ילדוס סמטוב: חמש-עשרה שנים עבור זהב אחד
"עבדתי זמן רב מאוד עבור המדליה הזו", אמר ילדוס סמטוב לאחר שזכה סוף סוף בזהב אולימפי במשחקי פריז 2024, בגיל 31. "עכשיו הילדים שלי יכולים להיות גאים בי. יש לי חמישה ילדים, אז אני מאמין שיש לי זהב בספורט וגם משפחת זהב". השורה הזו לוכדת את צורת הקריירה שלו במדויק: טיפוס של חמש-עשרה שנים דרך כסף, ארד, והחמצות לפני ניצחון בודד ומכריע בגמר המשקל עד 60 קילוגרם שהפך אותו לא רק לגיבור לאומי, אלא לג'ודוקא הראשון מקזחסטן או מכל מקום במרכז אסיה שעמד בראש פודיום אולימפי.
ילדות על המזרן בקראגנדי
ילדוס בקטיביאולי סמטוב (Eldos Baqtybiaūly Smetov) – ששמו מופיע בתעתיקים שונים כילדוס בקטיבייביץ' סמטוב (Yeldos Bakhtybayevich Smetov) – נולד ב-9 בספטמבר 1992, והחל להתאמן בג'ודו כילד במועדון הג'ודו ג'ניס (Jenys Judo Club) בקראגנדי, עיר במרכז קזחסטן שנבנתה במקור סביב כריית פחם. מאמנו שם, גליםז'אן ג'ילגלדייב (Galimjan Dzhylgeldeyev), הדריך אותו מילדות ועד לזהב האולימפי שלו, מערכת יחסים אימונית שנמשכה יותר משני עשורים שסמטוב ייחס לה שוב ושוב חשיבות מרכזית בקריירה שלו. הוא הכריז על עצמו בזירה הבינלאומית כנער, כשהתחרה בסבב הג'ודו העולמי מגיל 16, וזכה בזהב באליפות העולם לנוער בשנת 2010 לפני שהוסיף מדליית ארד באליפות העולם לנוער בשנה שלאחר מכן. הוא הצטרף לנבחרת הבוגרים של קזחסטן בשנת 2012 תחת מאמנו הבוגר הראשון, אחמט ז'ומגולוב (Akhmet Zhumagulov), ונכנס לקטגוריית המשקל עד 60 קילוגרם, קטגוריית המשקל הקלה ביותר לגברים בג'ודו ואחת התובעניות ביותר מבחינה טכנית, שבה מהירות ודיוק גוברים בדרך כלל על כוח גולמי.
בניית רזומה של אלוף לפני הזהב
עלייתו של סמטוב בדרגי הבוגרים הייתה יציבה ולא פתאומית. הוא זכה בארד באליפות אסיה ב-2013, ואז פרץ בשנת 2014 עם זהב במשחקי אסיה, אחד מאירועי הספורט הרב-ענפיים התחרותיים ביותר באזור שבו לג'ודו יש יוקרה ועומק ברמה אולימפית גם מחוץ ליפן ודרום קוריאה, המעצמות המסורתיות של הענף. בשנה שלאחר מכן, 2015, הוא זכה בזהב באליפות העולם, מה שביסס אותו כאחד המתמודדים האמיתיים של הספורט בקטגוריית המשקל הקל ולא רק כספורטאי בולט ברמה האזורית. זהב באליפות אסיה הגיע שוב ב-2016. באותה שנה, באולימפיאדת ריו, הגיע סמטוב לגמר ולקח את הכסף – המדליה האולימפית הראשונה שלו, ואות לכך שהזהב נמצא בהישג יד. כל אחת מהתוצאות הללו הגיעה בתוך קטגוריית ה-60 קילוגרם חסרת הרחמים, שבה ההבדל בין מדליה ליציאה מוקדמת הוא לעתים קרובות החלפת אחיזה בודדת או שבריר שנייה בזמן התגובה, ושבה העקביות הטכנית של סמטוב לאורך כמעט עשור של גמרים גדולים הבדילה אותו מיריבים שהגיעו לשיאם לזמן קצר ונעלמו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הארד של טוקיו וההמתנה הארוכה
אולימפיאדת טוקיו, שנדחתה ל-2021 עקב מגפת הקורונה, הביאה לסמטוב מדליית ארד במקום הזהב שאליו כיוון לאחר הכסף מריו – תוצאה שהותירה אותו, לדבריו, עדיין רעב ולא מסופק. בין טורנירים גדולים, בנה סמטוב מוניטין של התאוששות וניהול אורח חיים ממושמעים בצורה יוצאת דופן: "אחרי כל תחרות אני מבלה את כל זמני עם משפחתי, לא חושב על ספורט", אמר. "אני גם נזהר מפציעות גדולות; אני לעולם לא חוזר עד להחלמה מלאה". הסבלנות הזו – נכונות להתרחק לחלוטין מהתחרות ולהחלים לחלוטין במקום למהר לחזור – ככל הנראה האריכה קריירה שאחרת הייתה עלולה להישחק תחת השחיקה של לוחות הזמנים של נסיעות ואימוני הג'ודו הבינלאומיים.
