אמיטאב באצ'אן: הצעיר הזועם שמעולם לא הפסיק לעבוד
בגיל שלושים, הוא נמחק כטירון כושל עם שני להיטים קטנים לשמו. בגיל שמונים ושלושה, הוא עדיין כיכב בסרט מדע בדיוני שובר קופות והנחה את תוכנית החידונים הגדולה ביותר בהודו. בין שתי עובדות אלו יושבת אחת הקריירות הבלתי סבירות והעמידות ביותר בקולנוע העולמי – סיפור חיים הכולל פשיטת רגל, פציעה כמעט קטלנית על הסט, ריצה כושלת לפרלמנט, ויותר מפעם אחת, המצאה מחדש מוחלטת.
בנו של משורר שרצה להיות שחקן
אמיטאב סריווסטאווה נולד ב-11 באוקטובר 1942, באללהאבאד (כיום פראייגראג'), בנם של האריוואנש ראי באצ'אן, משורר הינדי מהולל, וטג'י באצ'אן, פעילה חברתית; שם המשפחה שאימץ, באצ'אן, היה למעשה שם העט של אביו. הוא למד במכללת שרווד בנאיניטאל ובמכללת קירורי מאל באוניברסיטת דלהי, סיים את לימודיו ב-1962, והגיש מועמדות ללא הצלחה לעבודה כקריין רדיו ב-All India Radio לפני שעבד בקצרה כמנהל עסקים ומופיע במה. הופעת הבכורה הקולנועית האמיתית שלו, ב-1969, הייתה כקריין קול ללא קרדיט – התחלה לא מבטיחה לאדם שיהיה ידוע בסופו של דבר באחד הבריטונים המוכרים ביותר של הקולנוע ההודי.
הטירון הכושל הופך לצעיר הזועם
סרטיו המוקדמים הציגו ביצועים גרועים מספיק עד שבגיל שלושים הוא נשא את תווית התעשייה "טירון כושל", עם רק שתי הצלחות צנועות להראות עבורן. התפנית הגיעה כאשר צמד התסריטאים סלים-ג'אווד ליהקו אותו ב-"Zanjeer" (1973), סרט פשע שהציג את מה שיהפוך לדמות החתימה שלו: ה"צעיר הזועם", דמות ממעמד הפועלים המנתבת את תסכולה של מדינה החיה דרך עוני, אבטלה והתסיסה הפוליטית של עידן החירום. "Deewaar" ו-"Sholay", שניהם יצאו ב-1975, ביססו את הכוכבות הזו, ולאורך העשור הבא הופיע באצ'אן ביותר מחמישים סרטים מצליחים מסחרית, וזכה בפרס פילמפייר הראשון שלו לשחקן הטוב ביותר ב-1977 עבור "Amar Akbar Anthony".
מפגש עם המוות, וסטייה לפוליטיקה
קנה המידה של תהילתו הפך גלוי בצורה הבוטה ביותר ב-26 ביולי 1982, כאשר באצ'אן סבל מפציעת מעיים כמעט קטלנית במהלך סצנת קרב בזמן צילומי "Coolie", מה שדרש הסרה דחופה של הטחול שלו. התגובה הציבורית – תפילות מדווחות שנערכו במקדשים ובמסגדים והצעות של מעריצים להקריב את איבריהם שלהם להחלמתו – מצוטטת כעת כעדות לכמה גדלה טביעת הרגל התרבותית שלו. שנתיים לאחר מכן, ב-1984, הוא אובחן גם עם מיאסטניה גראביס, מצב נוירו-שרירי כרוני שישפיע עליו במשך שנים.
ברכיבה על גל החיבה הציבורית הזה, באצ'אן נכנס לפוליטיקה ב-1984, וזכה במושב אללהאבאד לוק סבהה עם 68.2 אחוזים מהקולות. הוא התפטר ב-1987 על רקע ספקולציות שקישרו אותו לשערוריית עסקת הנשק של בופורס, טענות שהכחיש ומעולם לא הואשם בגינן, אך הפרק סיים את הקריירה הפוליטית הקצרה שלו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →פשיטת רגל והקאמבק הארוך ביותר בבוליווד
השנים שבאו לאחר מכן היו הקשות ביותר בחייו המקצועיים. כוח הכוכב שלו דעך דרך רצף של כישלונות בקופות לאחר סרט הקאמבק שלו ב-1988 "Shahenshah", והוא פרש חלקית ממשחק ב-1992. לאחר מכן הוא הקים את Amitabh Bachchan Corporation Limited (ABCL) ב-1996, חברת ניהול והפקה בידורית שקרסה בשנה שלאחר מכן לאחר חסות יקרה למיס עולם 1996 ורצף של סרטים כושלים, מה שהותיר אותו קרוב לפשיטת רגל.
