בבה רקסה: יוצרת הלהיטים שכתבה עבור אחרים תחילה
לפני שבבה רקסה (Bebe Rexha) הופיעה במצעדים כזמרת מובילה, קולה כבר נשמע באחד הלהיטים הגדולים של העשור – רק ללא קרדיט על העטיפה. היא כתבה את הפזמון לשיר "The Monster" של אמינם (Eminem) וריהאנה (Rihanna), שיר שהגיע למקום הראשון במצעד ה-Billboard Hot 100 וזכה בפרס גראמי, בעוד היא נותרה, עבור רוב המאזינים, בלתי נראית. נדרשו לה שנים ומעקף בסגנון הקאנטרי-פופ עד ששמה הפך לשם שמופיע על השלטים.
ברוקלין, מחזות זמר ומקליט קסטות
נולדה בשם בלֶטה רקסה (Bleta Rexha) ב-30 באוגוסט 1989 בעיר ניו יורק להורים אלבנים וגדלה בסטטן איילנד, רקסה החלה להופיע במחזות זמר בגיל ארבע והחלה להלחין מוזיקה משלה בגיל שמונה. היא גדלה על תזונה קבועה של בריטני ספירס (Britney Spears), דסטיניז צ'יילד (Destiny's Child), אליה (Aaliyah) וקישיה קול (Keyshia Cole), ולימדה את עצמה לנגן בחצוצרה, גיטרה ופסנתר לאורך הדרך. בגיל שש-עשרה, היא ושתי חברות הקימו להקת בנות, כותבות ומקליטות שירים על מקליטי קסטות מחוץ לאודיטוריום של בית הספר שלהן – פעילות עצמאית שבכל זאת זיכתה אותה בהכרה כ"כותבת השירים הצעירה הטובה ביותר" באירוע יום הגראמי שנוהל על ידי האקדמיה הלאומית לאמנויות ומדעי ההקלטה, מה שהציב אותה בחדר אחד עם מפיקים עובדים שנים לפני שהיה לה כוח מיקוח כלשהו בתעשייה.
בלאק קארדס וחינוך בתעשייה
בגיל תשע-עשרה, גייס פיט וונץ (Pete Wentz), בסיסט להקת פול אאוט בוי (Fall Out Boy), את רקסה ללהקת בלאק קארדס (Black Cards), פרויקט אלקטרוני שהעניק לה, בתיאורה שלה, את החינוך האמיתי הראשון שלה לאופן שבו עסקי המוזיקה מתפקדים באמת – תיקון להנחה מוקדמת יותר ש"מוזיקה הייתה פשוט כתיבת שירים וביצועם". היא סיפקה שירה בכמה מיני-אלבומים (EP) לפני שהפרויקט התפרק והיא עזבה ב-2012 כדי לבנות קריירת סולו, מעלה דמואים וגרסאות כיסוי אקוסטיות ליוטיוב בינתיים ובסופו של דבר חתמה בחברת וורנר ברוס (Warner Bros.) בשנת 2013.
כתיבת להיט מספר אחת מאחורי הקלעים
עבודתה המשמעותית ביותר של רקסה בתחילת דרכה התרחשה מאחורי הקלעים. היא כתבה את "Like a Champion" עבור סלינה גומז (Selena Gomez) ותרמה לשירים של אמנים אחרים, אך הפריצה שלה בקרדיט הייתה כתיבה משותפת של הפזמון לשיר "The Monster", הסינגל של אמינם וריהאנה מ-2013, שהגיע לראש מצעד ה-Billboard Hot 100 וזכה בפרס גראמי. הקרדיט שינה את מעמדה בתוך התעשייה גם בעוד שמה שלה נותר במידה רבה לא ידוע לציבור – מצב נפוץ אך מתסכל עבור פזמונאית שעבודתה הגיעה למאות מיליוני מאזינים תחת שמו של מישהו אחר.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →בניית בסיס סולו
הדרך של רקסה לנראות כזמרת בזכות עצמה עברה דרך השתתפויות בשירי אמנים אחרים ולא דרך סינגל פריצה אחד. שיתוף הפעולה שלה מ-2016 עם ג'י-איזי (G-Eazy), "Me, Myself & I", הגיע לעשירייה הראשונה, והשתתפות בשיר "In the Name of Love" של מרטין גריקס (Martin Garrix) טיפסה לעשירייה ה-30. היא הוציאה את מיני-אלבום הבכורה שלה, I Don't Wanna Grow Up, במאי 2015, ואחריו פרויקט שני המיני-אלבומים All Your Fault ב-2017, שכלל שיתופי פעולה עם אמנים כמו טיי דולה סיין (Ty Dolla $ign), ג'י-איזי, ליל ויין (Lil Wayne), 2 צ'יינז (2 Chainz) וגוצ'י מיין (Gucci Mane).
