אוגוסט הקשר (August Heckscher): מלך האבץ שבנה גני משחקים
ב-10 ביולי 1920 ניגנה תזמורת גדוד בהנטינגטון שבלונג איילנד, זיקוקים שוגרו אל על, וכיבוד חולק לילדים. האירוע היה חנוכתו של מוזיאון אמנות. האיש שמימן את הקמתו, איל אבץ בן שבעים ואחת, אמר לקהל שהמוסד נועד "במיוחד עבור הילדים". זה היה משפט מוזר בטקס פתיחת גלריה. זה היה גם הדבר האמיתי ביותר שאוגוסט הקשר אמר אי פעם על כספו שלו.
מהמבורג אל פני המכרה
הוא הגיע לחופי ארצות הברית בשנת 1867, בהיותו בן תשע-עשרה, מהמבורג, שם נולד ב-26 באוגוסט 1848 ליוהאן גוסטב הקשר ומארי אנטואנט ברויטיגאם. לא הייתה לו נחיתה רכה. הקשר החל לעבוד בפעילות כריית הפחם שניהל בן דודו ריצ'רד, ולמד אנגלית בלילות – החשבון המקובל של מהגרים באותה תקופה, עבודה ביום ודקדוק לאור המנורה. מה שלא היה מקובל הייתה המהירות שבה הפך משרה לאחזקות בעלות. הוא ובן דודו הקימו את חברת ריצ'רד הקשר ושות' (Richard Heckscher & Company), והפירמה נמכרה לבסוף לחברת הרכבות רידינג (Reading Railroad), שהייתה אז הכוח הדומיננטי בפחם האנתרציט של פנסילבניה. הקשר קלט את השיעור הראשון בתעשייה הכבדה האמריקאית, וקלט אותו מוקדם: הכסף אינו נמצא בכרייה עצמה. הוא נמצא במבנה התאגידי שבבעלותו המכרות, ובידיעה מתי למכור את המבנה הזה למישהו גדול יותר.
איחוד האבץ
הוא עבר מפחם לאבץ, ושם הון העתק אכן נצבר. הקשר ארגן את חברת האבץ והברזל (Zinc and Iron Company), כשהוא נוטל את תפקידי סגן הנשיא והמנהל הכללי – משרות תפעוליות ולא טקסיות, עובדה המלמדת דבר מה על מזגו. בשנת 1897 התמזגה החברה עם אחרות כדי ליצור את חברת האבץ של ניו ג'רזי (New Jersey Zinc Company), כאשר הקשר מכהן שוב כמנהל כללי. זה היה עידן השילובים האמריקאי, כאשר יצרנים אזוריים מפוזרים אוחדו לכדי גופים לאומיים, והקשר היה בתוך אחד מהמיזוגים המוצלחים יותר. אבץ, נחושת ופחם הפכו אותו למיליונר.
השדרה החמישית
לאחר מכן הוא עשה את הדבר שהון תעשייתי של אותו דור עשה לעיתים קרובות, ועשה זאת בחוכמה רבה יותר מרובם: הוא הפך מתכת למנהטן. הוא הפך, על פי תיאור הניו יורק טיימס, ל"אחד מבעלי הנדל"ן הגדולים ביותר באזור השדרה החמישית של [מנהטן]." זהו משפט שראוי לעצור עליו. מסדרון השדרה החמישית בעשורים הראשונים של המאה העשרים היה רצועת הקרקע בעלת הערך המאמיר במהירות הרבה ביותר בחצי הכדור המערבי. להיות בין בעליה הגדולים פירושו היה להמיר עסק של סחורות, החשוף למחזורי מחירים ולהתכלות, לקצבה המובטחת על ידי הצמיחה של העיר הצומחת ביותר בעולם. זה גם אומר שכאשר הקשר חילק כסף, הוא חילק משהו שהמשיך לחדש את עצמו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מפעל אצבעונים בהנטינגטון
בשנת 1906 הוא רכש מפעל אצבעונים לשעבר ושטחיו בהנטינגטון, בחוף הצפוני של לונג איילנד. מה שעשה איתו במהלך העשור הבא הוא החלון הברור ביותר לאופן פעולת מוחו, שכן הוא לא עשה דבר אחד בלבד. הוא התקין כיתות לימוד לילדים מקומיים. הוא הקצה את האתר, בחלקו, לקרן האוויר הצח (Fresh Air Fund), כדי שבנות מעוטות יכולת מהעיר יוכלו ליהנות מהכפר. הוא פתח מתקני החלקה ושחייה ציבוריים. הוא חילק קרח למשקי הבית העניים של הנטינגטון, שבתקופה שלפני הקירור הביתי לא היה מחווה אלא התערבות ממשית בבריאות הציבור. בשנת 1917 הוא העביר את כל הנכס המשתרע על פני שמונה-עשרה וחצי אקרים לקרן הקשר (Heckscher Trust), קרן ללא מטרות רווח שיצר כדי להחזיק בו עבור העיירה לנצח – צעד משפטי שנועד להאריך ימים מעבר לרצונו הטוב האישי ומעבר לעניין של יורשיו בעניין.
