בטוס רנאנוס (Beatus Rhenanus): בנו של הקצב שההדיר את טקיטוס (Tacitus)
בנו של קצב מעיירה אלזסית קטנה הפך למלומד שהופקד על תיקון הטקסט של ההיסטוריון הרומי טקיטוס (Tacitus) עבור בית הדפוס — ולאחר מכן, כמעט כתוספת מאוחרת לקריירה שבילה בהגהת כתבי לטינים של אחרים, כתב את הספר שהעניק לגרמניה את התיאור הרציני הראשון של עברה העתיק. כמעט חמש מאות שנים לאחר מכן, אונסק"ו (UNESCO) תכריז על ספרייתו האישית, שנותרה שלמה בעיירה שמה עזב כתלמיד, כעל נכס שאין לו תחליף.
מחנות הקצב של סלסטאט (Sélestat) ועד לבית הספר הלטיני שבה
הוא נולד בשם בטוס בילד (Beatus Bild) ב-22 באוגוסט 1485 בשלשטאדט (Schlettstadt) — השם הגרמני לעיירה האלזסית סלסטאט (Sélestat). הוא היה הצעיר מבין שלושה אחים ובנו של קצב בשם אנטון (Anton); אמו, ברברה קגלر (Barbara Kegler), מתה כשהיה בן שלוש. הוא אימץ את שם המשפחה הלטיני "רנאנוס" (Rhenanus), שמקורו במוצא אבות מצד אביו ברינאו (Rhinau) שלחופי הריין, כמקובל בקרב הומניסטים שאימצו שם בעל גוון קלאסי כדי שיתאים לחינוך קלאסי. חינוך זה החל בבית הספר הלטיני של סלסטאט (Sélestat), שלמד בו מ-1491 עד 1503 — אחד מן בתי הספר היוקרתיים ביותר באימפריה הרומית הקדושה, שם למד לצד בניו של המדפיס יוהאן אמרבאך (Johann Amerbach), סימן מוקדם לקשרים בעולם הדפוס שיעצבו את הקריירה שלו.
פריז, אריסטו (Aristotle) ומלאכת הדפוס
במאי 1503 נכנס רנאנוס לקולז' קורדינאל למואן (Collège du Cardinal Lemoine) בפריז, שם עבד תחת המלומד ההומניסט יעקובוס לפוור ד'אטאפל (Jacobus Lefèvre d'Étaples), וסייע בהכנת מהדורות מוערות של "הפוליטיקה" (Politics) ו"האתיקה של ניקומאכוס" (Nicomachean Ethics) של אריסטו (Aristotle) — הכשרה מוקדמת בדיוק בסוג זה של מלומדות טקסטואלית קפדנית שתעסיק את שאר ימיו. לאחר פריז עבד כעוזר מדפיס בשטרסבורג (Strasbourg) ב-1507, ולאחר מכן עבר ב-1511 לבזל (Basel), מרכז ההוצאה לאור הגדול של העולם דובר הגרמנית, כדי ללמוד יוונית. שם הפך לתלמידו המועדף של ההומניסט יוהנס קונו (Johannes Cuno), אשר בצוואתו הוריש את ספרייתו האישית לרנאנוס — מתנה שהניחה למעשה את היסוד לאוסף הפרטי הגדול שרנאנוס יקדיש את שארית חייו להרחבתו.
ידידו ועורכו של אראסמוס (Erasmus)
בבזל טווה רנאנוס את הקשר שיעצב את המוניטין הציבורי שלו יותר מכל: מערכת יחסים מקצועית הדוקה עם דזידריוס אראסמוס (Desiderius Erasmus), המלומד המפורסם ביותר של התקופה, שאותו סייע כמפקח על הדפוס של רבים מחיבוריו החשובים ביותר של אראסמוס שעברו דרך בתי הדפוס של בזל. השניים התכתבו רבות, ולאחר מותו של אראסמוס כתב רנאנוס חיבור מקיף בן תשעה כרכים על חייו ועבודתו, אשר פורסם ב-1540 וב-1541 — אחד הנסיונות המוקדמים הרציניים ביותר לתעד ולפרש את הקריירה של אראסמוס מפי אדם שעקב אחר התפתחותה מתוך בית הדפוס עצמו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →עריכת חיבורים עתיקים
קריירת העריכה של רנאנוס עברה בהתמדה מסיוע לאחרים להובלת פרויקטים מרכזיים בזכות עצמו. פרויקט העריכה המשמעותי הראשון שלו בבזל היה "צוואת גראטיאנוס" (Decretum Gratiani) משנת 1512, טקסט יסוד במשפט הקנוני. בשנות ה-30 של המאה ה-16 פנה אל ההיסטורינים הקלאסיים, וב-1533, בהוצאת פרובן (Froben), הוציא לאור מהדורה של טקיטוס (Tacitus) שהיוותה טקסט סמכותי עבור דורות של קוראים. הוא גם גילה וההדיר את כתב היד היחיד ששרד של ההיסטוריון הרומי ולֵיוּאוס פאטֶרְקוּלוּס (Velleius Paterculus), שנמצא במנזר מורבאך (Murbach Abbey) — הצלה טקסטואלית אמיתית, שכן ללא התערבותו של רנאנוס ייתכן שתכנונו של כתב יד זה לא היה שורד כלל.
