האבטיפוס המתפקד הראשון של כליה מלאכותית, שנבנה מקופסאות שימורים של מיץ תפוזים, חלקי רכב ממוחזרים ומעיים של נקניקיות, הופיע בשנת 1943. המכשיר הבסיסי הזה, שנבנה על ידי הרופא וילם יוהאן קולף (Willem Johan Kolff) במהלך הכיבוש הגרמני של הולנד, חולל בסופו של דבר מהפכה ברפואה הפנימית והניח את היסודות לטיפולי המודיאליזה מצילי חיים מודרניים ברחבי העולם.
חדשנות בזמן מלחמה וקריירה רפואית מוקדמת
קולף נולד בשנת 1911 בליידן (Leiden), והשלים את לימודי הרפואה שלו באוניברסיטת ליידן לפני ששימש כמתמחה באוניברסיטת חרונינגן (Groningen). במהלך עבודתו הקלינית המוקדמת, הוא היה עד למותו של מטופל מאי-ספיקת כליות כרונית, מה שהוביל אותו למחקרו על החלפת כליות מכנית. בעודו מתגורר בקמפן (Kampen) במהלך מלחמת העולם השנייה, ניהל קולף חיים כפולים: הוא היה חבר פעיל במחתרת ההולנדית וממציא נחוש. בשנת 1940, הוא הקים את בנק הדם הראשון באירופה. למרות המגבלות הקשות של תקופת המלחמה, הוא טיפל בהצלחה במטופל הראשון שלו באמצעות מכונת ההמודיאליזה שלו בשנת 1945, אבן דרך שבגינה קיבל תואר דוקטור בהצטיינות יתרה מאוניברסיטת חרונינגן בשנת 1946.
מעבר לארצות הברית
לאחר המלחמה, הפיץ קולף באופן פעיל את מכונות הדיאליזה שלו לבתי חולים בערים שונות, בהן לונדון ואמסטרדם. הטכנולוגיה שלו הגיעה לבית החולים מאונט סיני (Mount Sinai Hospital) בניו יורק, מה שאפשר את ביצוע הליך הדיאליזה האנושי הראשון בארצות הברית בשנת 1948. בחיפוש אחר הזדמנויות מחקר נוספות, היגר קולף לארצות הברית בשנת 1950, וקיבל אזרחות חמש שנים לאחר מכן. במרפאת קליבלנד (Cleveland Clinic), הוא תרם לפיתוח מכונות לב-ריאה. מאוחר יותר, בעבודה במימון יזם הנדל"ן דייוויד רוז בבית החולים בריגהם אנד וימנ'ס (Brigham and Women's Hospital), הוא פיתח את הכליה המלאכותית של קולף-בריגהם, שיוצרה בייצור המוני כדי לסייע לסובלים ממחלות כליות.
איברים מלאכותיים ומנהיגות אקדמית
בשנת 1967, הצטרף קולף לאוניברסיטת יוטה כדי לעמוד בראש החטיבה לאיברים מלאכותיים והמכון להנדסה ביו-רפואית. מעבדתו קידמה פריצות דרך בטכנולוגיית איברים סינתטיים, הבולטת שבהן היא הלב המלאכותי. בשנת 1982, הוא פיקח על השתלת הלב המלאכותי הקבוע הראשון במטופל בארני קלארק (Barney Clark), ששרד במשך ארבעה חודשים. לאורך הקריירה שלו, נותר קולף מורה וחוקר מסור באוניברסיטה, והשפיע על דמויות כגון רוברט ג'רוויק (Robert Jarvik) ותיאודור קולובו (Theodor Kolobow). הוא היה חבר באקדמיה המלכותית ההולנדית לאמנויות ולמדעים ובאקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים.
מורשת הומניטרית ופרסים
מעבר להישגיו ההנדסיים, קולף הוכר בזכות מאמציו ההומניטריים בזמן המלחמה. בשנת 2012, העניק לו יד ושם, יחד עם רעייתו, את התואר חסיד אומות העולם על שהסתירו קולגה רפואי יהודי ובנו במהלך השואה. תרומותיו המדעיות זכו להכרה בינלאומית רחבה, כולל פרס יפן לשנת 1986, מדליית וילהלם אקסנר לשנת 1980, ופרס לסקר-דבייקי למחקר רפואי קליני לשנת 2002. קולף נפטר במחוז דלאוור בשנת 2009 בגיל 97, כשהוא מותיר אחריו מורשת שנותרה מרכזית בתחום הרפואה הפנימית המודרנית.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →עובדות מהירות
- נולד: 1911, ליידן, הולנד - נפטר: 2009, מחוז דלאוור, ארצות הברית - המצאה מרכזית: מכונת המודיאליזה (1943) - השתלת לב מלאכותי: 1982 - הכשרת התמחות: אוניברסיטת חרונינגן - חסיד אומות העולם: 2012 - פרס יפן: 1986 - היכל התהילה הלאומי לממציאים: 1985
שאלות נפוצות של קוראים
### באילו חומרים השתמש קולף עבור מכונת הדיאליזה הראשונה שלו?
הוא בנה את האבטיפוס באמצעות קופסאות שימורים של מיץ תפוזים, חלקי רכב ומעיים של נקניקיות.
### מתי הושתל הלב המלאכותי הראשון?
הלב המלאכותי הקבוע הראשון שפותח בהנחייתו של קולף הושתל בשנת 1982.
### האם קולף עבד גם בהולנד וגם בארצות הברית?
כן, הוא ערך את מחקריו המוקדמים בהולנד לפני שהיגר לארצות הברית בשנת 1950.