ורנר פון בראון

ורנר פון בראון

ורנר מגנוס מקסימיליאן פרייהר פון בראון (Wernher Magnus Maximilian Freiherr von Braun; 23 במרץ 1912 – 16 ביוני 1977) היה מהנדס חלל ואדריכל חלל גרמני-אמריקאי. הוא הוביל את פיתוח טכנולוגיית הטילים הגרמנית במהלך מלחמת העולם השנייה, תקופה שבה הפך לחבר במפלגה הנאצית ומאוחר יותר ב-Allgemeine SS. לאחר המלחמה עבר לארצות הברית, שם פיתח טילים עבור צבא ארצות הברית ובהמשך תכנן טילים עבור תוכנית אפולו של נאס"א (NASA).

כאדם צעיר, עבד פון בראון בתוכנית פיתוח הטילים של גרמניה הנאצית. הוא סייע בתכנון ובפיתוח משותף של טיל ה-V-2 במרכז המחקר הצבאי בפנמינדה (Peenemünde) במהלך מלחמת העולם השנייה. ה-V-2 הפך לעצם המלאכותי הראשון שהגיע לחלל כשחצה את קו קרמן ב-20 ביוני 1944. לאחר המלחמה הועבר בחשאי לארצות הברית, יחד עם כ-1,600 מדענים, מהנדסים וטכנאים גרמנים אחרים, כחלק ממבצע פייפרקליפ (Operation Paperclip). הוא עבד עבור צבא ארצות הברית על תוכנית טילים בליסטיים לטווח ביניים, ופיתח את הטילים ששיגרו את לוויין החלל הראשון של ארצות הברית, אקספלורר 1 (Explorer 1), בשנת 1958. הוא עבד עם וולט דיסני על סדרת סרטים, אשר הפופולריו את הרעיון של מסעות אדם בחלל בארצות הברית ומחוצה לה בין השנים 1955 ל-1957.

בשנת 1960 הוטמעה קבוצתו בנאס"א, שם כיהן כמנהל מרכז טיסות החלל מרשל (Marshall Space Flight Center) שהוקם זה עתה, וכאדריכל הראשי של רכב השיגור הכבד במיוחד סטורן 5, שהניע את חלליות אפולו לעבר הירח. בשנת 1967 התקבל פון בראון לאקדמיה הלאומית להנדסה, ובשנת 1975 קיבל את המדליה הלאומית למדעים.

פון בראון נתפס על ידי חלק מהאנשים כמי שהתחמק מהדין בגין השתתפותו בפשעי מלחמה נאציים בשל רצונם של האמריקאים להביס את הסובייטים במלחמה הקרה. הוא מתואר לעיתים גם כ"אבי מסעות החלל", "אבי מדע הטילים" או "אבי תוכנית הירח האמריקאית". לקראת סוף הקריירה שלו הוא דגל גם במשימה מאוישת למאדים.

חיים מוקדמים

ורנר פון בראון נולד ב-23 במרץ 1912 בעיירה הקטנה וירסיץ (Wirsitz) שבפרובינציית פוזן, ממלכת פרוסיה (אז חלק מהקיסרות הגרמנית, כיום חלק מפולין).

אביו, מגנוס פרייהר פון בראון (1878–1972), היה עובד מדינה ופוליטיקאי שמרני; הוא כיהן כשר החקלאות בממשלה הפדרלית בתקופת רפובליקת ויימאר. אמו, אמי פון קוויסטורפ (Emmy von Quistorp; 1886–1959), התחקה אחר שורשיה דרך שני הוריה לאצולה אירופאית מימי הביניים והייתה צאצאית של פיליפ השלישי, מלך צרפת, ולדמר הראשון, מלך דנמרק, רוברט השלישי, מלך סקוטלנד, ואדוארד השלישי, מלך אנגליה. היו לו אח בכור, הדיפלומט ממערב גרמניה זיגיסמונד פון בראון (Sigismund von Braun), שכיהן כמזכיר המדינה במשרד החוץ בשנות ה-70, ואח צעיר, מגנוס פון בראון, שהיה מדען טילים ומאוחר יותר בכיר בחברת קרייזלר.

המשפחה עברה לברלין, ברנדנבורג, בשנת 1915, שם עבד אביו במשרד הפנים. לאחר טקס הקונפירמציה שלו, העניקה לו אמו טלסקופ, והוא פיתח תשוקה לאסטרונומיה. פון בראון למד לנגן בצ'לו ובפסנתר בגיל צעיר ובשלב מסוים רצה להיות מלחין. הוא לקח שיעורים מהמלחין פאול הינדמית. היצירות המעטות של פון בראון מהתקופה הצעירה שקיימות מזכירות את סגנונו של הינדמית. הוא יכול היה לנגן יצירות פסנתר של בטהובן ובאך מהזיכרון. החל משנת 1925 הוא למד בפנימייה בטירת אטרסבורג (Ettersburg Castle) ליד ויימאר, מדינת תורינגיה החופשית, שם לא הצליח בלימודי פיזיקה ומתמטיקה. שם רכש עותק של "הטיל אל מרחבי הפלנטות" (Die Rakete zu den Planetenräumen, 1923) מאת חלוץ הטילים הרמן אוברת (Hermann Oberth). בשנת 1928 העבירו אותו הוריו לבית הספר הרמן-ליץ (Hermann-Lietz-Internat, גם הוא פנימייה) באי הצפוני הגרמני שפיקרוג (Spiekeroog). מסעות בחלל תמיד ריתקו אותו, ומאז הוא השקיע עצמו בפיזיקה ובמתמטיקה כדי לרדוף אחר העניין שלו בהנדסת טילים.

