יאה גיאסי: שבעה דורות, טירת קייפ קוסט אחת
בשנת 2009, כסטודנטית לתואר ראשון באוניברסיטת סטנפורד במסגרת נסיעת מחקר במימון מלגת צ'אפל לוג'י, ביקרה יאה גיאסי (Yaa Gyasi) בטירת קייפ קוסט שבחוף גאנה – מבצר שבו הוחזקו אפריקאים ששובו טרם העמסתם על ספינות בדרכן לעבדות באמריקה – ובאותה נסיעה נסעה לבית אבותיו של אמה באשאנטי שבקוומאסי. העמידה בין שני מקומות אלו, אנדרטה לזוועה ובית משפחתי חי במרחק שעות ספורות בלבד, העניקה לה את הרעיון מבני עבור Homegoing (לשוב הביתה): שתי אחיות למחצה, האחת שנישאת למפקד בריטי סוחר עבדים והשנייה שנמכרת בעצמה לעבדות, כשצאצאיהן מנוטרים בפרקים לסירוגין על פני שבעה דורות ושני יבשות. הספר הפך לאחד מרומני הביכורים המהוללים ביותר של העשור השני של המאה ה-21.
ממפונג להאנטסוויל
גיאסי נולד ב-1989 במפונג שבגאנה, בתם של סופיה, אחות, וקוואקו גיאסי, פרופסור לצרפתית. המשפחה עברה לארצות הברית ב-1991 כדי שאביה יוכל להשלים דוקטורט באוניברסיטת המדינה של אוהיו, ולאחר תקופות באילינוי ובטנסי, השתקעה בהאנטסוויל שבאלבמה כאשר גיאסי הייתה בת עשר – מה שהפך אותה לאחת מקבוצה קטנה של ילדי מהגרים גאנאים בעיר דרומית שרובה שחורה ונוצרית, חוויה של עקירה כפולה (מהגרת אפריקאית בתוך אמריקה השחורה) שתעצב בהמשך את Transcendent Kingdom. היא תיכרה את עצמה כילדה ביישנית שמצאה נחמה בספרים ובקשרים קרובים עם אחיה כילדי מהגרים המנווטים יחד בארץ חדשה. ניצוץ מוקדם ומעצב הגיע בילדותה כאשר מנחה הטלוויזיה לה-וואר ברטון שלח לה תעודה על סיפור שהגישה; בגיל שש-עשרה, קריאת הספר שיר של שלמה מאת טוני מוריסון (Toni Morrison) גיבשה את החלטתה להיות סופרת.
השכלה והדרך הארוכה ללשוב הביתה
גיאסי קיבלה תואר ראשון באנגלית מאוניברסיטת סטנפורד, ולאחר מכן עבדה זמן קצר בחברת הזנק טכנולוגית בסן פרנסיסקו תוך כדי כתיבת טיוטת Homegoing טרם התפטרותה ב-2012 לאחר קבלתה לסדנת הכתיבה של איווה באוניברסיטת איווה, שם השלימה את התואר השני באמנויות (MFA) וסיימה את הרומן.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →לשוב הביתה: בכורה של שבע ספרות
Homegoing (2016) נפתח בגאנה של המאה ה-18 עם האחיות למחצה אפיה ואסי, שאינן מודעות לקיומה זו של זו: אפיה נישאת למפקד בריטי סוחר עבדים המוצב בטירת קייפ קוסט, בעוד אסי נלכדת, מוחזקת בצינוקים של הטירה מתחת למגורי אחותה שלה, ונמכרת לעבדות באמריקה. הרומן עוקב לאחר מכן אחר צאצאיהן של שתי הנשים – שושלת אחת בחוף הזהב דרך גאנה הבריטית ולבסוף העצמאית, והאחרת דרך המעבר התיכון, העבדות האמריקאית, תקופת השיקום, ההגירה הגדולה, ותקופת זכויות האזרח של המאה ה-20 – בפרקים מתחלפים, שכל אחד מהם מתמקד בצאצא אחר. כתב היד, שהושלם ב-2015, זיכה את גיאסי במקדמה בת שבע ספרות מקנופ, סכום יוצא דופן לסופרת בביכורים, והספר המוגמר זכה לקבלת פנים ביקורתית חריגה: פרס ג'ון לאונרד מטעם מעגל מבקרי הספרים הלאומי, מקום ברשימת 5 מתחת ל-35 של קרן הספרים הלאומית, פרס הספר האמריקאי, פרס PEN/Hemingway לסיפורת ביכורים, והכללה ברשימת מיטב הסופרים הצעירים באמריקה של גרנטה.
