בוריס ליאטושינסקי (Borys Liatoshynsky), דמות משמעותית במוזיקה האוקראינית של המאה ה-20, ניוט בתוך המנדטים האסתטיים המגבילים של ברית המועצות כדי לעצב סגנון הלחנה אירופי מודרני. הוא נולד בז'יטומיר (Zhytomyr) בשנת 1894, ואיזן בין קריירה פורייה כפדגוג וכמנצח לבין יצירת חמש סימפוניות, אופרות רבות ויצירות תזמורתיות משמעותיות ששילבו מסורות מוזיקליות אוקראיניות ופולניות עמוקות.
שנות העיצוב והשכלה
כבן למורה להיסטוריה ואם בעלת כישרון מוזיקלי, גדל ליאטושינסקי בסביבה שבה לספרות ולהיסטוריה הפולנית היה כבוד רב. הוא סיים את לימודיו היסודיים בשנת 1913 לפני שנכנס לפקולטה למשפטים באוניברסיטה הלאומית על שם טאראס שבצ'נקו בקייב (Taras Shevchenko National University of Kyiv), וסיים אותם בשנת 1918. במקביל, הוא למד מוזיקה באופן פורמלי באקדמיה הלאומית למוזיקה של אוקראינה (Ukrainian National Academy of Music), שם למד אצל ריינהולד גליאר (Reinhold Glière). במהלך שנות ה-1910 הלחין 31 יצירות, כאשר שפתו המוזיקלית התפתחה בהשפעת אלכסנדר סקריאבין (Alexander Scriabin), פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי (Pyotr Ilyich Tchaikovsky) ואלכסנדר גלאזונוב (Alexander Glazunov).
תרומות אקדמיות ומקצועיות
ליאטושינסקי שמר על קשר ארוך שנים עם האקדמיה הלאומית למוזיקה של אוקראינה, שם שימש כמורה ומחנך מוזיקלי. הקריירה שלו התרחבה גם לקונסרבטוריון של מוסקבה (Moscow Conservatory), שם לימד תזמור בין השנים 1935 ל-1938 ושוב בין 1941 ל-1944. במהלך המלחמה הפטריוטית הגדולה, הוא פונה לסניף של הקונסרבטוריון בסראטוב (Saratov). לאורך השנים הללו, הוא נותר פעיל בארגונים כמו איגוד המלחינים הסובייטים והאגודה המוזיקלית על שם מיקולה לאונטוביץ' (Muzychne tovarystvo imeni Mykoly Leontovycha), תוך חניכת מלחינים לעתיד, בהם מירוסלב סקוריק (Myroslav Skoryk) וולנטין סילבסטרוב (Valentyn Sylvestrov).
יצירה וצנזורה סובייטית
הרפרטואר שלו כולל אופרות בולטות כמו "הטבעת המוזהבת" (The Golden Ring) (1929) ו"שצ'ורס" (Shchors) (1937), לצד ה"אוברטורה על ארבעה נושאים עממיים אוקראיניים" וסוויטה המוקדשת לטאראס שבצ'נקו. למרות האיכות הגבוהה של המחזורים הסימפוניים שלו, הוא התמודד לעיתים קרובות עם ביקורת מצד השלטונות הסובייטיים, שפסלו רשמית את הסימפוניה השנייה שלו בטענה שאינה עומדת בסטנדרטים של הריאליזם הסוציאליסטי. למרות זאת, הוא המשיך לפתח את מלאכתו, ומאוחר יותר השלים ותזמר את הקונצ'רטו לכינור של ריינהולד גליאר בשנת 1956. המוזיקה שלו נותרה מוזנחת במידה רבה על ידי חברות תקליטים גדולות עד שפרויקט הקלטות ב-1993 הביא את הסימפוניות שלו לקהל בינלאומי רחב יותר.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →עובדות מהירות
- נולד: 1894, ז'יטומיר - נפטר: 1968, קייב - השכלה: האוניברסיטה הלאומית על שם טאראס שבצ'נקו בקייב; האקדמיה הלאומית למוזיקה של אוקראינה - פרסים מרכזיים: פרס שבצ'נקו הלאומי (1971), עיטור לנין, אמן העם של הרפובליקה הסובייטית האוקראינית - יצירות בולטות: חמש סימפוניות, "הטבעת המוזהבת", "שצ'ורס" - מקום מנוחה: בית הקברות באיקובה (Baikove Cemetery)
שאלות נפוצות של קוראים
### האם ליאטושינסקי התאים את המוזיקה שלו לריאליזם הסוציאליסטי הסובייטי?
לא, הוא נמנע בעקביות מסגנון הריאליזם הסוציאליסטי, והעדיף גישה אירופית מודרנית שמשכה ביקורת והובילה לפסילה רשמית של הסימפוניה השנייה שלו.
### מדוע המוזיקה שלו לא הייתה ידועה רבות במהלך חייו?
רבות מיצירותיו בוקרו לעיתים רחוקות בשל לחץ פוליטי וחיכוך סגנוני עם השלטונות הסובייטיים; רק באמצעות סדרת הקלטות בשנת 1993 זכו הסימפוניות שלו להכרה בינלאומית.