בשנת 1928, הטרנד המכונה Raketenrummel או "המולת הטילים" שיזמו פריץ פון אופל (Fritz von Opel) ומקס ואלייה (Max Valier) השפיע מאוד על פון בראון כנער חובב חלל. הוא היה כל כך נלהב לאחר שראה את אחת מהדגמות מכוניות הטיל הציבוריות של אופל-RAK, שהוא בנה מכונית טיל צעצוע ביתית משלו וגרם להפרעה במדרכה עמוסה על ידי שיגור עגלת הצעצוע, שאליה חיבר את זיקוקי הטילים הגדולים ביותר שיכול היה לקנות. לאחר מכן הוא נלקח לחקירה על ידי המשטרה המקומית, ואז שוחרר לאביו לצורך צעדים משמעתיים. התקרית הדגישה את נחישותו של פון בראון הצעיר "להקדיש את חייו למסעות בחלל".

בשנת 1930 למד פון בראון בטכנישה הוךשולה ברלין (Technische Hochschule Berlin), שם הצטרף לאגודת טיסות החלל (Verein für Raumschiffahrt או VfR), שייסדו ואלייה ושותפים אחרים, ועבד עם וילי ליי (Willy Ley) בניסויי מנוע הטילים המונע בדלק נוזלי שלו יחד עם אחרים כמו רולף אנגל (Rolf Engel), רודולף נאבל (Rudolf Nebel), הרמן אוברת או פאול אמאייר (Paul Ehmayr). באביב 1932 סיים את לימודיו עם דיפלומה בהנדסת מכונות. חשיפתו המוקדמת לטילים שכנעה אותו שחקר החלל ידרוש הרבה יותר מיישומים של הטכנולוגיה ההנדסית הנוכחית. מתוך רצון ללמוד יותר על פיזיקה, כימיה ואסטרונומיה, נכנס פון בראון לאוניברסיטת פרידריך-וילהלם בברלין ללימודי דוקטורט וסיים עם תואר דוקטור בפיזיקה בשנת 1934. הוא גם למד ב-ETH ציריך למשך סמסטר מיוני עד אוקטובר 1931.

קריירה גרמנית

בשנת 1930 השתתף פון בראון בהרצאה שנתן אוגוסט פיקאר (Auguste Piccard). לאחר השיחה ניגש הסטודנט הצעיר לחלוץ המפורסם של טיסות כדורים פורחים בגובה רב והצהיר בפניו: "אתה יודע, אני מתכנן לטוס לירח מתישהו." אומרים שפיקאר הגיב במילים מעודדות.

פון בראון הושפע מאוד מאוברת, עליו אמר:

> הרמן אוברת היה הראשון שכשחשב על האפשרות של חלליות, תפס סרגל חישוב והציג מושגים ועיצובים מנותחים מתמטית... אני עצמי חב לו לא רק את כוכב הצפון של חיי, אלא גם את המגע הראשון שלי עם ההיבטים התיאורטיים והמעשיים של טילים ומסעות בחלל. מקום של כבוד צריך להישמר בהיסטוריה של המדע והטכנולוגיה עבור תרומותיו פורצות הדרך בתחום האסטרונאוטיקה.

לדברי ההיסטוריון נורמן דייוויס (Norman Davies), פון בראון הצליח להמשיך בקריירה כמדען טילים בגרמניה בשל "פיקוח מוזר" בחוזה ורסאי, שלא כלל טילים ברשימת כלי הנשק האסורים על גרמניה.

### מעורבות במשטר הנאצי

חברות במפלגה הנאצית

בשנת 1937, כחלק מדחיפה רחבה של הנאצים לגייס חברים בעמדות מנהיגות טכנית וחברתית, הופעל לחץ על פון בראון להצטרף למפלגה הנאצית כדי להמשיך בעבודתו על טילים. הוא הגיש מועמדות לחברות במפלגה ב-12 בנובמבר 1937, וקיבל את מספר החברות 5,738,692.

מייקל ג'. נויפלד (Michael J. Neufeld), מחבר היסטוריה תעופתית וראש מחלקת היסטוריית החלל במוזיאון הלאומי לאוויר וחלל של הסמית'סוניאן, כתב כי בתצהיר משנת 1947 עבור צבא ארה"ב, הצהיר פון בראון כי נדרש להצטרף למפלגה בשנה שבה החלה המלחמה ב-1939 – שנתיים לאחר מכן ממה שהצטרף בפועל, ב-1937.

