שו ג'ימו

שו ג'ימו (Xu Zhimo): המשורר שלימד את סין להישמע רומנטי

הוא הגיע לקיימברידג' כסטודנט אלמוני לכלכלה ועזב אותה, שלוש שנים לאחר מכן, כמי שעתיד לבנות מחדש את השירה הסינית בדמותם של קיטס ושלי. שו ג'ימו חי שלושים וארבע שנים בלבד, שאת רובן העביר במרדף אחר פרשיות אהבים שנויות במחלוקת לא פחות משיריו, ומת בהתרסקות מטוס שהפכה משורר פעיל למיתוס כמעט בן לילה.

מז'ג'יאנג לנישואים שלא בחר בהם

שו ג'ימו נולד בשנת 1897 בהיינינג, מחוז ג'ג'יאנג, בן למשפחת בנקאים עשירה. בגיל שמונה-עשרה אולץ להינשא בשידוך לג'אנג יואי (Zhang Youyi), והוליד עמה שני ילדים בעודו ממשיך בלימודים בינלאומיים: תיכון האנגג'ואו, לימודי משפטים באוניברסיטת בייאנג, מעבר לאוניברסיטת פקין, ואז, ב-1918, אוניברסיטת קלארק בארצות הברית ללימודי היסטוריה, ואחריה אוניברסיטת קולומביה לכלכלה ומדע המדינה ב-1919. שום דבר מזה לא העניק לו מנוח. ב-1920 חצה שוב את האוקיינוס האטלנטי ונרשם כסטודנט מיוחד בקינגס קולג', קיימברידג' – סידור שהעניק לו חופש אינטלקטואלי ללא הלחץ של בחינות – ושם, כשהוא שקוע במשך שנתיים בשירה הרומנטית האנגלית, החל חינוכו האמיתי.

קיימברידג' והיווצרותו של משורר

בקינגס קולג', שו קרא את קיטס ושלי בתשומת לב דקדקנית, כפי שתיאר זאת פרופיל מאוחר יותר, ותרגם תוך כדי כך לסינית את בלייק, הארדי, קתרין מנספילד, מתיו ארנולד ודנטה גבריאל רוזטי. הרומנטיקנים האנגלים, כשהם מסוננים גם דרך השפעות רומנטיות וסימבוליסטיות צרפתיות, העניקו לו גם רגישות פואטית וגם ארגז כלים צורני שלא היה קיים עדיין בשירה הסינית: סגנון לירי בשפה מדוברת ורגשית, שבנוי לשאת תחושות אישיות במקום רמזים קלאסיים. בקיימברידג' הוא גם התאהב בלין חווי-יין (Lin Huiyin), סטודנטית סינית שלימים הפכה לאחת האדריכליות הראשונות בסין – מערכת יחסים שלא יכלה להתממש, שכן היא כבר הייתה מאורסת לבנו של האינטלקטואל הרפורמיסטי רב ההשפעה ליאנג צ'יצ'או (Liang Qichao).

גירושין, נישואים שניים ושערורייה ציבורית

שו התגרש מג'אנג יואי זמן קצר לאחר מכן, מעשה מזעזע באמת בסין של שנות ה-20, שנעשה כדי לרדוף אחר חייו הרומנטיים והאינטלקטואליים במקום להישאר בנישואים שמעולם לא בחר בהם. בחזרתו לסין, הוא החל קשר עם הציירת והזמרת לו שיאומאן (Lu Xiaoman), שעזבה את בעלה שלה כדי להינשא לו – שערורייה שנייה שהתווספה לראשונה, ושגרמה לחייו הפרטיים של שו להפוך לנושא של משיכה ציבורית לא פחות משיריו. נאמר עליו גם שניהל פרשיות עם נשים בולטות אחרות בתקופה, כולל, לפי הדיווחים, הסופרת ילידת אמריקה פרל ס. בק. ללא קשר לדיוק הפרטים, הדפוס היה עקבי וציבורי: שו התייחס לחופש רומנטי כאל דבר שאינו נפרד מהפרויקט המודרניסטי והאינדיבידואליסטי שהניע את שיריו.

THE FREE TEST
How high is yours?

Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.

