ויקטור יושצ'נקו: הפנים ששרדו הרעלה
שבועות לפני הסיבוב השני בבחירות לנשיאות אוקראינה ב-2004, פניו של ויקטור יושצ'נקו (Viktor Yushchenko) החלו להשתנות – הן הפכו למצולקות, דהויות ונפוחות עד כדי כך שכמעט ולא ניתן היה לזהותו. רופאים יאשרו מאוחר יותר כי הורעל בדיוקסין במינון קרוב לקטלני, ניסיון התנקשות לכאורה שנכשל רק במובן הצר ביותר: הוא השחית את פניו לצמיתות אך לא עצר את מסע הבחירות שלו, וכעבור חודשים הוא עמד על בימת ההשבעה כנשיא השלישי שנבחר באופן דמוקרטי באוקראינה, כשפניו המצולקות משמשות עדות חיה למחיר הבחירות.
עלייתו של בנקאי ממחוזות הגבול
יושצ'נקו נולד ב-23 בפברואר 1954 בחורוז'יבקה (Khoruzhivka), שבצפון-מזרח אוקראינה ליד הגבול הרוסי, למשפחה של אנשי חינוך. דרכו לחיים הציבוריים לא החלה בפוליטיקה אלא בפיננסים: בשנת 1993, בתוך הכאוס של המעבר הכלכלי במדינה העצמאית החדשה, הוא הפך לנגיד הבנק הלאומי של אוקראינה, שם בנה לעצמו מוניטין של ניהול טכנוקרטי ומיומן של המערכת המוניטרית השברירית של המדינה. המוניטין של היכולת המקצועית הוביל אותו לממשלה. הנשיא ליאוניד קוצ'מה (Leonid Kuchma) מינה אותו לראש הממשלה ב-1999, ויושצ'נקו קידם רפורמות כלכליות שסייעו לייצב את כלכלת אוקראינה – רפורמות משמעותיות מספיק כדי לאיים על האוליגרכים המושרשים במדינה, שאף תכננו את הדחתו מתפקיד ראש הממשלה ב-2001.
מהדחה למנהיג אופוזיציה
במקום לסגת, יושצ'נקו הפך את הדחתו לתנועה פוליטית, והקים את קואליציית "אוקראינה שלנו" (Our Ukraine), שזכתה ברוב המושבים בבחירות לפרלמנט ב-2002 וביססה אותו כדמות האופוזיציה המובילה לקראת המרוץ לנשיאות ב-2004 מול יורשו הנבחר של קוצ'מה, ויקטור ינוקוביץ' (Viktor Yanukovych).
הרעלה במסע הבחירות
מסע הבחירות של 2004 התאפיין, לפי הדיווח של קרן ספריית ג'ון פ. קנדי, בשחיתות שיטתית והפחדה מצד הממשל המכהן והממשל הרוסי תחת ולדימיר פוטין (Vladimir Putin). הפרק הקיצוני ביותר היה הרעלתו של יושצ'נקו: הוא חלה אנושות ואושפז במשך שבועות, ומאוחר יותר אובחן כסובל מהרעלת דיוקסין ברמות שרופאים הגדירו כקרובות לקטלניות, התקפה שנחשבה במידה רחבה כניסיון מכוון לחייו במהלך הקמפיין. הוא חזר למסע הבחירות כשפניו מושחתות לצמיתות והמשיך להתמודד מול הממשל שלטענתו ניסה להורגו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →המהפכה הכתומה
כאשר הוכרזו התוצאות הרשמיות של הסיבוב השני בנובמבר 2004 המראות על ניצחונו של ינוקוביץ', עדויות להונאה רחבת היקף עוררו הפגנות המונים ברחבי אוקראינה – מאות אלפי מפגינים, לבושים בצבע הקמפיין של יושצ'נקו, מילאו את הרחובות במה שהפך למוכר בשם המהפכה הכתומה. ההפגנות נותרו שלוות, ובית המשפט העליון של אוקראינה ביטל בסופו של דבר את התוצאות המזויפות והורה על סיבוב שני חדש. יושצ'נקו ניצח באופן מכריע ונכנס לתפקידו ב-23 בינואר 2005, והפך לנשיא השלישי שנבחר באופן דמוקרטי באוקראינה. ספריית הנשיאות של ג'ון פ. קנדי העניקה לו מאוחר יותר את פרס "פרופיל של אומץ" לשנת 2005, תוך ציון "האומץ יוצא הדופן" שלו בהגנה על הדמוקרטיה, החירות ושלטון החוק מפני לחץ סמכותני ושחיתות.