> ב-1939 נדרשתי רשמית להצטרף למפלגה הנציונל-סוציאליסטית. בזמן זה כבר הייתי מנהל טכני במרכז הטילים של הצבא בפנמינדה (חוף הים הבלטי). העבודה הטכנית שבוצעה שם משכה בינתיים יותר ויותר תשומת לב ברמות גבוהות יותר. לפיכך, סירובי להצטרף למפלגה היה משמעו שאצטרך לנטוש את עבודת חיי. לכן החלטתי להצטרף. חברותי במפלגה לא כללה שום פעילות פוליטית.

לא נקבע אם הטעות של פון בראון לגבי השנה הייתה מכוונת. נויפלד כתב:

> פון בראון, כמו פנמינדרים אחרים, שובץ לקבוצה המקומית בקרלהגן (Karlshagen); אין עדות לכך שעשה יותר מאשר לשלוח את דמי החבר החודשיים שלו. אבל הוא נראה בכמה תמונות עם סיכת צלב הקרס של המפלגה על דש בגדו – היה שימושי פוליטית להפגין את חברותו.

עמדתו המאוחרת של פון בראון כלפי המשטר הנאצי של סוף שנות ה-30 ותחילת שנות ה-40 הייתה מורכבת. הוא אמר שהוא הושפע כל כך מההבטחה הנאצית המוקדמת לשחרור מההשפעות הכלכליות שלאחר מלחמת העולם הראשונה, שרגשותיו הפטריוטיים גברו. במאמר זיכרונות משנת 1952 הוא הודה שבאותו זמן "הסתדרתי יחסית די טוב תחת טוטליטריות". עם זאת, הוא גם כתב ש"עבורנו, היטלר היה עדיין רק טיפש פומפוזי עם שפם של צ'ארלי צ'אפלין" ושהוא תפס אותו כ"נפוליאון אחר" שהיה "נטול עכבות לחלוטין, אדם חסר אלוהים שחשב את עצמו לאלוהים היחיד".

בדיקה מאוחרת יותר של הרקע של פון בראון, שנערכה על ידי הבולשת הפדרלית (FBI) של ארצות הברית, מצביעה על כך שתיק בדיקת הרקע שלו לא הכיל מידע משפיל הנוגע למעורבותו במפלגה, אך נמצאו לו מכתבי הערכה רבים על ביצוע יוצא דופן של חובות במהלך תקופת עבודתו תחת המפלגה הנאצית. בסך הכל, מסקנות ה-FBI מהדו"ח שלו שנוסח במהלך המלחמה הקרה מצביעות על כך שמעורבותו של פון בראון במפלגה הנאצית הייתה אך ורק לצורך קידום הקריירה האקדמית שלו, או מתוך פחד ממאסר או הוצאה להורג.

חברות ב-Allgemeine-SS

פון בראון הצטרף לבית הספר לרכיבה על סוסים של ה-SS ב-1 בנובמבר 1933 כ-SS-Anwärter. הוא עזב בשנה שלאחר מכן. בשנת 1940 הצטרף פון בראון ל-SS וקיבל את הדרגה Untersturmführer ב-Allgemeine-SS וקיבל את מספר החברות 185,068. בשנת 1947, הוא נתן למחלקת המלחמה של ארה"ב את ההסבר הבא:

> באביב 1940, אחד ה-SS-Standartenführer (קולונל SS) מילר (Müller) מגריפסוואלד, עיר גדולה בסביבת פנמינדה, חיפש אותי במשרדי... ואמר לי שרייכספיהרר-SS הימלר שלח אותו עם ההוראה להפציר בי להצטרף ל-SS. אמרתי לו שאני כל כך עסוק בעבודת הטילים שלי שאין לי זמן פנוי לשום פעילות פוליטית. הוא אז אמר לי ש... ה-SS לא תעלה לי שום זמן בכלל. יוענק לי דרגת "Untersturmfuehrer" (סגן) וזה היה רצון מוחלט של הימלר שאענה להזמנתו להצטרף. ביקשתי ממילר לתת לי זמן למחשבה. הוא הסכים.

כשקלטתי שהעניין הוא בעל משמעות פוליטית רבה ליחסים בין ה-SS לצבא, פניתי מיד למפקד הצבאי שלי, ד"ר דורנברגר (Dr. Dornberger). הוא הודיע לי של-SS ניסו זמן רב להכניס את "האצבע שלהם לפשטידה" של עבודת הטילים. שאלתי אותו מה לעשות. הוא ענה במקום שאם אני רוצה להמשיך בעבודתנו המשותפת, אין לי אלטרנטיבה אלא להצטרף.

כשראו לו תמונה שלו עומד מאחורי הימלר, אמר פון בראון שהוא לבש את מדי ה-SS רק פעם אחת, אך בשנת 2002 קצין SS לשעבר בפנמינדה סיפר ל-BBC שפון בראון לבש באופן קבוע את מדי ה-SS לפגישות רשמיות. הוא התחיל כ-Untersturmführer (סגן משנה) וקודם שלוש פעמים על ידי הימלר, בפעם האחרונה ביוני 1943 ל-SS-Sturmbannführer (מייג'ור). פון בראון הצהיר מאוחר יותר שאלו היו פשוט קידומים טכניים שהתקבלו בכל שנה באופן קבוע בדואר.