Take the IQ test →

אגודת חצי הירח ושירת השפה המדוברת

עם שובו לסין ב-1922, הפך שו לדמות מרכזית במודרניזציה הספרותית של המדינה, כשהקים ב-1923 את "אגודת חצי הירח" (Crescent Moon Society) יחד עם עמיתיו הסופרים ון יידואו (Wen Yiduo), שן צונגוון (Shen Congwen) וחו שי (Hu Shi). האגודה קידמה צורות פואטיות חדשות, וחשוב מכך, את השימוש בשפה סינית מדוברת במקום קלאסית בספרות רצינית – ובכך התאימה את הפרויקט האסתטי של שו ישירות למטרות התרבותיות הרחבות יותר של תנועת הארבעה במאי, שביקשה למודרניזציה את התרבות הסינית על קווים פופוליסטיים ואנטי-מסורתיים. שו ערך כתבי עת ספרותיים, החזיק במשרות פרופסור, ועד תחילת שנות השלושים לחייו הפך לאחד המשוררים הבולטים במדינה, הידוע בשיריו מלאי הדימויים מהטבע, הכמיהה הרגשית והפרוזודיה הקפדנית באופן יוצא דופן. הוא גם שימש כמתורגמן בעל פה עבור רבינדראנת טאגור במהלך סיורו של המשורר ההודי וחתן פרס נובל בסין, תפקיד שהציב אותו במרכזו המילולי של אחד מחילופי התרבות הגדולים של התקופה בין המשורר החי הבולט ביותר באסיה לבין קהל סיני להוט לשמוע אותו.

להיפרד שוב מקיימברידג'

יצירתו המפורסמת ביותר של שו, "להיפרד שוב מקיימברידג'" (Zaibie Kangqiao), שנכתבה לאחר ביקור חוזר בנובמבר 1928, זיקקה את כל מה שהשנים באנגליה העניקו לו: דימויי טבע, רגש מאופק ואלגנטיות צורנית חדשה לשירה הסינית, המופנית לקיימברידג' עצמה כאילו הייתה מולדת ולא קמפוס זר. השיר טבוע כעת כה עמוק בחינוך העל-יסודי הסיני, עד שקינגס קולג' הציב אבן זיכרון משיש שעליה חרוטים שורות הפתיחה שלו בשנת 2008, והאתר הפך מאז ליעד עלייה לרגל עבור מבקרים סינים בקיימברידג' – מקרה נדיר של אוניברסיטה אנגלית המנציחה באופן רשמי שיר של סטודנט זר על עזיבתה.

מוות בטיסה

ב-19 בנובמבר 1931, מת שו בהתרסקות מטוס ליד ג'ינאן בעת שטס מנאנג'ינג לבייג'ינג, בגיל שלושים וארבע. הפתאומיות והמודרניות של המוות – משורר של עידן המכונה שנהרג על ידי עידן המכונה – העצימו את המיתולוגיה שלו במקום להחלישה; פרשנים ציינו כי הטרגדיה חתמה אותו לצמיתות כדמות רומנטית ואבודה בזיכרון התרבותי הסיני.

מדוע שו מכונה גאון

הטענה לגאונותו של שו היא ספציפית וספרותית: חוקרי שירה סינית מודרנית מייחסים לו ייבוא והתאמה של סגנון פואטי זר שלם – הליריקה הרגשית והישירה של הרומנטיקה האנגלית – לשירה הסינית בתקופה שבה לשפה לא היה שווה ערך מקומי לכך, וביצוע הדבר בשליטה טכנית מדויקת מספיק כך ששיריו הטובים ביותר עדיין נקראים כשיאים צורניים של תנועת השפה המדוברת ולא כחיקוי נגזר. תפקידו בהקמת אגודת חצי הירח, ומעמדו כיום כקריאת חובה עבור כל תלמיד בית ספר סיני, מטופלים על ידי היסטוריונים ספרותיים כראיה לחדשנות צורנית אמיתית ולא כהתלהבות אופנתית בלבד מהמערב.

טיעון הנגד הכן הוא שגוף היצירה המוגמר של שו דל – קומץ אוספי שירה ותרגומים שהופקו לאורך קריירה שנקטעה בגיל שלושים וארבע – וכי תהילתו המתמשכת מחוץ לסין נשענת לא פחות על השערורייה הרומנטית של חייו והדרמה של מותו מאשר על השירה עצמה; פרשנים ציינו במיוחד שהמוניטין שלו בחו"ל מפגר הרחק מאחורי הקאנוניזציה המקומית שלו, מה שמרמז כי מעמדו הוא בחלקו תוצר של זיכרון תרבותי ומיתולוגי סיני, ולא של שיפוט ספרותי טהור שעבר מבחן בינלאומי.

מורשת

שו ג'ימו נותר אחד המשוררים הנקראים ביותר בתוכנית הלימודים הסינית המודרנית, ושיר הפרידה שלו מקיימברידג' מוקרא על ידי תלמידי בית ספר בכל רחבי המדינה ומונצח ממש על האדמה שנתנה לו השראה. חייו הקצרים ורוויי השערוריות עזרו להגדיר את התדמית הפופולרית של המשורר הרומנטי הסיני למאה שלאחר מכן, ועוררו השראה לשירים, גנים וסדרות טלוויזיה מאוחרים יותר שנבנו סביב סיפורו לא פחות מאשר סביב שיריו.