Meant to Be וחציית ז'אנרים
השיר שלבסוף הפך את רקסה לשם מוביל היה לא צפוי עבור כותבת פופ מברוקלין: "Meant to Be", דואט קאנטרי-פופ עם פלורידה ג'ורג'יה ליין (Florida Georgia Line), שיצא ב-2017. הוא הגיע למקום השני במצעד ה-Billboard Hot 100, זיכה אותה במועמדות לגראמי, ובילה 28 שבועות במקום הראשון במצעד שירי הקאנטרי – ריצה יוצאת דופן שעיצבה מחדש את האופן שבו התעשייה סיווגה אותה. הצלחת הסינגל עוררה השראה ישירה לאלבום הבכורה המלא שלה, Expectations (2018), אותו כתבה במלואו והגיע למקום ה-13 במצעד האלבומים האמריקאי; הסינגל "I'm a Mess" הגיע למעמד זהב בארה"ב ובאוסטרליה, והאלבום זיכה אותה במועמדות לגראמי לאמן החדש הטוב ביותר ב-2019 – קטגוריה השמורה בדרך כלל לאמנים ללא עשור של קרדיטים קודמים בתעשייה.
מפופ-R&B לרחבת הריקודים
הסאונד של רקסה המשיך להשתנות לאורך מהדורות עוקבות. Better Mistakes (2021) נטה לשיתופי פעולה מורחבים עם מפיקים כולל גרג קורסטין (Greg Kurstin), כשהוא כולל את "Baby, I'm Jealous" עם דוג'ה קאט (Doja Cat) והופעות אורח של טראוויס בארקר (Travis Barker) ופינק סווט$ (Pink Sweat$). האלבום שלה מ-2023 בשם Bebe עבר בנחישות לכיוון דאנס ודיסקו, מעוגן על ידי "I'm Good (Blue)" עם דייוויד גטה (David Guetta) – שיר שמשלב אלמנטים מ-"Blue (Da Ba Dee)" של אייפל 65 (Eiffel 65) שהגיע לראש המצעדים בכמעט שני תריסרים של מדינות וזיכה אותה במועמדות נוספת לגראמי – לצד שיתופי פעולה עם סנופ דוג (Snoop Dogg) ודולי פרטון (Dolly Parton). האלבום שלה מ-2026 Dirty Blonde דחף יותר לעבר מוזיקת דאנס אלקטרונית ודיפ האוס, כולל שיתוף פעולה נוסף עם גטה, "Sad Girls", וקטע הטראנס המכוון לפסטיבלים "Hysteria".
מה שהתעשייה עלתה לה
רקסה הייתה גלויה בצורה יוצאת דופן לגבי היחס המקצועי שנתקלה בו לאורך הדרך, ותיארה תקרית שבה משתף פעולה גבר בולט ביטל לחלוטין את ההצעות הטכניות שלה; תגובתה, לדבריה, הייתה פשוט לעזוב: "אני מסרבת להיות ליד גבר שגרם לי להרגיש קטנה". היא מייחסת לשליטה המעשית שלה בתוכנת ProTools, שנלמדה בזמן שנאבקה כנערה ללא קשרים בתעשייה, את העצמאות הטכנית שאיפשרה לה לצאת ממפגשים שבהם חשה חוסר כבוד במקום להתפשר על העבודה.
מדוע בבה מכונה גאונה
הטענה, היכן שהיא עולה, נשענת פחות על לחן מסנוור בודד ויותר על מגוון ואמינות לאורך תפקידים שהתעשייה בדרך כלל שומרת בנפרד: כותבת משותפת בקרדיט לסינגל זוכה גראמי ומוביל מצעדים עבור אמנים אחרים לפני שהיה לה חוזה סולו, מפיקה שלמדה בעצמה מספיק ב-ProTools כדי להגן על עבודתה מבלי להסתמך על משתפי פעולה, ואמנית סולו שעברה בצורה משכנעת דרך פופ, קאנטרי-פופ, R&B קרוב להיפ-הופ ודאנס-EDM לאורך אלבומים עוקבים במקום לחזור על נוסחה אחת. זהו מקרה הבנוי על רב-גוניות, הסתמכות עצמית טכנית ואינסטינקט מסחרי ולא על הברקה יצירתית יחידה – התיאור של רקסה את עלייתה מדגיש התמדה דרך "מסע של עשור המסומן בנסיגות בתעשייה" יותר מאשר כל טענה לגאונות טבעית, ורב הצלחתה המסחרית הגדולה ביותר, "Meant to Be", הגיעה משילוב ז'אנרים שהיא לא יזמה. הקריאה הכנה היא שהנכס החזק ביותר שלה היה יכולת הסתגלות בתעשייה קשה ולעיתים קרובות חסרת כבוד, לא ניצוץ יצירתי יחיד.
מורשת
הקריירה של רקסה עומדת כעת כקשת מתועדת מיוצרת להיטים אנונימית לאמנית מובילה ושוב ליוצרת להיטים חוצת ז'אנרים, מסלול העוקב, אלבום אחר אלבום, אחר אמנית שהמשיכה לבנות מחדש את הסאונד שלה במקום להסתפק בזה שפרסם אותה מלכתחילה.