### עבודה תחת המשטר הנאצי

בשנת 1932 קיבל פון בראון תואר בוגר מדעים בהנדסת מכונות מהטכנישה הוךשולה ברלין, גרמניה. במהלך תקופה בשנת 1931, למד פון בראון ב-ETH ציריך בשווייץ. במהלך תקופה זו בשווייץ, סייע פון בראון לפרופסור הרמן אוברת בכתיבת ספר הנוגע לאפשרויות ליצירה וייצור של טילים מונעי דלק נוזלי. זמן קצר לאחר מכן, הקים פון בראון את עסק פיתוח הטילים הפרטי שלו בברלין, ודרכו יצר את הטיל הראשון שנורה על ידי בנזין וחמצן נוזלי.

בשנת 1932, לאחר ששמע על עסק הטילים של פון בראון, יצר הצבא הגרמני קשר עם פון בראון כדי להמשיך במחקר טילים בסיסי וניסויי נתוני מזג אוויר. פון בראון אמר שממשלת גרמניה מימנה את הפיתוח של כני ניסוי ומתקנים לניסויים בדרמשטאדט, גרמניה. בשנת 1939 מונה פון בראון ליועץ טכני במרכז המחקר הצבאי בפנמינדה על הים הבלטי.

בשנת 1933 עבד פון בראון על הדוקטורט היצירתי שלו כשהמפלגה הנאצית עלתה לשלטון בממשלת קואליציה בגרמניה; טילים הועברו כמעט מיד לסדר היום הלאומי. קפטן ארטילריה, ולטר דורנברגר (Walter Dornberger), סידר מענק מחקר של מחלקת החימוש עבור פון בראון, שעבד לאחר מכן ליד אתר ניסויי הטילים בדלק מוצק הקיים של דורנברגר בקומרסדורף (Kummersdorf).

פון בראון קיבל את הדוקטורט שלו בפיזיקה (הנדסת חלל) ב-27 ביולי 1934, מאוניברסיטת ברלין על תזה שכותרתה "אודות ניסויי בעירה". המנחה לדוקטורט שלו היה אריך שומאן (Erich Schumann). עם זאת, תזה זו ייצגה רק את ההיבט הציבורי של עבודתו של פון בראון. התזה האמיתית שלו, שכותרתה "פתרון בנייה, תיאורטי וניסויי לבעיית טיל הדלק הנוזלי" (מתוארך ל-16 באפריל 1934), פירטה את הבנייה והעיצוב של טיל ה-A2. היא נותרה מסווגת על ידי הצבא הגרמני עד לפרסומה ב-1960. עד סוף 1934, הקבוצה שלו שיגרה בהצלחה שני טילי A2 בדלק נוזלי שעלו לגבהים של 2.2 ו-3.5 ק"מ (2 מייל).

פון בראון המשיך בעבודתו על טילים מונחים לאורך כל מלחמת העולם השנייה, ונפגש עם אדולף היטלר בכמה הזדמנויות, וזכה לעיטורים רשמיים על ידי היטלר פעמיים, כולל קבלת צלב ההצטיינות במלחמה.

באותה עת, גרמניה התעניינה מאוד במחקרו של הפיזיקאי האמריקאי רוברט ה. גודארד (Robert H. Goddard). לפני 1939, מדענים גרמנים יצרו מדי פעם קשר ישיר עם גודארד עם שאלות טכניות. פון בראון השתמש בתוכניות של גודארד מכתבי עת שונים ושילב אותן בבניית סדרת טילי האגרגט (Aggregat - A). השיגור המוצלח הראשון של A-4 התרחש ב-3 באוקטובר 1942. טיל ה-A-4 הפך ידוע היטב כ-V-2. בשנת 1963 הרהר פון בראון בהיסטוריה של הטילים, ואמר על עבודתו של גודארד: "הטילים שלו... אולי היו גסים למדי לפי הסטנדרטים הנוכחיים, אבל הם סללו את הדרך וכללו תכונות רבות המשמשות בטילים ובכלי החלל המודרניים ביותר שלנו."

גודארד אישר שעבודתו שימשה את פון בראון בשנת 1944, זמן קצר לפני שהנאצים החלו לירות טילי V-2 על אנגליה. טיל V-2 התרסק בשוודיה וכמה חלקים נשלחו למעבדה באנאפוליס (Annapolis) שם גודארד עשה מחקר עבור הצי. אם זו הייתה מה שנקרא פצצת בקבו (Bäckebo Bomb), היא הושגה על ידי הבריטים בתמורה למטוסי ספיטפייר; אנאפוליס הייתה מקבלת כמה חלקים מהם. מדווח כי גודארד זיהה רכיבים שהמציא והסיק שהיצירה שלו הפכה לנשק. מאוחר יותר אמר פון בראון: "יש לי חרטה עמוקה וכנה על קורבנות טילי ה-V-2, אבל היו קורבנות משני הצדדים... מלחמה היא מלחמה, וכאשר המדינה שלי במלחמה, חובתי לעזור לנצח במלחמה ההיא."

