ויליאם אלכסנדר המונד: הגנרל המנתח שהושמד
ב-4 במאי 1863, כאשר צבאות האיחוד איבדו חיילים בקצב מהיר יותר מכל מלחמה אחרת בהיסטוריה האמריקאית, הסיר הגנרל המנתח (Surgeon General) של ארצות הברית תרופה מטבלאות האספקה. קלומל (Calomel) — מרקורי כלוריד — היה חומר משלשל רב-עוצמה ברפואה של המאה ה-19, וויליאם אלכסנדר המונד (William Alexander Hammond) הגיע למסקנה שהוא אינו בטוח ואינו יעיל. הוא צדק, כפי שהרפואה אישרה מאוחר יותר. זה עלה לו במשרתו, בדרגתו ובמוניטין שלו, ולקח לקונגרס חמש-עשרה שנים להודות בכך.
רופא הצבא שלא הפסיק לקרוא
המונד נולד ב-28 באוגוסט 1828 באנאפוליס, מרילנד, וגדל בהריסבורג, פנסילבניה. הוא קיבל תואר דוקטור לרפואה מאוניברסיטת ניו יורק בשנת 1848, בגיל עשרים. לאחר התמחות ותקופה קצרה של עבודה פרטית, הוא הצטרף לצבא ארצות הברית כעוזר מנתח ושירת בין השנים 1849 ל-1860, כשהוא מוצב במערב הרחוק — ניו מקסיקו, קליפורניה — ולאורך מלחמות הסו (Sioux Wars).
מנתחי ספר לא היו אמורים, כקבוצה, לייצר מדע. המונד עשה זאת. הוא ערך ניסויים על תזונה והשפעות תרופות על הגוף, והשתמש בעצמו כנבדק: "הניסויים הממחישים את השפעותיהם של חומרים אלה בוצעו עליי", כתב בשנת 1856, "ובוצעו בזהירות רבה". ההשפעות הפיזיולוגיות של אלכוהול וטבק על המערכת האנושית (The Physiological Effects of Alcohol and Tobacco upon the Human System) הופיע באותה שנה; בשנת 1857 העניקה האגודה הרפואית האמריקאית פרס למחקרו על ערך תזונתי. בשנת 1859 הוא פרסם עבודה עם סיילאס וייר מיטשל (Silas Weir Mitchell) על רעלים המשפיעים על מערכת העצבים — תחילתו של השותפות האינטלקטואלית המשמעותית ביותר בראשית הנוירולוגיה האמריקאית — ונבחר לחברה הפילוסופית האמריקאית. בחופשת מחלה באירופה הוא סייר בבתי חולים צבאיים ורשם הערות.
בשנת 1860 עזב את הצבא לטובת קתדרה לאנטומיה ופיזיולוגיה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת מרילנד בבולטימור.
בן השלושים וארבע של לינקולן
המלחמה משכה אותו חזרה. המונד חזר לצבא ב-28 במאי 1861 ונשלח למערב וירג'יניה, שם עבד עם הגנרל ויליאם סטארק רוזקרנס (William Starke Rosecrans) ופגש קצין רפואה בשם ג'ונתן לטרמן (Jonathan Letterman). כאשר שר המלחמה אדווין מ. סטנטון (Edwin M. Stanton) הדיח את הגנרל המנתח קלמנט פינלי (Clement Finley), לינקולן מינה את המונד במקומו ב-25 באפריל 1862, בדרגת בריגדיר גנרל. הוא היה בן שלושים וארבע, וירש מחלקה רפואית שלא הייתה ערוכה כלל לקנה המידה התעשייתי של הטבח.
בניית המנגנון
מה שבא לאחר מכן היה אחד השיפוצים המוסדיים המהירים ביותר במינהל הציבורי האמריקאי. המונד העלה את דרישות הקבלה לחיל הרפואה של הצבא וקידם על בסיס כשירות ולא ותק. הוא בנה בתי חולים בכמויות והתעקש על אוורור כעיקרון תכנוני, שהגיע לשיאו בבית החולים סאטרלי (Satterlee Hospital) עם 4,500 מיטות. הוא ריכז את אספקת התרופות, דחף לחיל רפואה צבאי קבוע במקום אלתור בזמן מלחמה, וקבע גיל גיוס מינימלי של עשרים.
הוא ייסד את המוזיאון הרפואי של הצבא בשנת 1862 — כיום המוזיאון הלאומי לבריאות ורפואה — והתקין את ג'ון ה. ברינטון (John H. Brinton) לנהל אותו, והרגלי תיעוד הנתונים שהנהיג עזרו להקים את מה שהפך לספרייה הלאומית לרפואה. הוא גיבה את לטרמן, קידם אותו ותמך בחיל האמבולנסים שלו, שהמונד בדק בקפדנות לפני שאומץ בכל הצבא. מערכת זו היא האב הקדמון הישיר של פינוי נפגעים מודרני בשדה הקרב ושל שירותי רפואה דחופה אזרחיים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →שיעור התמותה ירד בחדות תחת פיקוחו.
מרד הקלומל
ואז הגיעה פקודת הקלומל. הסרת תרכובת כספית מטבלת האספקה של הצבא הייתה החלטה מבוססת ראיות שהתקבלה על ידי אדם שבילה עשור בפרמקולוגיה ניסויית. עבור המנתח הגדודי הממוצע זה היה משהו אחר: החרמת כלי הטיפול העיקרי שלו על ידי מנהל צעיר בוושינגטון, ללא כל הצעה חלופית, ופלישה לשיקול הדעת הפרטי והקדוש של הרופא המטפל. המקצוע התקומם.
