בייב רות': האיש שכתב מחדש את החשבון של הבייסבול
לפני שהיה החובט המפורסם ביותר בחיים, החזיק בייב רות' באחד משיאי ההגשה הקשים ביותר בבייסבול: עשרים ותשעה ושני שלישים אינינגים רצופים ללא ספיגת ריצה בסדרת הוורלד סיריס, הישג שעמד על כנו במשך יותר מארבעים שנה. הוא ניצח ב-89 משחקים עבור הבוסטון רד סוקס בתוך שש עונות והוביל את הליגה האמריקאית עם ממוצע של 1.75 ריצות חובה (ERA) בשנת 1916. לאחר מכן הוא הפסיק להגיש, החל לחבוט בעוצמה רבה ככל יכולתו, והפך את הספורט שבו שלט למיושן.
פיגטאון וסנט מרי
הוא נולד ב-6 בפברואר 1895 ברובע פיגטאון שבבולטימור, לקתרין וג'ורג' הרמן רות' האב. מבין ילדיהם, רק רות' ואחותו הצעירה מיימי שרדו את הינקות. ב-13 ביוני 1902, בגיל שבע, הוא נשלח לבית הספר התעשייתי סנט מרי, מוסד קתולי לעבריינים צעירים ויתומים, ושם שהה שתים-עשרה שנים. הוא למד תפירת חולצות ונגרות. הוא גם פגש את האח מתיאס בוטלייה, איש המשמעת שהפך לדמות הקרובה ביותר לאב עבורו ולימד אותו לחבוט. פסיקתו של רות' עצמו בעניין הייתה חד-משמעית: "אני חושב שנולדתי כחובט ביום הראשון שראיתי אותו חובט בכדור בייסבול."
הזרוע השמאלית הטובה ביותר בבוסטון
ג'ק דאן, הבעלים של קבוצת הליגה המשנית בולטימור אוריולס, החתים אותו בתחילת 1914 – ההסדר שהוליד את הכינוי, 'התינוק החדש של דאן'. הוא חבט את ההום-ראן המקצועני הראשון שלו ב-5 בספטמבר באותה שנה, וערך את הופעת הבכורה שלו בליגה הבכירה עבור הרד סוקס ב-11 ביולי.
במשך שש עונות הוא היה קודם כל מגיש. בשנת 1916 הוא רשם מאזן של 23–12 עם תשעה משחקים ללא ספיגה (shutouts) וה-ERA הטוב בליגה. בוסטון זכתה בוורלד סיריס ב-1915, 1916 ו-1918, ורצף האינינגים ללא ספיגה של רות' באותם חודשי אוקטובר הפך לשיא שאף אחד לא ציפה שיהפוך להערת שוליים. מאזן ההגשה הסופי שלו, הפרוס על פני קריירה שבילה ברובה בשדה החיצוני, עומד על 94–46 עם ERA של 2.28.
השינוי הגיע בהדרגה ואז בבת אחת. בשנת 1918 הוא חבט אחד-עשר הום-ראנים בעודו רושם מאזן של 13–7 על הגבעה. בשנת 1919, כשהוא משחק יותר ומגיש פחות, הוא חבט עשרים ותשעה ושבר את שיא הליגה האמריקאית.
מאה אלף הדולרים
ב-26 בדצמבר 1919, הארי פרייזי מכר אותו לניו יורק יאנקיז תמורת 100,000 דולר, הסכום הגבוה ביותר ששולם אי פעם עבור שחקן בייסבול ועדיין העסקה המפורסמת ביותר בהיסטוריה של הענף. מה שבא בעקבות זאת לא היה שיפור של המשחק הקיים אלא התנערות ממנו.
בשנת 1920, עונתו הראשונה בניו יורק, חבט רות' חמישים וארבעה הום-ראנים – יותר מרוב הקבוצות השלמות – והיאנקיז הפכו למועדון הראשון שמשך מיליון צופים בעונה. בשנת 1921 הוא חבט חמישים ותשעה, קלע 177 ריצות וצבר 457 בסיסים בסך הכל; שני הנתונים האחרונים נותרו שיאים של העידן המודרני גם יותר ממאה שנה לאחר מכן. הבייסבול היה משחק של חבטות קצרות (bunts), סינגלים ואינינגים של ריצה אחת. רות' הוכיח, בפומבי, שזו כעת דרך גרועה לשחק.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הבית שבנה רות'
כאשר אצטדיון היאנקי נפתח בשנת 1923, הוא חבט בו את ההום-ראן הראשון, והביטוי של כתבי הספורט למבנה נדבק לצמיתות. באותה עונה הוא נבחר לשחקן המצטיין של הליגה האמריקאית; ב-1924 הוא זכה בתואר מלך החבטות באופן מוחלט. הוא הוביל את הליגה בהום-ראנים שתים-עשרה פעמים ובאחוז בסיסים כולל (slugging percentage) שלוש-עשרה פעמים.