בתגובה להצהרותיו של גודארד, אמר פון בראון "בשום שלב בגרמניה אני או אף אחד מעמיתיי לא ראינו פטנט של גודארד". זה אושר באופן עצמאי. הוא כתב שהטענות שהוא העתיק את עבודתו של גודארד היו רחוקות ביותר מהאמת, וציין כי המאמר של גודארד "שיטה להגעה לגבהים קיצוניים", שנלמד על ידי פון בראון ואוברת, חסר את הספציפיות של ניסויי דלק נוזלי עם טילים. כמו כן אושר שהוא היה אחראי להערכה של 20 חידושים הניתנים להגנה בפטנט הקשורים לטילים, וכן קיבל פטנטים אמריקאיים לאחר המלחמה הנוגעים לקידום הטילים. חשבונות מתועדים הצהירו גם שהוא סיפק פתרונות לשורה של בעיות בהנדסת חלל בשנות ה-50 וה-60.

ב-22 בדצמבר 1942 הורה אדולף היטלר על ייצור ה-A-4 כ"נשק נקמה", וקבוצת פנמינדה פיתחה אותו כדי לכוון ללונדון. בעקבות המצגת של פון בראון ב-7 ביולי 1943 של סרט צבעוני המראה A-4 ממריא, היטלר היה כל כך נלהב שהוא הפך אישית את פון בראון לפרופסור זמן קצר לאחר מכן.

עד אז, סוכנויות הביון הבריטיות והסובייטיות היו מודעות לתוכנית הטילים ולצוותו של פון בראון בפנמינדה, על בסיס המודיעין שסיפק צבא המולדת (Home Army) הפולני המחתרתי. במהלך הלילות של ה-17–18 באוגוסט 1943, מבצע הידרה (Operation Hydra) של פיקוד המפציצים של ה-RAF שיגר פשיטות על מחנה פנמינדה שכללו 596 מטוסים, והטילו 1,800 טונות של חומרי נפץ. המתקן ניצל ורוב צוות ההנדסה נותר ללא פגע; עם זאת, הפשיטות הרגו את מעצב המנועים של פון בראון ולטר תיל (Walter Thiel) ואת המהנדס הראשי ולתר, ותוכנית הטילים עוכבה.

ה-V-2 הפך לעצם המלאכותי הראשון שהגיע לחלל כשחצה את קו קרמן עם השיגור האנכי של MW 18014 ב-20 ביוני 1944.

טיל ה-A-4 הקרבי הראשון, ששמו שונה ל-V-2 (Vergeltungswaffe 2 "נשק גמול/נקמה 2") למטרות תעמולה, שוגר לעבר אנגליה ב-7 בספטמבר 1944, 21 חודשים בלבד לאחר שהפרויקט הוזמן רשמית. דאג מילארד (Doug Millard) ממוזיאון המדע, לונדון, קובע:

> ה-V-2 היה קפיצת מדרגה של שינוי טכנולוגי. הגענו לירח באמצעות טכנולוגיית V-2 אבל זו הייתה טכנולוגיה שפותחה עם משאבים אדירים, כולל כמה קודרים במיוחד. תוכנית ה-V-2 הייתה יקרה להחריד במונחים של חיי אדם, כשהנאצים משתמשים בעבודת כפייה כדי לייצר את הטילים האלה.

### ניסויים עם מטוסי טיל

בשנת 1936, צוות הטילים של פון בראון שעבד בקומרסדורף חקר התקנת טילים מונעי דלק נוזלי במטוסים. ארנסט היינקל (Ernst Heinkel) תמך בהתלהבות במאמציהם, וסיפק מטוס He-72 ומאוחר יותר שני מטוסי He-112 לניסויים. מאוחר יותר בשנת 1936, אריך וארסיץ (Erich Warsitz) הושאל על ידי ה-RLM לפון בראון ולהיינקל, כיוון שהוכר כאחד מטייסי הניסוי המנוסים ביותר של התקופה, וכיוון שהיה לו גם מאגר יוצא דופן של ידע טכני. לאחר שהכיר לווארסיץ את פעולת כן הניסוי, כשהוא מראה לו את המכשיר המתאים במטוס, הוא שאל: "האם אתה איתנו ותבחן את הטיל באוויר? אז, וארסיץ, תהיה אדם מפורסם. ומאוחר יותר נטוס לירח – איתך בראש!"

ביוני 1937, בנהארדנברג (שדה גדול כ-70 ק"מ מזרחית לברלין, הרשום כמסלול המראה רזרבי במקרה של מלחמה), אחד ממטוסים אלו הוטס כשהמנוע הבוכנתי שלו כבוי במהלך הטיסה על ידי וארסיץ, בזמן שהוא הונע על ידי כוח הטיל של פון בראון בלבד. למרות נחיתה עם גלגלים סגורים והעובדה שגוף המטוס עלה באש, זה הוכיח לחוגים רשמיים שמטוס יכול להיות מטיס בצורה מספקת עם מערכת דחף אחורי דרך הזנב.

