ויקטור ינוקוביץ': הנשיא שהודח פעמיים
בווילנה בנובמבר 2013 סירב נשיא אוקראינה לחתום על מסמך שממשלתו הקדישה שנים להכנתו. הסכם השותפות עם האיחוד האירופי נדחה, לכאורה בשל קצב הרפורמות; נקודת המחלוקת הייתה תנאי שלא יכול היה לעמוד בו: שחרור יריבתו שהכניס לכלא. במקום זאת הוא לקח הלוואה רוסית בסך 15 מיליארד דולר וגז זול יותר. בתוך שלושה חודשים נהרגו יותר ממאה בני אדם במרכז קייב והוא שהה ברוסטוב על הדון כאורחו של ולדימיר פוטין.
ינאקייבו (Yenakiieve)
הוא נולד ב-9 ביולי 1950 בינאקייבו, עיירת כרייה במחוז דונצק, וחייו המוקדמים נראים כהפך הגמור מקורות חיים פוליטיים. הוא הורשע בשוד ב-1967 ובתקיפה ב-1970, וריצה מאסר על שניהם; הרישומים נמחקו לאחר בחינה משפטית ב-1978. הוא החל לעבוד בתחבורה מוטורית ב-1972 וסיים בית ספר טכני לכרייה בשנה שלאחר מכן, מאוחר יותר רכש תארים במשפט בינלאומי ובכלכלה ודוקטורט ב-1999. הוא עבד כמהנדס גז ומכונאי רכב לפני שעלה בסולם הניהול של מפעלי התחבורה בדונצק.
המכונה של דונצק
הוא הפך לסגן ראש מינהל מחוז דונצק ב-1996 ולמושל ב-1997, והחזיק באזור עד 2002. דונצק באותן שנים הייתה החלק המתועש והממושמע ביותר מבחינה פוליטית באוקראינה, וניהולה היווה שיעור במכניקה של כוח. בשנת 2002 מינה אותו הנשיא ליאוניד קוצ'מה לראש הממשלה; בשנת 2003 הצטרף למפלגת האזורים, הכלי שבו ישתמש לאורך שאר הקריירה שלו.
המהפכה הכתומה
בשנת 2004 הוא התמודד לנשיאות מול ויקטור יושצ'נקו בעודו מכהן כראש ממשלה, והבחירות קרסו תחת האשמות בזיופים. כחצי מיליון בני אדם כבשו את מרכז קייב. בית המשפט העליון של אוקראינה מצא שקנה המידה של ההונאה היה כזה שלא ניתן לקבוע מנצח והורה על הצבעה חוזרת, שבה ניצח יושצ'נקו. זו הייתה השפלה ציבורית מוחלטת כפי שפוליטיקאי יכול לספוג.
הקאמבק
הוא לא פרש. לאחר שנבחר לפרלמנט ב-2006, הוא חזר לתפקיד ראש הממשלה באותה שנה, ניהל מאבק חוקתי ארוך עם הנשיא יושצ'נקו והתפטר בדצמבר 2007. לאחר מכן, בשנת 2010, בעזרתו של היועץ האמריקאי פול מנפורט, הוא ניצח בנשיאות בבירור עם 48.89 אחוזים מהקולות, כ-3 נקודות לפני יוליה טימושנקו. האיש שהרחוב הדיח ב-2004 נבחר מהדלת הקדמית שש שנים מאוחר יותר.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מה שעשה עם התפקיד היה, לפי מקורות אוקראיניים, צבירת כוח שיטתית. הוא ביטל שינויים חוקתיים כדי להחזיר את הכוח לנשיאות. הוא העמיד לדין וכלא את טימושנקו, צעד שממשלות המערב התייחסו אליו כפוליטי. הוא חתם על הסכם חרקיב עם מוסקבה, והאריך את חכירת הבסיס הימי של רוסיה בחצי האי קרים בתמורה לגז זול יותר, והוא הפך את מדיניות קודמו בנושאי חינוך וזהות לאומית אוקראינית.
