תומאס א. הנדריקס: מאזן הכרטיסים שמת מוקדם מדי
הוא החזיק במשרה השנייה בחשיבותה בארצות הברית במשך שמונה חודשים ולא עשה בה דבר של ממש. תומאס אנדרוס הנדריקס (Thomas Andrews Hendricks) הושבע לתפקיד סגן הנשיא ב-4 במרץ 1885, התלונן על תחושה רעה ב-24 בנובמבר, הלך לישון מוקדם ונמצא מת למחרת מהתקף לב. מילותיו האחרונות שדווחו היו "חופשי סוף סוף!". המשרה נותרה ריקה לאחר מכן במשך יותר משלוש שנים, היעדרות שהייתה מדאיגה כל כך עד שגרובר קליבלנד (Grover Cleveland) העביר חוק ירושה נשיאותית שמשל ברפובליקה עד 1947. תרומתו הגדולה ביותר של הנדריקס לממשל האמריקאי הייתה החלל שהותיר בו.
עורך דין ממחוז שלבי
הוא נולד ב-7 בספטמבר 1819 במחוז מוסקינגום, אוהיו, השני מבין שמונת ילדיהם של ג'ון הנדריקס מפנסילבניה וג'יין דיוק הנדריקס מווירג'יניה. המשפחה עברה למדיסון, אינדיאנה ב-1820 ולמחוז שלבי ב-1822. פוליטיקה הייתה נוכחת במשק הבית: דודו ויליאם הנדריקס היה חבר בית הנבחרים של ארצות הברית, המושל השלישי של אינדיאנה, וסנאטור עד 1837.
הוא למד בסמינר מחוז שלבי ובאקדמיית גרינסבורג, סיים את לימודיו במכללת הנובר ב-1841, לאחר מכן למד משפטים אצל השופט סטיבן מייג'ור בשלביוויל ולקח קורס של שמונה חודשים בצ'יימברסבורג, פנסילבניה, אצל דוד אחר, השופט אלכסנדר תומסון. לאחר שהתקבל ללשכת עורכי הדין של אינדיאנה ב-1843, פתח משרד בשלביוויל. הוא נשא לאישה את אלייזה קרול מורגן ב-26 בספטמבר 1845; ילדם היחיד, מורגן, שנולד ב-1848, מת בגיל שלוש.
המשפטים לא היו קרש קפיצה שהוא נטש. הוא עבר לאינדיאנפוליס ב-1860 והקים פירמה — הנדריקס והורד ב-1862, לימים בייקר, הורד והנדריקס לאחר שהמושל היוצא קונרד בייקר הצטרף ב-1873 — ששרדה, דרך יורשיה, כאחד ממשרדי עורכי הדין המובילים באינדיאנה.
וושינגטון בשנות ה-50 של המאה ה-19
שנה אחת בבית הנבחרים של אינדיאנה החל מ-1848, ולאחר מכן מושב בוועידה החוקתית של המדינה בשנים 1850–51, שבה דגל ברשות שופטת חזקה ובביטול חבר המושבעים הגדול. הוא נכנס לבית הנבחרים של ארצות הברית במרץ 1851 וכיהן שתי תקופות. הוא היה דמוקרט שתמך בריבונות העם, בן ברית של סטיבן דאגלס, והצביע בעד חוק קנזס-נברסקה ב-1854 — עמדה שמחוזו לא אהב מספיק כדי לסיים את הקריירה הקונגרסיונלית שלו בנובמבר ההוא.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →פרנקלין פירס הציל אותו עם מינויו לנציב משרד הקרקעות הכללי ב-1855. זו הייתה העבודה הפחות זוהרת והמשמעותית ביותר בחייו: 180 פקידים, צבר עבודה עצום ומנגנון ההתיישבות במערב שעבר דרך שולחנו. הוא הנפיק 400,000 שטרי קניין קרקע ויישב 20,000 תיקים שנויים במחלוקת, ורוב החלטותיו שרדו ערעורים משפטיים, אף שמבקרים ציינו כי הגיע ללא רקע רלוונטי. הוא התפטר ב-1859 על רקע חילוקי דעות בנושאי מינויים פוליטיים, מדיניות פרו-עבדות וחוק הבית, לאחר שהסתכסך עם ג'יימס ביוקנן.