מה שבא לאחר מכן הוא החלק בסיפור שעיתונאי הקולנוע ההודי חוזרים אליו ביותר: בנקודת השפל הכלכלית שלו, באצ'אן ביקש מהבמאי יאש צ'ופרה עבודה, וצ'ופרה ליהק אותו לתפקיד משנה ב-"Mohabbatein" (2000). זה השיק מחדש את הקריירה שלו לחלוטין. באותה שנה הוא החל להנחות את "Kaun Banega Crorepati", הגרסה ההודית ל-"מי רוצה להיות מיליונר?", שהציגה את קולו ונוכחותו לקהל טלוויזיה גדול עוד יותר ממה שקהל הסרטים שלו היה אי פעם. עבודת המשחק שלו במערכה השנייה הזו – "Black" (2005), "Paa" (2009), "Pink" (2016), וטוב לתוך שנות השמונים שלו, "Kalki 2898 AD" (2024) – זכתה להערכה עקבית יותר מהקולנוע המסחרי של שיא שנות ה-70 שלו, הבנוי כעת סביב עומק דמות ולא גבורת אקשן.
שיאים, כבוד והכנסה שנייה
באצ'אן הוא השחקן היחיד שזכה בארבעה פרסי קולנוע לאומיים לשחקן הטוב ביותר, עבור "Agneepath", "Black", "Paa" ו-"Piku", ומחזיק בשישה עשר פרסי פילמפייר מתוך שיא של ארבעים ושניים מועמדויות. ממשלת הודו כיבדה אותו בפרסיה האזרחיים בסדר עולה – פאדמה שרי (1984), פאדמה בהושאן (2001), ופאדמה ויבהושאן (2015) – יחד עם פרס דאדאסאהב פאלקה ב-2018 ולגיון הכבוד של צרפת ב-2007. סקר של ה-BBC כינה אותו "כוכב הבמה או המסך הגדול ביותר" של המאה העשרים ב-1999. הרחק מסטים של סרטים, הוא בנה הון שני כמשקיע, בעיקר נתח ב-2013 בחברת החיפוש Just Dial שהחזיר לפי הדיווחים כ-4,600 אחוזים, ושימש כשגריר בריאות הציבור עבור קמפיין הפוליו של יוניסף ותוכנית המודעות להפטיטיס של ארגון הבריאות העולמי, לצד הסברה לשימור נמרים ומסע התברואה של הודו.
עסק משפחתי
באצ'אן התחתן עם השחקנית ג'איה בהאדורי ב-1973; ילדיהם הם שווטה, סופרת ועיתונאית, ואבישק, גם הוא שחקן, הנשוי לאיישוואריה ראי. ג'איה הפכה מאוחר יותר לחברה בראג'יה סבהה של הודו עבור מפלגת סמאג'וואדי, זיקה פוליטית שבאצ'אן תמך בה בפומבי באמצעות קמפיינים פרסומיים.
מדוע אמיטאב מכונה גאון
מבקרים הודים והסקר של ה-BBC מ-1999 תיארו את באצ'אן במונחים הגובלים בגאונות – "כוכב הבמה או המסך הגדול ביותר" היא טענה יוצאת דופן עבור כל מבצע אינדיבידואלי. אך האיכות הספציפית שזכתה לשבחים אינה מקוריות אינטלקטואלית; זהו שילוב נדיר באופן יוצא דופן של כלי קולי, נוכחות מסך פיזית ואריכות ימים בקריירה. קול הבריטון שלו הפך לחפץ תרבותי מוכר בזכות עצמו, המשמש לקריינות לאורך עשורים של סרטים מחוץ לקריירת המשחק שלו, ויכולתו לגלם מצב רוח תרבותי ספציפי – ה"צעיר הזועם" של שנות ה-70 – בדיוק ברגע שהקהל היה זקוק לו משקפת סוג של תזמון אינסטינקטיבי יותר מאשר מלאכה מחושבת.
הסיבוך הכנה הוא שהקריירה שלו כוללת עשור שלם של דעיכה ופשיטת רגל אמיתית, תקופות שאף נרטיב גאונות בלתי שבור לא מסביר. מה שבאמת מסביר את מעמדו הסופי הוא התמדה בשילוב עם יכולת הסתגלות: הוא בנה מחדש את הקריירה שלו בגיל שבו רוב כוכבי הקולנוע דועכים, ועבר ממוביל אקשן לשחקן דמות למנחה טלוויזיה מבלי לעזוב את המסך לחלוטין. זו עמידות והמצאה מחדש, מיומנות של חוסן מקצועי, יותר מאשר מתנה יצירתית יחידה – אם כי גודל ומשך התהילה שלו בתעשיית סרטים גדולה כמו של הודו נותר, על המספרים בלבד, קרוב ללא תחרות.
מורשת
יותר מחמישים שנה אחרי "Zanjeer", באצ'אן נותר שחקן עובד שנוכחותו עדיין מניעה את הקופות ודירוגי הטלוויזיה כאחד, המשכיות לאורך דורות של קולנוע הודי שמעט מבצעים בכל מקום בעולם הצליחו לקיים.