אן האת'אווי: היללה, לא השיר
שבוע לפני צילומי "I Dreamed a Dream", אמרה אן האת'אווי (Anne Hathaway) לבמאי שלה שהיא מאבדת את הביטחון העצמי שלה. טום הופר הגדיר מחדש את המשימה: "זה לא שיר אייקוני. אסור לך לחשוב עליו ככה. זו היללה של האישה הזאת". שני טייקים נכשלו. היא עצרה את הצילומים, הוציאה את האוזניות, עצמה את עיניה ונתנה לעצמה הוראה — "שימי בצד את כל השטויות האלה ופשוט תעשי את העבודה שלך" — ואז פרצה החוצה. הטייק השלישי הוא זה שנכנס לסרט. הוא זיכה אותה בפרס האוסקר, ולאחר מכן, באופן בלתי צפוי, הפך אותה לאחת הנשים השנואות ביותר בציבור באמריקה למשך כשנה.
מילבורן
היא נקראה על שם אשתו של שייקספיר, וגדלה כאמצעית מבין שלושה ילדים לג'רלד האת'אווי, עורך דין לענייני עבודה, ולקייט מקולי האת'אווי, שחקנית בעברה; סבה מצד אמה היה איש רדיו מפילדלפיה. המשפחה עברה מברוקלין למילבורן, ניו ג'רזי, כשהייתה בת שש. היא שרה סופרן עם מקהלת הכבוד של בתי הספר התיכוניים של מזרח ארצות הברית בקרנגי הול, וכעבור שלושה ימים לוהקה לסדרת הטלוויזיה של פוקס Get Real. היא הייתה הנערה הראשונה שהתקבלה לתוכנית המשחק של קבוצת בארו (The Barrow Group), למדה אנגלית בואסר (Vassar) עם חטיבה במדע המדינה, וסיימה את לימודיה בבית הספר גלאטין של אוניברסיטת ניו יורק.
עזיבת הכנסייה
היא גודלה כקתולית עם מה שהיא כינתה "ערכים חזקים מאוד", ובילדותה רצתה להיות נזירה. בגיל חמש עשרה, לאחר שנודע לה שאחיה הגדול מייקל הוא הומוסקסואל, עזבה המשפחה את הכנסייה בשל עמדתה כלפי הומוסקסואליות, בילתה תקופה קצרה כחברה בכנסייה האפיסקופלית, ולאחר מכן עזבה את הדת המאורגנת לחלוטין. בשנת 2009 היא תיארה את אמונותיה כ"עבודה בתהליך". הפרק הזה הוא העדות המוקדמת ביותר לדפוס: אדם מצפוני ביותר שמוכן לערער את הודאות של עצמו.
הנסיכה והיציאה
גארי מרשל ליהק אותה לסרט יומני הנסיכה (2001) בחלקו כי נכדותיו חשבו שיש לה את שיער הנסיכות הטוב ביותר; הסרט גרף 165 מיליון דולר וקיבע את מעמדה באופן מיידי. היא בילתה שלוש שנים בסרטים משפחתיים, כולל הקסומה (Ella Enchanted) שלא הצליח כמצופה, לפני שיצאה מהתבנית בכוונה תחילה. הסרט חבלה (Havoc, 2005) דרש עירום שהיא הגנה עליו כחלק מצורת האמנות שבחרה. אנג לי ליהק אותה לסרט הר ברוקבק (2005) אחרי ששיקרה בנוגע ליכולתה לרכוב על סוסים. לאחר מכן הגיע השטן לובשת פראדה (2006), שעבורו הייתה הבחירה התשיעית, הכניס מעל 326 מיליון דולר והוביל לקביעתו של רוג'ר איברט: "יופי גדול... שהופך אותה לנערת קריירה משכנעת".
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →רייצ'ל מתחתנת
הסרט של ג'ונתן דמי מ-2008 נתן לה את דמותה של קים, מכורה לשעבר המשתחררת ממכון גמילה לחתונה של אחותה, ונתן למבקרים את הטיעון הרציני הראשון שלהם בעדה. פיטר טרוורס כינה את ההופעה "גולמית ומהפנטת"; היא הביאה לה מועמדויות לאוסקר, לגלובוס הזהב, לפרס בחירת המבקרים ולפרס גילדת שחקני המסך. השנים שלאחר מכן התנדנדו בין הסגנון הזה למסחריות: שחק אותה חכם (Get Smart), שבו קרעה את בשר השוק שלה עד העצם ונזקקה לחמישה עשר תפרים; מלחמת הכלות (Bride Wars), ש-Time רשם בין סרטי הבנות הגרועים של העשור; אליס בארץ הפלאות של טים ברטון, שבו גילמה את המלכה הלבנה כ"פציפיסטית טבעונית פאנק-רוקית" בהשראת דבי הארי והאמן דן פלאבין; ופרס אמי בפריים טיים בשנת 2010 על דיבוב תפקיד אורח ב-משפחת סימפסון.