"שלושה ספרים על ענייני גרמניה" (Rerum Germanicarum Libri Tres)
בשנת 1531 פרסם רנאנוס את חיבורו המקורי, "שלושה ספרים על ענייני גרמניה" (Rerum Germanicarum Libri Tres), היסטוריה של גרמניה המבוססת על שימוש מדוקדק במקורות קלאסיים — מעל לכל טקיטוס (Tacitus), שאת "גרמאניה" (Germania) שלו בילה שנים בהגהה ובהפנמה. הספר ייצג ניסיון מוקדם וקפדני באופן יוצא דופן לשחזר את ההיסטוריה הגרמנית העתיקה מתוך עדויות רומיות שנקראו באופן ביקורתי ולא מתוך אמונת אומן עיוורת, וזאת ברגע שבו הומניסטים גרמנים להטו לתבוע ייחוס קלאסי לעומק ההיסטוריה עבור האומה שלהם, אך לעיתים רחוקות היו מצוידים בדיסציפלינה העריכתית של רנאנוס כדי לעשות זאת באחריות.
ספרייה שנשפטה ככזו שאין לה תחליף
אוסף הספרים האישי של רנאנוס, שנבנה לאורך עשורים והורחב באמצעות ירושתו של קונו (Cuno), עבר לסלסטאט (Sélestat) עם מותו ונשאר שם עד היום, שלם, כלב ליבה של הספרייה ההומניסטית של סלסטאט (Humanist Library of Sélestat). היא כוללת כ-423 כרכים המכילים 1,287 יצירות בודדות, לצד 41 קבוצות של כתבי יד, 33 כתבי יד היסטוריים ו-255 מכתבים בכתב יד, המשתרעים על פני שפות רבות, דיסציפלינות ומקומות הוצאה לאור — ומתוארים על ידי הספרייה עצמה כ"עדות לרוח האוניברסליות שאפיינה את ההומניזם של הרנסאנס". בשנת 2011, אונסק"و (UNESCO) צירפה את האוסף למרשם "זיכרון העולם" (Memory of the World), וועדת ההערכה ציינה כי "אין ספק באשר לאותנטיות, לאיכות יוצאת הדופן ולאופיו הייחודי שאין לו תחליף של אוסף זה". מעט מאוד ספריות עבודה של מלומדי הרנסאנס ששרדו במקום אחד, ללא פגע, במשך זמן רב כל כך.
שנים אחרונות ופטירה
רנאנוס חלה סביב חג השבועות (Pentecost) ב-1547 ונסע לעיירת המרפא וילדבאד (Wildbad) כדי לחפש מרפא. הוא נפטר ב-20 ביולי 1547 במנזר אברסמינסטר (Ebersmunster Abbey) בעת שנסע חזרה דרך שטרסבורג (Strasbourg). ידידו ועמיתו ההומניסט יוהנס שטורם (Johannes Sturm) כתב את הביוגרפיה שלו ארבע שנים לאחר מכן, ובכך קיבע את המוניטין שלו בקרב הדור השני של ההומניסטים של צפון אירופה שפעלו בסביבתו של אראסמוס (Erasmus) אך פיתחו זהויות מלומדות ייחודיות משל עצמם.
מדוע בטוס מכונה גאון
הטיעון בעד גאונות במקרה זה הוא טיעון בזכות סוג מסוים ולא-זוהר של עבודה אינטלקטואלית: עריכה טקסטואלית, שנעשתה בקפדנות ובהיקף שמעטים מקרב בני דורו השתוו אליהם. רנאנוס לא המציא רעיונות חדשים אלא הציל, תיקן והפך לקריאים את רעיונותיהם של אחרים — אריסטו (Aristotle), טקיטוס (Tacitus), ולֵיוּאוס פאטֶרְקוּלוּס (Velleius Paterculus), אראסמוס (Erasmus) — עבודה שקל לזלזל בה בדיוק משום שהצלחתה נסתרת מן העין כאשר היא מבוצעת היטב; טקסט קלאסי המועבר בצורה לקויה פשוט נעלם מההיסטוריה, וטקסט שהודהר היטב הופך לגרסה שכולם קוראים במשך מאות שנים. גילויו והצלתו של כתב היד היחיד ששרד של ולֵיוּאוס פאטֶרְקוּלוּס (Velleius Paterculus) הוא המעשה הברור ביותר של גבורה אינטלקטואלית אמיתית בקריירה שלו: בלעדיו, היסטוריון רומי שלם היה אבוד לנו ככל הנראה. השפה של אונסק"ו (UNESCO) עצמה לגבי ספרייתו ששרדה — "אין ספק באשר לאותנטיות, לאיכות יוצאת הדופן ולאופיו הייחודי שאין לו תחליף" — היא שיפוט מוסדי מודרני, לא שבח עצמי הומניסטי, והיא מעידה על אותה איכות: מקיפות ודקדקנות, המנוהלות לאורך חיי עבודה שלמים. ההסתייגות הכנה היא שרנאנוס היה לעיתים רחוקות ההוגה המקורי ביותר בכל חדר שבו נכח — אראסמוס (Erasmus) האפיל עליו בחייו שלו, בדיוק כפי שטאקיטוס (Tacitus) ואריסטו (Aristotle) מאפילים עליו כעת — וגאונותו, יהא טיבה אשר יהא, מובנת בצורה הטובה ביותר כגאונותו של האפוטרופוס הקפדני ולא כשל החולם החזיוני: המיומנות לדעת בדיוק מה טקסט צריך כדי לשרוד בשלמותו, ולספק זאת.
מורשת
שמו של רנאנוס שורד כיום פחות בזכות הכרה ציבורית רחבה ויותר בזכות העמידות של מה שעשה בפועל: קוראי טקיטוס (Tacitus) בארבע המאות הבאות נתקלו בטקסט שהוא עיצב, וספרייה מלומדת הנושאת את שמו בסלסטאט (Sélestat) נותרת, לפי הערכתה של אונסק"ו (UNESCO) עצמה, אחד התיעודים החומריים שאין להם תחליף של האופן שבו ההומניזם של הרנסאנס נראה הלכה למעשה, ספר אחר ספר, מכתב אחר מכתב, בדיוק כפי שהותיר אותם.