בוריס סאפונוב: הגיבור הכפול הראשון של הארקטי
בוריס סאפונוב (Boris Safonov) הטיס את משימתו הקרבית ה-234 והאחרונה ב-30 במאי 1942, כשהוא מלווה את שיירת הארקטי PQ-16 דרך שמיים עמוסי מפציצים גרמניים מעל ים ברנץ. הוא הפיל שלושה מטוסי יונקרס Ju-88 נוספים לפני שמנוע מטוסו כשל והקרטיס P-40 שלו צלל לים; כוחות הליווי של השיירה חיפשו אחריו אך לא מצאו אותו. הוא היה בן 26, וכבר הספיק להיות איש הצבא הראשון במלחמת העולם השנייה – סובייטי או אחר – שעוטר בתואר גיבור ברית המועצות פעמיים.
בן איכרים שלמד לטוס אצל אגדה לעתיד
בוריס פיאוקטיסטוביץ' סאפונוב נולד ב-26 באוגוסט 1915, בכפר סיניאבינו, במה שהוא כיום מחוז פלאבסקי שבמחוז טולה, למשפחת איכרים. לאחר שסיים שבע שנות לימוד, הוא נרשם למכללה להכשרה של מסילות הברזל בטולה בסוף שנות ה-20, שם הצטרף גם למועדון טיסה מקומי – נקודת כניסה לתעופה שהייתה אופיינית לתנועות הנוער הסובייטיות של התקופה. מדריכת הטיסה שלו שם הייתה ולנטינה גריזודובובה (Valentina Grizodubova), שלימים הפכה לאחת הטייסות הצבאיות המפורסמות ביותר בברית המועצות, מה שהעניק לסאפונוב מדריכה מוכשרת באופן יוצא דופן עוד לפני שראה קרב.
מטייסת קרב לחזית הארקטי
הוא גויס לצבא האדום בשנת 1933, התאמן בבית הספר הגבוה לתעופה צבאית בקאצ'ה והוצב במחוז הצבאי הביילורוסי, שם הצטרף לטייסת הקרב ה-106 על שם דזרז'ינסקי ב-1934 – ששמה שונה מאוחר יותר לרגימנט הקרב ה-15 על שם דזרז'ינסקי. הוא הצטרף למפלגה הקומוניסטית ב-1939, וב-1940 ביקש העברה לחיל האוויר של הצי הצפוני, ובכך הציב את עצמו בחזית הארקטי שתגדיר את קריירת הלחימה שלו: הגנת מורמנסק ונתיבי השיירות שסיפקו את מאמץ המלחמה הסובייטי מבריטניה ומארצות הברית.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →טייס הקרב הסובייטי המצליח ביותר במלחמה
כאשר פלשה גרמניה לברית המועצות ביוני 1941, פיקד סאפונוב על הטייסת ה-4 של רגימנט התעופה המעורב ה-72 בואנגה, ליד מורמנסק, כשהוא מטיס את מטוס הפוליקרפוב I-16 המיושן. ההפלה המאושרת הראשונה שלו התרחשה ב-24 ביוני 1941, כאשר הפיל מפציץ היינקל He-111, ותחת פיקודו השמידה הטייסת שלו 48 כלי טיס של האויב בשלושת החודשים הראשונים למלחמה בלבד – קצב השמדה שהפך אותו, בתחילת 1942, לטייס הקרב הסובייטי המצליח ביותר באותה עת. עד שהיחידה שלו עברה למטוסי הוקר הוריקן מתוצרת בריטית בספטמבר 1941, הוא רשם לזכותו 14 ניצחונות אישיים ו-6 משותפים ב-I-16. היסטוריונים סובייטים זקפו לזכותו בסופו של דבר 20 הפלות אישיות ו-5 משותפות, אם כי ההיסטוריון הבריטי יו מורגן (Hugh Morgan) נקב במספר גבוה משמעותית, של 25 ניצחונות אישיים ו-14 משותפים – סוג של פער האופייני לתביעות סובייטיות מתקופת המלחמה, אך כזה המותיר את סאפונוב בין טייסי הקרב היעילים ביותר בשנה הראשונה למלחמה ללא קשר למספר המדויק.