השיא היה 1927, השנה של הרכב ה-'Murderers' Row', כאשר חבט שישים הום-ראנים – שיא לעונה אחת שנשמר שלושים וארבע שנים. סך הקריירה שלו עומד על 714 הום-ראנים, 2,873 חבטות, 2,214 ריצות שהובאו הביתה (RBI), ממוצע חבטות של .342, אחוז הגעה לבסיס של .474 ואחוז בסיסים כולל של .690. איש לא עלה על הנתון האחרון.
תיאבון
הוא שתה, אכל, בזבז וניהל פרשיות אהבים באותו קנה מידה שבו חבט, הושעה שוב ושוב בשל התנהגות בלתי הולמת על המגרש, וניהל משא ומתן בשנת 1930 על שכר של מעל 85,000 דולר ברגע שבו נשיא ארצות הברית השתכר 75,000 דולר. הוא נותר קתולי מאמין ותרם בהתמדה לבתי יתומים, כולל זה שגידל אותו.
הרגע השנוי ביותר במחלוקת בקריירה שלו הגיע במשחק 3 של הוורלד סיריס ב-1932, כאשר סימן לעבר שדה המרכז ואז חבט שם הום-ראן. האם הוא 'קרא את המכה', הצביע לעבר ספסל שיקגו, או עשה משהו אחר לגמרי – מעולם לא הוכרע ולעולם לא יוכרע. העובדה שהסיפור אינו ניתן להפרכה היא חלק מהסיבה שהוא שורד.
גופו בגד בו לפני שתהילתו דעכה. לאחר שהועבר בטרייד לבוסטון ברייבס ב-26 בפברואר 1935 עם הבטחה לתפקיד סגן נשיא ועוזר מנהל, הוא שיחק את משחקו האחרון בליגה הבכירה ב-30 במאי באותה שנה. משרת ההנהלה מעולם לא יצאה אל הפועל.
מדוע בייב מכונה גאון
יש להשתמש במילה בזהירות כאן, כי הטיעון אינו נשען על אינטלקט. רות' עזב בית ספר לעבריינים בגיל תשע-עשרה עם השכלה מקצועית וללא עניין ניכר בהפשטה. מה שהיה לו הוא מיומנות וסוג של אינטואיציה אסטרטגית שפעלה מהר יותר מכל ויכוח.
המיומנות הייתה חבטה – מלאה, אלימה, בתנועת 'אפרקאט', שבוצעה ביד שמאל עם מלוא משקל גופו – שהפיקה מרחקים שאף אחד לא חשב שאפשריים עם מחבט, ועין של חובט טובה מספיק כדי להשיג 2,062 בסיסים חופשיים (walks) ולהגיע לבסיס בכמעט מחצית מהופעותיו בצלחת. שני הדברים הללו נמצאים בדרך כלל במתח. חבטה בעוצמה כזו אמורה להוביל לחבטות בכדורים רעים; אחוז ההגעה לבסיס שלו של .474 מעיד שהוא לא עשה זאת. זיהוי זריקות ברמה כזו הוא עבודה קוגניטיבית אמיתית, המבוצעת בכארבע עשיריות השנייה.
האינטואיציה הייתה כלכלית. הבייסבול בשנת 1919 היה מאורגן סביב אי-ביצוע אאוטים. רות' תפס, לפני המנהלים, שכדור תוסס יותר מתגמל את החבטה הקיצונית גם במחיר של סטרייק-אאוטים – "אוהדים יעדיפו לראות אותי חובט הום-ראן אחד לימין מאשר שלושה דאבלים לשמאל" – והוא הוכיח זאת על ידי ביצוע ולא על ידי הסבר. העובדה שכל קבוצה משחקת כיום בדרכו היא ההוכחה.
טיעון הנגד פשוט: דברי חברו לקבוצה ג'ו דוגן "הוא לא היה אנושי" הם הערה על יכולת פיזית, לא על מחשבה. הוא לא ניהל, לא לימד, ולא הותיר אחריו שיטה – רק הדגמה. קראו לזה גאונות של הגוף והאינסטינקט, והיו מדויקים לגבי מהותה.
מורשת
הוא נבחר להיכל התהילה של הבייסבול במחזור המייסדים שלו בשנת 1936, אחד מחמשת האנשים הראשונים שנבחרו, עם 95.1 אחוזים מהקולות. הוא מת מסרטן הלוע בניו יורק ב-16 באוגוסט 1948, בגיל חמישים ושלוש.
כתב הספורט רד סמית' אמר שרות' חבט בהם "טוב יותר, גבוה יותר, רחוק יותר, עם יותר תזמון תיאטרלי ופאר" מכל אחד אחר. עמיתו טומי הולמס ויתר בסופו של דבר על הניסיון לתאר אותו: "הפסקתי לדבר על הבייב – אלה שמעולם לא ראו אותו לא האמינו לי." מאה שנה לאחר מכן, המספרים עדיין טוענים בשמו.