התזמורת הפילהרמונית של לונדון קיימה את הקונצרט הפומבי הראשון שלה בהיכל המלכה (Queen's Hall) בשנת 1932 תחת שרביטו של תומאס ביצ'ם (Thomas Beecham). כדמות מרכזית בחיי המוזיקה הבריטיים במשך למעלה מחצי מאה, הוא עבר מרקע תעשייתי אמיד כדי להפוך למנצח בינלאומי שעיצב מחדש את נוף הביצועים האופראיים והסימפוניים בממלכה המאוחדת.
חינוך מוקדם ותחילת הדרך המקצועית
הוא נולד בסנט הלנס בשנת 1879 למשפחה האחראית על ייצור 'גלולות ביצ'ם' (Beecham's Pills), ושנותיו המוקדמות עמדו בסימן רווחה כלכלית. הוא למד בבית הספר רוסול (Rossall School) ולאחר מכן בקולג' וודהאם (Wadham College) שבאוקספורד, אם כי עזב את האוניברסיטה בשנת 1898 כדי לעסוק במוזיקה. הוא הוכשר בתחילה כפסנתרן, אך העביר את מלוא תשומת ליבו לניצוח לאחר פציעה בפרק כף היד בשנת 1904 שמנעה ממנו קריירה כסולן. הוא רכש ידע בסיסי בהלחנה באמצעות לימודים אצל פרדריק אוסטין (Frederic Austin), צ'ארלס ווד (Charles Wood) ומוריץ מושקובסקי (Moritz Moszkowski).
הקמת תזמורות ושליטה אמנותית
קריירת הניצוח של ביצ'ם החלה באוקטובר 1899 עם הרכב אד-הוק בסנט הלנס, ואחריה הגיעה הזדמנות בולטת להחליף את הנס ריכטר (Hans Richter) בתזמורת האלה (Hallé Orchestra). לאחר הופעת בכורה בשנת 1902 עם חברת האופרה הקיסרית הגדולה (Imperial Grand Opera Company), הוא שאף לאוטונומיה אמנותית גדולה יותר. הוא הקים את התזמורת הסימפונית החדשה (New Symphony Orchestra) בשנת 1906, תוך דרישה לבטל את 'שיטת הסגנים' (deputy system), שאפשרה לנגנים לשלוח מחליפים לחזרות. בשנת 1909 הקים את התזמורת הסימפונית של ביצ'ם (Beecham Symphony Orchestra), תוך גיוס כישרונות צעירים מרקעים מגוונים למימוש חזונו המוזיקלי הייחודי.
אופרה והשפעה בינלאומית
תוך ניצול הונו המשפחתי, הוא מימן עונות אופרה משמעותיות בקובנט גארדן (Covent Garden), דרורי ליין (Drury Lane) ותיאטרון הוד מלכותו (His Majesty's Theatre) בין שנות ה-1910 לבין מלחמת העולם השנייה. הרפרטואר שלו הציג לקהל הבריטי יצירות מאת ריכרד שטראוס (Richard Strauss), כולל 'אלקטרה' ו'סלומה', וכן יצירות מאת פרדריק דיליוס (Frederick Delius). במהלך שנות ה-1940 התרחבה השפעתו לארצות הברית, שם כיהן כמנהל מוזיקלי של התזמורת הסימפונית של סיאטל (Seattle Symphony) וניצח באופרה המטרופוליטן (Metropolitan Opera).
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מורשת ושנים אחרונות
עם שובו לבריטניה, הוא הקים את התזמורת הפילהרמונית המלכותית (Royal Philharmonic) בשנת 1946 והוביל את ההרכב עד מותו בשנת 1961. הדיסקוגרפיה שלו מדגישה העדפה ליצירותיהם של מוצרט (Mozart), היידן (Haydn) וסיבליוס (Sibelius), לצד ברליוז (Berlioz) ודיליוס. תרומתו לאמנויות הוכרה באמצעות מדליית הזהב של החברה הפילהרמונית המלכותית (Royal Philharmonic Society Gold Medal) בשנת 1928, וכן בתפקידיו כחבר בלגיון הכבוד (Legion of Honour) ומפקד מסדר הכתר של איטליה (Order of the Crown of Italy). הוא קבור בבית הקברות של כנסיית סנט פיטר בלימפספילד (Limpsfield).
עובדות מהירות
- נולד: 1879, סנט הלנס - נפטר: 1961, לונדון - השכלה: בית הספר רוסול, קולג' וודהאם - תזמורות מרכזיות: הפילהרמונית של לונדון, הפילהרמונית המלכותית, האלה - פרס משנת 1928: מדליית הזהב של החברה הפילהרמונית המלכותית - עיטורים בינלאומיים: חבר בלגיון הכבוד - מקום קבורה: בית הקברות של כנסיית סנט פיטר, לימפספילד
שאלות נפוצות של קוראים
### אילו מלחינים ביצ'ם הרבה לקדם?
הוא מזוהה במיוחד עם יצירותיהם של מוצרט, דיליוס, ברליוז, היידן, שוברט (Schubert) וסיבליוס.
### האם לביצ'ם הייתה הכשרה רשמית בניצוח?
לא, הוא למד ניצוח באופן אוטודידקטי, אם כי למד הלחנה ופסנתר מוקדם יותר בקריירה שלו.