פריז, והראשונה של האזור
באולימפיאדת פריז 2024, בגיל שלושים ואחת וחמש-עשרה שנים לאחר הופעתו הראשונה בסבב הג'ודו העולמי, זכה סמטוב במדליית הזהב במשקל 60 קילוגרם, כשהוא מנצח את לוקה מקיידזה (Luka Mkheidze) מצרפת בגמר על אדמת צרפת. הניצחון היה יותר מניצחון אישי. כפי שסמטוב עצמו ניסח זאת, "מדליית הזהב הזו היא לא רק ראשונה עבור קזחסטן, אלא היא מדליית הזהב האולימפית הראשונה בג'ודו עבור כל מדינות מרכז אסיה" – אזור של חמש מדינות עם מסורת עמוקה של היאבקות וספורט לחימה שעד אותו אחר הצהריים בפריז, מעולם לא הפיק אלוף אולימפי בג'ודו. גורמים רשמיים בקזחסטן והוועד האולימפי של אסיה הדגישו שניהם את התוצאה בדיוק במונחים הללו: לא רק אבן דרך לאומית אלא אזורית, שהושגה בענף שבו יפן, המדינה שהמציאה את הג'ודו, שלטה היסטורית בטבלת המדליות.
מדוע ילדוס מכונה גאון
ג'ודו בדרך כלל לא משתמש במילה "גאון" עבור האלופים שלו כפי ששחמט או מוזיקה עשויים לעשות, והצהרותיו הציבוריות של סמטוב מדגישות סבלנות, משמעת התאוששות ותמיכה משפחתית ולא כל טענה לתובנה טקטית יוצאת דופן. מה שהרקורד שלו כן מדגים הוא שליטה ספציפית וקשה שהושגה בספורט לחימה עתיר טכניקה: חמש-עשרה שנים של תחרות רציפה ברמה הגבוהה ביותר בקטגוריית המשקל הקלה והטכנית ביותר בג'ודו, שבה משחקים מוכרעים על ידי לחימת אחיזות, תזמון, והיכולת להפוך את התנע של היריב עצמו להטלה – קרוב יותר לפיזיקה יישומית תחת לחץ מאשר לכוח גס. אריכות הימים שלו כשלעצמה היא סוג של מומחיות שלעתים רחוקות דנים בה ככזו: חלונות התחרות של רוב הג'ודוקא נסגרים הרבה לפני שנות השלושים המוקדמות שלהם, אך ספירת המדליות האולימפיות של סמטוב השתפרה למעשה עם הגיל, מכסף לארד לזהב לאורך שלושה משחקים רצופים. אם "גאון" חל בכלל, הוא מתאר שליטה ממושמעת בצורה יוצאת דופן בהתאוששות, תזמון וטכניקה שנשמרו לאורך תקופה שבה רוב היריבים דעכו – מלאכת מחשבת וניהול עצמי המזוקקים לדיוק עילית, לא מקוריות אינטלקטואלית מופשטת.
מורשת
מדליית הזהב של סמטוב בפריז סגרה קריירה שנבנתה בסבלנות לאורך שלושה מחזורים אולימפיים ועומדת כתוצאה המשמעותית ביותר בהיסטוריה של הג'ודו בקזחסטן ובמרכז אסיה. הוא עוזב את קטגוריית המשקל הקל של הספורט עם סט מדליות אולימפי מלא – כסף, ארד וזהב, שזכה בהן בדיוק בסדר עולה זה לאורך ריו, טוקיו ופריז – התקדמות נדירה המשקפת גם את המשמעת שתיאר במילותיו שלו וגם בסיס טכני שנבנה במועדון קטן בקראגנדי תחת מאמן אחד לאורך כל חייו התחרותיים. גורמים רשמיים בקזחסטן הציגו את מסלולו מטורנירי נוער לזהב אולימפי כתבנית לתוכנית פיתוח הג'ודו הרחבה יותר של המדינה, ומועדון הג'ודו ג'ניס שבו התאמן נושא כעת את היוקרה הנוספת של היותו המקום שהפיק את אלוף הג'ודו האולימפי הראשון של מרכז אסיה.