ויל דוראנט: ההיסטוריון שכתב עבור כולם
בשנת 1926 פרסם מורה לשעבר מג'רזי סיטי ספר שהסביר את כל המסורת הפילוסופית המערבית בשפה שפועל במפעל יכול היה להבין. הספר סיפורה של הפילוסופיה (The Story of Philosophy) נמכר במספרים שהדהימו את המוציא לאור שלו והעניקו למחברו עצמאות כלכלית למשך שארית חייו — אותם בילה לאחר מכן, לאורך חצי מאה ואחד-עשר כרכים, בניסיון לבצע את אותו התעלול עם כלל הציוויליזציה האנושית. היסטוריונים אקדמיים נותרו לרוב לא מורשמים. כמה מיליוני קוראים לא היו כאלה.
מקוויבק לניו ג'רזי
ויל דוראנט נולד ב-5 בנובמבר 1885 בנורת' אדמס, מסצ'וסטס, ליוזף דוראנט ומרי אלרד, קתולים צרפתים-קנדים שהיגרו מקוויבק. השכלתו הייתה קתולית ומקומית: בית הספר התיכון הקדם-אקדמי סנט פיטר (St. Peter's Preparatory School) בג'רזי סיטי, ממנו סיים את לימודיו ב-1903, ולאחר מכן מכללת סנט פיטר (Saint Peter's College) באותה עיר, ממנה סיים את לימודיו ב-1907.
הוא פנה מיד להוראה, וקיבל משרה בהוראת לטינית וצרפתית במכללת סיטון הול (Seton Hall College), שם נשאר עד 1911. בשנת 1908 עבד גם לזמן קצר ככתב בעיתון ניו יורק איבנינג ג'ורנל (New York Evening Journal) — התמחות קצרה בכתיבה לקהל המונים שהתבררה כשימושית עבורו יותר מרוב השכלתו הפורמלית.
השנים הרדיקליות
בין 1911 ל-1913 לימד דוראנט בבית הספר המודרני פרר (Ferrer Modern School) בניו יורק, מוסד שהתבסס על עקרונות חינוכיים אנרכיסטיים וליברטריאניים — מרחק רב מסיטון הול. בשנת 1913 התחתן עם אריאל קאופמן, שהייתה אז בת חמש-עשרה, במה שהפך לאחת השותפויות האינטלקטואליות הגדולות בספרות האמריקאית. נולדה להם בת, אתל, והם גידלו בן אומנה, לואיס, בנה של פלורה, אחותה של אריאל.
מ-1914 עד 1927 ניהל דוראנט את בית הספר "לייבור טמפל" (Labor Temple School) בניו יורק והרצה בו, כשהוא מלמד פילוסופיה והיסטוריה למבוגרים עובדים. זה היה כור ההיתוך. ארבע-עשרה שנים של הסבר על אפלטון ושפינוזה לקהלים ללא השכלה אוניברסיטאית לימדו אותו את המיומנות שתגדיר את הקריירה שלו: כיצד להפוך רעיונות קשים למובנים מבלי להפוך אותם לפשטניים.
בינתיים הוא השלים את תאריו שלו, קיבל דוקטורט בפילוסופיה מאוניברסיטת קולומביה בשנת 1917 ושימש באותה שנה כמדריך לפילוסופיה שם. הוא גם פרסם את ספרו הראשון, פילוסופיה והבעיה החברתית (Philosophy and the Social Problem).
הספר ששינה הכל
סיפורה של הפילוסופיה התחיל כסדרה של חוברות חינוכיות, שנכתבו באותה רוח של ההרצאות ב"לייבור טמפל". סיימון ושוסטר פרסמו אותן מחדש כספר בכריכה קשה בשנת 1926, והתוצאה הפכה לאחת התופעות המוציאות-לאור של התקופה שבין שתי מלחמות העולם. הוא הציג את הפילוסופיה כרצף של חיים וטיעונים אנושיים ולא כמנגנון טכני — ביוגרפיה כנקודת כניסה להפשטה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הכסף שהספר הניב העניק לדוראנט משהו נדיר: עשורים של זמן כתיבה ללא פיקוח. הוא מעולם לא נדרש להחזיק במשרה אקדמית שוב, והוא מעולם לא עשה זאת.
אחד-עשר כרכים, ארבעים שנה
מה שעשה עם החופש הזה היה סיפורה של הציוויליזציה (The Story of Civilization), אחד-עשר כרכים שפורסמו בין 1935 ל-1975, שנכתבו בשיתוף עם אריאל דוראנט — אשר קיבלה במשך שנים רבות קרדיט נדיב פחות ממה שהעבודה הצדיקה, לפני ששמה הופיע לצד שמו על הכריכות.