עלובי החיים והתגובה השלילית
עבור פנטין היא אכלה פחות מחמש מאות קלוריות ביום, השילה עשרים וחמישה פאונד (כ-11 קילוגרם), חקרה על זנות וגזרה את שערה מול המצלמה. היא זכתה בפרס האוסקר, בגלובוס הזהב, ב-BAFTA וב-SAG; הקלטת שלה ל-"I Dreamed a Dream" הגיעה למקום ה-69 במצעד ה-Billboard Hot 100. כשנשאלה אם היא מרוצה מהביצוע, ענתה: "אה". מה שבא לאחר מכן היה מוזר יותר מהזכייה. ה-Atlantic תיעד גל של פרשנים שכינו אותה מעצבנת וטענו שנאומי הזכייה שלה מביכים — תופעה שזכתה לשם משלה. מאז היא הסבירה שדיבור בפני קהל מעורר בה חרדה חריפה, ואמרה שהחוויה הפכה אותה לחומלת יותר. שנתיים קודם לכן, היא גם הנחתה את טקס פרסי האוסקר ה-83 יחד עם ג'יימס פרנקו וזכתה לביקורות לא נלהבות, אם כי המבקרים הסכימו שהיא עבדה קשה יותר ממנחה-שותפה.
המערכה השנייה הארוכה
היא חזרה בשקט ובהתמדה. כריסטופר נולאן השתמש בה פעמיים, כסלינה קייל ב-עלייתו של האביר האפל (2012) וכאסטרונאוטית אמיליה ברנד ב-בין כוכבים (2014), שם כמעט סבלה מהיפותרמיה במהלך הצילומים במים איסלנדיים. היא חתמה על קולוסאל (2016) כשחקנית הראשונה שצורפה, כשלסרט עוד לא היה מימון. ב-אושן 8 (2018) גילמה כוכבת קולנוע עם, במילותיה, "אגו עצום", הזדמנות "להישען אל כל שטויות התהילה המגוחכות שניסיתי להתחמק מהן במשך כל השנים האלה"; ג'ייסון די רוסו שפט אותה כמקור ל"רגעים הטובים ביותר של הסרט". אוון גלייברמן כינה את תפקיד המשנה שלה ב-מים שקטים (Dark Waters) "ריקוד צורב של אגוניה ונאמנות". ואז רצף אמיתי: רבקה נוימן ב-WeCrashed (2022), שזכתה לשבחים מאנג'י האן על כך שהתנגדה "לפיתוי להפוך את רבקה לקריקטורה מוגזמת"; זמן ארמגדון (2022), שדיוויד רוני כינה כעבודתה הטובה ביותר מאז רייצ'ל מתחתנת; איילין (2023), שעליו כתב ריאן לטנציו ש"האת'אווי מעולם לא הייתה טובה יותר"; ו-הרעיון שלך (2024), סרט שלדברי אליסה וילקינס "מצליח בעיקר בגלל ההופעה של האת'אווי".
מדוע אן מכונה גאונה
הטיעון בעד האת'אווי הוא טיעון על מלאכת המשחק, לא על אינטלקט, וסביר להניח שהיא עצמה הייתה אומרת זאת. היא שחקנית תיאטרון מיומנת שמעדיפה את הבמה, טוענת שהיא מפחדת מהמצלמה, ועדיין ניגשת לאודישנים: "אני תמיד מניחה שכל סרט הוא האחרון שלי", אמרה ב-2015. ההכנה קרובה לאובססיבית — שפת סימנים, קליגרפיה, ריקוד ופסנתר עבור להיות ג'יין; זמן שבילתה עם חולה פרקינסון עבור על אהבה וסמים תרופות אחרות; בקשה מצוות אינסטינקט של אמא (Mothers' Instinct) לפנות אליה רק בשם הדמות שלה כי אובדן ילד הוא הפחד הגרוע ביותר שלה. הוסיפו לכך כלי שירה אמיתי, מאומן מימי הסופרן בקרנגי הול, והטייק של פנטין הופך הגיוני: לא הברקה מקרית של רגש, אלא טכנאית שידעה שיש לה ניסיון אחד נוסף בקנה.
אף אחד רציני לא מכנה זאת גאונות בצורה מפורשת. ה-Esquire התקרב לכך ב-2018, ותיאר קריירה של "ברק מעודן שרובו לא זכה להערכה"; צ'ארלס אישרווד כתב שהיא נושאת את "הזוהר הבלתי ניתן לטעות של כוכבת טבעית". הטיעון הנגדי הכנה הוא שאותה חריצות נראית לעיתים קרובות על המסך, ומאמץ גלוי לעין הוא מה שהתגובה השלילית הענישה. המבטאים שלה היו חבות חוזרת — היורקשיירית ב-יום אחד התפוגגה, ו-להיות ג'יין ספג ביקורת על אותם בסיסים. ב-2020 היא אספה מועמדויות לפרס פטל הזהב עבור הדבר האחרון שהוא רצה ו-המכשפות. היא שחקנית טובה מאוד עם מוסר עבודה במאיון העליון ושיעור הצלחה לא אחיד, לא מקורית.
מורשת
סרטיה גרפו הרבה מעל 6.8 מיליארד דולר, היא משמשת כשגרירה של רצון טוב של האו"ם לנשים מאז 2016, והיא הייתה ממייסדות תנועת Time's Up ב-2018 יחד עם כ-300 נשים נוספות בתעשייה. אבל המורשת המעניינת יותר היא צורת הקריירה: נסיכת דיסני שפירקה את הפרסונה במכוון, ספגה מתקפה לאומית מבלי להשתתק, וחזרה עם הביקורות הטובות ביותר בחייה בשנות הארבעים לחייה. נולאן ליהק אותה כפנלופה ב-אודיסיאה, שזה או בדיחה או התפקיד המושלם — האישה שמחכה, ומחזיקה מעמד יותר מכולם.