באותו זמן, הניסויים של הלמוט ולטר (Hellmuth Walter) בטילים מבוססי מי חמצן הובילו לטילים קלים ופשוטים שנראו מתאימים היטב להתקנה במטוסים. כמו כן, הפירמה של הלמוט ולטר בקיל הוזמנה על ידי ה-RLM לבנות מנוע טיל עבור ה-He-112, כך שהיו שני עיצובי מנוע טיל חדשים שונים בנהארדנברג: בעוד שהמנועים של פון בראון הונעו על ידי אלכוהול וחמצן נוזלי, למנועי ולטר היו מי חמצן וסידן פרמנגנט כזרז. המנועים של פון בראון השתמשו בבעירה ישירה ויצרו אש, בעוד שהמכשירים של ולטר השתמשו באדים חמים מתגובה כימית, אך שניהם יצרו דחף וסיפקו מהירות גבוהה. הטיסות הבאות עם ה-He-112 השתמשו בטיל של ולטר במקום זה של פון בראון; הוא היה אמין יותר, פשוט יותר לתפעול ובטוח יותר עבור טייס הניסוי, וארסיץ.

### עבודת כפייה

גנרל ה-SS הנס קמלר (Hans Kammler), שכמהנדס בנה כמה מחנות ריכוז, כולל אושוויץ, היה בעל מוניטין של אכזריות והגה את הרעיון להשתמש באסירי מחנות ריכוז כעובדי כפייה בתוכנית הטילים. ארתור רודולף (Arthur Rudolph), המהנדס הראשי של מפעל טילי ה-V-2 בפנמינדה, תמך ברעיון זה באפריל 1943 כאשר נוצר מחסור בכוח אדם. יותר אנשים מתו בבניית טילי ה-V-2 (כ-12,000 איש) מאשר נהרגו ממנו כנשק (כ-9,000 איש). ביולי 1943 נעצר פון בראון על ידי ה-SS בגין ניסיון לחבל בפרויקט ה-V-2 על ידי התנגדות לשימוש בעבודת כפייה. מאוחר יותר הודה פון בראון בביקור במפעל במיטלורק (Mittelwerk) ב-12–15 הזדמנויות, וכינה את התנאים במפעל "דוחים", אך הצהיר כי מעולם לא היה עד אישית לאף מוות או מכות, אם כי התברר לו עד 1944 שהתרחשו מקרי מוות. הוא הכחיש שביקר אי פעם במחנה הריכוז מיטלבאו-דורה (Mittelbau-Dora), שבו מתו 20,000 ממחלות, מכות, תלייה ותנאי עבודה בלתי נסבלים.

חלק מהאסירים מציינים שפון בראון עסק ביחס אכזרי או אישר אותו. גי מוראן (Guy Morand), לוחם מחתרת צרפתי שהיה אסיר בדורה, העיד בשנת 1995 כי לאחר ניסיון חבלה לכאורה, פון בראון הורה להצליף באסיר, בעוד שרוברט קזאבון (Robert Cazabonne), אסיר צרפתי אחר, הצהיר כי פון בראון עמד בצד בזמן שאסירים נתלו על ידי שרשראות שתלויות ממנופים. עם זאת, ייתכן שחשבונות אלו היו מקרה של טעות בזיהוי. אסיר בוכנוולד לשעבר אדם קבאלה (Adam Cabala) הצהיר שפון בראון הלך למחנה הריכוז כדי לבחור עובדי כפייה:

> ... גם המדענים הגרמנים בהנהגת פרופ' ורנר פון בראון היו מודעים להכל מדי יום. כשהלכו במסדרונות, הם ראו את תשישות האסירים, עבודתם המפרכת וכאבם. לא פעם אחת פרופ' ורנר פון בראון לא מחה נגד האכזריות הזו במהלך שהיותיו התכופות בדורה. אפילו המראה של גופות לא נגע בו: באזור קטן ליד סככת האמבולנס, אסירים שעונו למוות על ידי עבודת כפייה והטרור של המשגיחים הצטברו מדי יום. אבל פרופ' ורנר פון בראון עבר אותם כל כך קרוב שהוא כמעט נגע בגופות.

פון בראון הצהיר מאוחר יותר שהוא היה מודע ליחס לאסירים, אך הרגיש חסר אונים לשנות את המצב. כשנשאל אם פון בראון יכול היה למחות נגד היחס האכזרי לעובדי הכפייה, חבר צוות פון בראון קונרד דננברג (Konrad Dannenberg, חבר המפלגה הנאצית מאז 1932) אמר ל-Huntsville Times: "אם הוא היה עושה את זה, לדעתי, הוא היה נורה במקום."

### מעצר ושחרור על ידי המשטר הנאצי

לדברי אנדרה סלייר (André Sellier), היסטוריון צרפתי וניצול מחנה הריכוז מיטלבאו-דורה, היינריך הימלר הביא את פון בראון למטה Feldkommandostelle Hochwald שלו בפרוסיה המזרחית בפברואר 1944. כדי להגדיל את בסיס הכוח שלו בתוך המשטר הנאצי, הימלר קשר קשר להשתמש בקמלר כדי להשיג שליטה על כל תוכניות החימוש הגרמניות, כולל תוכנית ה-V-2 בפנמינדה. לכן הוא המליץ שפון בראון יעבוד בצורה הדוקה יותר עם קמלר כדי לפתור את בעיות ה-V-2. פון בראון הצהיר שהוא ענה שהבעיות היו טכניות בלבד והוא בטוח שהן ייפתרו בעזרתו של דורנברגר.

