תומאס קון: הפיזיקאי שערער את מושג הקידמה
ספר דק אחד, שפורסם בשנת 1962 במסגרת פרויקט אנציקלופדי שנוהל על ידי יורשיו של החוג הווינאי (Vienna Circle), הפך ליצירה המצוטטת ביותר במדעי החברה והעניק לשפה האנגלית ביטוי שחוק מרוב שימוש: 'שינוי פרדיגמה' (paradigm shift). מחברו בילה את שלושת העשורים הבאים בניסיון להסביר למה לא התכוון. פרימן דייסון (Freeman Dyson) נזכר ששמע אותו אומר, על הרלטיביסטים שאימצו אותו: "אני לא קוניאני!"
סינסינטי, מנהטן, קרוטון
תומאס סמואל קון נולד ב-18 ביולי 1922 בסינסינטי, אוהיו, לסמואל ל' קון, מהנדס תעשייתי, ולמינט סטרוק קון; שני ההורים היו יהודים ולא דתיים. המשפחה עברה למנהטן כשהיה תינוק. חינוכו היה פרוגרסיבי במתכוון: בבית הספר לינקולן (Lincoln School) עד כיתה ה', מוסד שהעריך חשיבה עצמאית על פני שינון, ולאחר מכן בבית הספר הסיאן הילס (Hessian Hills School) בקרוטון-און-האדסון מכיתה ו' עד ט', שם התחבר למתמטיקה. לאחר שנה בבית הספר סולברי (Solebury School) סיים את לימודיו בבית הספר טאפט (The Taft School) בווטרטאון, קונטיקט, בשנת 1940. דפוס זה ראוי לציון – עשור של חינוך שנועד להקנות לילד חשדנות כלפי תשובות מוכנות, הוענק לנער שיגדל לטעון שהמדע מתקדם באמצעות נטישתן התקופתית.
פיזיקה בהרווארד, והסטייה מהמסלול
קון קיבל תואר ראשון (BSc) בפיזיקה בהרווארד בשנת 1943, כתב עבור ולאחר מכן הוביל את מערכת העיתון 'הרווארד קרימזון' (The Harvard Crimson), ובילה את שנות המלחמה בעבודה על מכ"ם במעבדת המחקר לרדיו של הרווארד, תוך נסיעות לאנגליה, צרפת וגרמניה. התואר השני הגיע ב-1946 והדוקטורט ב-1949, עם דיסרטציה בנושא "האנרגיה המלוכדת של מתכות חד-ערכיות כפונקציה של הפגמים הקוונטיים האטומייים שלהן" בהנחיית ג'ון ואן ולק (John Van Vleck). הוא היה, על הנייר, פיזיקאי מצב מוצק.
מה שהסיט אותו ממסלולו היה משימת הוראה. בהצעתו של נשיא הרווארד ג'יימס ב' קונאנט (James B. Conant), החל קון ללמד היסטוריה של המדע למי שאינם מדענים, והמפגש עם האופן שבו המדע נעשה בפועל – ולא כפי שספרי הלימוד מציגים זאת בדיעבד – הפך לנושא עיסוקו. הוא היה עמית זוטר בהרווארד מ-1948 עד 1951 ומרצה לחינוך כללי והיסטוריה של המדע עד 1957, אז, כשכוחו של קונאנט באוניברסיטה דעך, נדחתה בקשתו לקבלת קביעות.
המבנה
ברקלי שכרה אותו ב-1957 לשתי מחלקות, פילוסופיה והיסטוריה, ומינתה אותו לפרופסור להיסטוריה של המדע ב-1961. שם, ב-1962, פרסם את המבנה של מהפכות מדעיות (The Structure of Scientific Revolutions), שהופיע לראשונה כמאמר בתוך האנציקלופדיה הבינלאומית למדע מאוחד (International Encyclopedia of Unified Science).
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הטיעון היה שהמדע אינו מצטבר. הוא נע בשלבים – טרום-מדע, ללא פרדיגמה שולטת; מדע תקין (normal science), שבו קהילה פותרת חידות בתוך מסגרת מקובלת; ומדע מהפכני, שבו המסגרת עצמה מוחלפת. קון הקפיד לומר שהמדע התקין הוא המקום שבו נמצאת הפרודוקטיביות: "כאשר הפרדיגמה מצליחה, המקצוע יפתור בעיות שחבריו בקושי יכלו לדמיין ושמעולם לא היו ניגשים אליהן ללא מחויבות לפרדיגמה." הפרדיגמה אינה כלא אלא קבוצת הוראות למה שנחשב כשאלה. היא גם קובעת מה נחשב כנתונים: "פעולות ומדידות שמדען מבצע במעבדה אינם 'הנתונים' של הניסיון, אלא כאלו ש'נאספו בקושי'."
המושג הנפיץ היה אי-פריקות (incommensurability) – הטענה שלא ניתן להשוות פרדיגמות יריבות באמצעות אוצר מילים מושגי משותף, מכיוון שאוצר המילים עצמו משתנה עם הפרדיגמה. המבקרים פירשו זאת כטענה שבחירת תיאוריה היא שרירותית וכי ניוטון ואיינשטיין היו פשוט אופנות שונות. קון בילה שנים בהכחשת הטענה הזו.
