תאודורוס קולוקוטרונס (Theodoros Kolokotronis): הזקן ממורيا
צבא עות'מאני שמנה יותר מ-23,000 איש צעד אל הפלופונס בקיץ 1822 מתוך ציפייה למחץ מרד איכרים. הוא חזר כלעומת שבא דרך מעבר הרים צר כשברשותו בקושי רבע מכוחו, ומפקדו הופשט מחרבו ומהתרבוש שלו במהלך הבריחה. האדם שהמתין להם בגבעות, שודד דרכים ושכיר חרב לשעבר שלמד את אמנות הלחימה בזמן שנלחם תחת דגלים זרים, בלה חודשים בשריפת אסמי תבואה והרעלת בארות כדי לוודא שהמלכודת, לכשתופעל, תרעיב אותם קודם לכן.
נולד למשפחת מורדים
תאודורוס קולוקוטרונס נולד ב-3 באפריל 1770 בהר רמבווני שבמסיניה והוטבל בכפר פיאנה, למשפחת קלפטים – אנשי המיליציה ההררית שהתקיימו משוד ומלחמה בשלטונות העות'מאניים באותה תדירות שבה שרתו אותם. אביו, קונסטנטינוס קולוקוטרונס, היה קפטן של הארמטולים בקורינתוס שהצטרף למרד אורלוב ב-1770 נגד השלטון העות'מאני; תאודורוס נקרא על שמו של האדמירל הרוسي פיודור אורלוב כמחווה. אביו נהרג בקרב עם כוחות עות'מאניים ב-1780, יחד עם שניים מדודיו של תאודורוס, והותיר את הנער בן ה-15 ללמוד את רזי הלחימה בהדרכתו של מיטרוס פטרובס, אשר נשאר יועצו לאורך כל חייו.
חינוכו של שכיר חרב
קולוקוטרונס בילה את ראשית בגרותו כקלפט, ארמטול וקאפוס בשירות משפחת דליגיאניס, ובנה לעا עושרו באמצעות שוד בקר ונישואים מועילים. בעקבות בריחה מרדיפת העות'מאניים אחר הקלפטים ב-1806, הוא מצא מחסה בזקינתוס, שהייתה אז תחת שליטה בריטית, והצטרף לרגימנט החי"ר הקל היווני ה-1 של הצבא הבריטי תחת פיקודו של הפילהלן ריצ'רד צ'רץ', והגיע לדרגת מייجور עד 1810. שם, בקרב קצינים אירופים ורעיונות ההשכלה שהתפשטו באיים היוניים, לדבריו מאוחר יותר עוצבה תודעתו הפוליטית: "המהפכה הצרפתית ומעשיו של נפוליאון פקחו את עיני העולם". הקסדה האדומה שלבש בשירות רגימנט זה הפכה לסימן היכר אישי לאורך כל חייו.
מפקד המהפכה
קולוקוטרונס חזר ליבשת יוון במרץ 1821, בדיוק עם פרוץ מלחמת העצמאות, ועד חודש מאי מונה לארכיסטרטגוס – מפקד עליון – ובגיל חמישים זכה בתואר "O Geros tou Morea" (הזקן ממורيا). הישגו המרכזי הראשון היה ארגון כנופיות הקלפטים המסוכסכות ומנהיגים אזוריים לכדי כוח לחימה מאוחד למדי, הישג פוליטי שחשיבותו אינה נופלת מאף ניצחון בשדה הקורב, שכן בלעדיו המהפכה ככל הנראה הייתה מתפרקת לפשיטות מקומיות מתחרות. הוא הוביל את הכוחות שכבשו את המאחז העות'מאני המבוצר טריפוליצה בסוף 1821, מכה מכרעת ומוקדמת על הסמכות העות'מאנית בפלופונס.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →המלכודת בדרובנקיה
הניצחון המכונן שלו הגיע באוגוסט 1822. הגנרל העות'מאני מהמוד דרמלי פאשה הצעיד כ-23,000 חיילים לתוך מישור ארגוס, אך גילה שאניות האספקה שלו נחסמו בידי הצי היווני בפיקודו של אנדראס מיאוליס. נאלץ לסגת חזרה דרך מעבר דרובנקיה הצר שדרכו התקדם באין מפריע, דרמלי מצא את קולוקוטרונס ממתין לו: כשמונה אלף לוחמים יוונים ערוכים בגבעות, הכפרים המסביב, התבואה והבארות הושמדו במכוון מראש כדי להרעיב את הצבא הנסוג עוד בטרם נורתה יריה אחת. הכוח העות'מאני הלכוד הושמד לחלוטין – מתוך יותר מ-23,000 איש, רק כ-6,000 ששרדו, ודרמלי ברח לאחר שאיבד את חרבו ואת תרבושו; הוא מת אדם שבור בדצמבר ההוא. היוונים לכדו את כל מערך המטען של הצבא העות'מאני, כולל 1,300 פרדות, 400 סוסים ו-700 גמלים. הבריחה הפכה לפתגם בתרבות היוונית בשם "אסונו של דרמלי", והיא דחפה את הסולטאן מהמוד השני לבקש עזרה צבאית מצרית – החלטה שתביא למלחמה את צבאו העצום בהרבה של איברהים פאשה עד 1825.
