ולדימיר מלאנין: עשרים ושלוש שנים, אוניברסיטה אחת
במרס 1987 בחר סגל אוניברסיטת פרם הממלכתית ברקטור משלו. היו אלו אחת הבחירות הראשונות מסוג זה שנערכו בכל רחבי ברית המועצות — ולפי הדיווחים הראשונות ברוסיה — והאיש שבחרו בו היה מומחה בן 44 במכניקה של מערכות מבוקרות שהחל את השכלתו בהכשרה לעיבוד מתכת קרה בבית ספר טכני לנפט בקונגור. ולדימיר מלאנין כיהן בתפקיד במשך עשרים ושלוש שנים, לאורך התפרקות המדינה שהעסיקה אותו וכל מה שבא לאחר מכן.
מבית המלאכה למתכת בקונגור
הוא נולד ב-30 באוגוסט 1942 בכפר סילבנסק, במחוז קונגור שבחבל פרם, בעיצומה של המלחמה. תעודתו הראשונה, שהושגה ב-1960, הייתה הסמכה טכנית בעיבוד מתכת קרה מבית הספר הטכני לנפט בקונגור — מקצוע עבודה, באזור שהכלכלה שלו התבססה על נפט ומכונות.
באותה שנה הוא נכנס לפקולטה למכניקה ומתמטיקה באוניברסיטת פרם הממלכתית, והתברר כי יכולותיו עלו על אלו שנדרשו למקום. הוא היה אחד הסטודנטים החזקים בפקולטה; בשנה החמישית ללימודיו הוא נשלח להתמחות בפקולטה המקבילה באוניברסיטת מוסקבה הממלכתית, פסגת ההכשרה המתמטית הסובייטית. הוא סיים את לימודיו בהצטיינות בשנת 1965.
רודריגס, המילטון והגישה של טיל
הוא נשאר. עבודת הדוקטורט שלו (Candidate of Sciences), שהוגנה תחת הנחייתו של א. פ. ורשצ'אגין, נשאה את הכותרת "כמה שאלות בחקר תהליך שיגור כלי טיס לתוכנית נתונה" — המתמטיקה של גרימת כלי טיס לעקוב אחר מסלול שנקבע מראש. הוא קיבל את התואר מועמד למדעי הפיזיקה והמתמטיקה בשנת 1970 והפך למרצה בכיר בשנת 1971.
הבעיות שעליהן עבד במשך ארבעים השנים הבאות עמדו בצומת שבין קינמטיקה טהורה לבקרה מעשית. תיאור האופן שבו גוף קשיח מסתובב במרחב הוא קשה באופן מטעה: הקואורדינטות המובנות מאליהן קורסות בכיוונים מסוימים, וזו הסיבה שמהנדסים נעזרים בפרמטרים של רודריגס-המילטון (קוואטרניונים, במינוח אחר) ובפרמטרים של קיילי-קליין במקום. עבודתו של מלאנין פיתחה שיטות המבוססות על שניהם לתיאור תנועה. סביב ליבה זו הוא עסק באלגברה ממוחשבת, מידול מתמטי, מכניקה של גופים מוצקים, אופטימיזציה של בקרת טיסה של כלי טיס והתנהגות של מערכות דינמיות — ובאופן ספציפי, מערכות דינמיות מורכבות, כולל מערכות סטוכסטיות, שבהן ההפרעות הפועלות על גוף הן אקראיות ולא ידועות.
התפוקה גדולה: יותר מ-440 פרסומים, מתוכם 139 הופיעו בעיתונות המקצועית, לצד עשר מונוגרפיות, חמישה מדריכים אוניברסיטאיים, פטנטים ומסדי נתונים רשומים. הוא לקח חלק בהתמחות מדעית בסורבון בשנים 1976–1977 ובאוקספורד ב-1999. הוא מונה לפרופסור בשנת 1991 וקיבל תואר דוקטור שני, דוקטור למדעי הטכניקה, בשנת 2001 — לאחר ארבע-עשרה שנים כרקטור, מה שאומר משהו על האופן שבו התייחס לעבודתו היומיומית.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →המחלקה, 1975–2011
מנובמבר 1975 ועד 2011 עמד בראש המחלקה למכניקה ותהליכי בקרה. שלושים ושש שנים בראש מחלקה אחת הן קריירה בפני עצמה, והיא חפפה כמעט לחלוטין את הקריירה המנהלתית: סגן רקטור לעבודה מדעית בין 1983 ל-1987, לאחר מכן רקטור מ-1987 עד 2010, ואז נשיא האוניברסיטה מאפריל 2010, כל זאת תוך ניהול המחלקה ופיקוח על מחקריה.