חמישה ערכים, לא כללים
תשובתו, שפותחה במאמר "אובייקטיביות, שיפוט ערכי ובחירת תיאוריה" (Objectivity, Value Judgment, and Theory Choice), הייתה למנות את מה שהמדענים אכן שוקלים: דיוק מול ניסוי ותצפית, עקביות פנימית וחיצונית, רוחב היקף מעבר לתופעות שעבורן נבנתה התיאוריה, פשטות, ופוריות בחשיפת תופעות חדשות. ההסתייגות המכרעת הייתה שאלו אינם אלגוריתם. "קריטריוני הבחירה איתם התחלתי מתפקדים לא ככללים, הקובעים את הבחירה, אלא כערכים, המשפיעים עליה." מדענים סבירים המחזיקים באותם חמישה ערכים יכולים לשקלל אותם אחרת ולהתווכח בצורה רציונלית – מה שאינו רלטיביזם, אם כי גם לא האובייקטיביות המסודרת שהפוזיטיביסטים הבטיחו.
פרינסטון, MIT, והעבודה המאוחרת
קון ניהל את פרויקט "מקורות להיסטוריה של הפיזיקה הקוונטית" של הקרן הלאומית למדע (NSF) מ-1961 עד 1964, וראיין את נילס בוהר (Niels Bohr) יום לפני מותו של בוהר. הוא עבר לפרינסטון ב-1964 כפרופסור לפילוסופיה והיסטוריה של המדע ע"ש מ' טיילור פיין, כיהן כנשיא האגודה להיסטוריה של המדע ב-1969-1970, והצטרף למכון למחקר מתקדם מ-1972 עד 1979. ב-1979 עבר ל-MIT כפרופסור לפילוסופיה ע"ש לורנס ס' רוקפלר, כיהן כנשיא האגודה לפילוסופיה של המדע ב-1989-1990 וקיבל מעמד של אמריטוס ב-1991.
קון המאוחר זנח במידה רבה את הפרדיגמות לטובת המבנה הסמנטי והטקסונומי של תיאוריות מדעיות, דגל בתמונה דינמית ולא סטטית של המדע, וחיפש אנלוגיה ביולוגית חדשה: "המקביל הביולוגי לשינוי מהפכני אינו מוטציה, כפי שחשבתי שנים רבות, אלא התמיינות (speciation)." לאחר שאובחן כחולה בסרטן הסמפונות והגרון ב-1994, הוא עדיין עבד על ריבוי עולמות: תיאוריה אבולוציונית של התפתחות מדעית (The Plurality of Worlds: An Evolutionary Theory of Scientific Development) כאשר נפטר בקיימברידג', מסצ'וסטס ב-17 ביוני 1996, בגיל שבעים ושלוש. הספר ראה אור ב-2022.
מדוע תומאס קון נחשב לגאון
האיכות המופגנת במבנה היא דמיון היסטורי המיושם על תחום שכמעט לא היה לו כזה: היכולת לקרוא מדעני עבר כקוהרנטיים ולא כגרסאות כושלות שלנו, ולאחר מכן לבנות תיאוריה כללית של שינוי מתוך קריאה זו. זה דרש להיות פיזיקאי פעיל – מישהו שידע איך פתרון חידות מרגיש מבפנים – ובמקביל להיות אאוטסיידר שמוכן לתאר את החוויה הזו באופן אנתרופולוגי. מעטים מאוד החזיקו בשתי העמדות הללו. התוצאות ניתנות למדידה: המבנה של מהפכות מדעיות הוא הספר המצוטט ביותר במדעי החברה, וקון הפך את המושג "פרדיגמה" מבלשנות לאנגלית יומיומית וטבע את המונח "מדע תקין".
מקרה הנגד הוא אמיתי. המונחים המרכזיים של קון היו חלקלקים לשמצה – המושג "פרדיגמה" שימש במובנים רבים – והאי-פריקות עוררה התנגדות עזה מצד פילוסופים שטענו שהיא גוררת אי-רציונליות; תורת ההפרכה של קארל פופר (Karl Popper) עמדה בניגוד ישיר להבחנה של קון בין מדע תקין למדע מהפכני, מה שיצר את אחד הוויכוחים הגדולים של הפילוסופיה של המאה העשרים. תומכיו של מייקל פולאני (Michael Polanyi) האשימו בגניבה ספרותית, תוך ציון שקון השתתף בהרצאותיו של פולאני ודן איתו באפיסטמולוגיה לפני שזכה לפרסום; המינוחים שונים והרעיונות נראים כמי שפותחו באופן עצמאי, וקון הכיר בפולאני במהדורה השנייה. הוא גם סירב לקבל את העמדה שיוחסה לו לעיתים קרובות. הוגה שמתנער מהמשמעות המפורסמת ביותר של עבודתו, או שנקרא שלא כהלכה או שלא שלט לחלוטין בטיעונו, והתיעוד תומך בשני הדברים גם יחד.
מורשת
קון זכה במלגת גוגנהיים (1954) ונבחר לאקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים (1963), לחברה הפילוסופית האמריקאית (1974) ולאקדמיה הלאומית למדעים (1979), זכה במדליית ג'ורג' סרטון (1982) ובפרס ג'ון דזמונד ברנאל (1983) והפך לעמית מתכתב של האקדמיה הבריטית ב-1990. המסגרת שלו עיצבה מחדש את הוויכוח הפוסט-פוזיטיביסטי ביחסים בינלאומיים, סוציולוגיה של ידע מדעי, כלכלה, מדע המדינה ומדעי הרוח. האגודה האמריקאית לכימיה העניקה פרס על שמו – פרס תומאס קון לשינוי פרדיגמה – לדוברים המאתגרים את ההבנה המדעית המרכזית, מה שמהווה או הוקרה הולמת או בדיוק את הרוטיניזציה של המהפכה שהוא תיאר.