מלחמת אזרחים ומאסר
תנופת המהפכה נקטעה בשל מאבקים פנימיים בין היוונים עצמם. בין דצמבר 1823 לפברואר 1825, סיעות יווניות יריבות לחמו בשתי מלחמות אזרחים על השליטה במדינה המתהווה; הצד של קולוקוטרונס הפסיד בשנייה, והוא נכלא בהידרה במרץ 1825 יחד עם תומכיו. הוא שוחרר רק כאשר פלישתו של איברהים פאשה לפלופונס הפכה את ניסיונו הצבאי לחיוני שוב. בנו הבכור, פאנוס קולוקוטרונס, נהרג במהלך הקרבות.
פוליטיקה לאחר העצמאות
ברגע שהושגה העצמאות, קולוקוטרונס תמך במושל איוואניס קפודסטריאס והעדיף יישור קו עם רוסיה. לאחר רציحתו של קפודסטריאס באוקטובר 1831, הוא ניהל בקצרה את ממשלו שלו בטרם תמך בהגעתו של המלך הראשון של יוון, הנסיך הבווארי הצעיר אוטו. יריביו אלכסנדרוס מורדוקורדטוס ואיוואניס קולטיס פעלו נגדו פוליטית, בטענו שניסה לחסום את הגעתו של אוטו; קולוקוטרונס למעשה קיבל את פני המלך החדש בכבוד ופרש לחיים פרטיים, ותיאר זאת מאוחר יותר בפשטות: "הלכתי, למדתי והעברתי את זמני בעיסוק בחקלאות". הפרישה לא ארכה זמן רב. ב-7 ביוני 1834, קולוקוטרונס והווטרן העמית דימיטריוס פלאפוטאס נעצרו, הואשמו בקשירת קשר נגד העוצרות הבווארית, הועמדו למשפט באשמת בגידה ונדונו למוות – גזר דין שהומתק, ושני האנשים זכו לחנינה, ב-1835.
מוות וקבורה מחדש
קולוקוטרונס מת באתונה ב-1843, יום אחד לאחר השתתפותו בחתונה של בנו ובמשתה בארמון המלכותי שאירח המלך אוטו. הוא נקבר תחילה בבית הקברות הראשון של אתונה; ב-1930, ראש הממשלה אלאפרוס וניזלוס העביר את שרידיו לטריפולי, שם הם ננוחים מתחת לפסלו בכיכר ארეוס.
מדוע תאודורוס מכונה גאון
הגאונות של קולוקוטרונס הייתה טקטית וארגונית ולא אינטלקטואלית במובן הספרותי כלשהו – שליטה הנרכשת מעצמה בלוחמה בלתי-קונבנציונלית שהתחדדה במשך שנים של לחימה עבור הבריטים כשכיר חרב, ואז הופנתה להשפעה הרסנית נגד צבא קונבנציונלי גדול פי כמה מכוחו שלו. מלכודת האדמה החרוخة בדרובנקיה מראה מוח שחושב כמה צעדים קדימה ממערכה מובנית: מניעת מזון ומים מאויב עוד בטרם הוא מתעמת איתם, תוך שימוש מתואם בתוואי שטח ובסגר ימי במקום להסתמך על מספרים שלא היו ברשותו. משמעותי באותה מידה, ופחות מדובר כ"גאון", היה כישרונו הפוליטי במיזוג כנופיות קלפטים יריבות וארמטולים לכדי כוח מתואם – הישג של שכנוע וסמכות ולא של קרב. טענת הנגד ההוגנת היא שקולוקוטרונס היה, במשך חלק ניכר מהקריירה שלו, שודד ושכיר חרב המשרת איזה כוח ששילם לו, ותיעודו שלאחר העצמאות כולל השתתפות במלחמת אזרחים יוונית והרשעה בבגידה; התואר הרומנטי "הזקן ממורيا" משקף את הזיכרון הלאומי היווני הבוחר בגיבור המהפכני מתוך קריירה ארוכה ומסובכת יותר.
מורשת
זיכרונותיו של קולוקוטרונס נותרו, לצד אלה של יאניס מאקריאניס, בין שני התיעודים הישירים החשובים ביותר של מלחמת העצמאות היוונית. הקסדה והשריון שלו משומרים במוזיאון ההיסטורי הלאומי של יוון, דיוקנו הופיע על שטר ה-5,000 דרכמות של יוון משנת 1984 עד 2002, ופסלים שלו עומדים בנפפליו, באתונה ובדרובנקיה עצמה – אתר הקרב ששבר צבא עות'מאני ועשה אותו, יותר מכל דמות יחידה אחרת, להתגלמות המהפכה שעזר לארגן למלחמה.