פון בראון היה תחת מעקב של ה-SD מאז אוקטובר 1943. דו"ח סודי הצהיר כי הוא ועמיתיו קלאוס רידל (Klaus Riedel) והלמוט גרוטרופ (Helmut Gröttrup) הביעו חרטה בביתו של מהנדס ערב אחד בתחילת מרץ 1944 שהם לא עובדים על חללית ושהם מרגישים שהמלחמה לא מתנהלת טוב; זו נחשבה לגישה "תבוסתנית". רופאת שיניים צעירה שהייתה מרגלת SS דיווחה על הערותיהם. ההאשמות חסרות הבסיס של הימלר שכינו את פון בראון ועמיתיו כאוהדי קומוניזם והאשימו אותם בחבלה בתוכנית ה-V-2, יחד עם הטיסה הקבועה של פון בראון במטוס שסופק על ידי הממשלה שיכול להקל על בריחה לבריטניה, הובילו למעצרם על ידי הגסטפו.

פון בראון שלא חשד נעצר ב-14 במרץ (או 15 במרץ) 1944, ונלקח לתא גסטפו בסטטין (כיום שצ'צ'ין, פולין), שם הוחזק במשך שבועיים מבלי לדעת על האישומים נגדו.

באמצעות מייג'ור הנס גאורג קלאמורת (Hans Georg Klamroth), האחראי על האבווהר (Abwehr) בפנמינדה, דורנברגר השיג את שחרורו המותנה של פון בראון ואלברט שפר (Albert Speer), רייכסמיניסטר לחימוש וייצור מלחמתי, שכנע את היטלר להחזיר את פון בראון כדי שתוכנית ה-V-2 תוכל להימשך או להפוך ל"תוכנית V-4" (הריינבוטה כטיל בליסטי לטווח קצר) שלדעתם יהיה בלתי אפשרי ללא מנהיגותו של פון בראון. בזיכרונותיו, שפר מציין שהיטלר הודה לבסוף שפון בראון צריך להיות "מוגן מכל תביעה כל עוד הוא חיוני, קשה ככל שיהיו ההשלכות הכלליות הנובעות מהמצב."

חקירה של הבולשת הפדרלית (FBI) של ארצות הברית ב-1 במאי 1961 יעצה כי "לא היה תיעוד של מעצר בתיקים המתאימים שלהם", מה שמרמז כי מאסרו של פון בראון נמחק מתיקי הכלא הגרמניים בנקודה כלשהי לאחר שחרורו המותנה או לאחר שהמשטר הנאצי נפל.

### כניעה לאמריקאים

הצבא הסובייטי היה כ-160 ק"מ (100 מייל) מפנמינדה בתחילת 1945 כשפון בראון כינס את צוות התכנון שלו וביקש מהם להחליט איך ולמי עליהם להיכנע. ללא רצון ללכת לסובייטים, החליטו פון בראון וצוותו לנסות להיכנע לאמריקאים. קמלר הורה על העברת הצוות שלו למרכז גרמניה; עם זאת, פקודה סותרת ממפקד צבא הורתה להם להצטרף לצבא ולהילחם. כשהחליטו שהפקודה של קמלר היא ההימור הטוב ביותר שלהם לערוק לאמריקאים, פון בראון זייף מסמכים והוביל 500 מעמיתיו לאזור סביב מיטלורק, שם הם חידשו את עבודתם בלייכרודה (Bleicherode) ובעיירות הסובבות מאמצע פברואר 1945. מחשש שהמסמכים שלהם יושמדו על ידי ה-SS, הורה פון בראון להחביא את התוכניות במכרה ברזל נטוש ברכס הרי ההארץ (Harz) ליד גוסלאר (Goslar). חיל המודיעין הנגדי של צבא ארה"ב הצליח לחשוף את המיקום לאחר חקירות ארוכות של פון בראון, ולטר דורנברגר, ברנהרד טסמן (Bernhard Tessmann) ודיטר הוזל (Dieter Huzel) ושחזר 14 טונות של מסמכי V-2 עד 15 במאי 1945 מהאזור הכיבוש הבריטי.

בזמן טיול רשמי במרץ, סבל פון בראון משבר מסובך בזרועו וכתפו השמאלית בתאונת דרכים לאחר שהנהג שלו נרדם על ההגה. פציעותיו היו חמורות, אך הוא התעקש שזרועו תושם בגבס כדי שיוכל לעזוב את בית החולים. בשל הזנחה זו של הפציעה, הוא היה צריך להתאשפז שוב חודש לאחר מכן כאשר העצמות שלו היו צריכות לעבור שבירה מחדש ויישור.