הסנאטור שאמר לא
בית המחוקקים של אינדיאנה שלח אותו לסנאט ב-1863, בנקודת השפל של המצדדים באיחוד — תבוסות צבאיות וחוסר הפופולריות של ממשל לינקולן הפכו דמוקרט לבעל סיכוי להיבחר. הנדריקס הפך למנהיג בפועל של מיעוט קטן ובילה שש שנים בהתנגדות כמעט לכל מה שעשה הרוב הרפובליקני. הוא הצביע בעד הקצבות למלחמה; הוא נלחם בגיוס החובה, בשטרות הכסף (גרינבאקס) ובתקופת השיקום הרדיקלית, בטענה שהמדינות הדרומיות מעולם לא עזבו את האיחוד כחוק והיו זכאיות לייצוג, ושלקונגרס לא הייתה סמכות על ממשלות המדינות. הוא התנגד להדחת ג'ונסון והעדיף את שיקומו המהיר על פני החלופה הרדיקלית.
הוא הצביע נגד התיקונים ה-13, ה-14 וה-15 לחוקה. בנוגע לשחרור העבדים הוא היה מסוגל לנסח את הנוסחה "הוא חופשי; כעת הניחו לו להישאר חופשי", תוך שהוא מתעקש ששינוי חוקתי הוא מוקדם מדי. בנוגע לשוויון הוא היה מפורש ובוטה. בדיון עם הסנאטור אוליבר פ. מורטון, הוא טען שהגזע האפריקאי "במשך אלפיים שנה הראה שהוא אינו יכול להתרומם בעצמו", לא "ייצר" המצאות משמעותיות, וחב לכל התרוממות שהייתה לו למגע עם הציוויליזציה הלבנה באמצעות העבדות. שום קריאה אוהדת לא שרדה את הקטע הזה. כאשר הרפובליקנים כבשו מחדש את בית המחוקקים של אינדיאנה ב-1868, הוא איבד את מושבו.
מושל, והבחירות שנגנבו
הוא הפסיד בבחירות למושל ב-1860 ושוב ב-1868, בהפרש של 961 קולות, לפני שניצח בניסיון השלישי ב-1872 — 189,424 לעומת 188,276 מול הגנרל תומאס מ. בראון — והפך לדמוקרט הראשון שנבחר למושל אינדיאנה לאחר מלחמת האזרחים. בהלת 1873 הגדירה את כהונתו: אבטלה, כשלים עסקיים ומחירי חקלאות קורסים. הוא שלח פעמיים את המיליציה של המדינה נגד שובתים, כורי פחם במחוז קליי ועובדי רכבת בלוגנספורט. בית מחוקקים רפובליקני חסם את רוב תוכניתו. הוא חתם על חוק בקסטר (Baxter Bill), חוק מקומי מחמיר בנושא איסור אלכוהול שהוא סלד ממנו בפרטי; הוא התגלה כבלתי ניתן לאכיפה ובוטל ב-1875. הישגו המתמשך היה קידום המימון לבית מדינה (Statehouse) חדש לאינדיאנה, לאחר שהבניין הישן מ-1835 הוכרז כמסוכן לאחר שגגו קרס חלקית. הוא נשא את דברי הפתיחה בהנחת אבן הפינה ב-1880; הבניין נפתח ב-1888 ועדיין מאכלס את ממשלת המדינה.
