יקטרינה בקונינה: הנייטינגייל הרוסייה של סבסטופול
במהלך פרק זמן של שלושים ושש שעות בתחנת החבישה הראשית במבנה האספה האצילית בסבסטופול (Sevastopol), ביצעו שבעה מנתחים חמישים ושמונה ניתוחים מורכבים. האחיות שפעלו לצידם החזיקו את הזרועות והרגליים שנקטעו וצבטו עורקים קטועים באצבעותיהן. אחת מאותן נשים הייתה אריסטוקרטית מסנט פטרסבורג (Saint Petersburg) בשנות הארבעים לחייה, שהחלה לעסוק בסיעוד חודשיים קודם לכן, בניגוד להתנגדותם המאוחדת של משפחתה וחבריה, ומעולם לא ראתה פצע לפני אותו חורף.
בתו של מושל שלא הייתה מוכנה לוותר
יקטרינה מיכאילובנה בקונינה נולדה בשנת 1810 — המקורות מציינים את מקום לידתה לסירוגין באחוזת המשפחה קזיצינו (Kazitsino) שבמחוז טבר (Tver) ובסנט פטרסבורג, שם שירת אביה כמושל העיר. כך או כך, היא השתייכה למעמד שסיפק את מנהלי רוסיה, ודבר בחינוכה לא הצביע על כיוון של בית חולים צבאי. כאשר הגיעו לידי הבירה הידיעות על הנפגעים במלחמת קרים, היא החליטה לצאת לשם. הסובבים אותה חשבו שזהו טירוף, ולפי אמות המידה של מעמדה אכן כך היה: אישה רווקה מיוחסת בשנות הארבעים לחייה המציעה לנסוע לעיר נצורה כדי לטפל בקטיעות.
הדוכסית הגדולה ילנה פבלובנה (Elena Pavlovna) ייסדה את קהילת רוממות הצלב ב-25 באוקטובר 1854, מסדר האחיות המאורגן הראשון ברוסיה, ופרסמה קריאה למתנדבות. בקונינה הצטרפה בדצמבר. הדוכסית הגדולה, שהתייחסה אליה ברצינות, הזמינה אותה להתארח בארמון הקיסרי בסנט פטרסבורג בזמן שהתכוננה.
חודשיים של הכשרה
ההכשרה הייתה תמציתית ומעשית. בבית החולים השני לכוחות היבשה היא למדה טיפול בפצעים וחבישה תחת ד"ר צ'טוראייב (Chartoraev), והיא השתתפה במכוון בניתוחים שבוצעו על ידי ד"ר נמרט (Nemmert) כדי להרגיל את עצמה למה שהיא עומדת לראות. זהו פרט קטן המעיד רבות על האישה: היא צפתה שההלם בחדר הניתוח יהיה הדבר שישבור מתנדבת, והיא סידרה שזה יקרה מראש, בסנט פטרסבורג, שם מחיר ההיסוס היה נמוך.
סבסטופול
החל מ-21 בינואר 1855 היא עבדה בחלקים המופגזים ביותר של העיר. התנאים אינם ניתנים לסיכום: יותר מעשרת אלפים פצועים עברו במקום עד אוקטובר הקודם, והזרם לא פסק עד שסבסטופול נפלה באוגוסט 1855. אחיות עבדו תחת מגפת טיפוס — לפחות שש מהן מתו ממנה — ושתיים נפצעו בהפגזה הסופית. פיצוץ פצצה החטיא את בקונינה במעט בזמן שסייעה בניתוח.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →היא הפכה, לכל הדעות, למהימנה ביותר מביניהן, אהודה על שאר האחיות ועל המנתחים כאחד. ניקולאי פירוגוב (Nikolay Pirogov), המנתח שהוביל את כל המאמץ הרפואי ואחת הדמויות הבולטות ברפואה הצבאית של המאה ה-19, גיבש דעה גבוהה על כישוריה, ציין כי את מה שידעה רכשה לא באמצעות השכלה אלא באמצעות תרגול עצום, ואמר לה לבטוח בשיקול דעתה שלה.
המערכת של פירוגוב
פירוגוב עשה בסבסטופול משהו שלא נעשה לפני כן: הוא התייחס לסיעוד כאל חלוקת עבודה ולא כאל צורה של צדקה. הוא מייין את האחיות לשלוש קטגוריות תפקודיות — חובשות, שסייעו ישירות בטיפול בפצעים; רוקחות, ששלטו בתרופות; ומשגיחות, שפיקחו על מטופלים ועל צוות בית החולים. זהו השלד של הסיעוד המקצועי, שעובד תחת אש.
חשיבותה של בקונינה היא בכך שהיא הייתה האדם שהפך את החלק העליון של המבנה הזה לפעיל. פירוגוב תכנן את המערכת; היא הייתה בין אלו שהוכיחו כי ניתן להפעיל אותה על ידי נשים שגויסו ללא הכשרה, בעיר תחת הפגזה.
