עמוס ביווט: האיש שמעולם לא נרטב
הוא רץ שלוש ריצות מכשולים בחייו כשהגיע למקסיקו סיטי ב-1968. הוא עבר את מכשול המים כמו קופץ לרוחק, כשהוא דואה מעל הקצה הרחוק של הבור לחלוטין, והוא לקח את המחסומים עם שתי רגליים יחד במקום לגרור רגל מעליהם כפי שהורה כל מדריך אימון בעולם. עמוס ביווט סיים את מקצה המוקדמות שלו ואת הגמר האולימפי שלו עם רגליים יבשות לחלוטין — האיש היחיד בשדה שהצליח בכך בשתי הפעמים — וזכה במדליית הזהב. קניה למעשה מחזיקה באירוע מאז.
נאנדי
ביווט נולד ב-8 בספטמבר 1947 בנאנדי, ברמות המערביות של קניה, המחוז שהפיק מאז יותר רצי מרחק ברמה עולמית לנפש מכל מקום אחר על פני כדור הארץ. הוא גדל ל-1.81 מטר והתחרה סביב 66 ק"ג.
מה שבולט בהופעתו הוא כמה מעט הכנה קדמה לה. הוא הגיע לריצת 3,000 מטר מכשולים כמעט מיד לפני האולימפיאדה, עם שלוש ריצות מאחוריו — לא שלוש עונות, שלוש ריצות. הוא לא למד את הטכניקה האורתודוקסית, ולכן הוא לא השתמש בה.
הטכניקה שאף אחד לא לימד אותו
מחסום המכשולים המקובל מנוהל על ידי הצבת רגל אחת על גביו ודחיפה, תנועה שעולה לרץ בקצב אך שומרת על מאמץ נמוך על פני 28 מחסומים ושבעה מכשולי מים. ביווט לא עשה זאת. הוא עבר כל מכשול בקפיצה אחת, רגליים יחד, מה שקיצר את זמן המעבר שלו בחצי. במכשול המים, שבו כל אתלט אחר נוחת קצר בקצה הרדוד ומקבל נעל רטובה, הוא השתמש במה שצופים תיארו כטכניקת קפיצה לרוחק ועבר את המים לחלוטין.
לפי כל חישוב אנרגטי זה היה אמור להרוס אותו. קפיצה היא יקרה מבחינה מטבולית; על פני שבע הקפות של ריצת מכשולים, אתלט שקופץ נקי מעל כל מכשול אמור להיות גמור הרבה לפני הפעמון. זה לא קרה, ואף אחד לא הסביר זאת בצורה מספקת — מעבר למובן מאליו, שהוא היה קופץ טבעי יוצא דופן שמעולם לא נאמר לו שהתנועה אינה בת-השגה.
מקסיקו סיטי
הגמר התפתח כאילו נכתב כדי להביך אותו. בן ארצו בנג'מין קוגו הוביל לאורך הקילומטר הראשון. האמריקאי ג'ורג' יאנג הצטרף לקוגו בפעמון ולקח את ההובלה עם 300 מטרים שנותרו, ובנקודה זו ביווט לא היה בתחרות במובן המקובל כלשהו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →ואז, בישורת האחרונה, הוא רץ על כל השדה. הוא חצה את הקו 0.6 שניות לפני קוגו — ארבעה צעדים, בתיאור שנשמר בארכיון הקנייתי Paukwa — עם יאנג שלישי. קניה עשתה אחד-שניים באירוע אולימפי שרוב מוסדות האתלטיקה של המדינה בקושי שקלו.
התוצאות היו מבניות. מאז אותה תוצאה ב-1968, קניה לקחה יותר משני שלישים מכל המדליות האולימפיות הזמינות בריצת המכשולים לגברים, לא כולל המשחקים שהוחרמו ב-1976 ו-1980. זהו אחד המונופולים הלאומיים השלמים ביותר בהיסטוריה של הספורט האולימפי, והוא התחיל עם בן 21 שלא ידע איך לעבור מחסום כראוי.