מז'יהיריה (Mezhyhirya)
השחיתות הפכה לסמל. על פי ה-Kyiv Independent, המעגל סביבו המכונה "המשפחה" השתלט על יותר מ-7,000 עסקים בכפייה, וינוקוביץ' ובנו רכשו את אחוזת מז'יהיריה בגודל 350 דונם מחוץ לקייב, שהאבזור שלה - כולל אסלה מוזהבת - הפך, ברגע שהשערים נפתחו לציבור לאחר בריחתו, להוכחה האנטי-שחיתותית המשפיעה ביותר בהיסטוריה האוקראינית. שום טיעון לגבי הלגיטימיות של הנשיאות לא שרד את המפגש עם התצלומים.
וילנה, והמאה
הסירוב בווילנה הביא מאות לכיכר העצמאות, והאלימות של תגובת המשטרה הפכה מחאה למהפכה. בין ה-18 ל-20 בפברואר 2014, כוחות מיוחדים הרגו יותר ממאה מפגינים, שנזכרים באוקראינה כ"מאה השמימיים". ב-21 בפברואר חתם ינוקוביץ' על הסכם פשרה ואז נמלט מהבירה. ב-22 בפברואר הצביע הפרלמנט ברוב של 328 להדיחו מתפקידו. הוא צץ ברוסיה, התעקש שהוא נותר הנשיא החוקי, ותמך בסיפוח קרים ובמלחמה במזרח. בינואר 2019 הרשיע אותו בית משפט מחוזי בקייב שלא בפניו בבגידה וגזר עליו שלוש עשרה שנות מאסר; הוא מעולם לא הופיע כדי להשיב לאישום. דיווחים לאחר הפלישה ב-2022 הצביעו על כך שמוסקבה שקלה להציב אותו כמנהל מטעמה אילו קייב הייתה נופלת.
מדוע ויקטור מכונה גאון
הוא אינו כזה, ושום מקור בתיעוד אינו טוען זאת. הנשיאות הסתיימה עם יותר ממאה אזרחים ירויים בבירה, ראש מדינה בבריחה, הרשעת בגידה שניתנה בהיעדרו, ושטח ארצו מסופח על ידי השכן שכספו לקח. במדד של תוצאות, זהו אחד הכישלונות המוחלטים ביותר במדינאות אירופית מודרנית.
משהו בתיעוד דורש בכל זאת הסבר, כי זה יוצא דופן באמת. בשנת 2004 ינוקוביץ' גורש מבחירות שניסה לגנוב על ידי חצי מיליון אנשים ברחוב, אירוע שמסיים קריירות לצמיתות כמעט בכל מקום. שש שנים מאוחר יותר הוא ניצח בנשיאות בתחרות שמשקיפים קיבלו. ההתאוששות הזו לא הייתה מזל. היא נשענה על מיומנות אמיתית וספציפית: היכולת לבנות ולהחזיק מכונה פוליטית אזורית, לשמור על נאמנות האליטה התעשייתית של דונצק במשך שנים מחוץ לשלטון, לספוג השפלה ציבורית מבלי לפרוש, ולהרכיב מחדש קואליציה לאומית מבסיס שהוכרז כגמור. קרא לזה עמידות ולא אינטליגנציה, כי זה מה שזה היה.
הכישלון היה בתפיסה. אותם אינסטינקטים שהפכו אותו לפורמדידבילי בתוך מכונה הותירו אותו לא מסוגל לקרוא חברה שהשתנתה מאז 2004. נראה כי הוא האמין, בווילנה ואחריה, שאוקראינים יסבלו את הבחירה שעשה כי סבלו כל כך הרבה לפני כן. הוא טעה בתוך שבוע, והמחיר של הטעות נפל על האנשים בכיכר ולא עליו. סיבולת פוליטית ללא הבנה פוליטית אינה גאונות; הביוגרפיה שלו היא ההוכחה.
מורשת
נשיאותו של ינוקוביץ' היא הציר שעליו מסתובבת ההיסטוריה האוקראינית העכשווית. סירובו לחתום בווילנה יצר את היורומאידן, בריחתו יצרה את הוואקום שבו נלקח קרים, והאוריינטציה הבאה של אוקראינה כלפי אירופה עוצבה בתגובה ישירה אליו. הוא נותר ברוסיה, מורשע בהיעדרו, דבק בעמדה שמעולם לא חדל להיות הנשיא החוקי של מדינה שבילתה יותר מעשור בהוכחת ההפך.