סאפונוב היה גם חדשן טקטי, לא רק קלע. האדמירל ארסני גולובקו (Arseny Golovko), ששירת לצידו, תיאר אותו כבעל "חוש מפותח מאוד לזמן ומרחק" והתנהלות יסודית ולא חפוזה באוויר. סאפונוב סטה מדפוסי טיסה צפויים ואימן את הטייסת שלו להילחם כיחידות מתואמות במקום כציידים בודדים, כשהוא מאמן טייסים, לפי תיאורו שלו, "לפעול כאורגניזם אחד". הוא גם קידם שינויים מעשיים במטוסיו: מאוכזב מהחימוש הקל של מטוסי ההוריקן שסיפקה בריטניה, הוא קיבל אישור לצייד אותם מחדש במקלעים סובייטיים כבדים ובתותחי ShVAK, ובכך שיפר משמעותית את כוח הקטלניות שלהם נגד מפציצים ומטוסי קרב גרמניים מעל הארקטי.
גיבור פעמיים, ואז איננו
תיק הלחימה של סאפונוב זיכה אותו בתואר גיבור ברית המועצות ב-16 בספטמבר 1941, יחד עם עיטור לנין באותו יום ושלושה עיטורי הדגל האדום ביולי 1941, נובמבר 1941 וינואר 1942. במרץ 1942 הוא אף קיבל את צלב התעופה המצטיין הבריטי, הכרה על שיתוף הפעולה שלו עם אנשי חיל האוויר המלכותי שעזרו לספק ולתמוך במטוסי ההוריקן שטסו לצד הטייסת שלו. באביב 1942 הוא הועלה לדרגת סגן-אלוף, וחזר לפקד על יחידתו המקורית, ששמה שונה בינתיים לרגימנט התעופה המעורב השני של המשמר. עיטור גיבור ברית המועצות השני שלו, שהוענק ב-14 ביוני 1942, ניתן לאחר מותו – שבועיים לאחר מותו מעל ים ברנץ, מה שהפך אותו לאיש הצבא הסובייטי הראשון במלחמה שעוטר בעיטור זה פעמיים.
מדוע בוריס מכונה גאון
המוניטין של סאפונוב נשען על אינטליגנציה טקטית תחת לחץ קטלני ולא על כישרון אינטלקטואלי מופשט, והחומרים המקורות משקפים בדיוק זאת: בני זמנו שיבחו את "חוש הזמן והמרחק המפותח" שלו ואת כישוריו הארגוניים, לא כוח מוח גולמי במובן הרגיל. מה שהפך אותו למאיים היה שילוב נדיר של קליעה, משמעת וחדשנות בשדה הקרב – שדרוג מטוסים מושאלים כדי שיילחמו טוב יותר, אימון טייסיו ליחידה אחת מתואמת במקום אוסף של ציידים בודדים, והשגת קצב הפלות יוצא דופן בחודשים הראשונים של המלחמה תוך תפקוד כקצין פיקוד יעיל. זוהי מיומנות ושיפוט טקטי ששוכללו תחת הימורים קטלניים, סוג של "גאונות" שהלחימה מייצרת אצל קומץ טייסים בכל דור, ולא תובנה של חוקר או מדען. מעולם לא הייתה לו ההזדמנות להוכיח אם כישוריו היו ממשיכים להשתפר; מותו בגיל 26, לאחר 234 משימות, קטע שיא שהיה עדיין במגמת עלייה כשנפסק.
מורשת
סאפונוב מעולם לא חי מספיק כדי להיות מדורג לצד טייסי הקרב המפורסמים ביותר של המלחמה, אנשים כמו איוואן קוז'דוב (Ivan Kozhedub) ואלכסנדר פוקרישקין (Alexander Pokryshkin) שצברו את סך הפלותיהם במהלך שנים שסאפונוב לא זכה להן. אך השפעתו על המערכה האווירית בארקטי, ועל ביטחון השיירות ששמרו על ברית המועצות מצוידת לאורך 1941 ו-1942, הייתה מיידית ורחבת היקף. שמו נשמר ברחבי האזור שעליו הגן: היישוב סאפונובו (Safonovo) ליד סברומורסק נושא את שמו, עם פסל חזה בכניסה; רחוב בסברומורסק שבו התגורר נושא לוחית זיכרון על ביתו לשעבר; אחד ממטוסי ה-I-16 שלו שמור במוזיאון המרכזי של הצי בסנט פטרבורג; ויחידתו הישנה שונתה לצמיתות לשם רגימנט הקרב השני של המשמר על שם סאפונוב בעל הדגל האדום לכבודו. פרס שנתי לטייס הטוב ביותר של הצי הרוסי עדיין נושא את שמו.