בתחילת אפריל, כשהכוחות בעלות הברית התקדמו עמוק יותר לתוך גרמניה, הורה קמלר לצוות ההנדסה, כ-450 מומחים, לעבור ברכבת לעיירה אובראמרגאו (Oberammergau) באלפים הבוואריים, שם הם נשמרו מקרוב על ידי ה-SS עם פקודות להוציא את הצוות להורג אם הם עומדים ליפול לידי האויב. עם זאת, פון בראון הצליח לשכנע את מייג'ור ה-SS קומר (Kummer) להורות על פיזור הקבוצה לכפרים סמוכים כדי שלא יהיו מטרה קלה למפציצים אמריקאיים. ב-29 באפריל 1945 נכבשה אובראמרגאו על ידי כוחות בעלות הברית שתפסו את רוב צוות ההנדסה.

לקראת סוף המלחמה, היטלר הורה לחיילי ה-SS להרעיל בגז את כל אנשי הטכניקה שעסקו בפיתוח טילים. כששמע זאת, השתלט פון בראון על רכבת וברח עם "אנשי טכניקה" אחרים למיקום בהרי דרום גרמניה. לאחר זמן מה, פון בראון ורבים מאחרים שהגיעו להרים עזבו את מיקומם כדי לברוח לקווי האמריקאים המתקדמים באוסטריה.

פון בראון וכמה מחברי צוות ההנדסה, כולל דורנברגר, הגיעו לאוסטריה. ב-2 במאי 1945, לאחר שמצאו טוראי אמריקאי מדיוויזיית החי"ר ה-44 של ארה"ב, אחיו של פון בראון ומהנדס טילים בעצמו, מגנוס, ניגש לחייל על אופניים, וקרא באנגלית שבורה: "שמי מגנוס פון בראון. אחי המציא את ה-V-2. אנחנו רוצים להיכנע." לאחר הכניעה, דיבר ורנר פון בראון לעיתונות:

> אני עצמי וכל מי שאתם רואים כאן החלטנו ללכת מערבה. ואני חושב שההחלטה שלנו לא הייתה עניין של נוחות, אלא החלטה מוסרית. ידענו שיצרנו אמצעי לחימה חדש, והשאלה לאיזו אומה, לאיזו אומה מנצחת אנחנו מוכנים להפקיד את היצירה הזו שלנו הייתה החלטה מוסרית יותר מכל דבר אחר. רצינו לראות את העולם נחסך מעוד סכסוך כזה שגרמניה עברה זה עתה, והרגשנו שרק על ידי מסירת נשק כזה לאנשים שמודרכים על ידי התנ"ך ניתן יהיה להבטיח הבטחה כזו לעולם בצורה הטובה ביותר.

הפיקוד העליון האמריקאי היה מודע היטב עד כמה חשוב השלל שלהם: פון בראון היה בראש הרשימה השחורה, שם הקוד לרשימת המדענים והמהנדסים הגרמנים שמיועדים לחקירה מיידית על ידי מומחים צבאיים של ארה"ב. ב-9 ביוני 1945, יומיים לפני ההעברה המתוכננת במקור של אזור נורדהאוזן (Nordhausen) ולייכרודה בתורינגיה לסובייטים, מייג'ור צבא ארה"ב רוברט ב. סטייבר (Robert B. Staver), ראש מדור הנעת סילון של ענף המחקר והמודיעין של חיל החימוש של צבא ארה"ב בלונדון, וסגן-אלוף ר. ל. ויליאמס (R. L. Williams) לקחו את פון בראון וראשי המחלקות שלו בג'יפ מגרמיש (Garmisch) למינכן, משם הם הוטסו לנורדהאוזן. בימים שלאחר מכן, קבוצה גדולה יותר של מהנדסי טילים, ביניהם הלמוט גרוטרופ, פונתה מלייכרודה 40 מייל (64 ק"מ) דרום-מערבה לוויצנהאוזן (Witzenhausen), עיירה קטנה באזור האמריקאי.

לדברי דורנברגר, הסובייטים ניסו שם לחטוף את פון בראון בלילה תוך שימוש במדים אנגליים [כך]: האמריקאים זיהו זאת ולא נתנו להם להיכנס.

פון בראון נעצר לזמן קצר במרכז החקירות "אבק" (Dustbin) בטירת קראנסברג (Kransberg Castle), שם הופקו לקחים על ידי גורמי מודיעין אמריקאים ובריטים מהאליטה של המגזרים הכלכליים, המדעיים והטכנולוגיים של גרמניה הנאצית. בתחילה, הוא גויס לארה"ב במסגרת תוכנית שנקראה מבצע אוברקאסט (Operation Overcast), הידועה לאחר מכן כמבצע פייפרקליפ. עם זאת, ישנן ראיות לכך שהמודיעין והמדענים הבריטיים היו הראשונים לראיין אותו לעומק, בלהיטות להשיג מידע שהם ידעו שפקידים אמריקאים ימנעו מהם. הצוות כלל את ל.ס. סנל (L.S. Snell) הצעיר, אז מהנדס הטילים הבריטי המוביל, לימים מעצב ראשי של רולס רויס בע"מ וממציא המנועים של הקונקורד. המידע הספציפי שהבריטים אספו נותר סודי ביותר, גם מהאמריקאים וגם משאר בעלות הברית.