אלחנדרו גונסאלס איניאריטו: מספינת משא ועד זכייה רצופה באוסקר
בגיל שש-עשרה עבד כמלח על ספינת משא, חוצה את האוקיינוס האטלנטי בעזרת אלף דולרים שקיבל מאביו. בגיל עשרים ואחת הרכיב רשימות השמעה לכדי קשתות נרטיביות בתחנת רדיו הרוק המובילה במקסיקו. בגיל חמישים ואחת הפך לבמאי המקסיקני הראשון שזכה בפרס הסרט הטוב ביותר, וכעבור שנה בלבד היה לבמאי השלישי בהיסטוריה — והראשון מזה שישים וחמש שנים — שזכה בפרס הבמאי הטוב ביותר פעמיים ברציפות.
מקסיקו סיטי ופשיטת רגל
אלחנדרו גונסאלס איניאריטו נולד ב-15 באוגוסט 1963 במקסיקו סיטי, הצעיר מבין שבעת ילדיהם של לוז מריה איניאריטו והקטור גונסאלס גאמה, בנקאי. סבו מצד אימו, ממוצא בסקי, היה שופט בבית המשפט העליון של מקסיקו. כאשר היה איניאריטו בן חמש, פשיטת הרגל של אביו הובילה את המשפחה למצוקה כלכלית, שיעור מוקדם על המהירות שבה חיים נוחים מתפרקים — נושא שסרטיו חוזרים אליו באובססיביות.
הוא היה תלמיד לא מוצלח, וסולק מבית הספר התיכון בגיל שש-עשרה או שבע-עשרה בשל ציונים גרועים והתנהגות לא נאותה. בהשראת הסרט "שיער" (Hair), הוא ברח לזמן קצר לאקפולקו עם נערה עשירה וחזר בתוך שבוע. מאז אובחן כסובל מהפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD).
שני מסעות
בגיל שש-עשרה ושוב בגיל שמונה-עשרה עבד על ספינות משא, הפליג בנהר המיסיסיפי והגיע לאירופה ולאפריקה. אביו מימן את המסע השני בסכום של 1,000 דולר, ואיניאריטו נשאר באירופה למשך שנה. מסעות אלו עיצבו הן את תחושת המקום שלו והן את התעקשותו המאוחרת לצלם בלוקיישנים אמיתיים ומורכבים. אי שם באותה תקופה צפה בסרט זוכה דקל הזהב של יילמאז גוני (Yılmaz Güney), "הדרך" (Yol), ולימים זקף לזכותו את המפנה שלו לכיוון הקולנוע.
רדיו וגילוי המבנה
כשחזר למקסיקו סיטי למד תקשורת באוניברסיטת איברו-אמריקנה (Universidad Iberoamericana). בשנת 1984 הפך למגיש בתחנת הרדיו WFM, תחנת הרוק המובילה במקסיקו, שם חיבר רשימות השמעה לכדי קשת נרטיבית חופשית — מה שבמבט לאחור הוא תיאור מדויק של מה שיעשה לימים בקולנוע. הוא ראיין את רוברט פלאנט, דייוויד גילמור, אלטון ג'ון וקרלוס סנטנה, וכתב סיפורים קוליים וקטעי קידום מכירות. הוא אמר כי למוזיקה הייתה השפעה גדולה יותר עליו כאמן מאשר לקולנוע עצמו.
הוא הפך למפיק הצעיר ביותר של רשת טלוויזיה (Televisa) והלחין פסקולים לשישה סרטים מקסיקניים בין השנים 1987 ו-1989. בראשית שנות ה-90 הקים יחד עם ראול אולברה את חברת Z Films, יצר פרסומות וסרטים קצרים, ולמד בימוי אצל במאי התיאטרון לודוויק מרגולס, ובלוס אנג'לס אצל ג'ודית וסטון. בשנת 1995 כתב וביים פיילוט לטלוויזיה, "Detrás del dinero", בכיכובו של מיגל בוסה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →טרילוגיית המוות
"אהבה נושכת" (Amores perros, 2000), סרט הביכורים שלו שנכתב בשיתוף גיירמו אריאגה, הציג את החברה המקסיקנית דרך שלושה נרטיבים שזורים. הסרט הוקרן בבכורה בפסטיבל קאן, זכה בפרס הגדול של שבוע המבקרים, הזניק את הקריירה של גאל גרסיה ברנאל והיה מועמד לפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר. "21 גרם" (21 Grams, 2003) עשה שימוש חוזר במבנה של סיפורים מצטלבים עם בניסיו דל טורו, נעמי ווטס ושון פן, והתחרה על פרס אריה הזהב בוונציה, שם זכה פן בגביע וולפי.
"בבל" (Babel, 2006) חתם את הטרילוגיה עם ארבעה סיפורים במרוקו, מקסיקו, ארצות הברית ויפן, שצולמו בארבע שפות. הסרט זיכה אותו בשבע מועמדויות לאוסקר, כולל הסרט הטוב ביותר והבמאי הטוב ביותר, זיכה את גוסטבו סנטאולאיה באוסקר על הפסקול ואת הסרט בפרס גלובוס הזהב לדרמה הטובה ביותר בשנת 2007, והפך את איניאריטו לזוכה הראשון ממוצא מקסיקני בפרס הבמאי הטוב ביותר בפסטיבל קאן. הוא גם סיים את השותפות עם אריאגה: האחרון הורחק מהסט, ואמר ללוס אנג'לס טיימס ב-2009: "זה היה חייב להסתיים, אבל אני עדיין מכבד את [גונסאלס איניאריטו]".