המוזיאון ו-185 התמונות
גולת הכותרת הגיעה שלוש שנים לאחר מכן. הקשר הזמין את יוליוס פרנקה, מהפירמה מייניקה ופרנקה (Maynicke and Franke), לתכנן מבנה אמנות יפה עבור האתר, והקדיש אותו ב-10 ביולי 1920 עם תזמורת הגדוד ה-71, זיקוקים ואוכל לילדים. לתוכו הוא הכניס 185 יצירות מאוספו האישי. שאיפתו המוצהרת הייתה שהנטינגטון תהיה "אחד המקומות הבודדים בארצות הברית מחוץ לערים הגדולות [שיש בהם] גלריות בהיקף ובחשיבות כזו." הוא טען, למעשה, שעיירת פרברים ללא חשיבות מיוחדת ראויה לאותו חינוך חזותי כמו מנהטן – טענה שלא הייתה מובנת מאליה ב-1920, ורוב בניית המוזיאונים האמריקאית של התקופה, שהתרכזה בערים הגדולות, סתרה אותה בשקט.
גני משחקים, פארקים והקרן
התרומות הלכו והתרבו. הוא בנה גני משחקים במנהטן התחתית ובסנטרל פארק; גן המשחקים הגדול ביותר בסנטרל פארק עדיין נושא את שמו. הוא הקים את פארק הקשר בהנטינגטון. הוא נתן למדינת ניו יורק כמעט 1,500 אקרים באיסט אייסליפ עבור מה שהפך לפארק המדינה הקשר (Heckscher State Park), שטח שאירח את הקונצרטים של הקיץ של הפילהרמונית של ניו יורק במשך שלושים וחמש שנים. והוא הקים את קרן הקשר לילדים (Heckscher Foundation for Children), מוסד שנבנה במיוחד סביב רווחת הילד, אשר נותר העמיד מכל המבנים שלו. אם מסתכלים על הכל יחד, התבנית ברורה: הפילנתרופיה של הקשר עסקה כמעט כולה במתן מרחב פיזי לילדים – קרקע לרוץ עליה, מים לשחות בהם, קירות עם תמונות עליהם.
מדוע אוגוסט מכונה גאון
התשובה הכנה היא שהתיק העסקי של הקשר מראה אומץ מסחרי, יכולת תפעולית ותזמון מצוין יותר מאשר מקוריות אינטלקטואלית. הוא לא המציא תהליך, רשם פטנט על מכשיר, או הגה תיאוריות על מטלורגיה. הוא היה מנהל כללי טוב מאוד שהצטרף לגל מיזוגים ברגע הנכון ואז החנה את הרווחים בנדל"ן הטוב ביותר ביבשת. המהלך האחרון הזה – המרת נכס תעשייתי מתכלה בקרקע מנהטנית שערכה עולה – היה מבריק באמת, אך זו הייתה פיקחות מסוג שרבים מבני דורו גם הצליחו להשיג.
הטענה החזקה יותר יושבת בצד הפילנתרופי, והיא טענה על עיצוב ולא על נדיבות. אנשים עשירים תרמו כסף ללא הרף בתקופה זו. הייחוד של הקשר היה שהוא חשב במערכות ובזמן. הוא לא מימן בניין והלך; הוא הרכיב אתר שעשה ארבעה דברים שונים בבת אחת – בית ספר, מחנה נופש, מגרש ספורט, אספקת קרח – ואז הניח אותו בתוך קרן נאמנות כדי שהסידור ישרוד אותו. הוא הבין שמתנה ללא מוסד מאחוריה היא מתנה עם תאריך תפוגה. קרן הקשר לילדים, קרן הקשר ושטח הפארק המדינתי היו כולם ניסיונות להפוך את הצדקה למבנית.
האם זה מסתכם בגאונות תלוי בכמה משקל נותנים לדמיון מוסדי לעומת המצאה. מה שזה בטוח לא היה זה מורשת: הקשר התחיל במכרה פחם בגיל תשע-עשרה ובנה את ההון בעצמו, וזה יותר ממה שרוב התורמים הגדולים של התקופה יכלו לומר. הטיעון שכנגד הוא פשוט שאדם שיכול היה להרשות לעצמו להיות בעל חזון מימן את חזונו ברווחים של קרטל מתכות ופריחת נדל"ן, ושהמיומנות הכרוכה בכך הייתה נדירה פחות מהנדיבות.
מורשת
הקשר מת ב-26 באפריל 1941 במאונטן לייק, פלורידה, בגיל תשעים ושתיים. העיתונות בהנטינגטון כינתה אותו "אולי הפילנתרופ הטוב ביותר שהיה להנטינגטון אי פעם." נכדו, אוגוסט הקשר השני, יהפוך ליועץ התרבות הראשון בבית הלבן של הנשיא קנדי ולנציב הפארקים של העיר ניו יורק – שושלת שנראית פחות כמו צירוף מקרים ויותר כמו ירושה של רעיון. המוזיאון בשדרת פריים עדיין פותח את שעריו; ילדים עדיין משחקים על הקרקע בסנטרל פארק הנושאת את שמו. עבור מהגר מהמבורג שהגיע ללא דבר מלבד הצעת עבודה מבן דוד, מדובר בצורה פיזית יוצאת דופן של אלמוות.