ממלכת הנשגב ומעבר לה
רומן השני שלה, Transcendent Kingdom (2020), פנה לשטח אינטימי ועכשווי יותר: גיפטי, סטודנטית לתואר שלישי במדעי המוח בני עשרים ושמונה בסטנפורד, מנווטת את התפרקות משפחת המהגרים הגאנאית שלה באבלאמה – עזיבתו של אביה חזרה לגאנה, מותו של אחיה ממנת יתר של אופואידים לאחר פגיעת ספורט, והדיכאון הקשה של אמה – תוך כדי ניהול מחקר מעבדתי על התנהגות מחפשת תגמול בעכברים, מסגרת מדעית שגיאסי משתמשת בה כדי לחקור בעת ובעונה אחת התמכרות, אמונה ויגון. מבקרים, כולל הסופרת שרה קולינס, כינו אותו המשך עמוק שהוכיח שההצלחה של Homegoing לא הייתה הישג יחידאי. הוא הגיע לרשימה הקצרה של פרס הנשים לסיפורת ב-2021. ב-2021 תרמה גיאסי גם את המאسا "דם רע" ל-The 1619 Project: A New Origin Story, הבוחנת כיצד מורשת ניסוי העגבת בטוסקיגי ממשיכה לעצב את חוסר האמון של אמריקאים שחורים במוסדות רפואיים.
נושאים
הסיפורת של גיאסי עסוקה בשושלת – כיצד טראומה, התמכרות, אמונה ועקירה עוברות במורד קו משפחתי לאורך דורות ויבשות, וצפות מחדש בצאצאים שאולי לעולם לא ילמדו על האירוע המקורי. הפרוזה שלה מבוקרת ואינה ראוותנית, ומעדיפה דיוק רגשי על פני קישוט, והיא ציינה את טוני מוריסון, גבריאל גרסיה מארקס, ג'יימס בולדווין, אדוארד פ. ג'ונס וג'ומפה להרי כמושפעות מרכזיות.
מדוע יאה גיאסי מכונה גאון
ההישג המאפיין של גיאסי הוא משמעת ארכיטקטונית המיושמת על קנבס גדול באופן כמעט בלתי אפשרי: Homegoing דוחס שלוש מאות שנים ושני יבשות לתוך רומן יחיד על ידי מתן פרק אחד בלבד הנשלט בקפידה לכל דור, מבנה שיכול היה בקלות להפוך לסכמטי או שטחי בידיים פחות זהירות, אך במקום זאת בונה כוח רגשי מצטבר, פרק אחר פרק, לקראת מפגש שהקורא חש בואו זמן רב לפני שהדמויות עושות זאת. העובדה שהיא השיגה זאת כסופרת ביכורים עדיין בשנות העשרים לחייה, ישר מסדנת הכתיבה של איווה, היא חלק ממה שהפך את קבלת הפנים של הספר ליוצאת דופן כל כך – מבקרים וחבר שופטים התייחסו אליו כאל הגעת כישרון בשל לחלוטין ולא כאל התחלה מבטיחה. טענת הנגד הכנה: עם שני רומנים בלבד שפורסמו עד כה, גוף העבודות של גיאסי עדיין קטן יחסית, וחלק מהמבקרים ציינו כי המבנה הבין-דורי של Homegoing, מבוצע ככל שיהיה במיומנות, מקריב עומק למען רוחב – מספר דמויות ותקופות מקבלות בהכרח רק תשומת לב של פרק אחד לפני שהרומן ממשיך הלאה. האם כשרונה הוא כישרון קבוע ומתרחב או מבנה שעבד בצורה מבריקה פעם אחת הוא שאלה שקריירה המתפתחת שלה טרם השיבה עליה במלואה.
מורשת
גיאסי, המתגוררת בברוקלין, הפכה לאחד הקולות הצעירים המשפיעים ביותר המקשרים ישירות בין חוויית המהגר האפריקאי לבין ההיסטוריה של העבדות האמריקאית בתוך מסגרת נרטיבית יחידה ורציפה – מהלך מבני שהשפיע על האופן שבו דור עוקב של סופרי פזורה מתקרב להיסטוריה רב-דורית. המאסה שלה מ-2021 עבור The 1619 Project הרחיבה את העניין בנזק מורש מסיפורת אל שיח בריאות הציבור העכשווי.