"ביוטיפול" (Biutiful, 2010), סרטו הראשון בשפה הספרדית מאז סרט הבכורה שלו, זיכה את חאבייר ברדם בפרס השחקן הטוב ביותר בקאן (במשותף) ובמועמדות לאוסקר.
בירדמן והאיש שנולד מחדש
"בירדמן" (Birdman, 2014), שנכתב עם אלכסנדר דינלאריס ג'וניור, ניקולאס ג'קובונה וארמנדו בו ונבנה כך שייראה כצילום רציף אחד, זכה בפרסי הסרט הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר ותסריט מקורי הטוב ביותר. איניאריטו זכה בשלושה פרסי אוסקר בלילה אחד, בנוסף לגלובוס הזהב לתסריט ופרסי גילדת הבמאים (DGA) וגילדת המפיקים (PGA).
"האיש שנולד מחדש" (The Revenant, 2015), שצולם במשך תשעה חודשים בתנאי תאורה טבעיים ומפרכים, זיכה אותו באוסקר שני ברציפות לבמאי הטוב ביותר — הישג שהשיגו לפניו רק ג'ון פורד וג'וזף ל. מנקייביץ' — לצד פרסי הצילום הטוב ביותר והשחקן הטוב ביותר לליאונרדו דיקפריו. הוא היה גם האדם הראשון אי פעם שזכה בשני פרסי DGA ברציפות.
מעבר למסגרת
"בשר וחול" (Carne y Arena, 2017), מיצג מציאות מדומה על הגירה, היה יצירת ה-VR הראשונה שהוצגה בקאן וקיבלה את פרס האוסקר להישגים מיוחדים הראשון מזה יותר מעשרים שנה. "בארדו" (Bardo, 2022), סרטו המקסיקני הראשון מאז "אהבה נושכת", חילק את המבקרים; וונדי אייד מהגרדיאן כינתה אותו "מבריק לפרקים" אך "עמוס בסמליות ומנופח בחשיבות עצמית". תשובתו של איניאריטו הייתה נוקבת: "יש זרם גזעני תת-קרקעי שגורם לכך שבגלל שאני מקסיקני, אני נחשב ליומרני". בשנת 2009 הוא חתם על עצומה התומכת ברומן פולנסקי במהלך מעצרו, בטענה שפסטיבלי סרטים צריכים להיות נגישים "באופן חופשי ובטוח". סרטו הבא, "Digger", בכיכובו של טום קרוז, צפוי לצאת באוקטובר 2026.
מדוע אלחנדרו נחשב לגאון
הגאונות המיוחסת לאיניאריטו היא ארכיטקטונית ויש לה מקור שניתן לעקוב אחריו: הרדיו. הישגו המובהק ב"אהבה נושכת", "21 גרם" ו"בבל" הוא ניהול של מספר קווי עלילה שהלוגיקה הרגשית שלהם מתחברת זמן רב לפני הלוגיקה העלילתית שלהם — אותה בעיה כמו עריכת תוכנית רדיו לכדי קשת סיפורית, אך בהיקף גדול יותר. הוא הצהיר במפורש שמוזיקה השפיעה עליו יותר מקולנוע, והאינטליגנציה המבנית בסרטיו קרובה יותר להלחנה מאשר לכתיבת תסריט. "בירדמן" הוא הדגמה טהורה: סרט באורך מלא שתוכנן להיראות כטייק אחד בלתי פוסק, דבר המחייב שכל משחק, תנועת מצלמה ושינוי תפאורה ייפתרו בו-זמנית ולא ברצף. החלטת האקדמיה הייתה נחרצת באופן יוצא דופן — חמישה פרסי אוסקר, וזכיות רצופות בפרס הבימוי שרק שני אנשים הצליחו להשיג בעבר, ואף אחד לא מאז 1950.
טיעוני הנגד נשמעים באופן נרחב ומוסכמים בחלקם על ידי ההיסטוריה. מבקרים מצאו את עבודותיו המאוחרות כמעידות על חשיבות עצמית ועמוסות בסמלים; "בארדו" ספג ביקורת זו ישירות. סרטיו המוערכים ביותר נכתבו בשיתוף פעולה, והפרידה מאריאגה מעלה שאלה אמיתית לגבי כמה מן המבנה המהולל היה שייך לו. שיטתו — צילומים של תשעה חודשים, תנאים קיצוניים — מתישה את הצוותים ויכולה להיראות כרדיפה אחר קושי לשם הקושי. ובמאי שמתעקש על גרנדיוזיות נותר ללא הגנה כאשר היא אינה צולחת. מה שאינו שנוי במחלוקת הוא השליטה הטכנית: הוא פותר על הסט בעיות שרוב הבמאים כלל לא מעזים להכניס לתכנון של סרט.
מורשת
איניאריטו מחזיק בחמישה פרסי אוסקר, שני פרסי DGA, שלושה פרסי באפט"א, שלושה פרסי גלובוס הזהב, שני פרסי אינדפנדנט ספיריט ושלושה פרסי פסטיבל קאן. הוא הפך לבמאי המקסיקני הראשון שהיה מועמד לפרסי האוסקר על בימוי והפקה, הראשון שזכה בפרס הסרט הטוב ביותר, ובשנת 2019 לנשיא הלטינו-אמריקאי הראשון של חבר השופטים בקאן. צרפת העניקה לו את תואר מפקד מסדר האמנויות והספרות בשנת 2019; במאי 2026 נשא את נאום הבכורה שלו ב-El Colegio Nacional, המוסד התרבותי הגבוה ביותר במקסיקו. השפעתו הרחבה יותר הייתה להפוך דור של במאים מקסיקנים לנגישים להוליווד מבלי לדרוש מהם להפוך לאמריקאים — הוא המשיך לצלם בספרדית, המשיך ללהק מהבית, ועדיין ניצח.