נשיאות שקרסה בשל הבריתות שלה
הקואליציה שהעלתה את יושצ'נקו לשלטון לא שרדה את המפגש עם הממשל. הקבינט הראשון שלו החזיק מעמד רק עד ספטמבר 2005, אז פיטר את כל ממשלתו, כולל ראש הממשלה יוליה טימושנקו (Yulia Tymoshenko) – הדמות המרכזית השנייה של המהפכה הכתומה וקרובתו הפוליטית הקרובה ביותר לזמן קצר. הבחירות לפרלמנט בשנים 2006 ו-2007 אילצו את יושצ'נקו להסדרי חלוקת כוח מביכים, ולמרות שהוא וטימושנקו התאחדו בקצרה בממשלה קואליציונית כששוב שימשה כראש ממשלה, סכסוכים אישיים ופוליטיים גוברים ביניהם הביאו לקריסת אותה קואליציה בספטמבר 2008. היריבויות הפנימיות בין שתי הדמויות שהובילו יחד את המהפכה הפכו, בדיעבד, למאפיינות את נשיאותו לא פחות מהמהפכה עצמה – סיפור אזהרה על האופן שבו מנהיגי תנועה יכולים לפרק במשרד את מה שבנו ברחוב. מעמדו הציבורי קרס בהתאם: עד הבחירות לנשיאות ב-2010, יושצ'נקו קיבל רק כ-5 אחוזים מהקולות, קריסה מדהימה לאדם שחמש שנים קודם לכן הנהיג תנועה לאומית, והוא עזב את תפקידו לאחר שנכשל בתרגום המנדט העממי של המהפכה הכתומה למורשת שלטונית יציבה.
מטרה מרכזית: ההולודומור
בין קריסות הקואליציות, יושצ'נקו רדף אחר יעד מדיניות אחד בעקביות ממשית: כפיית הכרה בינלאומית בהולודומור (Holodomor), הרעב שתוכנן על ידי הסובייטים בשנים 1932–1933 וגרם למותם של מיליוני אוקראינים, כפעולת רצח עם. תחת נשיאותו, הפרלמנט של אוקראינה הצביע בשנת 2006 על הכרזה על הרעב כרצח עם, וב-2007 הפך את הכחשת ההולודומור לעבירה פלילית על פי המודל של חוקי הכחשת השואה בגרמניה ובאוסטריה. בנובמבר 2008 הוא חנך את אנדרטת ההולודומור בקייב, כשהוא אומר לקהל כי היה "פושע אחד בלבד: המשטר הסובייטי הקומוניסטי האימפריאלי", בזמן שממשלתו התעקשה בו-זמנית כי אינה מחפשת פיצויים מרוסיה או מטילה אשמה על העם הרוסי בן זמננו – ניסיון לגנות את הפשע ההיסטורי מבלי להצית מחדש עימות גלוי עם מוסקבה.
מדוע ויקטור נקרא גאון
יושצ'נקו אינו זוכה בדרך כלל להכרה כבעל גאונות של חוקר או ממציא; הרקורד שלו הוא של טכנוקרט ושל שורד ולא של הוגה מקורי. מה שמקורות מצביעים עליו כיוצא דופן הוא יכולת ספציפית ומצומצמת יותר: מיומנותו כבנקאי מרכזי המנהל את המטבע של אוקראינה לאורך השנים הראשונות והמבלבלות של העצמאות, ו– באופן בולט עוד יותר – הסיבולת הפיזית והפוליטית העצומה שהפגין בהמשך קמפיין לאומי לאחר שהורעל כמעט למוות, ולאחר מכן בהחזקת תנועת מחאת המונים מאוחדת במשך שבועות של עימות ללא הידרדרות לאלימות. טענת הנגד הישרה היא נוקבת ומגיעה ברובה מהרקורד שלו בתפקיד: אותו אדם ששרד התנקשות והוביל מהפכה שלווה התגלה כלא מסוגל לנהל קואליציה שלטונית עם שותפתו המהפכנית, ונשיאותו הסתיימה בסוג של דחייה אלקטורלית חד-ספרתית המצביעה על כך שמיומנות טקטית ומנהלית, לא גאונות אינטלקטואלית, הייתה תמיד התיאור המדויק יותר של יכולותיו – ושאפילו המיומנות הזו נטשה אותו ברגע שמשבר הקמפיין פינה את מקומו לשגרת השלטון.
מורשת
המשמעות ההיסטורית המתמשכת של יושצ'נקו נשענת כמעט כולה על שנת 2004: ההרעלה שלא הצליחה לעצור אותו, והמהפכה הכתומה שהפכה אותו לנשיא באמצעות הפגנות המונים שלווות ולא בכוח. חמש שנות כהונתו, לעומת זאת, נזכרות ברובן כעניין של לימוד על הון פוליטי מבוזבז – מנהיג של מהפכה שנהרס פחות על ידי אויביו ויותר על ידי קריסת הברית שלו עם האישה שעמדה לצדו בכיכר.