אינדיאנה הייתה מדינה מתנדנדת בעידן שבו היא הכריעה בחירות, והנדריקס היה אינדיאנה. ב-1876 הדמוקרטים הציגו אותו פה אחד כשותפו למרוץ של סמואל טילדן. טילדן והנדריקס זכו ברוב הקולות הפופולריים והפסידו בנשיאות בהפרש של קול אלקטורלי אחד לאחר שוועדה אלקטורלית מפלגתית, בחלוקה של שמונה לשבעה, העניקה את כל עשרים הקולות השנויים במחלוקת מקרוליינה הדרומית, לואיזיאנה, פלורידה ואורגון להייז. הם קיבלו זאת. ב-1884 הוא הועמד שוב פה אחד, הפעם עם גרובר קליבלנד — אדם של כסף רך המאזן אדם של כסף קשה, מהמדינה שקליבלנד היה זקוק לה ביותר.
מדוע תומאס מכונה גאון
הוא אינו כזה, והתשובה הכנה מתחילה שם. הנדריקס לא הפיק שום רעיון, שום חוק משמעותי, שום ספר, שום דוקטרינה. שמו שורד על אנדרטה, ספרייה ותעודת כסף של 10 דולר — הוא סגן הנשיא היחיד שמעולם לא הפך לנשיא ומופיע על מטבע נייר אמריקאי — ולא על משהו שהוא הגה.
מה שהיה לו היו שתי יכולות ספציפיות ולא זוהרות. הראשונה הייתה אדמיניסטרטיבית: שנותיו במשרד הקרקעות הכללי, שבהן עיבד 400,000 שטרי קניין ושפט ב-20,000 תביעות שנויות במחלוקת מהר מספיק כדי לנקות צבר עבודה משתק, וטוב מספיק כדי שהבתי המשפט יתמכו בו ברוב המקרים. זוהי יכולת ממשית, אם לא אינטלקט. השנייה הייתה רטורית וחברתית — הוא היה נואם ציבורי מרשים, שמרן פיסקלי עם מוניטין של יושר והשקפות מוצקות, ונדיר באותו עשור צורב, ביחסים טובים עם רפובליקנים כמו גם עם דמוקרטים. האהדה הזו הייתה הערך הפוליטי שלו: מפלגות הציבו אותו בכרטיסים לאומיים פעמיים בגלל הקולות שהביא מאינדיאנה, לא בגלל מה שיעשה בתפקיד.
אל מול זה עומד רקורד שמגן לא יכול לשקם. הוא טעה, וטעה במודע, בשאלה המוסרית המרכזית של המאה שלו, כשהצביע נגד כל שלושת תיקוני השיקום וטען מעל במת הסנאט שאמריקאים שחורים אינם מסוגלים להתרומם בעצמם. הוא פרס כוחות נגד עובדים שובתים. כסגן נשיא הוא רדף אחרי מינויים פוליטיים בצורה שפגעה ברפורמת השירות הציבורי של קליבלנד — אף שהוא עצמו כינה את קליבלנד "אדיב וחביב" ושניהם עבדו יחד ללא קרע גלוי. כינויו כגאון מנפח עורך דין-מנהל מוכשר עם כישרון יוצא דופן להיבחר כמועמד.
מורשת
הוא נקבר בבית הקברות קראון היל לאחר הלוויה בקתדרלה האפיסקופלית סנט פול שבה נכח קליבלנד עצמו, כאשר אלפים עמדו לאורך המסלול של מיל ורבע. אלמנתו אלייזה מימנה את ספריית תומאס א. הנדריקס במכללת הנובר ב-1903; היא ובית בייטס-הנדריקס באינדיאנפוליס רשומים שניהם במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים, והפסל הברונזה בגובה אחד-עשר רגל שהוצב במגרשי בית המדינה ב-1890 הוא הפסל הגבוה ביותר שם. הוא היה אחד מארבעה תושבי אינדיאנה ("הוזיירס") שנבחרו לסגן נשיא בין 1868 ל-1920 — העידן שבו השגת קולות באינדיאנה הייתה כל האמנות של הפוליטיקה האמריקאית.