אמירה וילהאחן (Amira Willighagen): הילדה שלימדה את עצמה פוצ'יני (Puccini)

היא הייתה בת שבע, בחופשה בממלכה המאוחדת, כאשר שומעה את לוצ'אנו פאברוטי (Luciano Pavarotti) שר את "נשון דורמה" ("Nessun dorma"). לא היו שיעורי אופרה לאחר מכן. היה יוטיוב (YouTube). עד שפעתה של אמירה וילהאחן לבמת הולאנדס גוט טאלנט (Holland's Got Talent) שנתיים לאחר מכן ושרה את "או מיאו באבינו קארו" ("O Mio Babbino Caro"), מעולם לא היה לה מורה, ואמה שלה — כנרת מקצועית — לא ידעה באמת מה עומד לבוא. לשופט דן קראטי (Dan Karaty) הייתה אמירה אחת מוכנה: "את כוכב ששייך לבמה!"

בית מלא בכלים

וילהאחן נולדה ב-27 במרץ 2004 בניימכן (Nijmegen) שבהולנד, למשפחה שכבר הייתה ספוגה במוזיקה קלאסית. אביה, חריט (Gerrit), הוא פסנתרן; אמה, פרידה (Frieda), היא כנרת דרום-אפריקאית שפת האם שלה היא אפריקאנס; אחיה, פינסנט (Fincent), מנגן בכינור. אמירה, לבדה מביניהם, פנתה לקול — ועשתה זאת ללא הדרכה, כשהיא מפענחת אריות מתוך מדריכים באינטרנט לפני שמישהו חשב לארגן שיעורים רשמיים. הלימוד העצמי הוא העובדה המצוטטת ביותר עליה, והיא זו ששורדת כל ניסיון לבטל אותה.

בת תשע, חמישים אחוזים מהקולות

עונת 2013 של הולאנדס גוט טאלנט היא המקום שבו מתחיל התיעוד הציבורי. האודישן שלה, "או מיאו באבינו קארו" של פוצ'יני מתוך ג'אני סקיקי (Gianni Schicchi), צבר למעלה מ-150 מיליון צפיות משולבות ביוטיוב נכון לינואר 2024. היא שרה את "אוה מריה" ("Ave Maria") של שארל גונו (Charles Gounod) בחצי הגמר, ולגמר בחרה את "נשון דורמה" של פוצ'יני מתוך טורנדוט (Turandot) — ובכך סגרה את מעגל ההקלטה של פאברוטי שהתחילה את הכל. היא ניצחה עם למעלה ממחצית מקולות הצופים, בגיל תשע.

מה שבא בעקבות זאת לא היה דעיכה רגילה של תוכנית כישרונות. אלבום הבכורה שלה, אמירה (Amira), הגיע למקום הראשון בהולנד ב-2014 והגיע למעמד של אלבום זהב בבלגיה בתוך שבועיים. אלבום חג המולד Merry Christmas יצא לאור ב-2015 והגיע למקום ה-26 בהולנד, ואחריו עם כל הלב (With All My Heart) ב-2018, שיצא תחילה בדרום אפריקה וסימן מעבר מכוון מרפרטואר אופראי טהור למוזיקה קלאסית קרוס-אובר. סוני מאסטרוורקס (Sony Masterworks) טיפלו בשני הראשונים.

סבב ההופעות

חיי סיבובי ההופעות שלה הפכו לגלובליים באמת, ובאופן יוצא דופן עבור מבצעת מעולם לא קיבלה הכשרה קונבנציונלית. בפברואר ובמרץ 2014 היא הופיעה בקונצרטים של סטארלייט קלאסיקס (Starlight Classics Concerts) בסומרסט וסט (Somerset West) שבדרום אפריקה; באותו חודש אפריל היא אספה את הנסיעה ללאס וגאס (Las Vegas) שבאה עם הפרס של הולאנדס גוט טאלנט. ביולי היא הקליטה את אהבה בוונציה (Love in Venice) עם אנדרה ריאו (André Rieu) ותזמורת יוהאן שטראוס (Johann Strauss Orchestra) במאסטריכט (Maastricht) — וידאו הקונצרט שנוצר מכך נשאר הנצפה ביותר שלה. בדצמבר 2014 היא שרה באלברט הול המלכותי (Royal Albert Hall).

הרשימה ממשיכה להתרחב על פני ארבע יבשות: הולנד, דרום אפריקה, בלגיה, ארצות הברית, גרמניה, שווייץ, הממלכה המאוחדת, איטליה, ספרד, צרפת, פולין, הונג קונג, ארגנטינה, מקסיקו, מלטה, מונקו, איסלנד, אוסטריה ובוצוואנה. היא שרה עם פול פוטס (Paul Potts) וג'יימס במג'י (James Bhemgee) בדרבן (Durban), ביצעה דואטים עם פטריציו בואנה (Patrizio Buanne) בשירים "או סולה מיו" ("'O sole mio") ו-"חברים לנצח" ("Amigos Para Siempre"), הופיעה ב"דואט הפרחים" עם קורליא בותה (Corlea Botha), והופיעה עם פאביו ארמיליאטו (Fabio Armiliato) בנאפולי בנובמבר 2019. במרץ 2022 היא קיימה קונצרט בשם "On My Own" עם תזמורת פיניקס (Phoenix Orchestra); בדצמבר 2023 ערכה סיבוב הופעות בארצות הברית; באפריל 2025 היא ציינה את יום הולדתה ה-21 בפרטוריה (Pretoria) בקונצרט שכותרתו "שתי עולמות, אמירה אחת" ("Two Worlds, One Amira").