הרעיון המנחה של הפרויקט היה מה שדוראנט כינה היסטוריה אינטגרלית. היסטוריה קונבנציונלית תיארה מלחמות, שושלות ואמנות. היסטוריה אינטגרלית התעקשה שציוויליזציה היא באותה מידה האמנות שלה, הפילוסופיה שלה, הדת שלה, המדע שלה ומרקם החיים היומיומיים הרגילים, וכי לא ניתן להבין אותם בנפרד זה מזה. בני הזוג דוראנט יישמו זאת על פני כעשרים וחמישה מאות ועל פני ציוויליזציות מזרחיות ומערביות כאחד — היקף שהיסטוריונים מקצועיים, שהפכו למתמחים יותר ויותר, נטשו במידה רבה כבלתי אפשרי.
בשנת 1968 זכה הכרך רוסו ומהפכה (Rousseau and Revolution) בפרס פוליצר לספר עיון כללי. האקדמיה האמריקאית להישגים (American Academy of Achievement) העניקה להם את פרס "גולדן פלייט" (Golden Plate Award) בשנת 1976, וב-1977 העניק הנשיא ג'רלד פורד לשני בני הזוג דוראנט את מדליית החירות הנשיאותית.
במה הוא האמין
השקפתו הפוליטית של דוראנט עברה קשת רחבה. הוא החזיק באהדה לסוציאליזם כאדם צעיר בשנת 1905; לאחר מלחמת העולם הראשונה הוא הגיע לקריאה קודרת יותר של התנהגות פוליטית, וראה מתחתיה "תאווה לכוח" שאף אידיאולוגיה לא פתרה. זו הייתה מסקנה של אדם שקרא יותר מדי היסטוריה כדי להישאר בטוח לגבי תרופה אחת כלשהי.
הוא לא הפך לשקט. הוא טען בתקיפות נגד חוסר סובלנות גזעית, וב-1945 יזם את תנועת הצהרת התלות ההדדית (Declaration of Interdependence) — ניסיון מפורש, ברגע סיום מלחמת העולם השנייה, לבסס את המחויבות ההדדית של עמים וגזעים כעיקרון אמריקאי מייסד.
מפגשו עם הודו הקולוניאלית הותיר בו חותם לצמיתות. כשהיה עד לניצול הבריטי ולעוני שהוא יצר, הוא כתב: "התחלתי להרגיש שנתקלתי בפשע הגדול ביותר בכל ההיסטוריה".
לגבי הדת הוא היה מדויק לגבי הסתירות שלו. הוא תיאר את עצמו כאתאיסט שנטש את האמונה באלוהים אישי, בעודו נשאר "נוצרי במובן המילולי והקשה של הערצה כנה לאישיותו של ישו" — ניסוח שתופס את האיש בדיוק: לא מוכן לשמור על דוקטרינה שהוא לא יכול להגן עליה, ולא מוכן להשליך דמות שהוא לא יכול להפסיק להעריץ.
שני מקרי מוות
סוף השותפות בת שישים ושמונה השנים של בני הזוג דוראנט היה תואם לשותפות עצמה. כשוויל אושפז בבית חולים בשנת 1981, אריאל הפסיקה לאכול. היא נפטרה ב-25 באוקטובר. המשפחה הסתירה ממנו את החדשות, אך ויל נודע על מות אשתו משידור חדשות בערב.
הוא נפטר ב-7 בנובמבר 1981, יומיים לאחר יום הולדתו ה-96 ושלושה-עשר ימים לאחר פטירתה של אריאל. הם נקברו יחד בבית הקברות וסטווד וילג' ממוריאל פארק (Westwood Village Memorial Park Cemetery) בלוס אנג'לס.
פסק הדין המלומד על בני הזוג דוראנט היה תמיד מעורב — מסנתזים ולא חוקרים, פופולריזטורים שעבדו בקנה מידה שהבטיח טעויות. אבל אחד-עשר הכרכים עדיין מודפסים, עדיין נקראים על ידי אנשים שמעולם לא למדו קורס בהיסטוריה, ועדיין עושים את מה שהמחבר שלהם הציב לעצמו לעשות ב"לייבור טמפל" ב-1914: להנגיש את מורשת הציוויליזציה לכל מי שמוכן לקרוא.