רקטור לאורך הקריסה
העיתוי של בחירות 1987 הוא הסיפור כולו. מלאנין השתלט על אוניברסיטה סובייטית, ובתוך ארבע שנים ניהל אוניברסיטה רוסית. כל מה שמימן, אייש והצדיק את המוסד השתנה תחתיו: המשרד, המטבע, ציפיות הסטודנטים, והסיבה לקיומה של האוניברסיטה בכלל. הוא נבחר מחדש בשנים 1992, 1997, 2002 ו-2007, ופרש ב-15 בינואר 2010, בנקודה שבה אוניברסיטת המחקר הלאומית של פרם מינתה אותו לנשיאה.
הוא היה גם המכנס של האזור. מ-1996 עד 2017 — עשרים ואחת שנים — הוא עמד בראש מועצת הרקטורים של אוניברסיטאות מחוז פרם, והוא ישב במועצת האיגוד הרוסי של הרקטורים. הוא נותר חבר במועצה האקדמית של האוניברסיטה שלו, בחבר הנאמנים שלה ובוועד קרן ההקדש שלה.
האיש הציבורי
העיטורים הם הסולם הרוסי הסטנדרטי, שבו טיפס ביסודיות. תעודת כבוד מנשיאות הסובייט העליון של הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית בספטמבר 1992. מדליית "ותיק העבודה" ב-1990. עובד מדע מצטיין של הפדרציה הרוסית ב-1995. מסדר "ההצטיינות למען המולדת", דרגה רביעית במאי 2000 ודרגה שלישית ביולי 2008. אזרח כבוד של פרם ב-22 במאי 2012, ופרופסור מכובד של אוניברסיטת פרם ב-2015.
הוא היה גם פוליטי בצורה גלויה. הוא שימש כ-doverennoye litso — נציג רשמי מהימן — עבור ולדימיר פוטין בקמפיינים הנשיאותיים של 2000, 2004 ו-2012. הוא עמד בראש המועצה הציבורית של משטרת מחוז פרם מ-2010 עד 2013 וישב בלשכה הציבורית של מחוז פרם מ-2010 עד 2015.
מדוע ולדימיר מכונה גאון
הגינות תחילה: אף מקור שהתייעצנו בו כאן אינו מיישם את המילה הזו עליו, וזו תהיה הגזמה. מלאנין הוא מתמטיקאי יישומי מוכשר שהמחקר שלו יושב בתוך מסורת מבוססת היטב — האסכולה הסובייטית למכניקה אנליטית ובקרה — ולא כזו שערערה אותה. הפרמטרים שעבד איתם קרויים על שמותיהם של רודריגס, המילטון, קיילי וקליין, לא על שמו. מעל ארבע מאות הפרסומים שלו משקפים קריירה ארוכה ומחלקה גדולה לא פחות מאשר כוח אישי, וההבחנות הגבוהות ביותר שלו הן עיטורים אזרחיים וממלכתיים ולא פרסים מדעיים.
מה שיש לו באופן מובהק הוא יכולת מנהלתית נדירה יותר, וכדאי לקרוא לה בשמה המדויק במקום לייפות אותה. הוא קיבל מוסד סובייטי ב-1987 והיה צריך לשמור על אוניברסיטת מחקר ממומנת, מאוישת ומלוכדת בזמן שהמדינה שהגדירה אותה התפרקה. עשרים ושלוש שנים וארבע בחירות מחדש אינן מקריות; הסגל שלו המשיך לבחור בו. ניהול מחלקה במשך שלושים ושש שנים במקביל, וקבלת דוקטורט שני באמצע הדרך, מעידים על סיבולת יוצאת דופן וחוסר רצון להפוך למנהל בלבד.
יש לציין גם את הצד שכנגד. כהונה ארוכה בהשכלה הגבוהה הרוסית אינה רק סימן להצטיינות; הישרדות מוסדית בתקופה ההיא הייתה קשורה להזדהות פוליטית, ושלושת הסבבים של מלאנין כתומך פומבי בפוטין שייכים לכל פנקס חשבונות הגון. סיבולת והסתגלות הן מיומנויות אמיתיות. הן אינן אותו דבר כמו מקוריות אינטלקטואלית, והתיעוד אינו מראה את האחרונה.
מורשת
המוסד שניהל הוא כעת אוניברסיטת המחקר הלאומית של פרם, אחת האוניברסיטאות המובילות בהרי אורל, והוא עדיין יושב במועצות שלה כנשיא. חותמו עליה הוא מבני — שלושה עשורים של רציפות על פני אי-הרציפות החדה ביותר בהיסטוריה הרוסית המודרנית. המתמטיקה תיזכר על ידי המומחים שמשתמשים בה; האוניברסיטה תיזכר על ידי כולם בפרם.