ב-1 בינואר 2018, היא עברה לדרום אפריקה עם אמה ואחיה, בין היתר משום שמערכת החינוך ההולנדית לא יכלה לתת לו מספיק גמישות סביב הופעות. היא הייתה כנה לגבי המחיר: "זה ממש נעים בשבילי לחזור לכאן ניימכן, שבה נולדתי. כן, חברים וותיקים מחטיבת הביניים. זה נעים, כי אני מתגעגעת אליהם כמובן קצת כשאני בדרום אפריקה."

מגרשי המשחקים

הדבר המשמעותי ביותר שבנתה אינו דיסקוגרפיה. כשביקרה בדרום אפריקה בגיל שבע, היא הבחינה שלילדי השכונות העניות (Townships) אין מקום ראוי לשחק בו, והבטיחה הבטחת ילדה: "אם אי פעם אקבל כסף ארצה לחזור לכאן ולעזור לילדים האלה שיהיה איפה לשחק."

היא קיימה זאת. מגרש המשחקים הראשון נפתח באיקאגנג (Ikageng), פוטצ'פסטרום (Potchefstroom), ב-5 במרץ 2014, עוד לפני שהניירת אפילו התקיימה; קרן גלוקסקינדרס (Gelukskinders Foundation) הוקמה רשמית ב-1 בנובמבר אותה שנה. מגרש משחקים שני באיקאגנג הגיע בעקבותיו באוגוסט 2016, פארק אמירה – סראפינה (Amira Park – Sarafina) בינואר 2017, רביעי בפרומוסה (Promosa) ביוני ההוא, חמישי בבית הספר היסודי לסגו (Lesego Primary School) ביוני 2018, ושישה נוספים ליד פוטצ'פסטרום במהלך קיץ 2019, מה שהביא את סך הכל לשלושה עשר. מחצית מהכנסות ההופעות והאלבומים שלה מממנות את הקרן. היא גם גייסה כספים עבור קורבנות טייפון האיאן (Typhoon Haiyan), הופיעה באירוע התרמה של יוניסף (UNICEF), הוסיפה קונצרט עבור קורבנות שריפות היער בניזנה (Knysna) ב-2017, ותרמה 80,000 ראנד (rand) לארגון Solidarity Helping Hand באוגוסט 2020.

ההכרה הגיעה ממקומות יוצאי דופן: פרס השחקן הבינלאומי ג'וזפה סצ'אקה (International Giuseppe Sciacca Award) באוניברסיטה האורבניאנית האפיפיורית (Pontifical Urbaniana University) ברומא בנובמבר 2014, ותואר "כוכבת האופרה הטובה ביותר בים התיכון לשנת 2019" ("International Mediterranean best female opera star 2019"), שהוענק על ידי קרן הים התיכון (Fondazione Mediterraneo) בנאפולי.

מדוע אמירה מכונה גאון

הטיעון מבוסס על טענה ספציפית וניתנת לבדיקה: היא רכשה טכניקה אופראית מתפקדת ללא מורה, מתוך הקלטות, לפני גיל תשע. זה לא אותו דבר כמו גאונות אינטלקтуаלית, ואסור להלביש זאת ככזו. מה שמתואר הוא יכולת שמיעתית יוצאת דופן – היכולת לשמוע הפקת קול מורכבת, לדמות אותה מבחינה פנימית, ולשחזר אותה עם תמיכת נשימה נכונה, מיקום ודיקציה איטלקית, לחלוטין משמיעה. רוב הזמרים צריכים שנים של ידיו ואוצר מילים של מורה כדי להגיע לשם. "הכוכב ששייך לבמה" של קראטי ורוב של בת תשע בהצבעה טלוויזיונית לאומית הם פסק הדין הציבורי שמתועד; אף מבקר בתיעוד אינו קורא לה גאון, וזו תהיה הפרזה להעמיד פנים אחרת.

טענת הנגד ההגונה היא שאופרה היא משחק ארוך וקולות של ילדים אינם קולות של מבוגרים. הכלים שהפיקו את "נשון דורמה" בגיל תשע אינם הכלים שיש לה כעת, והקריירה שלה עצמה משקפת זאת: האלבום השלישי שלה נע לעבר קלאסיק קרוס-אובר ולא עמוק יותר לתוך הרפרטואר האופראי, וחיי ההופעות שלה נבנו על סמך קונצרטים ושיתופי פעולה ולא על תפקידי אופרה מומזנים. גדילה במשפחה של מוזיקאים מקצועיים גם מסבכת את האגדה על הלימוד העצמי – היא הוקפה במוזיקה קלאסית מרגע לידתה, שזה אמנם אינו שיעור פרטי אבל זה אינו כלום. מה שנותר, מופשט מאגדת הילדים, הוא אוזן נדירה וילדה שיכלה לחקות ברמה מקצועית לפני שמישהו לימד אותה כיצד.

מבט לעתיד

ההישג בר-הקיימא יותר של וילהאחן עשוי בסופו של דבר להיות מבני ולא מוזיקלי. שלושה עשר מגרשי משחקים בשכונות העניות של דרום אפריקה, הממומנים מחצי מכל מה שהיא מרוויחה, הם מוסד שנבנה על ידי מישהי שהגתה זאת בגיל שבע והפכה זאת לרשמי בגיל עשר. הקול ימשיך להשתנות. קרן גלוקסקינדרס לא תשתנה.