משגיחה
כשקטרינה חיטרובו (Ekaterina Khitrovo), ראש הקהילה, מתה מטיפוס בפברואר 1856, מינתה ילנה פבלובנה את בקונינה למשגיחה של המסדר כולו. היא החזיקה בתפקיד עד 1860, ובאותה תקופה היא ביקרה בכל בית חולים צבאי בחצי האי קרים. תיאור בן התקופה שלה — כדוגמה לסבלנות ועבודה ללא לאות — דבק בשמה מאז.
העבודה לא הסתיימה עם המצור. היא הובילה ארבע שיירות של פצועים מחוץ לקרים, מסעות של שישה ימים שבוצעו במזג אוויר קשה, מה שמהווה תפקיד פיקודי לוגיסטי ולא רק תפקיד לצד מיטת החולה. בשנת 1859 היא נסעה לגרמניה ולצרפת כדי ללמוד כיצד מאורגן שם הסיעוד, סימן בלתי ניתן לטעות לכך שהיא ראתה במה שעשתה מקצוע שיש לפתח ולא אילתור של תקופת מלחמה.
קזיצינו
לאחר שעזבה את הקהילה היא חזרה למחוז טבר וייסדה מוסד סיעודי משלה בקזיצינו, על אדמת משפחתה, המשרת את האוכלוסייה הכפרית. היא נשארה שם עד מותה ב-18 במאי 1894, בגיל שמונים ושלוש. המסלול שווה עצירה: מהתנאים הקיצוניים ביותר של כירורגיה צבאית באירופה ועד למרפאת כפר לאיכרים, שנתמכה במשך יותר משלושים שנה על ידי אישה שיכלה לפרוש למעמדה בכל עת.
מדוע יקטרינה מכונה גאונה
התשובה הכנה היא שהתכונה המדוברת אינה אינטלקטואלית ומעולם לא נטען שהיא כזו. הכישרון של בקונינה היה שילוב של אומץ, יכולת ארגונית ויכולת יוצאת דופן ללמוד מקצוע טכני קשה במהירות ובכיתת הלימוד הגרועה ביותר האפשרית. שיקול דעתו של פירוגוב הוא העדות החזקה ביותר הקיימת והיא מנוסחת במדויק: המומחיות שלה הגיעה מתרגול עצום ולא מהשכלה. התברר שיש לה כישרון למיומנות שעדיין לא הייתה קיימת באופן רשמי, ולאחר מכן לניהול האנשים שהחזיקו בה — ארבעים בתי חולים בפיקוחה, ארבע שיירות של פצועים שהועברו במהלך חורף, ומסדר שהוחזק יחד לאחר מות מייסדתו מטיפוס.
יש להציג את טיעוני הנגד בבירור. הכינוי "הנייטינגייל הרוסייה" הוא מיתוג השוואתי, וההשוואה אינה מחמיאה לה לחלוטין. פלורנס נייטינגייל (Florence Nightingale) הותירה אחריה גוף של עבודה סטטיסטית ומנהלית ששינה את האופן שבו ממשלות תפסו תמותה בבתי חולים; בקונינה הותירה אחריה דוגמה ומוסד. המסגרת הארגונית שבה פעלה הייתה המצאה של פירוגוב, לא שלה, והקהילה שבראשה עמדה נוסדה ומומנה על ידי דוכסית גדולה. היא לא כתבה שום מסה. מה שיש לה הוא תיעוד של ביצוע בתנאים שהרסו את רוב האנשים שנכנסו אליהם, וקריירה שנייה של שלושים שנה במתן טיפול רפואי לאיכרים שללא זאת לא היו מקבלים דבר. זהו הירואיזם וזו מיומנות מעשית מהדרגה הראשונה. לקרוא לזה גאונות זה למתוח את המילה, ואת המתיחה הזו ראוי להכיר במקום לטשטש אותה.
מורשת
הסיעוד המאורגן הרוסי מתוארך למסדר האחיות של מלחמת קרים, ובקונינה היא הדמות המזוהה ביותר איתו — זו ששמה מופנה כאשר המסורת זקוקה למייסד. אחיות רוממות הצלב עשו את עבודתן לפני שהצלב האדום היה קיים, והדוגמה שלהן השפיעה על האמנות ההומניטריות שבאו בעקבותיהן. תרומתה של בקונינה הייתה להוכיח, בנסיבות הציבוריות ביותר והבלתי ניתנות להכחשה הזמינות, שנשים יכולות לעבור הכשרה לביצוע עבודה רפואית מיומנת תחת אש ושניתן לסמוך עליהן בפיקוד עליה. הממסד הרפואי הרוסי לא קיבל לחלוטין את הלקח בחייה. מאז הוא לא הצליח לשכוח אותו.