אחרי
הוא מעולם לא חזר על זה. הוא סיים שלישי במשחקי חבר העמים ב-1970, שישי באולימפיאדת 1972 במינכן — שם קבע את שיאו האישי של 8:23.73 — ושמיני במשחקי חבר העמים ב-1974. המרווחים בריצת המכשולים הם בלתי סלחניים, ועד תחילת שנות השבעים השדה הדביק את האיש שהפתיע אותו.
הוא התחתן עם צ'רונו מאיו ב-1973 ונולדו להם חמישה ילדים; היא הייתה בין הנשים הקנייתיות הראשונות שהתחרו באולימפיאדה, מה שהופך אותם לאחד ממשקי הבית האתלטיים יוצאי הדופן של התקופה. הוא עבד בשירות בתי הסוהר של קניה עד 1978, אז הועמד לדין בגין גניבה, ולאחר מכן עבד כשומר אצטדיון — סיומת עגומה לאלוף אולימפי, ותזכורת לכמה מעט דור האתלטים האפריקאים של 1968 הצליח להמיר את הישגיהם לביטחון.
מדוע עמוס מכונה גאון
המקרה כאן יוצא דופן, כי זה לא באמת מקרה על עליונות פיזית, ובוודאי לא על אינטלקט. ביווט לא היה האיש המהיר ביותר בגמר 1968; יאנג וקוגו היו רצי מרחק מנוסים ומיומנים יותר באופן קונבנציונלי. הוא היה, על הנייר, טירון.
הגאונות — והמילה ניתנת להגנה במובן צר וספציפי — טמונה במעשה של חשיבה לא מכוונת מעקרונות ראשונים. כל השאר בשדה ירשו טכניקה מותאמת לפשרה: הקרבת מהירות במחסום כדי לחסוך באנרגיה. ביווט, שמעולם לא נלמד זאת, פתר את הבעיה באופן עצמאי והגיע לתשובה אחרת. חצי את הזמן בכל מכשול, קבל את העלות המטבולית, וראה אם השניות המצטברות עולות על העייפות. עבור גופו הספציפי, הן עלו. הוא האתלט הנדיר שהאיכות המגדירה שלו הייתה בורות באורתודוקסיה, בשילוב עם המתנה הפיזית להפוך פתרון לא שגרתי לבר-קיימא.
עם זאת, טיעון הנגד הכנה חזק וצריך להיאמר. ביווט כמעט בוודאות לא חשב את דרכו לזה; הוא קפץ כך כי כך הוא קפץ, וזה במקרה עבד. גאונות בדרך כלל מרמזת על כוונה, ואין עדות לכך שהוא תיאור את שום דבר. הטכניקה שלו מעולם לא אומצה על ידי אף אחד — אלופי הספורט מאז חזרו כולם למשוכות אורתודוקסיות, מה שמרמז שהשיטה המקובלת נכונה עבור כמעט כולם וביווט היה חריג ולא חדשן. והקריירה שלו אחרי מקסיקו סיטי הייתה רגילה: ארד, שישי, שמיני. אחר צהריים טרנסצנדנטי אחד לא עושה גוף עבודה.
מה ששורד כל ניכוי הוא אחר הצהריים עצמו, ותוצאתו. הוא זכה בתואר אולימפי בניסיונו הרביעי באירוע, מול מומחי העולם, כשהוא עושה זאת לא נכון, מבלי להרטיב את רגליו.
מורשת
האנדרטה של ביווט אינה ארון המדליות שלו אלא מסורת לאומית. שושלת המכשולים הקנייתית — הדומיננטיות העמידה ביותר שמדינה כלשהי ביססה בכל ענף אתלטיקה אולימפי — מתוארכת בדיוק ליום שבו הוא ובנג'מין קוגו סיימו ראשון ושני במקסיקו סיטי. כל קנייתי שעמד על הפודיום ההוא מאז עומד בחלל שהוא פתח, והעובדה שהוא סיים את חיי העבודה שלו כשומר אצטדיון ולא כדמות לאומית אומרת יותר על האופן שבו המדינה שלו התייחסה לגיבוריה הראשונים מאשר על מה שהוא עשה.