המונד היה גס רוח, בטוח בעצמו ולא רצה להחמיא, ויחסיו עם סטנטון היו כבר רעילים. ב-3 בספטמבר 1863 הוא נשלח ל"סיור פיקוח" ממושך בדרום — הדחה בתחפושת של תפקיד. ג'וזף בארנס (Joseph Barnes), מקורבו של סטנטון, השתלט על התפקיד כגנרל מנתח בפועל.
משפט צבאי
המונד דרש החזרה לתפקיד או משפט. הוא קיבל את המשפט. האישומים נגעו ל"אי-סדרים" ברכישת ציוד רפואי; הראיות נגדו הוכחו מאוחר יותר כמבוססות על נתונים כוזבים שמקורם בסטנטון. ב-18 באוגוסט 1864 הוא שוחרר מהצבא בבושת פנים.
הקריירה השנייה
רוב האנשים היו מסיימים כאן. המונד עבר לניו יורק בעזרת חברים והמציא לעצמו מקצוע שני. הוא הפך לפרופסור למחלות עצבים ונפש במכללה הרפואית של בית החולים בלוויו (Bellevue Hospital Medical College) בשנת 1867 ובאוניברסיטת ניו יורק בשנת 1874, לימד באוניברסיטת ורמונט, והיה ממייסדי בית הספר לרפואה פוסט-דוקטורט של ניו יורק וכן, בשנת 1868, של כתב העת Archives of Scientific and Practical Medicine.
בשנות ה-70 של המאה ה-19 הוא הפך לרופא האמריקאי הראשון שהגביל את עבודתו למחלות של מערכת העצבים והנפש — הרגע שבו הנוירולוגיה האמריקאית הפכה למקצוע מומחה ולא למקצוע צדדי. הוא התנסה מוקדם בליתיום לטיפול במאניה. ה-Treatise on Diseases of the Nervous System (1871) שלו היה בין ספרי הלימוד המקיפים הראשונים לנוירולוגיה באמריקה; בו הוא תיאר את הפרעת התנועה הבלתי נשלטת שכינה אתטוזיס (athetosis) — "חוסר יכולת להחזיק את האצבעות והבהונות בכל תנוחה שהיא" — המוכרת עדיין כמחלת המונד. בשנת 1874 הוא היה ממייסדי האיגוד הנוירולוגי האמריקאי לצד וייר מיטשל.
הוא גם כתב את On Wakefulness (1866) ו-Sleep and Its Derangements (1869), הפנה את הספקנות שלו לספיריטואליזם ב-The Physics and Physiology of Spiritualism (1871) ולהרעבה מופלאה ב-Fasting Girls (1879), וייחס את שניהם להצעות, זריזות ידיים, היפנוזה והיסטריה. בשנת 1882 הוא פרסם את אחד הדיווחים הרפואיים האמריקאיים המוקדמים ביותר על תרגול טרנסג'נדרי בקרב עמי הפואבלו. הוא כתב גם רומנים, כמה מהם עם בתו קלרה לנזה (Clara Lanza).
מדוע ויליאם נקרא גאון
האיכות המדוברת אינה ברק של תובנה כמו נכונות יוצאת דופן להסיק מסקנות מראיות ולפעול לפיהן ללא קשר לעלות. המונד ביצע ניסויים על עצמו, בדק את מערכת האמבולנסים של לטרמן לפני שאימץ אותה, והסיר את הקלומל מכיוון שהנתונים לא תמכו בו — בתקופה שבה הטיפולים האמריקאיים התבססו בעיקר על מסורת וסמכות. זהו מזג מדעי המיושם בתוך בירוקרטיה במלחמה, ונתוני התמותה מראים שזה עבד.
הטיעון השני הוא טווח הפעולה. אדם שמארגן מחדש מחלקה רפואית לאומית, מייסד מוזיאון וספרייה לאומית, ואז מאבד הכל וממשיך לייסד התמחות רפואית שלמה, את האיגוד המקצועי שלה ואחד מספרי הלימוד הראשונים שלה, פועל הרחק מעבר ליכולת מקצועית רגילה.
מי השתמש במילה? בני דורו השתמשו לרוב במילים קשות יותר — יהיר, אימפריאלי, בלתי אפשרי. פסק הדין ההיסטורי חם יותר: המשפט הצבאי שלו נחשב כיום באופן נרחב לבעל מניעים פוליטיים ולא צודק.
טיעון הנגד הוא שמזגו של המונד לא היה מקרי לנפילתו אלא מרכזי לה. מנהל מתון יותר עשוי היה לסחוף את המקצוע איתו בנושא הקלומל ולשמור על משרתו. הוא היה גם, במקומות מסוימים, אדם של דעות קדומות מתקופתו, וחלק מהתאוריות הנוירולוגיות שלו לא עמדו במבחן הזמן. קרא לו גאון של רפורמה מוסדית ושל עמידה מבוססת ראיות, לא של תגלית מדעית.
מורשת
בשנת 1878 ביטל הקונגרס את פסק הדין והמונד הוחזר לצבא בדרגת בריגדיר גנרל — ללא שכר או קצבאות, זיכוי שלא עלה לממשלה דבר. הוא חזר לוושינגטון בשנת 1888 וייסד שם בית חולים למחלות עצבים ונפש. הוא מת ב-5 בינואר 1900 מאי-ספיקת לב ונקבר בטקס צבאי מלא בארלינגטון. בנו גראהם (Graeme) הפך לנוירולוג וסייף אולימפי. שלושה בעלי חיים נושאים את שמו משנותיו בספר — חטפית המונד (Hammond's flycatcher), נחש בירית (garter snake) וקרפדת חפירה (spadefoot toad) — וכל אמבולנס בשדה הקרב נושא משהו ממנו גם כן.