברים בבית יערות, במהות ללא שפיכות דמים. כל מה שיומר על ילצין, זה אינו דבר קטן.
מה שהגיע לאחר מכן היה קשה יותר. מינואר 1992 הפעילה ממשלתו "תרפיית הלקאה" – מחירי השוק שוחררו במכה אחת, הוצאות המדינה קוצצו – תחת הכלכלן הצעיר יגור גיידאר. התאוריה הייתה שמעבר מהיר יכאב פחות ממעבר איטי. בפועל רמת החיים ברוסיה קרסה והתמ"ג ירד בכמחצית לאורך העשור. הפרטת השוברים והמכירות הפומביות המאוחרות של נכסי המדינה מסרו את עמוד השדרה התעשייתי של המדינה לקבוצה קטנה של גברים – ביניהם בוריס ברזובסקי, מיכאיל חודורקובסקי ורומן אברמוביץ' – שהפכו לאנשים העשירים ביותר על פני האדמה.
הפגזת הפרלמנט
עד 1993 המחוקקים שנבחרו תחת כללים סובייטיים היו במרד פתוח נגדו. באוקטובר פתר ילצין את המבוי הסתום באמצעות פקודה להפגיז בטנקים את בניין הפרלמנט – אותו בית לבן שהוא הגן עליו מצריח טנק שנתיים קודם לכן. הוא ניצח. חוקה חדשה, שאושרה במשאל עם, העניקה לנשיא סמכויות נרחבות למנות פקידים ולפזר את הדומה.
בדצמבר 1994 שלח את הצבא לצ'צ'ניה כדי למחוץ את הבדלנות, מלחמה שנמשכה עד שכוחות רוסיים נסוגו ב-1996 תחת הסכם שלום שנוהל על ידי ראש הביטחון שלו אלכסנדר לבד.
לקראת הבחירות של 1996 שיעור התמיכה בו היה קרוב לאפס ובריאותו הידרדרה לעין כל. האוליגרכים שעושרם התאפשר בזכותו מימנו את קמפיין הבחירות שלו, והוא הביס את הקומוניסט גנאדי זיוגאנוב בסיבוב שני עם 53.8 אחוזים, ואז עבר ניתוח מעקפים בלב. דיווחים על אלכוהוליזם ליוו את כל הנשיאות, אם כי נוירוכירורג הולנדי חשף מאוחר יותר שילצין סבל מהפרעה נוירולוגית שהשפיעה על שיווי המשקל ועשויה להסביר חלק מחוסר היציבות שלו.
משבר 1998 הביא לחדלות פירעון ממשלתית ולקריסת הרובל. באוגוסט 1999 מינה את ולדימיר פוטין לראש הממשלה והכריז עליו כיורשו.
מדוע בוריס נקרא גאון
האינטליגנציה של ילצין הייתה פוליטית כמעט לחלוטין, ובתוך אותה רצועה צרה היא הייתה יוצאת דופן. היה לו אינסטינקט למחווה המכריעה היחידה – הטנק, הפנייה הישירה לבוחרים מעל ראש המפלגה, בית היערות – ויכולת לקרוא את מצב הרוח של קהל או אומה מהר יותר מכל אחד מהאפרצ'יקים בעלי התעודות סביבו. הוא השמיד את ברית המועצות באמצעות המוסדות של המערכת הסובייטית עצמה, מבפנים, לאחר שפעמיים כבר הוספד כמת. אף אחד אחר בהיסטוריה הסובייטית לא הצליח לעשות קאמבק כמו שלו, משום שאף אחד אחר לא תפס שמקור הלגיטימציה עבר מהוועדה המרכזית אל ציבור הבוחרים.
רוברט גייטס כינה אותו דמות חשובה באבולוציה של רוסיה לעבר דמוקרטיה, ורצף האירועים של 1991 הוא באמת ללא מקבילה: אימפריה שפורקה ללא מלחמת אזרחים.
טענת הנגד היא הרסנית ויש להציגה בגלוי. ילצין לא היה אינטלקטואל ולא הייתה לו הבנה רצינית בכלכלה; הוא מיקור חוץ של ההחלטות הגורליות ביותר של המעבר לגיידאר ואז ניהח צמצום בחצי של התפוקה הלאומית והעוני של עשרות מיליונים. הוא הפגיז את הפרלמנט שלו עצמו, פתח במלחמה אכזרית בצצ'ניה, אפשר לכמה מקורבים לשדוד את נכסי המדינה, וזכה בבחירות מחדש בכספם. מעל הכל, הוא בנה את נשיאות-העל – חוקת 1993, עם כוחה למנות ולפזר – ואז מסר אותה לפוטין. אם גאון פירושו ראיית הנולד, ילצין נכשל: כמעט שום דבר ממה שבנה לא שרד אותו בצורה שהתכוון אליה. מה שהיה לו היה אומץ ותזמון, המבריקות הטקטית של אדם שיכול לנצח בכל אחר צהריים נתון ולהפסיד את העשור.
מורשת
הוא התפטר ללא אזהרה ב-31 בדצמבר 1999, וביקש מהרוסים "סליחה על החלומות שלכם שמעולם לא התגשמו" – התנצלות שאף מנהיג קרמלין לא הציע לפני כן או הציע מאז. פוטין לקח את הנשיאות באותו יום.
ילצין מת מאי-ספקת לב גודשת ב-23 באפריל 2007, בגיל שבעים ושש, וזכה להלוויה כנסייתית, המדינאי הרוסי הראשון שזכה לכבוד כזה מזה 113 שנים. הסיכום של בריטניקה הוא הוגן: הוא הנהיג את רוסיה דרך עשור סוער של היערכות פוליטית וכלכלית מחדש. הוא העניק לרוסים בחירות חופשיות, עיתונות חופשית וקניין פרטי, וגם אינפלציה, אוליגרכיה ונשיאות חזקה מספיק כדי לקחת את כל השלושה בחזרה. הוכוח על איזו מחצית מפנקס חשבונות זה היא ילצין האמיתי טרם הוכרע, וכנראה גם לא יוכרע.